פני משה/כתובות/יג/ד

פני משה כתובות יג ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' והודה לו בקנקנים. ריקים בלא שמן וכגון שטענו חבירו עשרה כדי שמן יש לי אצלך:

אדמון אומר. יש במשמעות טענה זו שמן וכדים וכשהודה לו בכדים ריקים הויא הודאה במקצת וחייב שבועה:

וחכמים אומרים. אין במשמעות טענה זו אלא שמן בלבד שיעור י' כדים וכשהודה לו בכדים רקים מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ואין כאן הודאה במקצת הטענה ואינו חייב שבועה והלכה כאדמון:

גמ' מתניתא כו'. גירסת הדפוס בכאן משובשת ומוטעית היא וכן בשבועות משובשת במקצת והעיקר כמו שהגהתי בפנים וריש האי סוגיא אמתני' דהתם קאי כדאיתא בפרק שבועת הדיינין דתנן שם טענו חטים והודה לו בשעורים פטור ורבן גמליאל מחייב וקאמר הש"ס מתני' דפליגי רבנן בשטענו חטים והודה לו בשעורים דסברי אין ההודאה ממין הטענה:

אבל אם טענו שני מינין. שטענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן ד"ה חייב דהוי הודאה ממין הטענה:

רבי יוחנן לא סוף דבר מתניתא בשטענו חטים כו'. כלומר לאו דוקא בשטענו חטים והודה לו בשעורים פטרי רבנן כדקתני במתני' אלא אפילו אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור. וכ"ה בשבועות אלא דהתם גריס לה אליבא דרבי חייא בשם ר' יוחנן ור' אימי בשם ר' יוחנן קאמר כדמתני הכא ברישא דאם טענו שני מינין ד"ה חייב:

ולמה תנינן ר"ג מחייב. כלומר לדידך דאמרת אפי' בטענו שני מינין והודה לו בא' מהן פטרי רבנן א"כ למה תנינן בהא ר"ג מחייב וחכמים פוטרין ליתני רבותא טפי אפי' טענו חטים ושעורים והודה בא' מהן חכמים פוטרים:

ומשני בא להודיעך כח ר"ג עד היכן הוא מחייב. כלו' דקמ"ל רבותא אליבא דר"ג דאפי' בטענו חטים והודה לו בשעורי' מחייב. וכן מתרץ לה בבבלי שבועות דף מ' למאן דס"ל התם טענו חטים ושעורים והודה לו בא' מהן פטור:

רבי אבהו. קאמר נמי כהדא דר' אימי והתם גריס לה בענין אחר ולענין כונת הדבר עולה בסגנון אחד:

רשב"ל אמר כו'. כדאמרי' לעיל:

רב. קאמר נמי כר"ל דבטענו שני מינין והודה לו בא' חייב ומייתי עלה האי עובדא שאחד הלך לדון עם חבירו לפני רב והתחיל לטעון עליו שעורין חטין כוסמין וזה הודה לו בא' מהן ואמר לו רב להתובע כל מה שתרצה תגלגל עליו ובסוף ישבע לך שבועה אחת על כלן אלמא דחייב שבועה בטענו מינין הרבה והודה באחד מהן:

על דעתך דאת אמר. אפילו טענו שני מינין והודה באחד מהן לדברי חכמים פטור והא תנינן התם טענו כלים וקרקעות הודה בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים פטור שאין כפירת והודאת קרקעות מביאו לידי שבועה ודוקא כלים וקרקעות הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות כגון שטענו ב' מיני כלים והודה לו באחד מהן חייב:

אם כלים בכלים הוא פטור כלים בקרקעות לא כ"ש. כלומר דאי לא תימא הכי אלא כלום בכלים נמי פטור א"כ קשה לישמעינן במתני' רבותא טפי דאפי' כלים בכלים פטור ומכ"ש כלים בקרקעות אלא ע"כ כלים בכלים חייב וקשיא לרבי יוחנן:

מה עבד לה. רבי יוחנן:

דו פתר לה לזוקקו שבועה. כלומר לעולם כלים בכלים נמי פטור והא דאשמעינן כלים וקרקעות משום סיפא נקט לה דקתני התם הודה במקצת הכלים חייב שבועה אפי' על הקרקעות דהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לשבועה. וכה"ג מפרק לה בבבלי שם:

והתנינן. כלומר והא דתנינן הכא אפילו לר"ל אתייא שפיר ובשבועות גריס לה בהדיא ואפילו על דר"ל לית הדא פליגא דתנינן הטוען כו' וכלומר אפילו לדידיה דקאמר בטענו שני מינין והודה לו באחד מהן חייב לד"ה מוקמינן שפיר פלוגתייהו דאדמון ורבנן במתניתין כדמפרש ואזיל:

מה אנן קיימין. כלו' דע"כ דמוקמינן לפלוגתייהו דאדמון ורבנן דהכא אליבא דרבנן דהתם כי היכי דלא תיקשי הילכתא אהילכתא דהכא קי"ל כאדמון כדקאמר לעיל והתם הלכה כרבנן אלא דאדמון נמי כרבנן דהתם ס"ל והשתא במאי עסקי' הכא אם בשטענו קנקנים ושמן והודה לו בקנקנים כ"ע מודו שהוא מן הטענה דהא לר"ל לא פליגי רבנן בהא:

ואם בשטענו שמן והודה לו בקנקנים כ"ע. אפי' אדמון מודה שאין' הודייה מן הטענה כרבנן דהתם דהוי ליה טענו חטים והודה לו בשעורים ופטור:

דא"ר זעירא. אלא דמוקמי' למתני' כדא"ר זעירא בשטענו קנקנין שמן:

ההין מילין וההן אמר רקנין. כלומר ובהא פליגי ההן אדמון סבר מלאין קאמר וכך משמעות לשונו קנקנים עם שמן ולפיכך הוי הודאה מן הטענה:

וההן. ולרבנן רקנין אמר כלו' אין במשמעות אלא או קנקנים רקנים או שמן בלא קנקנים ואכתי לא אסיק למילתיה עד לקמיה והיינו דפריך עלה ניחא קנקנים ולא שמן כלו' אם הוי מיירי במתני' דקנקנים בלא שמן קאמר לרבנן שפיר הוה מפרשינן משמעות לשונו שתובעו קנקנים של שמן:

שמן ולא קנקנים. בתמיה דהא ע"כ לדברי חכמים שמן בלא קנקנים קאמר וא"כ למה לו להזכיר הקנקנים:

ומשני ר' אבון מפיק לשנה מחצין דמשח. כלומר שכוונתו להוציא בלשונו מדות שמן שכך וכך מדות שמי יש לי בידך ולעולם שמן בלא קנקנים תובעו ולא הוו הקנקנים הודאה מן הטענה. מחצין הן מדות בלשון המשנה ודוגמתו המחץ והמגב זולף במחץ וכן הרבה:

ולית סופיה משאלה. וכי אין אנו יכולין לשאלו לבסוף במה היתה כוונתו לתובעו אם על המדות שמן או על הכלים עם השמן:

בההוא דנשתתק. דמיירי שנשתתק אח"כ ואין אנו יכולין לשאלו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף