פני משה/כתובות/יג/א

פני משה כתובות יג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שני דייני גזילות. כדמפרש בגמ' שהיו ממונין על הגזל ולקנוס עליהן קנסות:

שני דברים. שאין חכמים מודים לו:

תשבע בסוף. כשישמעו בו שמת ותבא לגבות כתובתה תשבע שלא עכבה בידה משל בעלה כלום:

ולא תשבע בתחילה. בשעת גביית מזונות והרמב"ם פירש תשבע בסוף כשיבא בעלה ויכחישנה ויאמר הנחתי לך מזונו' תשבע שלא הניח לה כלום:

יפה אמר תנן. והלכה כמותו ודוקא אחר ג' חדשים ליציאת הבעל פוסקין מזונות לאשה אם תבעה מזונות אבל קודם זמן זה לא שחזקה אין אדם מניח ביתו ריקן ויוצא:

גמ' לא כן כו'. אלמא דטובא הוו ומשני ואלו הם הממונין על הגזל שהיו ממונים לגזור גזירות ולמחות ביד עוברי עבירה והיינו דקאמר ללמדך כו' כלומר ולכך חשיב אלו השנים שהיו ממונים והיתה ספיקה בידם למחות והקולר תלוי בהן:

שלשה מקריות לשבח. מפורש לעיל בפ"ק דסוטה ואיידי דקאמר כל מי שהוא ספיקה בידו למחות מייתי לה הכא כדאמרינן בבני עלי:

שפסק מזונות לאשה. דקסבר פוסקין מזונות לאשת איש אם הלך בעלה למדה"י:

מה בשוקי. כלומר מה נפקא לן מינה אם היה ביומא דשוקי או לא וקאמר משום דרבי היה מתמיה ע"ז וכדלקמן:

מאן אמר ליה. לר' ישמעאל שלא שילם לה בעלה או שלא הניח לה כשיצא:

עברין ידעין. כלומר והשתא ה"ט דקאמר ביומא דשוקי משום דמצוים עוברים ושבים ויודעין מזה אם שלח לה או הניח לה:

רב בעי מסבר סבר רבי. אם סבר רבי דלית מתניתא מיירי באשת איש אלא באלמנה אמר דהא במתניתא לא פליגי חנן ורבנן אלא בשבועה אבל כ"ע מודו דפוסקין לה מזונות ולרבי דס"ל אין פוסקין מזונות לאשת איש א"כ מתני' לא. מיתוקמא אלא באלמנה והא במתני' סתמא קאמר:

שמואל ור"ל תריהון אמרין באלמנה היא מתני'. כלומר אין ודאי באלמנה מיתוקמא. וכן אמר בבבלי דף ק"ז תרגמ' רבינו שמואל בבבל כששמעו בו שמת:

תני דבית רבי כן. כמו תניא אידך הוא כלומר בבית מדרשו של רבי כן תנו במתני' מי שיצא למדה"י דמשמע מיד שיצא הוא למדה"י ואשתו תובעת מזונות פוסקין לה דס"ל פוסקין מזונות לאשת איש:

הוון. בני הישיבה בעי מימר דמאן דמוקי למתני' באשת איש מפרש דבתחילה ובסוף דקתני שבתחילה נשבעת שלא שילח לה וכלומר אף במקום דליכא למיחש שהניח לה צררי כגון בקטנה דאין דרך למיתפס צררי לקטנה מ"מ נשבעת היא שלא שילח לה ובסוף כשתגבה כתובתה נשבעת שלא הטמינה ושלא הערימה:

ומ"ד באלמנה. ולא שייך שלא שילח לה נשבעת שלא הניח לה ונ"מ באלמנה קטנה דלא שייכא בה להניח א"כ לא צריכה שבועה בתחלה:

אמר שמואל אחוה דרבי ברכיה. דלא היא אלא אלמנה לעולם נשבעת בתחלה שלא מחלה ליתומים על כתובתה דהמוחלת כתובתה אין לה מזונות:

הרי שיצא כו' תזון ותטול כתובתה. כלומר או תזון או רצתה תטול כתבתה:

תזון מכתובתה. אין לה מזונות אלא כנגד כתובתה דמה נפשך יהבינן לה אם אשת איש היא ששקר אומרת גירשני א"כ משל בעלה ניזונת ואם אינה א"א כו':

ואשתו תובעת מזונות. ופליגי רבי ירמיה ור' יוסי לקמיה בפירושא דמילתא:

ואמר יצאו כו. כלומר כשיצאתי למדה"י אמרתי לה צאי מעשה ידיך במזונותיך שומעין לו:

ואם פסקו ב"ד. לה מזונות קודם שבא מה שפסקו פסקו:

ר' ירמיה אמר. הא דקאמר ואשתו תובעת מזונות בשאין מעשה ידיה כדי מזונותיה ותובעת ממנו המותר וכגון שלותה ותובעת לשלם:

ופריך כהדא שומעין לו. בתמיה אמאי הא לא ספקה:

כמ"ד אין מזונות לאשה מד"ת. והילכך אין מוציאין ממנו אע"ג דלא ספקה:

כהדא דתני כו'. מפורש לעיל ריש פרק המדיר:

רבי יוסי. מוקי לה בשיש במעשה ידיה למזונותיה ופריך כהדא מה שפסקו פסקו בתמיה הא לא צריכה:

תיפתר בשפסקו יתר. כלומר לדברים יתירים דלא ספקי לה מעשה ידיה:

ואמר יינתנו אילו לבניו. שלח להן מתנות ואמר סתם לבניי הבנות בכלל:

ה"ג אם בשעת מיתה אמר. לא נתכוין אלא לזכרים הראוין לירש ואין הבנות בכלל:

בכל מקום ששנינו כו'. וכן מסיק לה בבבלי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף