פני משה/כתובות/ט/ה

פני משה כתובות ט ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אבל משביע הוא את היורשין. אם גירשה ומתה ויורשים תובעין ממנו כתובתה נשבעין שבועת היורשים שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצאנו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע:

ואת הבאים ברשותה. אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות תובעין כתובתה נשבעין אף הן שבועת היורשין:

אבל יורשיו משביעין אותה. אם נתאלמנה או אם יורשיה נפרעין מן היתומין צריכין שבועה שהרי לא פטרן אלא ממנו אם תגבה כתובתה בחייו והא דאמרינן שגובין יורשים בשבועה היינו אם נתגרשה ומתה או כשמתה היא תחילה אבל כשמת הבעל תחילה הרי מת לוה בחיי המלוה ואין היורשים גובין כלום שכבר נתחייבה שבועה ליורשין ואין אדם מוריש שבועה לבניו כדאמרינן במסכתא שבועות:

גמ' לא סוף דבר. בנכסים ששלטה בהן בחיי בעלה שפטורה מן השבועה אלא אפילו באותן ששלטה בהן לאחר מיתת בעלה ואע"ג דמיורשיו לא פטרה ולקמן מוקי לה דמיירי באותן ששלטה בהן משעת מיתה עד שעת קבורה:

תמן תנינן. פרק המפקיד:

ישבע השוכר שמתה כדרכה. שהשוכר פטור מן האונסין והשואל שחייב באונסין ישלם לשוכר:

והוא שנתן לו. המשכיר רשות להשאיל לאחרים דאל"כ יכול הוא לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר:

ותני ר"ח. בתוספתא כן:

ששינו את שמירותיהן. כלומר שמסרו לאחר שלא מדעת בעלים חייבין וכמאן דאמר שומר שמסר לשומר חייב:

והשואל אפילו לא שינה חייב. קושיא היא דהא השואל בלא"ה משלם את הכל ואמאי תני וכולן:

אלא בגין דתנינן. סוף השוכר את הפועלים מתנה ש"ח וכו' דכל תנאי שבממון קיים ואתא מימר לך הכא שאע"פ שהתנה עם השואל שיהיה פטור אפ"ה הוא חייב אם שינה והשאיל לאחר שלא מדעת הבעלים:

ביקש להשביע את השואל. אמתני' דלעיל קאי דקתני ישבע השוכר שמתה כדרכה ואם המשכיר ביקש להשביע את השואל וכגון שפטרו לשוכר משבועה מאי:

נישמעינה. לזה מן מתני' דהכא דקתני אבל משביע את הבאים ברשותה הדא אמרה שיכול הוא להשביע את השואל שהרי ברשותו של זה הוא בא:

הדא. האי מתני' דהמפקיד ילפא מן מתני' דההיא דהכא וההיא ילפא מן הדא כדמפרש ואזיל:

וההיא. מתני' דהכא ילפא מן הדא דהמפקיד שאם ביקש להשביע את האשה שלא משביעה כמו דהתם אם משביע הוא להשואל שוב אין משביע להשוכר דהא הימניה לשואל שהרי נתן להשוכר רשות להשאילו וה"נ אם משביע ליורשיה ולבאים ברשותה שוב אינו משביעה:

לא צורכה מילף וכו'. זה ודאי לא צריכה למילף מן מתני' דהמפקיד דפשיטא שאין משביע לאשה שהרי פטרה משבועה אלא דמה צריך תילף הכא מהתם להא כהאי דאמר רבי הילא לעיל דדוקא שנתן לו רשות להשאיל והכא נמי והוא שנתן רשות להאשה לעשות בניה אפוטרופים בהא הוא דנאמנין בשבועה אבל אם לא נתן לה רשות יכול הוא לומר לך האמנתי אבל לא לבניך:

צריך להעלות לו שכר. השוכר למשכיר אפילו כל משך זמן השאלה שהשאילו לזה ואע"פ שברשותו השאילו:

שאלוה הבעלים. אם הבעלים עצמן חזרו ושאלו מן השוכר ומתה כדרכה אצלן אם חייבין לשלם להשוכר:

כן אנן אמרין. דאפי' הבעלי' עצמן משלמין:

ואפילו אכלוה גרסינן וכן הוא בקידושין ובהמפקיד. כלומר שאפילו אכלוה הבעלים חייבין לשם שהרי בתוך ימי שכירותה של השוכר היא:

ורבי יוסי בר' בון. פליג דאם אכלו שלהן אכלו:

היך עבדין עובדא א"ל תריי כל קביל ארבעה וכו'. בקידושין בהאי תלמודא שם קאמר קודם להא דתמן תנינן רב יהודה שלח לרבי אלעזר שומר שמסר לשומר א"ל הראשון חייב רבי יוחנן אמר הראשון חייב גרסינן שם ר"ל אמר השני חייב והיינו דשאל רבי זעורא לרבי יוסי היאך הלכה וא"ל רבי יוסי פשיטא דהלכה כרבים שהרי כאן שנים נגד ארבעה הן ר"ל דס"ל השני חייב וכן רב יהודה דמספקא ליה ושאל לר"א הן בטלין במיעוטן כנגד רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי ינאי ורבי חייא דכולהו ס"ל אין השואל רשאי להשאיל והילכך שומר הראשון חייב:

אמר ליה תריי כל קבל תריי אינון. אין כאן אלא שנים כנגד שנים שהרי ר"א תלמידו דר"ח רבה ורבי יוחנן תלמידו דרבי ינאי וכל א' אמר מה שקיבל מרבו ולא חשבינן להו אלא כחד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף