פני משה/כתובות/ו/ו

פני משה כתובות ו ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' יתומה שהשיאת' אמה ואחיה. ובנוסחת הבבלי מדעתה ורבותא היא שאע"פ שנתרצית אין מחילתה מחילה:

מה שראוי להינתן לה. עישור נכסים:

אם השיא הבת הראשונה ינתן וכו'. מפרש בגמרא והלכה כר"י דאזלינן בתר אומדן דעת האב ובון השיא ובין לא השיא שמין באב ואם לא ידעו ב"ד אומדן דעתו נותנין לה עישור מנכסיו לפי פרנסתה:

גמ' כיני מתני' וכו'. הא דקתני ינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה דוקא אם השיא הבת הראשונה בחייו דגלי דעתיה אבל אם לא גלי דעתיה ס"ל לר"י דלא אזלינן בתר אומדנא ולא תימא הא דקתני במתני' אם השיא לאו דוקא והה"ד אם לא השיא ולהודיעך כחן דרבנן דאפי' גלי דעתיה לא אזלינן בתר אומדנא קמ"ל דלר"י השיאה דוקא הוא:

דברי חכמים. טעמא דחכמים במתני' מפרש כלומר דלא תימא הא דקאמרי פעמים העשיר והעני עשיר ממש ועני ממש קאמרי דמאי נותנין לה הא לית ליה אלא עשיר בדעת ועני בדעת הוא דמשתנה דעתו הכל לפי הענין ולפי האיש המשתדך עמו פעמים שהוא נותן מעות לבתו ופעמים שהוא נוטל עמה מעות ולפיכך לא אמדינן דעתיה השתא אלא שמין את הנכסים:

מאן תנא עישור נכסים. דנותנין לבתו עישור נכסים לפרנסת נדוניא כרבי היא:

הרי שהיו עשר נקבות ובן. אחד ואם נטלה וכו' וא"כ אין כאן עוד ולא נשתייר לבן כלום:

מן המשתייר. כל אחת ואחת נוטלת עישור ממה שנשתייר מן שלפניה וכן מפרש בבבלי:

נמצאו הבנות נוטלות. שני חלקים מהנכסים פרא ציבחר פחות מעט והבן חלק א' ומעט יותר וכך החשבון מכוון דרך משל אם היה כאן מאה זהובים יגיע לחלק הבנות ס"ה זהובים וארבע חומשין אחר שיטלו עישור מכל אחת ששיירה לפניה ונשאר להבן ל"ד זהובים וחומש צא וחשוב:

עד שמת הבן. ונפלה הירושה לפני הבנות:

השניה נוטלת עישור נכסים. מתחילה כמו הראשונה ואח"כ חולקות השאר בשוה:

תמן. הא דאמרינן הבת בוטלת עישור נכסים בשלא היה לה להתפרנס מהירושה והראשונה בדין נטלה שהיה הבן קיים אבל הכא שמת הבן ויש לה במה להתפרנס חולקות בשוה ותמכור את חלקה ותתפרנס ממנו וכן אמר ר"י בבבלי דף ס"ט השני' ויתרה עישור נכסים:

טעמא דרבי חנינא. דאמר לא ויתרה דס"ל אם מן המשועבדין ששיעבדו האחין את הנכסים הבת גובה עישור נכסים מהן דקי"ל מוציאין לפרנסה ממשועבדין לכ"ש דגובה ממה שלפניה שהנכסים בעין:

רבי יוחנן. דלא אמר הכי כדעתיה לטעמיה הוא דאזיל דלא גבי לפרנסה מן המשועבדין:

מאן גבי רבי חנינא גבי גרסינן. וכן הוא בגיטין דפליגי התם בהאי תלמודא וקאמר שם מאן גבי רבי חנינא כדקאמר הכא ונקט לה כאן נמי בהאי לישנא:

איתפקד גביה מדל דיתמין. הופקד אצלו משל היתומין ונכסיהן. את כל הון ביתו תרגומו כולא מידלא דביתיה:

והוה תמן יתמיין בעיין מפרנסא. והיו היתומות צריכות לפרנסה ומיירי שהופקדו אצלו בשביל היתומים הזכרים ולפיכך נשאו ונתנו בדבר דאל"כ הרי מגיע לבנות עישור נכסים מן הדין א"נ דמיירי שבגרו הבנות ופלוגתא היא לעיל פ"ד הלכה י"ב וכן בבבלי פירקין אם אבדו פרנסתן:

ואין קמון יתמי וערון. אם יבאו הזכרים ויערערו בדבר אטול מהן ואחזור להם:

אפי' כן. ראו היתומים אח"כ ולא עירערו כלום:

וכן נפיק עובדא כרבי חנינא. דהשניה נוטלת עישור נכסים וכן נמי מוציאין ממשועבדין לפרנסה. אבל בבבלי מסיק כר"י דהשניה ויתרה ומודה הוא דמוציאין לפרנסה ממשועבדין ושאני התם דאיכא רווח ביתא שנשתכרה הרבה שנוטלת חצי הירושה:

כאלו חריבין. רבי אבון פליג דרואין את הנכסים שנשתעבדו כאלו חריבין הן ואין מוציאין מהן לפרנסה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף