פני משה/כלאים/ג/ו

פני משה כלאים ג ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' דלעת בירק ירק. אם בא ליטע דלעת אצל שדה ירק עבודתה כירק אחר כדתנן לעיל בפ"ב ירק בירק ששה טפחים והיינו מרובע ששה על ששה:

בתבואה נותנין לה בית רובע. תבואה מדלעת צריך להרחיק ביניהן בית רובע וכדתנן התם ירק בתבואה בית רובע:

היתה שדהו זרועה תבואה. ואח"כ ביקש ליטע בתוכה שורה של דילועין בזה הקילו ונותנין לה עבודתה ששה טפחים:

ואם הגדילה. ונטתה על פני התבואה:

יעקור מלפניה. כלומר שיעקור את התבואה מלפני הדלעת מקום שנסתבכו בו העלין שלה ובגמרא אמרו דדוקא בדלעת יונית אמרו זה וכדתנן לעיל סוף פ"ב תבואה נוטה ע"ג תבואה וכו' וירק ע"ג תבואה הכל מותר חוץ מדלעת יוונית מפני שהעלין שלה נמשכין הרבה:

אמרו לו לר' יוסי התחמיר זו מן הגפן. והא בגפנים תנן בפרק דלקמן הנוטע שורה של חמש גפנים אינו כרם לב"ה ואין נותנין לה עבודתה אלא ששה טפחים וה"נ אין להחמיר ליתן להשורה דלועין ד' אמות דהא כלאי זרעים קילי מכלאי הכרם:

אמר להן מצינו שזו חמורה מן הגפן. דאע"ג דכלאי זרעים קילי מ"מ הא אשכחן חומרא גבי דלעת יותר מן הגפן שהרי לגפן יחידית אין נותנין לה עבודתה אלא ששה טפחים ולדלעת אפי' יחידית כשהיא זרועה כבר ובא לזרוע בצדה תבואה צריך להרחיק ממנה בית רובע אף אתה אל תתמה אם נחמיר בשורה [של דלועין] יותר מבשורה של גפנים:

ר"מ אמר משום ר' ישמעאל. שכך קיבל ממנו דמחמירין בדלעת ביותר דכל ג' לבית סאה לא יביא זרע לתוך הבית סאה שלכל אחת ואחת צריכה ליתן לה שלישית בית סאה ור' יוסי בן החוטף אפרתי אומר שכך קיבל ממנו שצריך ליתן לכל אחת ואחת שלישית בית כור ואין הלכה כדברי כולם אלא כת"ק בלבד:

אמר ר' יוחנן דברי ר' ישמעאל אפי' שורה יחידית נותנין לה עבודה. כלומר דר' יוחנן קאמר דהא נמי איכא בינייהו דלדברי ר' ישמעאל אפי' בא ליטע שורה יחידית של דלועין בתוך שדה של בצלים צריך שיתן לה עבודתה כשיעור המפורש במתני' לדבריו ואלו לדברי חכמים דקאמרי בהדיא אם אין בין שורה אחת לחברתה י"ב אמה אסור לקיים הירק שבנתיים משמע דלא אמרו שיעור הזה אלא בין שתי שורות של דלועין בדווקא אבל בשורה אחת של דילועין דינה כדתנן לעיל בהלכה ג' היתה שדהו זרועה ירק והוא מבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר וכו' דלר"ע דהתם דקיי"ל כוותיה א"צ להפסיק ביניהם אלא התלם שהוא אורך ו' טפחים ורחב מילואו והאי ירק אחר אף דלועין במשמע דהא אפי' בשדה תבואה תנן במתני' דלקמן דאם בקש ליטע לתוכה שורה של דלועין נותן לה עבודתה ששה טפחים ולא יותר:

מהו ליתן עבודה לראשון. משום דבמתני' קתני היתה שדהו זרועה בצלים ובקש ליטע בתוכה שורות של דלועין והלכך מיבעיא ליה אם שיעור עבודה זו דקתני שצריך להרחיק בין השורות של דלועין מפני הבצלים שביניהן נוהג ג"כ בגוונא דאיפכא שנטע בראשון להשורות של דלועין ורוצה לזרוע בצלים או שאר מיני ירק בההרחק שביניהם וצריך שיהא מקום ההרחק כהאי דתני במתני' או דילמא בדווקא תני דבשדה שהיא כבר זרועה בה בצלים אין ליטע בתוכה שורות של דלועין אא"כ הרחיק השורות זו מזו כפי השיעור:

כמה דתימר גבי כרם. ופשיט לה דלא שנא דכמה דתימר גבי כרם דאסור לזרוע בתוך כדי עבודתה שהוא ד' אמות כדתנן בפרקים דלקמן ואין חלוק דלעולם נותנין עבודה לראשון ובין שהכרם הוא הראשון בתוך העבודה ובין שמין הזרע הוא הראשון לא יטע הכרם כ"א בהרחק כדי עבודתו אוף הכא נותנין שיעור עבודה בין השורות כדקתני במתני' לראשון איזה שיהיה ואם שורות של דלועין הוא הראשון לא יזרע ביניהן ירק אחר אא"כ יש ביניהן שיעור העבודה:

מהו לזרוע בין הגומות. שבשורות הדלועין ואם הגומות הוו הפסק אע"פ שאין שם כשיעור העבודה ופשיט לה דכמה דתימר גבי כרם אסור לזרוע בין הגפנים ואע"פ שיש שם גומות ביניהם כמו שנוהגין לעשות וכהא דתנינן העודר בין הגפנים אוף הכא נמי אסור לזרוע בין הגומות:

גמ' ר' יונה בעי. משום דתנינן במתני' דשורה של דילועין נותנין לעבודתה ששה טפחים הלכך בעי דאם נטע חמשה דלועין וסמכן לגדר מהו ליתן לה הילכות עריס דתנן בריש פ"ו דאפי' לב"ה דס"ל דשורה אחת של גפנים אין לה דין כרם שיהא עבודתה ד' אמות אלא דין גפן יחידית יש לה ועבודת' ששה טפחים מודו מיהת בעריס וכדמפרש התם שנטע שורה של חמש גפנים בצד הגדר שהוא גבוה עשרה או בצד חריץ וכו' שנותנין לו עבודתו ד' אמות והשתא מספקא ליה אם נותנין דין הלכות עריס גם לשורה אחת של דלועין שנטען בצד הגדר דנחשב נמי כמו שתי שורות כדאמרינן בעריס ותהא עבודתה ד' אמות לכ"ע ולא איפשיטא בעיא זו:

מהו. ושואל הש"ס להא דקתני במתני' ואם הגדילה יעקר מלפניה אם בכל הדלועין משערין כן או לא דדוקא בדלעת יוונית אמרו כן ופשיט לה דדוקא בדלעת יוונית הוא שאמרו משום דכל מקום שעשית קישות ופול המצרי כדלעת יונית כגון לזרוע שניהן כאחת דקישות ופול המצריהוו כלאים כמו דלעת יוונית בשאינו מינה בזה אתה עושה דלעת המצרית כדלעת יוונית כלומר כדין דלעת יוונית דהוה כלאים עם שאינה מינה כך דלעת המצרית בשאינו מינה אבל כאן לענין נטיה אם העלין של דלעת נוטין על שאינה מינה שנזרע בשדה בשיעור ההרחק ששנינו בזה לא עשה קישות ופול המצרי כדלעת יוונית כדתנן בסוף פ"ב תבואה נוטה ע"ג תבואה וירק ע"ג ירק וכו' הכל מותר חוץ מדלעת יוונית ואפי' ר"מ דמעיקרא הוה פליג וקאמר אף הקישות ופול המצרי הודה לבסוף ואמר רואה אני את דבריהן מדברי הלכך נמי אין אתה עושה דלעת מצרית כיוונית לענין נטיה ודוקא בדלעת יוונית הוא דאמרו כן:

ויתיביניה. הרי המקיים קלחים לחים לזרע. אתשובת ר"י לחכמים במתני' קאי דאמר להן מצינו שזו חמורה מגפן וכו' ושתקו לו חכמים ופריך ואמאי לא השיבו לו מהא דלקמיה:

המקיים קלחין לחין לזרע. שמקיים אותם בתוך שדהו שיהיו לחין עד שיגדלו ובשל דלועין מיירי ולהכי קאמר לזרע לפי שאין הזרע מתגדל בתוכן עד שיגדלו כל צרכן ואז מתפשטין העלין ביותר אבל בזורע לירק אינו מניחן עד שיגדלו הרבה לפי שמתקשין הן ואינן ראויין לאכילה כל כך:

יחידים. כלו' אם הן קלחין קלחין יחידים ואינן נזרעין רצופים בשורה דבזה צריך להפנות להם להניח מקום פנוי בית רובע או שיעשה לפניהם מחיצה גבוה עשרה טפחים אם רוצה לזרוע בצדו מין אחר דהמחיצה מפסקת בין המינין:

קל הוא בשורה. סיומא דתיובתא לרבי יוסי הוא. וכלומר דהא חזינן דלקלחים יחידים צריך ליתן לעבודתם בית רובע וא"כ קשיא לר' יוסי דהרי אפי' למאי דקסבר דלשורה של דלועין נותנין לעבודתה ד' אמות וליחידים הא אמרינן דצריך בית רובע דהיי טפי וא"כ על כרחיך דקל הקילו בשורה משום דהואיל ורצופים הן מינכרי טפי בפני עצמן ולא הוי ערבוב כמו קלחים יחידים והשתא מיניה וביה הוי סתירה לר' יוסי דמדמקלינן בשורה אפי' לדידך ניקל בה טפי ונימא דא"צ ליתן לעבודתה אלא ששה טפחים:

מן מה דלא מתיב ליה. שמע מינה מדלא מתיבין ליה הכי הוי על כרחך דשמעו חכמים לר' יוסי דכן הוא סבר מימר דהיא שורה והיא מרובע כלומר דלא מקלינן בשורה טפי מבמרובע אלא חדא דינא אית להו ומהאי דקלחים לחין יחידים לא קשיא לר' יוסי דלא ס"ל להך שמעתתא דאמר ר' יונה ורבי יוסי גלילאה וכו' וכלומר משום ר' יוסי בן חנינא הוא דאמרי דאיהו מרא דהאי שמעתתא המקיים קלח אחד וכו' ואלו ר' יוסי סתמא דאיירי במתני' לא ס"ל הכי:

המקיים קלח אחד. אפילו קלח אחד וכו' אפי' מין במינו. כלומר אע"פ שזרען מין במינו שיש עוד הרבה קלחים ממינו בצדו דהוי אמינא דבכה"ג ליכא למיחש שימתין עד שיגדלו כל צרכן ויתפשטו העלין לפי שאחד מפסיד ומקלקל את חבירו שהוא ג"כ כמוהו ומסתבכין העלין זה בזה ומהו דתימא דבכי הא אינו צריך להפנות בית רובע משום המין אחר שיזרע בצדן קמ"ל דאפ"ה הואיל ומקיימן לזרע מניחן עד שיגדלו הרבה והלכך לעולם בעינן מקום פנוי בית רובע או מחיצה דאז הוא זורע מין האחר:

התיב ר' בון בר חייא. אהא דקאמר לזרוע דווקא וכדפרישית טעמא והתנינן לקמן פ"ד דמעשרות ומסיפא הוא דפריך וכמו וכו' הוא דתנינן כסבר שזרע לזרע ירקה פטור מן המעשרות שהזרע הוא העיקר וירקה לא חשיב אלא א"כ כיון לירק ואם זרעה לירק קתני התם דמתעשרת זרע וירק אלמא אע"פ שכיון לירק אפ"ה אף הזרע חייב במעשר דהוי כמו שזרעה לזרע וה"נ נימא דאפי' זרען לירק הוי כאילו כיון גם להזרע ויניחן עד שיגדלו כל צרכן ואמאי נקט אם קיימן לזרע בדווקא:

א"ל שנייה היא כסבר שהיא וזרעה נאכלין. כלומר שאני דינא דכסבר דהתם לחיוב המעשר תלוי בראוי לאכילה והלכך אם כיון להירק וחשיבא ליה הירק גם הזרע מתחייב במעשר לפי ששניהם ראוין לאכילה אבל הכא דטעמא הויא דכשמקיימן לזרע מניחן עד שיגדלו כל צרכן וחיישינן להעלין שלהן הלכך אם לא כיון אלא לירק לא בעינן שיניח מקום פנוי כל כך משום דמסתמא עוקרן בזמן יניקתן שאז ראויין הן לאכילה ביותר ואכתי אין העלין שלהן ארוכין כל כך:

בא וראה מה בין תחילת ר' ישמעאל לסופו. כלו' כמה רחוקין השיעורין זה מזה למאי דקסבר בתחלה כשלמד ר' יוסי בן החוטף לפניו וקאמר בית כור לשלשה דלועין שהוא שלשים סאה ולבסוף כשחזר מדבריו ולמד ר"מ לפניו קאמר בית סאה אחת היא לשלשה דלועין וחזרה גדולה היא ממאי דקסבר מעיקרא:

הדרן עלך ערוגה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף