פני משה/יבמות/ו/ג

פני משה יבמות ו ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מן האירוסין. מפני שנתקדשה קדושי עביר' נפסלה מתרומה דבי נשא אם בת כהן היא:

ר"א ור"ש מכשירין. ד שתבעל לו ותעשה חללה כדכתיב ולא יחלל שני חילולין א' לה וא' לזרעה:

נתאלמנו או נתגרשו. מן הכהני' הללו:

מן הנישואין פסולות. דשויוה חללה בביאתו:

מן האירוסין כשרות. דאפי' ת"ק לא פסל מן האירוסין אלא בחייהן שהיא משתמרת לביאה פסולה אבל מתו לא:

גמ' מה טעמון דרבנן. ת"ק דפסיל מן האירוסין:

נאמר כאן הוי'. קדוש יהי' לך:

ונאמר להלן. בנערה המאורסה. ובבבלי נ"ו לא יליף מקרא אלא מק"ו ומה קידושי רשות כו':

ונא' להלן ובת כהן כי תהיה וגו'. ודרשי כי תבעל לאיש זר מה להלן כו' אף כאן נישואין דווקא:

ומתמה עלה ר' יוסה דמנא לי' לר"א ור"ש. דארוסה בת כהן לישראל לא אכלה בתרומה וכסתמא דמתני' לקמן פ"ז העובר והיבם והאירוסין פוסלין כו':

לא מן הדין קריא. וכי לא מזה המקרא אנו למדין דכי תהיה משעת הויי' איפסלה דקניי' בהוי':

הכא כו'. בתמיה דהכא הן מפרשין הוי' לשון אירוסין והכא מפרשי לשון נישואין ולא משני מידי:

מ"ט דרבנין. השתא מהדר לפרש עיקר טעמא דאלמנה לכ"ג פוסלה מתרומה ולכ"ע קאי דאימר קרא דכי תהיה לאיש זר דווקא לישראל שהוא עצמו אינו אוכל ומנא לן דאלמנה לכ"ג או גרושה לכהן הדיוט דאינם אוכלים בתרומה דאימא חללה לכהונה לבד הם עושים:

לאיש. קרא יתירא דמצי למיכתב לזר ודרשינן לאיש המאכיל כלו' אפי' לאיש המאכיל לאשתו אם היא זרה לו אינו מאכיל אותה. ובריית' היא בספרא פ' אמור פ"ה:

והלא דין הוא. ולא איצטריך קרא:

כ"ג. שעושה חללה וביאתו פוסל' מן הכהונה אינו דין שתהא ביאתו פוסלת נמי מתרומה:

לא אם אמרת בישראל. שאין ביאתו לא מחמת פסול אלא מחמת שהו' אינו אוכל ואינו מאכיל אחרות:

תאמר בכ"ג שהוא אוכל ומאכיל אחרות. הכשרות לא תהא כו':

נשבר ק"ו מעתה. וע"כ צריך למקרא לאיש כו':

ה"ג מ"ט אמר ר' אלעזר ור"ש כו' מה עבד לה ר' אלעזר ור"ש משום שהוא ראוי לוכל או משום שהוא ראוי להאכיל כלומר דמ"ט אמרו דווקא נישואין פוסלין ולא אירוסין אם דטעמן משום שהוא עצמו ראוי לאכול וחללה עדיין לא משוי לה או דטעמן משום שהוא ראוי להאכיל לאחרו' והילכך לא ילפינן מקידושי ישראל לבת כהן דפוסל' דהתם או משום שהוא אינו אוכל או משום שהוא אינו ראוי להאכיל ונ"מ כדאמרי' לקמי'. ויש לפרש נמי לפי גי' הספ' מ"ט לא אמר כו' דר"א ור"ש אינם פוסלין אפילו מן הנישואין אלא דווקא כשנבעלו וכדאמר לקמן:

נישמעינה. לזה מן זו המתני' דקתני לקמן ריש פ' הערל פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו ונשיהן לא יאכלו דפסלה בביאתו ואם לא ידעה משנעשה כו' יאכלו:

וא"ר אלעזר. עלה דר"א ור"ש היא דסברי משתמרת לביאה פסולה אכלה:

ה"ג אית לך מימר הדא משום שהוא ראוי להאכיל והכא משום שהוא ראוי לאכול. כלומר וכי יש לך לומר גבי פצוע דכא משום שהוא ראוי להאכיל בתמיה הרי אין לך אשה מותרת לו אלא ודאי משום שראוי לאכול וה"נ משום שראוי לאכול הוא. ובבבלי הכא נמי משוי לה האי דינא למתני' וקאמר לר"א ור"ש מפני שראוי להאכיל עבדיו ולשיטה זו אין נ"מ בטעמא דכ"ג לר"א ור"ש:

לא סוף דבר מן הנישואין. לאו דווקא מן הנישואין קאמר דנתאלמנו פסולות אלא בנבעלו תלי' מילתא דבבעילה משוי לה חללה וכדשמואל בבבלי נ"ז דאמר אין חופה לפסולות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף