פני משה/יבמות/ד/יא

פני משה יבמות ד יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לא תחלוץ כו'. כדמפרש טעמא בריש פירקין ממאן יבמי כו' דאת שאין אומרים לו ייבם אין אומרין לו חלוץ ועיין שם במראה בד"ה מאן:

בתולות. דגזרינן אטו בעולות וארוסות אטו נשואות:

גרושות. בגמ' מפרש מאימתי מונין לה:

הנשואות יתארסו. דטעמא דאסורה כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני ובארוסות ליכא למימר הכי:

והארוסות ינשאו. דהא לא איעבור מראשון:

שביהודה. שהיו מיחדין שם את החתן עם הכלה קודם החופה כדי שיהא רגיל ומשחק עמה ולא יהיו בושי' זה מזה בבעילת מצוה הילכך חיישינן דילמא בעיל. והה"ד לנשואה שלא תתארס מה"ט שמא יבעול:

רבי יוסי. אנשואות קאי ומשום דרבי יודה לא מפליג בין אלמנה לגרושה ומתיר לאלמנה ליארס אפי' תוך ל' יום של ימי אבלה אתא לאפלוגי עליה רבי יוסי בהא דאסור לאלמנה ליארס תוך שלשים של אבלה:

גמ' עד כמה כו'. משום דמתני' קאמר' עד שיהא לה ג' חדשים מייתי להא לומר דמשום הכרת העובר בעי' ג' חדשים. ובפ"ק דנדה דף ח' מייתי לה לענין דיה שעתה:

אעפ"י שאין ראיה לדבר כו'. מפרש שם משום דאיכא ילדה לט' ואיכא דילדה לז' וניכר עוברה לשליש ימיה והילכך לאו ראיה גמורה היא:

רוח. פעמים יקרה לאיזה סיבה בנשים שנראות כמעוברות ובעת הלידה הוא רוח. ולענין דיה שעתה הוא דקאמר וכדאמר שם דאי לענין הכרת העובר למאי נ"מ ועוד הא אין ניכר עד עת לדתה:

הרינו וגו'. אלמא הריון רוח שמיה הריון:

אפי' רובו כו'. ניכר העובר דכמשלש חדשים כתיב והן ס"ב יום:

שלימין כל הג' חדשים של שלשים יום:

וכן שמואל אמר הן עיבוריהן. כמו שהן בעיבוריהן דמלאין בעינן:

אתא עובדא כו'. מעשה בא לפני רבנן שבבבל שילדה אשה לחמשה חדשים שלימין באמצע ולא היה רובו של ראשון ורובו של אחרון כ"א ספק י"ג ימים מן הראשון וכו' דהן ששה חדשים שלימים לימים:

משום ספק ממזרות. דאי אפשר שתלד לזמן זה בן קיימא:

כההין. מעשה כזה בא לפני רבה בר בא הוא אבוה דשמואל ואכשרי' דסבר החדשים גורמים והרי ילדה לז' מקוטעים וכדמסיק:

וקאמר הש"ס דאם הוא פליג על שמואל ברי'. דאמר שלימין בעינן:

ומשני רבא שנייה היא כו'. דבהכרת העובר אזלינן בתר רוב נשים וג' חדשים בעינן:

תמן תנינן. בפ"ד דנדה דף ל"ו:

וכמה היא קישוי'. דכל דמים שהיא רואה מחמת קושי הלידה רחמנא טהרינהו מזיבה דכתיב זוב דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ועד כמה תלינן בקישוי:

אפי' ארבעים וחמשים יום. אם לא שפתה יום א' סמוך ללידתה לא אתיא לידי זיבה ולא הויא יולדת בזוב:

דיה חדשה. דיה אם נטהר את הקושי חדש א' דהיינו חדש ט' אבל קשתה ג' ימים בתוך י"א ימי זיבה בחודש הח' ואפי' תקשה והולכת כל ט' הרי זו יולדת בזוב מחמת הג' ימים של שמיני:

זאת אומרת כו' דלכן. דאם לא כן כלומר דרבי יוסה דייק מדלא קתני לר"י שלשים יום דהוי משמע כל הל' יום של חדש הט' צריכין שיהו בקישוי ולא שתשפ' סמוך ללידה אלא דחדשה קתני דאפי' הקושי היה בתחילת חדש הט' ואח"כ שפתה אין זו יולדת בזוב ובלבד שלא תראה דם בימי השופי וטעמא דאמרינן דיולדת למקוטעין ומכי עייל החדש הט' הוי זמן לידה הילכך כל דמים שהיה רואה בו בקושי ואפי' בתחילת החדש אינו אלא מחמת הולד ואע"ג דאיכא שופי בתרייהו. וכן מדייק שם ל"ח דלר"י שיפורא גרים מהברייתא דקתני שם בהדיא בתחילת תשיעי לר"י:

ורבי יוסי בר בון. פליג דמדייק מדתנינן דיה חדשה ולא חדש דהוי משמע אפי' בתחילת חדש אלא דחדשה שלם הוא דקאמר צריך שיהא בקושי דאין יולדת למקוטעין:

סוף דבר עד שתלד. אם דוקא בולד מטהרינן דם קישוי' מזיבה:

וקאמר הש"ס לא דאפי' הפילה מטהרינן. אבל בבבלי שם מסיק דאין קושי לנפלים:

שמעית. שמעתי משמי' דשמואל דלא מחלק בין הכרת עובר ללידה ובכולן שלימין הן ואיני יודע ממי שמעתי זה:

ואיקפד. הכעיס רבי יוסי לנגדו על שמכחיש בזה:

שכן כו'. כלו' שהיה תמיד עומד ומשמש לפניו לא אמר כן דאפשר שאמר דבר מה והוא לא שמע:

ואת אמרת כן. בתמיה:

חזר ואמר כו'. אפשר הוא שאמרה אלא כאיש שהוא שומע דבר ומתמה עלה כך אני אומר דקשה לי ואבא בר ווא פליג על שמואל בריה אם לשמואל שניהן שוין הן כדלעיל:

לעולם כו'. כדאמר נדה שם וכמ"ד דט' חדשים שלימים הן:

או לרע"א כו'. דהן ט' שלימים ופי' רש"י שם בקליטת זרע תליא מילתא דאם נקלט ביום ראשון הן לרע"א ואם ביום ב' לרע"ב וביום ג' לרע"ג ולאחר ג' ימים הזרע מסריח. וצ"ל הא דקאמר הכא לרע"ד דלא מני יום הקליטה מכלל הרע"א יום. יפ"מ:

מן רבי בא. ומתמה עלה דמחלפה שיטתי' כו' דלעיל אמר דשנייא היא לידתו שהן למקוטעין:

והכא אמר הכין. דשלימין הן:

כל שהוא כו'. ובב"ר פ' וירא גריס כל שהוא בהרבה הרי הוא בארבה ומלת הרבה ארבה קדריש כלומר הרבה בגי' רי"ב שהן ז' חדשים והוא סימן שהוא חי:

חמיתי' מבעת. שהיה רואה אותו נבהל ובצער ושאל לו על מה הוא כן והשיבו החמורה שלי מעוברת והגיע זמן לידתה:

מרבעתה. צריך אני לשומרה שלא תצטנן:

בעיא היא עד כדון. שחשב מיום שעלה הזכר וא"ל עוד צריכה היא להמתין כמה ימים עד שתלד:

ותני כן. בתוספתא חמרתה כו' כלומר יש פוחתת ויש שמוספת מ"מ הפוחתת אינה פוחתת מימי הלבנה שהן שנ"ד יום ולא מלאו ימיה עדיין:

פליגא. על רב:

בקורת. נקבה של בקר:

והרביעו של בית רבי ממנה שוורי' ויש כו'. דקס"ד כי היכי דבהמה טמאה אין פוחתת מי"ב חודש שהן ימי עיבורה כדאמר פ"ק דבכורות דף ח' כך בהמה גסה טהורה שימי עיבורה לט' חדשים אינה פוחתת:

ומשני כאן בבהמה טהורה. דאין לה זמן קבוע:

והכתיב הידעת עת לדת יעלי וגו'. דאלמא יש להן עת וזמן:

ומשני חי' טהורה כבהמה טמאה. דיש לה זמן:

ר"מ חשש לגיטין. פלוגתייהו במתניתין מפרש דלת"ק דהוא ר"מ וכדלקמן דאמר אחת ארוסות דגזרינן ארוסות אטו נשואות ואעפ"י שאין כאן תיקון ולד וכמו כן הוא חושש לגיטין כלומר בקטנה שנתגרשה דצריכה להמתין דאין ראויה לילד וגזרינן אטו גדולה היוצאה בגט:

חשש לולד. היכי דיש כאן תיקון הולד ולפיכך מתיר במתני' בארוסות:

ורבי יוסי חושש לשניהם. דהאי כל הנשים יתארסו דקאמר רבי יוסי למעוטי נמי ארוסה לינשא דאירוסין אטו נשואין לא גזור אבל ארוסה אטו נשואה גזור ולפיכך הוא חושש נמי בגיטין בקטנה. וזה מסתייע לפי' רש"י בעירובין דף מ"ז ולא כפירושו דהכא במתני':

אין תימר. כמו אית דאמרי הוא דאיכא דאמרי דלית רבי יוסי גרסינן חושש לגיטין דתנן ארוסות נשאו מיד לרבי יוסי וכדגריס בברייתא בבלי מ"ב הרי כו' וכגי' הר"י בתוס' שם דמתיר לינשא מיד וכמו כן אין חושש לגיטין בקטנה אטו גדולה:

ר' גדולה. שם חכם:

ממאנת אינה צריכה להמתין. דליכא למיגזר אטו גדולה דאין גדולה יוצאה במיאון. וכשמואל בבלי ל"ד:

הדא מסייע כו'. דגזרינן אטו גדולה כדלעיל:

אנוסה כו'. בסוף פירקין דלעיל מקשינן שם והא תני במתני' ומפרישין אותן כו' ומשני שנייא במתני' דאיכא מפני תיקון הולד והיינו דקאמר מסייע לר' יוסי כו' כלומר דאף לולד חושש ר' יוסי והא דלא קאמר מסייע לר' יודא דמימרא דאנוסה כר' יוסי אתיא וכאשר ציינתי שם:

תני הגיורת כו'. ברייתא בבלי שילהי פירקין דלעיל:

ובדמים. לענין דם שלה:

מע"ל. אם ראתה ביום שנתגייר' מטמא למפרע:

די' שעתה. משעת הראי' דהא מקודם לא היה דמה טמא מן התורה ובתוספתא ריש נדה גריס איפכא דר' יודה לר' יוסי:

נראין דברי ר' יודה בדמים. דמשנתגיירה הרי היא ככל הנשים:

ודברי ר' יוסי בולד. דאין צריכה להמתין אלא היכי דיש תיקון ולד וכדפרישית טעמא לעיל דסבר אשה מזנה מתהפכת:

כר' יוסי בולד. כלומר דאין צריכה להמתין:

ומתמה מה חידוש הוא זה דלא כן מה אנן אמרין כו'. אין הלכה כר' יוסי בתמיה:

אלא בגין. ואם בשביל דאמר ר' נראין דברי ר' יוסי דמשמע דלא הוחלטה הלכה כדבריו או דאפשר נראין דברי ר"י לר' יוסי ודברי כו' בקצת ומודו זה לזה כדאמר לקמי' ואין אנו יודעין במה:

לא כן כו' במקומה. וא"כ אכתי הדרין לכללא ר"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי:

חוץ מעיגול של דבילה. דאיפלגו ר"א ור' יהושע פ"ד דתרומות ליטר' קציעות כו' וכן בעיגול של דבלה שדרסה ואין יודע באיזו עיגול דר"א אומר יעלו ור"י אומר לא יעלו כו'. וכן הוא בתוספתא שם ואמר ר' נראין דברי ר"א לר"י כו' דזה מודה לזה כדאמר שם דאם יודע באיזה מקום דרס' דמודה ר' יהושע:

קשייתה. שאלתי לפני ר"ח אם אפילו דבר ברור הוא שנבעלו נמי אין צריכות להמתין:

לא כבעולות הן. בתמיה דודאי מחזקינן להו כבעולות ואפ"ה אין צריכות כדפרישית טעמא לעיל:

שבקין סתמא. דמתני' כל הנשים לא יתארסו כו':

ועבדין כיחידאה. בתמיה ולקמן מתרץ לה:

אשכח. ברייתא דתני לה ר"ח בשם ר"מ הא דכל הנשים כו' וכן הוא בתוספתא:

כר"ש. ושם לא גריס כר"ש אלא כד שמע לה דתני כו' כלומר מששמע דתני לה ר"ח בשם ר"מ ולא סתמא היא:

אמר יאות סבא ידע פירקי גיטא. שפיר יודע הזקן הלכות גיטין ועל ר' יוחנן אמר דהשתא שפיר פסק כר' יוסי ומשום דלעיל אמר דר"מ חושש לגיטין לטעמיה וכדפרישית לזה אמר בהלכות גיטין. ובתענית ובמגילה שם גריס יאות סבא ידע פירקי גרמה כלומר שיודע בעצמו לכוין האמת:

והכא את אמר הכין. כרבי יוסי והוא הקושיא דלעיל:

לא רבי דילמא חורן אמר. לא ר' שנה המחלוקת דילמא איש אחר שנה:

ומקשה דלאו ק"ו הוא מן מה הן כו' אתיא. מזה דאם שנה ר' מחלוקת וחזר וסתם דאמרת הלכה כסתם נלמוד:

דלא אשכח כו'. ואם רבי בעצמו לא מצא המחלוקת אלא אחרי' ורבי סתם במתני' לכ"ש דהלכה כסתם:

וכן אתא ר' חזקיה כו'. ואמרו בהדי' בשם רבי לעזר דאפי' שנו אחרים כו':

ולמה כו'. וא"כ למה הוא מורי רבי יוחנן כיחידאה:

ומתרץ רבי שמואל כו' הדא דתימא. דהלכה כסתם בשאין כו'. אבל אם יש מחלוקת אצל סתם. כלומר אחר הסתם:

לא בדא. בזה לא הלכה כסתם. וכן מחלק בזה בבלי מ"ב:

אבל ביחיד אצל חכמים כו'. דהסתם כיחיד ורבי' פליגי לא בדא כו' דיחידאה היא וכן הכא רבים פליגי:

סתם משניות דרבנן. כרבנן אתיא:

עד שיפרש לו רובו. כמו רבו:

לא דרשב"ל פליג. מטעמיה דנפשיה על רבי יוחנן רבו:

אלא דו חמי. שראה רוב סתם משניות אתיין אליבא דר"מ:

הידינו רבה. מי הוא הגדול:

רבה דמתני' רבה דאולפנ'. הרב של הבריית' או של הגמ' על מי לסמוך:

לית מילתא כו' כד שמע תני לה גרסינן. כלומר לא זה הדבר דאמר רבי לעזר לעיל דרבה דמתני' הוא עיקר דהרי כששמע זה הברייתא של ר"ח בשם ר"מ הוטב בעיניו:

ודחי לה נאמר אולפן קביל כו' בשם ר"מ. כלומר שקיבל מגמ' מרבה דמתני' זה ועל זה סמך:

החולצת. מימרא בפני עצמה היא דהחולצת מונה ג' חדשים משעת מיתה. בבלי שם:

משעת נתינת גיטה. ולא משעת כתיבה ופליגי אמוראי בזה רבי חנינא כו'.

משום מה אתה חושש. דשמא נתייחדה עמו בין כתיבה לנתינה וא"כ הוי ליה גט ישן ופסול הוא כדאמרינן פ"ח דגיטין אלא ע"כ דאין חוששין לזה מן הסתם:

לזו את אוסר ולזו כו'. דאין שניהן שווין בכתיבה ואיכא לעז דלאו כ"ע ידעי. וכן מקשי בבלי גיטין י"ח:

מאן דהוה מותבא כו'. מה שהקשה רב לשמואל התיב כו' כלומר זה הקושיא הקשה ג"כ רב לשמואל דס"ל כוותיה וכן מאן כו':

והלכתא מונין לגט משעת כתיבה כו'. ולסתמא אין חוששין. וכן פסק בבלי שם לפי גירסת הרמב"ם ז"ל פי"א מהל"ג. אבל דעת הרא"ש ז"ל משעת נתינה וכתב וכן נהגו כל רבני צרפת ואשכנז:

הדא דתימר בנשים. ל'יום:

אבל באנשים. לא ישא עד ג' רגלים ודוקא בשיש לו בנים כו' בבלי מ"ק כ"ג אלא דמוסיף הכא אין לו מי שישמשנו וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' אבל:

כהדא כו'. מפני שהיו לו בנים קטנים ובבלי שם גריס יוסף הכהן:

ולא הכירה. שלא בא עליה עד אחר ל' יום:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף