פני משה/הוריות/א/ח

פני משה הוריות א ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אותו השבט הוא חייב\. דכיון דלאו הוראת בית דין הגדול הוא אינו חייב אלא אותו השבט ושאר השבטים פטורין והא דר' יהודה אית ליה גרורה במתני' דלעיל דוקא בהוראת ב"ד הגדול הוא:

אין חייבין. אפי' אותו השבט אין חייבין לפי שאין חייבין אלא על הוראת ב"ד הגדול בלבד וכדאמרי' לעיל והלכה כחכמים:

גמ' ר' אומר חובת ב"ד הוא. השתא מפרש לפלוגתייהו דר"מ ור' יהודה ור"ש במתני' דלעיל מי הם המביאין פר בשגגת שאר עבירות והפר והשעיר בשגגת ע"ז ובמה הן פליגי דר"מ סבר חובת הב"ד הוא שהן מביאין הפר או הפר והשעיר משלהן ור' יהודה סבר הציבור הן שמביאין בשביל הב"ד ור"ש סבר החובה מוטלת על שניהן והלכך צריך קרבן בשביל הב"ד ובשביל הציבור ואין הב"ד מתכפרין בקרבן של ציבור:

נאמר כאן. בויקרא בשגגת שאר עבירות ונעלם דבר מעיני הקהל ונאמר כאן בשלח לך בשגגת ע"ז והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר וגו':

מה מעיני שנאמר להלן ב"ד וכו'. כלומר דבפרשת ויקרא דכתיב למעלה ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו והדר כתיב ונודעה החטאת וגו' והקריבו הקהל וגו' וילפינן ברישא קהל מקהל מה במעשה הנאמר למעלה ב"ד הוא דכתיב מעיני הקהל והן הב"ד שההוראה תלויה בהן אף הקהל שנאמר למטה בהקרבה ב"ד הוא שמביאין הקרבן והדר ילפינן מעיני הנאמר בע"ז ממעיני הנאמר בשאר עבירות מה להלן ב"ד הן שמביאין אף בע"ז ב"ד הן מביאין:

מ"ט דר' יהודא נאמר כאן מעיני וכו'. כלומר דר' יהודה ס"ל דאיפכא ילפינן הג"ש מה מעיני הנאמר בע"ז ציבור הן המביאין דכתיב התם ועשו כל העדה וגו' דהמשמעות דכל העדה על הציבור הוא אף מעיני האמור כאן בשאר עבירות הקרבן שמביאין מן הציבור הוא:

מה טעמא דר' שמעון נאמר כאן מעיני וכו'. כלו' דרבי שמעון סבירא ליה הואיל ומשמעות הכתוב דקרבן הנאמר בשאר עבירות על הב"ד הוא כדאמרן דילפינן הקהל דלמטה מהקהל דלמעלה ומשמעות הכתוב הנאמר בע"ז דהציבור הן המביאין ילפינן מעיני מעיני חדא מאידך דמה כאן בית דין אף להלן בית דין ומה להלן ציבור אף כאן ציבור והשתא בין בשאר עבירות ובין בעבודה זרה הבית דין מביאין לעצמן והציבור מביאין לעצמן:

מאן דאמר חובת ב"ד היא ב"ד מביאין. כלומר הא פשיטא לן דלמ"ד דהחובה על ב"ד היא א"כ הב"ד מביאין משלהן אלא למ"ד חובת הציבור היא מי מביא כלומר מאין היו מביאין אם מתרומת הלשכה כשאר קרבנות הציבור או לא ופשיט ליה דפלוגתא דתנאי היא גם בזה:

דתני. בתוספתא דשקלים פ"ב:

מטילין היו עליהן ובאין. שהיו מטילין על הציבור וגובין מהן בתחלה לשם כך:

דברי ר"מ. טעות הוא כאן דהא ר"מ ס"ל דמשל ב"ד הוא וה"ג בתוספתא דברי ר' יהודה ר"ש אומר מתרומת הלישכה היו קריבין:

ב"ד סומכין. שהן הבעלים וסמיכה על הקרבן בבעלים היא:

מי סומך. הא אי אפשר שיהו כל הציבור סומכין ידיהן עליו ומי סומך על ידן ופשיט לה כדתני בברייתא ג' מכל שבט וכו':

ידיהם ידי כל יחיד. ברייתא זו שנויה בת"כ פ' ויקרא ורישא דברייתא. הכי הוא וסמכו שנים זקני שנים ואין ב"ד שקול הרי חמשה דברי רבי יהודה ר"ש אומר וסמכו זקני שנים ואין ב"ד שקול הרי שלשה:

ידיהם ידי כל יחיד ויחיד. כלומר ידי כל יחיד מאלו הסומכין שאינן סומכין כולן כאחד אלא כל יחיד ויחיד מהן סומך בפני עצמו והכי תנינן לה בתוספתא דמנחות פ"י סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה ר' יהודה אומר בחמשה לא כולן כאחד סומכין עליו אלא אחד ואחד סומך ומסתלק:

ידיהם על ראש הפר. עליו הוי מצי למיכתב אלא למיעוטא אתא פר טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה:

ר"ש אומר. לא מיעטן הכתוב לשעירי ע"ז אלא דלא באו זקנים כמו בפר דזקני כתיב ביה אבל טעונין הן סמיכה ולקמן מפרש לה מי הן הסומכין:

שדמה נכנס לפנים. בהיכל כמו פר העלם דבר ופר המשיח ושעירי ע"ז:

מתיבין לר' יהודה. דאמר אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה והכתיב ויגישו את שעירי החטאת לפני המלך והקהל ויסמכו ידיהם עליו ושעירי חטאת שהקריבו לכפר על הע"ז היו:

הוראת שעה היתה. שהרי מזידין היו אלא שביקש יחזקיהו לזרזם במצות ואין למידין מהוראת שעה:

ציבור שמת אחד. מהן מהו שיביאו החטאת תחתיו וכלו' מי חיישינן לחטאת שמתו בעליה דלאו קריבה היא:

התיבון. מאי תיבעי לך והכתיב הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל וגו' צפירי חטאת שנים עשר וגו' ועל ע"ז שעשו בימי צדקיהו הביא כדאמר רבי יהודה לקמיה ואע"פ שמתו רבים מהן:

אפשר חטאת עולה. סיפיה דקרא מפרש ליה דכתיב הכל עולה לה' והא חטאת נמי כתיבא ואפשר לחטאת עולה קרי לה אלא להקיש לעולה מה עולה לא נאכלת אף אותן חטאות שהביאו לא היו נאכלין וללמדך ששעירי ע"ז היו שנשרפין הן וכדמסיים ר' יודה דעל ע"ז שעבדו בזמן הבית ראשון הביאום:

הוריית שעה היתה. שהרי מזידין היו ואפ"ה היו מביאין קרבן:

ר' ירמיה למד כן. אדלעיל מהדר ואדברי רבי שמעון דקאמר דפר טעון סמיכה בזקנים ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה בזקינים ואלא מי ומי הן הסומכין:

ר' ירמיה סבר מימר. אליבא דר"ש באהרן ובניו כלומר שהכהנים היו סומכין:

אמר ליה ר' יוסי והתני ר' חייה וסמך וכו'. כלומר דהא מכאן למד ר"ש מדהוי מצי למיכתב וסמך וכתיב וסמכו לרבות לשעירי ע"ז בסמיכה ולא בזקנים בתמיה וכי קרא לא מיירי בזקנים הא וסמכו זקני כתיב וא"כ כי מרבת לה לשעירי ע"ז מהאי קרא לסמיכת זקנים איתרבי:

ר' יוסי. דהקשה לר' ירמיה למד כן אליבא דר"ש ואיפכא מדר' ירמיה דמסמיכה בכהנים הוא דאימעטו שעירי ע"ז כדמסיק ואזיל:

אלא חי וכו' וכתיב כן וכו'. כלומר דהכי דרשינן מדכתיב החי למעוטי הוא דאתא זה החי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה באהרן אבל מסמיכת זקנים לא ממעט להו ר"ש:

מה עבד לה ר' ירמיה. לקרא דהחי הא למעוטי אתא:

פתר לה בכהן הדיוט. הכי דריש ליה החי טעון סמיכה באהרן שהוא כהן גדול ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה בכ"ג אלא בכהן הדיוט ולעולם סמיכה דידהו בכהנים היא:

כר' מאיר. על ברייתא דלקמיה דתני תמן קאי דאליבא דר"מ היא דס"ל הב"ד מביאין הפר ולא הציבור והלכך מת אחד מב"ד פטורין דהויא לה חטאת שמת אחד מן השותפין ואם מת אחד מן הציבור חייבין דהא איתנהו לב"ד:

אמר להן ר"מ. לאו אהאי ברייתא קאי אלא אברייתא דמייתי לקמיה ומסורסת הגי' כאן. והא דר' זעירא בשם רב חסדאי תני תמן וכו' גרסינן לה קודם אמר להן ר"מ וכו' ושתי הברייתות אלו דמייתי הכא בת"כ הן שנויות והש"ס מקצר כדרכו וה"ג להו שם. הורו ב"ד ועשו יכול יהו חייבין ת"ל הקהל ועשו ההורייה תלויה בב"ד והמעשה תלוי בקהל. ועלה קאי אמר להן ר"מ אם לאחרים הוא פוטר וכו' כלומר ומפני מה ב"ד שעשו על פי הוראת טעמן אין מתכפרין בפר אם לאחרים שעשו ע"פ הוראתן הן פוטרין בפר שמביאין לא כל שכן שיפטרו עצמן:

אמרו לו יפטור לאחרים שיש להן במה לתלות. כלומר שגזירת הכתוב הוא דאין הפר בא אלא על אחרי' שיש להן לתלות בב"ד ואם עשו מביאין עליהן פר תאמר בבית דין עצמן שאין להן במה לתלות שהן הן המורין ואין המעשה תלוי בהן אלא ההוראה דוקא:

תני תמן הורו ב"ד ועשו הן. זו היא ברייתא קמייתא. ועשו הן יכול יהו חייבין ת"ל הקהל ועשו וכו' וכדפרישית:

וידעו מה הורו טעו מה הורו וכו'. האי ברייתא בתרייתא השנוייה שם היא ידעו שהורו וטעו ולא ידעו מה הורו. שידעו שהורו איזה הוראה בטעות אבל לא ידעו במה היתה הוראה כדמפרש לקמיה:

שגו מה הורו. כלומר או ששגו בגוף ההוראה שנסתפק להן עם טעו בהוראה זו או לא:

ת"ל ונודעה החטאת. דוקא שנודע להן אח"כ שחטאו בהוראה ובאיזו חטא הן חטאו ולא שיוודעו החוטאין ולא נודע להן החטאת:

מה נפשך חלב. ופריך הש"ס ואמאי בעינן שנודע להן החטאת ליהוי כדתנן בפ"ג דכריתות מה נפשך חלב אכל חייב נותר אכל חייב וקאמר כר' יהושע אתיא היא הך ברייתא דפליג התם אדר"א דקאמר מה נפשך וס"ל דצריך שיתוודע החטא דכתיב אשר חטא בה עד שיוודע לו במה חטא:

בשהורו. ומפרש לה הש"ס דהיינו טעמא הכא בשהורו ולא ידעו מה הורו כגון שנסתפק להן אם בע"ז הורו בשאר כל המצות ואם בע"ז אין דינו בפר אלא בשעיר ואם בשאר מצות אין דינו בשעיר אלא בפר:

אם בע"ז בפר וכו' בלשון תמיה הוא כדפרישית. והלכך יש כאן ספק אם פר אם שעיר וכיון דשינוי קרבן הוא ואין יודעין מה שיביאו לפיכך הן פטורין:

הדרן עלך הורו בית דין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף