פני משה/הוריות/א/ו

פני משה הוריות א ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובן וכו' מביאין פר\. האמור בפ' ויקרא ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת:

ובע"ז. אם הורו להתיר באיסור. ע"ז מביאין פר ושעיר האמור בפ' שלח לך וכי תשגו ולא תעשו את כלהמצות האלה ודרשינן איזו מצוה שהיא שקולה כנגד כל המצות הוי אומר זו ע"ז וכתיב התם והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל הקהל פר בן בקר אחד לעולה וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת וקסבר רבי מאיר דבין בשגגת שאר עבירות האמור בויקרא ובין בשגגת ע"ז האמור בשלח לך בית דין הן מביאין בשביל כל הקהל:

ר' יהודה אומר שנים עשר שבטים וגו'. ר' יהודה סבר כל שבט ושבט אקרי קהל שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה הלכך בשאר עבירות כל שבט ושבט מביאין פר האמור בהוראת בית דין ובע"ז מביאין כל שבט ושבט פר ושעיר:

רבי שמעון אמר שלשה עשר פרים וכו'. רבי שמעון סבר אין בית דין ששגגו בהוראה מתכפרים בפרים ושעירים של הקהל הלכך בשאר עבירות מביאין י"ג פרים לבית דין בפני עצמו ולכל השבטים בפני עצמן ובע"ז י"ג פרים ושעירים פר ושעיר לכל שבט פר ושעיר לב"ד:

גמ' מאן תנא רוב רבי מאיר. האי סוגיא גרסינן בפ' כיצד צולין והתם קאי על מתני' דתנינן נטמא הקהל או רובו ועשהו בטומאה וקאמר מאן תנא רוב כלומר דבעינן רוב כל קהל ישראל דוקא רבי מאיר היא דשמעינן ליה דסבירא ליה הכי לענין הוראת ב"ד:

היא מחצית כל השבטים וכו'. כלומר בין שעשו ששה שבטים שלימים בין מחצית כל שבט ושבט שעשו דהוי כששה שבטים ובלבד שיהו רוב כל קהל ישראל אז ב"ד מביאין פר:

רבי יהודה אומר חצי כל שבט ושבט. כלומר אפי' מחצית שבט א' מן כל שבט ושבט עד שיהו רוב השבטים כדמסיים ואזיל ובלבד רובו שבטים שלימים שיהו כמו רוב בשבטים. והן שבעה שבטים וכ"ש כאן רוב השבטים אע"פ שאינם רוב כל קהל ישראל הוי רוב:

שבט אחד גורר כל השבטים. כלומר ולפעמים אפי' שבט אחד שחטא חייבין וכגון שהוא רוב הקהל ולא עוד אלא שהוא גורר כל השבטים שאף שאר השבטים שלא חטאו מביאין פר מאחר דאיכא רוב הקהל ודינו כמו דאיכא רובא דשבטים דהוי כאלו כלן שחטאו כדאמר ר' יהודה במתני' דלקמן וכן בשבט אחד ממש כדמפורש לקמן:

ר' מאיר אומר כל השבטים קרוין קהל. כלומר רבי מאיר דסבירא ליה דדוקא כל השבטים כולן הוא דאיקרו קהל והלכך רוב כל קהל ישראל בעי ורובו ככלו:

ר' יהודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל. ואפי' שבט אחד שעשו אם הן רוב כל הקהל חייבין והלכך או ברוב כל הקהל אע"פ שאינם אלא שבט אחד או ברוב השבטים אע"פ שאינם רוב כל הקהל ס"ל דחייבין וכדלקמן:

ואתייא דר' שמעון כר' יהודה. בהא דס"ל דשבט אחד איקרי קהל כדקאמר כמה דר' יודה וכו' דהא במתני' דלקמן גבי פלוגתייהו דר"מ ור"י ור"ש לא פליג ר"ש אדר' יהודה אלא אם ב"ד מתכפרין בפר הקהל או לא דר' יהודה ס"ל דמתכפרין ור"ש ס"ל דאין מתכפרין כדקאמר הכא במתני' ומיהו בהא לא פליג דאפי' אינן רוב כל הקהל אלא שבעה שבטים שחטאו והן רוב השבטים כל שבט ושבט מביא פר משום דכל שבט ושבט איקרי קהל וחייבין כל אחד ואחד בפר:

מה ביניהן. בענין זה דמודו תרוייהו ושוין הן דכל שבט ושבט קרוי קהל ומכל מקום בהא איכא בינייהו גרירה דלר' יהודה גוררין הן השבטים שחטאו לשאר השבטים שלא חטאו ואף הן מביאין פר לכל שבט ושבט ור"ש לית ליה גרירה אלא אותן שחטאו הן מביאין:

שבט אחד גורר וכו'. כדפרישית לעיל אם הוא רוב כל הקהל אפילו שבט אחד ממש בלבד שחטא גורר הוא לכל הקהל וצריך כל שבט ושבט להביא פר וכן אם הוא שבט היותר על מחצית השבטים ואע"פ שאינם רוב כל הקהל גורר כולן וצריכין שאר כל השבטים להביא כל שבט ושבט פר ור"ש לית ליה הא כדאמרן:

מודה והוא וכו'. ר' יהודה דאית ליה גרירה אפילו בשבט אחד מודה הוא דדוקא שתהא ההורייה מב"ד שבלשכת הגזית והוא ב"ד הגדול. וכן נמי יש לפרש דר"ש מודה לר' יהודה בהא דר' יהודה ע"כ דס"ל הכי דהא בהדיא קאמר במתני' דסוף פרקין בהורו ב"ד של אחד מן השבטים דאותו השבט שעשו בלבד הן שחייבין ושאר כל השבטי' פטורין וא"כ הא דקאמר שבט אחד גורר כל השבטים ע"כ בהוראת ב"ד הגדול הוא דאית ליה גרירה:

טעמא דהין תנייא. דקאמר שתהא הוראה מלישכת הגזית דאי הויא הוראה לכל הקהל משום דיליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה':

דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך ועדיין לא נולד בנימין. כלומר בשעתא דקא"ל הכי בבואו מפדן ארם כבר נולדו כל השבטים כ"א בנימין עדיין לא נולד וקאמר עליה קהל גוים אלמא דשבט אחד איקרי קהל:

כשם שהן חלוקין כאן. לענין הוראה כך הן חלוקין בטומאה בקרבן פסח הבא בטומאה אם מחצה כל הקהל כרוב הוא או לא:

דתני. בתוספתא דפסחים פ"ו:

הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני דברי ר"מ. והכי גריס לה בכיצד צולין. דר"מ לטעמיה דס"ל מחצית השבטים או הקהל אינן כרוב כדאמר לעיל ובלבד רוב:

ר' יודה אומר. וכן גריס נמי בכיצד צולין ובתוספתא שם גריס בהא ר"ש אומר חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן. והכי מוכח מאמרו לו לקמיה. דס"ל מחצה על מחצה כרוב הילכך הטהורין עושין לעצמן בטהרה והטמאין עושין לעצמן בטומאה ואינן נדחין לפסח שני דכרוב הן:

מני אמרו לו. מאן הוא תנא דאמרו לו:

כר' יהודה. ר' יהודה הוא דאית ליה הכי בפ"ב דמנחות:

נטמאת אחת מן החלות. של שתי הלחם או אחד מן הסדרים של לחם הפנים:

שאין קרבן ציבור חלוק. ואם נפסל חציו נפסל כולו והיינו נמי טעמא דאמרו לו אין הפסח בא לחצאין:

ר' יוסי בר' בון. אמר:

מנו אמרו לו חכמים. דפליגי עליה הכא שהן בשיטת ר' יהודה דמנחות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף