פני משה/בבא בתרא/ג/י

פני משה בבא בתרא ג י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין. שיש לו שותפות בה וכ"ש לחצר חבירו משום היזק ראיה:

בחצר אחרת. הסמוכה לחצר זו שיש לו בה שותפות לא יפתח לו פתח לחצר זו שמרבה עליהם דריסת הרגל מדיורי אותו הבית:

בנה עלייה וכו'. ג"כ מהאי טעמא שמרבה דיורין:

בונה חדר לפנים מביתו. שאינו מוסיף כלום אלא חולק ביתו לשנים דבלאו הכי יכול למלאות ביתו דיורין אם ירצה:

פתח כנגד פתח. דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו מה ראה ראה שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה ואמר ראויים הם לברכה:

היה קטן לא יעשנו גדול. דאמר לי' בפתחא זוטא מצינא לאצטנועי מינך בפתחא רבא לא מצינא:

אחד לא יעשנו שנים. ואפי' עושה השנים כמו רוחב האחד דא"ל בחד פתחא מצינא לאצטנועי מינך כשהיא נעול בתרי פתחא לא מצינא שכן דרך בשני פתחים מניחין האחד פתוח:

אבל פותח הוא לרה"ר פתח כנגד פתח. חבירו בצד שכנגדו ורשות הרבים עוברת ביניהם דא"ל סוף סוף קא בעית לאצטנועי מבני רשות הרבים:

גמ' גרסינן כאן להא דנתן בר' הושעיא וכו' הכתובה בספרים לסוף הלכה דלעיל והכא הוא דשייך כמו שפירשתי למעלה:

הכא את אמר פתח כנגד הפתח מותר וכו'. כלומר דהש"ס מקשה דיוקא דרישא וסיפא אהדדי דמרישא משמע דדוקא לחצר השותפין פתח כנגד הפתח אסור הא במקום אחר אף ע"פ דלא הויא ר"ה אלא דלא הוי כחצר השותפין וכגון במבוי שאינו מפולש מותר ובסיפא קתני אבל פותח הוא לר"ה פתח כנגד פתח דמשמע הא במבוי שאינו מפולש אסור:

הן דתימר מותר וכו'. כלומר דיוקא דרישא דוקא הוא דבמבוי שאינו מפולש מותר דלא אמרו אסור אלא בחצר השותפין אבל במבוי אע"ג דאינו מפולש שכיחי ביה רבים יותר מבחצר ויכול לומר לו סוף סוף בעית לאצטנועי מהרבים העוברים שם:

והתני. בתוספתא פ"ב:

אמר ר' אילא. לא קשיא:

כאן בשנתן רשות. הא דדייקינן במתניתן דבמבוי מותר בשנתנו לו רשות לפתוח ושוב אינן יכולין למחות בו ואפ"ה בחצר השותפין אסור דאף על פי שנתנו לו רשות מכיון דהיזק ראי' בחצר השותפין יותר מצוי ותדיר הוא יכולין למחות בו והא דתני בתוספתא דבני מבוי יכולין לעכב עליו בתחלה הוא דלא נתנו לו רשות:

שנייא היא בגנות שניתנו לחפירה. רבי יוחנן בעי לשנויי הפירכא דפריך מהתוספתא בגוונא אחרינא דגרסינן התם אחר דקתני כשם וכו' כך בני מבוי יכולין למחות זה את זה במבוי השותפין כיצד וכו' ומפרש התם דבדבר שכבר עשה א' תקלה אין יכול למחות בחבירו דאומר לו כדרך שעשיתה בתוך שלך אף אני עושה בתוך שלי היו מימיו עוברין דרך גגו של חבירו ועמד והפסיקן יכול לעכב על ידו וכו' יש לו באר בחצרו של חבירו והרי בעל החצר מבקש לחפור לו באר אחרת יכול לעכב על ידו ע"כ. והשתא קאמר ר' יוחנן דמהבריי' דהתם לא קשיא דשאני התם דמיירי בדבר שעומד לכך כגון בגנות שעומדין לחפירה וכיוצא בזה והלכך קתני התם דבדבר שחבירו גם כן יכול לעשות כמוהו חבירו מעכב על ידו שאמר ליה למחר אני עושה כן בתוך שלי ואם כבר עשה יכול גם הוא לעשות כן או אם כבר החזיק זה בחצירו של חבירו כגון הא דתני בדין הבאר בזה אין חבירו יכול לעשות כן ועכ"פ שמעינן מהתם דלא מיירי אלא בדבר שגם חבירו יכול לעשות כמוהו אבל הכא דאמרי' במבוי מותר מיירי שבתחלה עשה זה פתח לחצירו של זה במבוי ולא הי' שם עדיין פתח כנגדו ובכה"ג אין יכול זה לעכב על ידו והיינו דמתמה ר' נסא על האי שינויא:

וחרבות לא ניתנו להבנות. וכי זה ג"כ אין יכול לבנות בחצירו ולפתוח ג"כ בפתח כנגדו וא"כ היינו דינא דברייתא דבמקום שיכול לעכב מטעם הזה גם בזה יכול לעכב ולומר למחר אני רוצה לבנות ויהא פתחך כנגד פתחי ואם אינו יכול לעכב שכבר קדם זה אם כן גם התם כך הוא דמאי שנא ולא משני מידי:

תני תמן. בבבל תני להך ברייתא:

פותח בשמאל נועל בימין. כלומר בידו אחת פתח ובידו שנית יסתום מיד לפי שזה מעכב עליו:

הגע עצמך שהיה שם. דהא במעמד חבירו קתני וא"כ זה ראה ושתק ומחל לו:

יכול לומר לו הוינא בעיית לעי. לא מפני שמחלתי לך הייתי שותק אלא חפץ הייתי לראות היאך אתה מטריח ומיגע עצמך בחנם דצריך אתה לחזור ולסתום:

היה מושיט לו צרורות. והיה מסייע אותו בבנין ובפתיחה מאי הרי מעשיו מוכיחין שנתרצה בכך:

מגחך הוינא באו גברא בהוא האיש. אע"פ כן יכול לומר לו משחק הייתי בך ועשיתי עצמי כמסייע אותך לפי שהייתי יודע שצריך אתה לסותמו:

היו חמשה פתחים זה לפנים מזה וכו'. ברייתא זו לענין טומאה נשנית וכדתנן בפ' י"ג דאהלות העושה מאור בתחלה שיעורו מלא מקדח לענין להביא ולהוציא את הטומאה ובתוספתא אשר לפנינו גריס שם ריש פ' י"ד פתח שעשאו למאור שיעורו מלא מקדח הגיפו למאור (שסתמו להאורה שכנגדו כגון שבנה שם איזה בנין ואין כאן מאור הלכך הוי דינו כמו העשוי לתשמיש ושיעורו בפותח טפח) שיעורו בפותח טפח שתי חלונות זו לפנים מזו החיצונה העשויה למאור שיעורא מלא מקדח. והיא הגי' נכונה כדמוכח מדלקמיה:

ודא מסייעא למאן דאמרין בנאי. הברייתא זו סיוע למאי דאמרי הבונים חלון שהוא פחותה לאיסטיב לאויר לא נעשית אלא להכניס את האורה והלכך החיצונה שהיא לאויר העולם שיעורה כמלא מקדח אבל שלפנים ממנה אין מביאה את הטומאה במלא המקדח אלא שיעורא כדתנן התם במשנה ב' בנה בית חוצה לה שיעורה בפותח טפח לפי שהוא כחלון העשוי לתשמיש:

מכיון שאין לה חזקה. זו שאינה עשויה לאורה אין לה חזקה אלא דינה כחלון המצרית אינה מביאה את הטומאה כשיעור מלא מקדח לפי שאין חזקה לחלון הקטן אלא אם כן עשוי לאורה וכשיעורו לטומאה כך שיעורו לחזקה אם הוא לאורה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף