פני יצחק (אבואלעפיא)/א/הלכות ברכות/פ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

פני יצחק (אבואלעפיא) TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png פ

אות פ

ריח[עריכה]

(ריח) פולים כבר כתבנו לעיל דפולים הלחים בין חיין בין שלוקים מברך עליהם בורא פרי האדמה והיבשים אם אוכלם חיין מברך שהכל כמ"ש הכנה"ג בשם ריא"ז בסי' ר"ה וכל זה כשאוכלם לבדם בלא פת אבל אם אוכלם עם פת הפת פוטרת כמש"ל, ומי שאכל בתוך סעודתו פולין ללפת בהם את הפת ואחר הסעודה קודם ברהמ"ז הביאו לו מאותם פולין לחים בלא בשול במקום פירות מצאתי כתוב בשם קדשי דוד דנראה דאין צריך לברך עליהם עכ"ל הק"ס דמ"ז ע"ג[1]

ריט[עריכה]

(ריט) פרשיל הנקרא בל"ע בקדונס כתב הברכ"י בסי' ר"ד וז"ל נ"ל דמברך אדמה דהוא מין כרפס או אפ' דגם הפרשיל לטעמא עביד ומברך שהכל מצאתי בהג"ה כ"י לאחד קדוש עכ"ל וכיון שדינו נשאר בספק ודאי דאין לברך עליו אלא שהכל[2]

רכ[עריכה]

(רך) פוטר מי שרוצה לפטור שני אכילות או שתיות בברכה אחת לאחריהם ושהא כדי שיתעכל צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה על אכילה שנית כ"כ המג"א סקפ"ד סק"ח ושיעור עכול לכל דבר ודבר מבואר שם וכבר עמד והקשה על דברי המג"א הנזכר הרב קרית מלך רב ח"ב סי' ט' גם הרב אבן העוזר שם חלק עליו ופסק בפשיטות דאין לברך וכ"כ הגינת ורדים כ"ג סי' ד' ולכן ירא שמים יזהר לכוין בברכתו על אכילה או שתים ראשונה שלא לפטור אם דעתו לאכול או לשתות פעם אחרת כגון השותה קאהבי אחר קאהבי כמ"ש החס"ל בסי' קפ"ד אות ג' ועיין בזכו"ל ח"ג ד"ג ע"ג שהביא דין השותה קאהבי אחר קאהבי בקומו באשמורת ובין שתיה לשתיה עוסק בלמודו אי צריך לחזור ולברך שנית או לא והביא ע"ז מח' הפוסקים הנז' וכתב דממח' זו יוצא לנ"ד וכל זה כשכיון מתחלה לפטור הכל וגם שלא שינה מקומו ולא הסיח דעתו וכו' עכ"ל יע"ש והרב נוה שלום סי' ח' שקיל וטרי טובא בענין וזו הלכה העלה דדי בברכה אחת על הכל יעש"ב וגדול אחרון הרב החסיד מופת דורנו מהרח"א גאגין בחוקי חיים סי' א' נשאל בזה והאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו ויצא לישע המג"א מכל מה שהק' עליו הפוסקים הנז' גם הביא דברי הרב נוה שלום ודחה אוחם בשתי ידיו וסו"ד הסכימה דעתו דצריך לברך בכל פעם ופעם ששותה קאהבי כיון דאיכא שהות והפסק בנתים בשיחה ולמוד הוי היסח הדעת וגם איכא מעשה רב בכל קאהבי ששותה פנים חדשות באו לכאן וכתב עוד וז"ל ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר דהכי נהגו מימי עולם ומשנים קדמוניות ובפעה"ק ירישת"ו ת"ו ובפרט בבית אל מדרשנו יכב"ץ וכו' עכ"ל וכן עיקר לדינא ולמעשה ובפרט שכן נהגו גם בליל הושענא רבה ובליל חג השבועות ששותים קאהבי כמה פעמים ומברכים בכל פעם כידוע ובמקום מנהג לא אמרינן האי כללא דספק ברכות להקל כמש"ל ומ"מ טפי עדיף נמי לכל ירא שמים לתת דעתו לכוין בפי' בשעה שמברך על פעם ראשונה שלא לפטור שתיה שנית וכן לו יעשה בשנית ובשלישית כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים וכמש"ל.[3]

(כאן נשמט ג' סי' תמצאם בסוף הספר עם ההשמטות)[4]

רכא[עריכה]

(רכא) פוטר כשמביא לפני המסובין מרקחות ומגדנים ויין שרף והמרקחות הם מדברים שברכתם שהכל אם די בברכה אחת לשתיהם או צריך לברך שתים נחלקו בזה הפוסקים איכא מ"ד דאין ברכת השתיה פוטרת האכילה ולא ברכת האכילה פוטרת השתיה עיין בזה בגו"ר ח"א כ"א מסי' ד' עד סי' ח' וכיון שהדבר במח' הוא שנוי טפי עדיף להמתין עד שיביאו לפניהם האכילה והשתיה וכשיברך על אחד מהם יהיה דעתו ויכוין בפרוש לפטור גם השני יהיה אוכל או משקה ולא יברך עוד על המין השני הבא אחריו שלא להכניס עצמו בספק ברכות ושלא להרבות בברכות אבל אם לא היה בפניו אפילו שתה שכר ושוב הביאו לו דגים למתק השתיה אם לא כוין עליהם בפי' צריך לחזור ולברך שהכל ואפשר דכ"ע מודו בזה כמ"ש החס"ל ססי' ר"ה וכל והלא מיירי אלא כששניהם דהיינו האוכל והמש' עיקר ואין אחד מהם טפל לחבירו ושניהם לפניו אבל כשאחד מהם הוא עיקר והשני טפל ודאי דהעיקר פוטר לטפל אפילו שהעיקר הוא משקה והטפל הוא אוכל או להפך כמ"ש התה"ד סי' ל"א וכמ"ש הרב זכו"ל ח"א רכ"א ע"א יע"ש והוא פשוט.[5]

רכב[עריכה]

(רכב) פת אספונג'אדו דהוא מחלב חטה עם בצים וצוקאר מברך עליו בורא מיני מזונות כמ"ש האחרונים ואם אכל ממנו כזית בכדי אכילת פרס חייב לברך עליו באחרונה ברכה מעין שלש ועיין אדמת קדש ח"ב סי' ח' יד אהרן סי' ר"ח ובשאר אחרונים. [6]

רכג[עריכה]

(רכג) פת אסור כגון פת גזולה או גניבה וכן כל אכילה של אסור אע"פ שאינו אסור אלא מדרבנן אין לברך עליו לא בתחלה ולא בסוף כהסכמת מרן בש"ע סי' קצ"ו ס"א ובענין זה דאכילת אסור כמה דיות נשתפכו בזה בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים רבו מלמנות ע"ע הלא בספרתם שלא השאירו עוללות אך את זה ראיתי שלא נתעוררו כלל ולא אחד בהם ממה שראיתי אני שדברי הרשב"א בזה סותרים זה את זה והוא דהרשב"א בתשובה סי' ח"י כתב וז"ל וכן אין מברכין על מצוה הבאה בעבירה כגון השבת הגזילה וחזרת הרבית ומנ"ל דאין מברכין דתניא ר"א אומר הרי שגזל סאה וכו' אין זה מברך אלא מנאץ וכו' עכ"ל יע"ש נמצא דס"ל למר דמ"ש ראב"י אין זה מברך וכו' כלומר שאינו מברך כלל וקשיא טובא דהרשב"א גופיה בסי' תתקס"ח בתוך התשו' כתב וז"ל והא דתניא הרי שגזל וכו' יש מי שפירש אע"פ שקנאה מ"מ אין ראוי לברך ואינו מחוור דלולב והדס הגזולים מברך עליהם אלא מסתברא דה"ק אע"פ שהוא מברך עליהם מ"מ מתוך גזל בא לידו מוטב שלא יגזול ולא יברך וכו' עכ"ל יע"ש הרי בהדיא דס"ל להרשב"א דמ"ש ראב"י אין זה מברך וכו' הכוונה שמברך אלא שברכתו היא ניאוץ הפך מ"ש באותה תשובה דסי' ח"י הנז' ותמהני על כל הפוסקים שדברו בזה איך לא הרגישו מזה כלל והיא פלא.

והנלע"ד לישב דברי הרשב"א כדי שלא יהיו סותרים זה את זה והוא בהקדים שיש לחלק בין מצוה שכבר תקנו בה חכמים ברכה על מצוה שאין בה עבירה א"כ כיון דשייך לעשותה בלי עבירה אפי' עכשיו שנעשית בעבירה לא משום זה פטור מן הברכה אלא דמברך ברם הלואי שלא יגזול ולא יברך אמנם בהשבת גזילה ורבית דלא יתכן בשום אופן לעשותה בלי עבירה א"כ לא תקנו בזה ברכה והשתא אתו שפיר דברי הרשב"א שבסי' ח"י הנז' דאייתי ראיה במכ"ש וה"ק דהשתא במלתא דכבר תקנו חז"ל ברכה אפי"ה בהך מלתא אמרינן הלואי שלא יגזול ולא יברך דבוצע ברך נאץ ה' כ"ש שלא לתקן במצוה שעיקרה באה על עבירה ובזה יש ליישב קצת מאי דק"ק בתשו' הרשב"א דסי' ח"י הנ"ל דמאי ראיה מייתי מההיא דראב"י דשניא טובא דהתם במצוה זו אינו מתקן לעבירה כלל דעבירה שגזל כדקאי קאי במקומה עומדת מה שאין כן בהשבת הגזילה דהוי לאו הנתק לעשה כדאמרינן בחולין דקמ"א וא"כ בהשבת הגזילה נעקרה ונתקנה העבירה לגמרי ואין כאן נדנוד של עבירה כלל והיה מן הראוי לברך עליה אמנם כמ"ש אתי שפיר ור"ל דהרי התם הגם דנתקנה הברכה אמרינן הלואי שלא יחטא ולא יעשה המצוה ואם כן ה"נ נהי דמעיקרא עבירה לגמרי מ"מ טוב היה שלא יחטא לגזול כדי להשיב וא"כ לא תקינו רבנן ברכה המדי דבעי למעבד עבירה בתחלה אף דבעשית המצוה ליכא עבירה כלל וכמובן שוב ראיתי להרב חיד"א במחזיק ברכה א"ח סתל"ב אות ז' שהכריח דהאי תשובה דסי' ח"י אינה להרשב"א כי אם למהר"י ן' פלט וכתב דבזה יתישב כמה קושיות שהקשו האחרונים על דברי הרשב"א מסי' ח"י למה שכתב במקומות אחרים יע"ש ובהכי אתנח לן טפי דלא קשיא על הרשב"א ול"מ ואפריין נמטייה להרב חיד"א דאנהרינהו לעיינין הגם דמ"ש אני עני בישובי הנז' נלע"ד שהוא אמת וניתן ליאמר מ"מ האמת יורה דרכו שתשובה זאת דסי' ח"י לאו מר ניהו רבה הרשב"א חתים עלה כלל וכמו שכתב הרב חיד"א והוא האמת והצדק.[7]

(לא זכינו לאותיות צ-ת מקונטרס זה)


שולי הגליון


  1. ובמש"כ בסו"ד דאין צריך לברך עליהם כ"מ ברשב"א בברכות דף מ"א ע"ב ע"ש אכן בעיקר הדין יל"ע דמאחר דבא בתורת קינוח אמאי אינו מברך כמבואר בשו"ע גבי דברים הבאים אחר הסעודה ולכאורה צ"ל דהא דבעינן ברכה לקינוח הוא משום דחשיב אכילת הסעודה ואכילת הקינוח כב' אכילות אולם הכא מאחר דהוי מין אחד חשיב אכילה אחת אלא דמחולקת לב' ענינים וכ"מ בשטמ"ק שם.
  2. ובעיקר פטור דדבר העומד לטעם עי' בשו"ע סי' ר"ד ס"א ובברכ"י שם ובב"ח סי' ר"ד ע"ז דמ"ש משביתא וכו' דמברכים עליה שהכל מבשמים דלא מברכים עלייהו כלל ועי' בשו"ת אדמת קודש [ח"א או"ח ס"ב] מש"כ ליישב קו' הב"ח.
  3. הנה בפשטות דין עיכול נאמר גבי ברכה אחרונה וגבי ברכה ראשונה לא מצינו שיעור זה אכן דעת הריטב"א דגבי ברכת אשר יצר מברך כשיעור ע"ב דקות ומבואר מדבריו דדין שיעור עיכול הוי שיעור הפסק וכ"נ דעת המג"א הנז' אכן לחולקים מבואר דיסוד שיעור עיכול הוא הוא משום דבעינן דהברכה תהיה על האכילה וע"ע ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ז ועי' בגו"ר הנ"ל דכתב להוכיח מברכת הריח דסגי בברכה אחת לכל היום היכא דדעתו ועיין ביבי"א ח"ח סכ"ב מש"כ בזה ואכמ"ל.
  4. ג' סימנים אלו הושמטו במהדורה ראשונה ונדפסו בסוף הספר וכעת באו אל מקומם.
  5. ועי' בגמ' בשבועות דף כ"ב ע"ב דמבואר דשתיה בכלל אכילה וכ"ה בשו"ע סי' קצ"ז ס"ב גבי זימון דמהני צירוף השותה למננין עשרה יעו"ש ולכאורה צ"ל דלא דמי דהגם דקיימת שייכות בין אכילה לשתיה מ"מ לא חשיבי כדב"א ודו"ק.
  6. עי' בטור סי' ר"ד מש"כ ועל המורבא וכו' דנחלק אי הדבש עיקר או דמורבא עיקר ועי' בב"י שם ובשו"ע סי' ר"ד סי"ב דכתב דכל היכא דניתן בכדי ליתן טעם הטעם חשיב עיקר ועי' ברמ"א דכתב דכ"ז היכא דיש ממשות בדבר הנותן את הטעם.
  7. ובזה יל"ש עוד מש"כ הרשב"א בברכות דף מ"ה גבי אוכל טבל דס"ל דמברך עליו וכ"מ ממש"כ בשו"ת הרשב"א [ח"א סי' תמ"א] גבי מגילה גזולה ע"ש.
·
מעבר לתחילת הדף