פני יצחק (אבואלעפיא)/א/הלכות ברכות/ס

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

פני יצחק (אבואלעפיא) TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ס

אות ס

רו[עריכה]

(רו) סוכה אם אכל יותר מבביצה מפת גמור הוי קבע וחייב לברך לישב בסוכה דזמנין דאדם קובע סעודה כשיעור זה אבל בפת כסנין כדי לברך עליו לישב בסוכה צריך שיעור שלשה בצים דשיעור כזה הוי ביותר מכביצה מפת גמור ובפחות מזה לא יברך מספק דאין זה קביעות כ"כ הרב חיים שאל ח"א ריש סי' ע"א יע"ש ובמחב"ר סי' תרל"ט.[1]

רז[עריכה]

(רז) קי"ל כל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוטות כמ"ש מור"ם סי' תרל"ט ס"ז כתבו האחרונים דאם בירך הוי ברכה לבטלה ומז"ה מהרא"א כתב דיכול לברך ונ"ל דאין לסמוך על סברא זו כ"כ הברכ"י שם.[2]

רח[עריכה]

(רח) דע דהגם דפסק מרן בסי' תר"מ ס"ו דחתן ושושבינו פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה מ"מ כתב הרב גו"ר כלל ד' סי' י"ג ובשו"ג שם סקי"ד דבזמננו זה חייבים יע"ש ובודאי דחייבים ג"כ לברך לישב בסוכה ככל אינשי דעלמא וה"ה לכל שלוחי מצוה דבזה"ז חייבים בסוכה.[3]

רט[עריכה]

(רט) מי שלא אכל בלילה הראשונה בסוכה מחמת הגשמים אע"פ שבירך זמן בביתו כשאוכל ביום בסוכה צריך לברך זמן משום הסוכה כ"כ מור"ם בסי' תרמ"א וכן הסכים הרב מ"מ סי' ה' והרב קול אליהו ח"א סי' מ"א יע"ש אמנם הב"ח בתשו' סקנ"ב חולק ע"ז וס"ל דאין לברך זמן ביום והביא דבריו הרב באה"ט שם סק"ב ע"ש ובכן ספק ברכות להקל וטפי עדיף שלא לברך זמן ביום שלא להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה ופשוט.[4]

רי[עריכה]

(רי) אם בירך זמן בשעת עשיית הסוכה הוא מח' אי הדר מברך אכסא זמנא לרגל או לא ולכן לא יברך זמן על הכוס כמ"ש הרב ברכ"י סי' תרמ"ג יע"ש ואם לא אכל גם ביום הראשון בסוכה אז כשאוכל בליל שני בסוכה צריך לברך קודם לישב בסוכה ואחר כך זמן כמ"ש הבאה"ט סי' תרמ"א סק"ב ובסי' תרס"א סק"א משם המג"א יע"ש,

ואם אכל בסוכה בלילה הראשונה הנה בלילה שניה של סוכות נחלקו הפוסקים אם יברך לישב בסוכה קודם ברכת שהחינו או אח"כ והמנהג כמרן בסי' תרס"א דמברך זמן ואחר כך ברכת הסוכה כמ"ש המחב"ר בסי' תרמ"ג יע"ש וכן כתב ביוסף אומץ סי' כ"ח ושכן ראוי לנהוג יע"ש, וטוב לברך בלילה בסוכה ולכוין לפטור כל סעודת הלילה כ"כ הרב פרה"א ח"א רמ"א ספק אם בירך ברכת הסוכה אינו חוזר כמ"ש הרב שבו"י ח"א סל"א.[5]

ריא[עריכה]

(ריא) סאבראס והוא פרי הגדל באלני קוצים הנטוע בגדרי' וקלפת הפרי הנז' מלאה קוצים מברך על הפרי הנזכר בורא פרי העץ דפרי אילן נינהו כמ"ש הקרית מלך רב ח"א סי' י' והפרה"א ח"א דנ"ה וכן הסכימו כל האחרונים.[6]

ריב[עריכה]

(ריב) סופגנין הנקראים בימואילוס הנעשים ממצה כתושה עם מים ומי בצים ואח"כ מטגננים אותם בשמן ואוכלים אותם אחר כך עם צוקאר או דבש הסכמת האחרונים לברך עליהם בורא מיני מזונות כמ"ש הרב סמא דחיי סי' ה' יע"ש וכן הדין בסופגנין הנעשים מעיסה רכה של סולת או קמח הנקרא בערבי זלאביה ובלשון לע"ז כימואיליס שקולים אותם בשמן ואוכלם בדבש דאם לא קבע סעודתו עליהם יברך מזונות ואם קובע סעודה עליהם יברך על הפת תחלה ואם אין לו פת לברך עליו תחלה יברך עליהם המוציא וברהמ"ז לפי שקבע סעודה עליה כמ"ש המחב"ר על מהר"י בירב שעשה כן כמ"ש בשמם הכ"מ דמ"ה ע"ב אות כ"ו יעש"ב.[7]




שולי הגליון


  1. וכ"מ בגמ' בסוכה כ"ו ע"א ע"ש ובגמ' בברכות מ"ט ע"ב מבואר שיעור שביעה הוי בכביצה אכן הכא דבעינן תשבו כעין תדורו בעינן אכילת קבע גמורה אלא דשאני פת הבאה בכסנין דמאחר דאינה עומדת במהותה כאכילת קבע בעינן בה שיעור טפי.
  2. ול"ד לאכילת ארעי דפטור ואפ"ה מבואר דה"ז משובח דשאני הכא דמאחר דירדו גשמים אין הסוכה עומדת כמקום דיורין ולכך אינו שייך כלל במצוה אולם אכילת ארעי דשייכת נמי בביתו אלא דאינו חייב בזה מחמת דאכילה זו שייכת אף חוץ לביתו הרי דהיכא דאוכל בסוכה שפיר הוי מחמיר ע"ע ושפיר עבד.
  3. דהנה בגמ' סוכה כ"ה ע"ב מבואר דפטורים וכו' אכן הטעם דס"ל דבזמן הזה חייבים הוא כמש"כ בשע"ת שם דבזמן הזה דרך החתן לסעוד לבד ואלו אוכלים לבדם ואלו אוכלים לבדם אכן במש"כ הרב דה"ה בכל שלוחי מצוה יל"ע הטעם ושמא כוונתו להא דאיתא בגמ' גבי הקבלת פני רבו דבזמן הזה ל"ש כמבו' בנו"ב או"ח סי' צ"ד ע"ש ועיין.
  4. ריב ומקור ד' הרמ"א הוא במש"כ הר"ן בסוכה דף כ"ב ע"ב בדפי הרי"ף וכ' דל"ג מהא דמברכין על הלולב ביום הגם דבירך שהחיינו בלילה ועי' בשו"ת הב ח הנז' דכ' דל"ד דשאני לולב דזמנו ביום ואין ברכת שהחיינו דלילה מהני לשל יום ועי' בא"ר שם מש"כ בזה.
  5. הנה ברכת עשיית סוכה אינו מברך וכמבו' בגמ' מנחות מ"ב ע"א דהיא מצוה הכשירה בגוי וכ"כ בשו"ע סי' תרמ"ט ס"א ע"ש אכן ברכת שהחיינו כ' בשו"ע דהגם דהיה ראוי לברך על בניית הסוכה מ"מ נהגו לאומרה על הכוס ועי' בלבוש דביאר הטעם משום דברכת שהחיינו נתקנה רק כשעושה לעצמו והסוכה נועדה אף לשימוש אחרים ועי' שו"ת הב"ח דכ' דהטעם דאינו מברך כשבירך מאחר דסוכה מחמת חג אתיא ויל"ע בטעמו דסו"ס בחג לא בירך ועי' ברכ"י שם ואכמ"ל.
  6. וע"ש בפרי האדמה דכ' לדון בזה דאפשר דאין ברכתו העץ מאחר דלית ליה ענפים כשאר אילנות אולם כ' דמ"מ יש לנו לילך בתר הגזע וכו' וע"כ לדון דיש לדמותו למיני האטד דמברך עלייהו אדמה וה"ה בנ"ד מאחר דפרי זה מלא קוצים אולם הסיק דשאני אטד דהוא מין גרוע וכו' ע"ש וע"ע בירושלמי כלאים פ"ה ובמראה הפנים שם ומש"כ להק' בפרי האטד מכלאים לערלה יל"ח דחיוב ערלה נאמר על עץ גמור אולם חיבו כלאים נאמרו בב' מינים וסו"ס הוו ב' מינים.
  7. עי' שו"ע סי' קס"ח סי"ג ומש"כ לדון בעיסה רכה לכאו' הדברים נוגעים למח' הר"ש ור"ת בחיוב חלה ואכמ"ל והרב הסיק דבסופגנין היכא דקבע עלייהו ברכתן המוציא ובהמ"ז אולם עי' יבי"א ח"ח סי' כ"ב דהעלה עפ"ד המג"א ועוד פוסקים דאפי' בקבע מברך מזונות ומעין שלש.
·
מעבר לתחילת הדף