פני יצחק (אבואלעפיא)/א/הלכות ברכות/מ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פני יצחק (אבואלעפיא) א מ

אות מ

קסח

(קסח) מרק מברך עליו שהכל כמ"ש מרן סי' ר"ד וכן השותה מרק עם מי למונים לרפואה יברך שהכל ואם עירב במרק מדי שאוכל כדרך הנאתו לרפואה אף שהיא מעט והרוב הוא המרק הדבר המעורב הוא עיקר והמרק טפל ומברך ברכה הראויה לאותו דבר ופוטר הטפילה כ"כ הברכ"י בק"א שם משם מהרי"ל יע"ש.

קסט

(קסט) מרק של התרנגולים ששותה לאט לאט דינו כמי הקאהוה לענין ברכה אחרונה דאין מברכין כך מצאתי עכ"ל הק"ס דמ"ו סע"ד וה"ה למרק של בשר וכל שאר משקה שמוכרח לשתותו לאט לאט מחמת חומו או מחמת שהוא קר מאד דאין לברך אחריו כלל וכמש"ל:

קע

(קע) מוצץ מי פירות מברך ברכה הראויה לאותו הפרי דמציצה אכילה ודאי מקרי ולא שתיה ולענין ברכה אחרונה צריך שיהיה במי פירות שמוצץ שיעור כזית כיון דאותה מציצה כאכילה דיינינן לה שיעורה נמי כשיעור אכילה כמ"ש הפר"ח בתשו' מים חיים סי' ז' והביא דבריו הק"ס שם.

קעא

(קעא) מים שבשלו בהם הלביבות י"א שמברך עליהם במ"מ וי"א שהכל כמ"ש המ"א סי' ר"ה סק"ו והנכון לברך שהכל וזה דוקא אם שותה המים שנתבשלו בהם הלביבות לבדם אבל אם אוכל עמהם גם הלביבות אזי אינו מברך אלא על הלביבות ולא על המים שלהם דפוטרם בברכת הלביבות ופשוט.

קעב

(קעב) מים שרופים יש נוהגים לשתות מים שרופים קודם הסעודה ואוכלים קצת דגים ובשר להעביר מרירות המים שרופים ונהגו שלא לברך אחריהם דעיקרם הם להמשיך תאות המאכל העלה הרב ז"י סי' יו"ד ובירר דהמנהג הוא כדין ואינו סותר דעת רבינו האר"י בשתה רביעית מים קודם סעודה עש"ב ושם כתב עוד דאמרו לו שמנהג עיה"ק ירושת"ו לברך ואנא זעירא מאנשי ירושת"ו ולא ראיתי ולא שמעתי ממנהג זה אך מנהג פשוט שמביאים קודם סעודה מים מעט שרופים לבד ותו לא עכ"ל המחב"ר בק"א סי' קע"ד והנוהגין לברך על מים שרופים בין נט"י להמוציא לא יפה הם עושים כלל דהוי הפסק כמ"ש הב"מ, וירא שמים יזהר מאד בזה שלא יברך על המים שרופים כי אם קודם נטילה דוקא ויכוין לפטור בברכתו גם כל מה ששותה בתוך הסעודה בין מים או מים שרופים וכל מין משקה שברכתו שהכל וכמש"ל.

קעג

(קעג) מים שרופים כגון שכר וכיוצא לכ"ע חייב לברך עליו ברכה אחרונה דהט"ז בסי' ר"י כתב דיין שרף במדינתנו אפילו לא שתה רביעית מברך ברכה אחרונה דאזלינן בתר שיעור שתיה לרוב בני אדם אבל המג"א שם כתב דאפילו ביין שרף צריך שיעור רביעית כדי להתחייב בברכה אחרונה דלא פלוג רבנן בין משקה למשקה יע"ש וכן הסכימו כל האחרונים דלא כהרב ט"ז ועיין בק"ס דמ"ט רע"ב שציין להפוסקים שדיברו בזה קחנו משם.

קעד

(קעד) מלבן שעושים אותו מדבש ענבים ומערבין בו קמח או סולת כמה דיות נשתפכו בו מה יברך עליו שי"א דיברך מזונות וי"א שיברך בפה"ג וכיון שכן לא יצאנו מידי ספק ויברך עליו שהכל וירא שמים לא יאכלנה כ"א כשאוכלה אחר שיברך על יין בפה"ג ויכוין עליה ויברך גם כן על דבר שברכתו מזונות ויכוין גם כן עליה ואחר כך יאכלנה אפילו בלא סעודה ואם אוכלם בתוך הסעודה יברך שהכל עכ"ל הרב נוה שלום ז"ל סי' רס"ט אות ט"ו ועיין בנשמת חיים סי' א' ובק"ס דמ"ח ע"ג ובשאר אחרונים והעיקר אצלי כהסכמת הרב נוה שלום הנז' דוקא ותל"מ.

קעה

(קעה) מעשה קדרה כגון מכארוניס ואליטריאה וכלסוניס וכיוצא בהן כל חמשת מיני דגן שכתשם ועשה מהם תבשיל מברך עליהם בתחלה בורא מיני מזונות ולאחריהם על המחיה אפילו ערב עמהם מינים אחרים שאין ברכתם מזונות ונתן בתוכם ממינים אחרים הנז' הרבה מאד יותר ממה שיש בתבשיל מחמשת מיני דגן אפילו הכי מברך מזונות ועל המחיה כמ"ש מרן בסי' ר"ח ס"ב יע"ש וכל זה הוא בדלא קבע סעודתו עליהם אלא שאוכלם עראי בלתי קביעות סעודה אמנם אם קובע סעודתו עליהם נחלקו בזה הפוסקים דהברכ"י בסי' קק"ח כתב משם שבולי הלקט דק"ל דכל מעשה קדרה מברכים עליהם מזונות בין אם קבע בין אם לא קבע בין אם בשלם במים או בדבש וחלב ושאר משקה וכן דעת המח"א ונחפה בכסף והרב לשון למודים אך דעת הרב גו"ר ופרח שושן שאם קבע סעודה עליהם לברך המוציא וברהמ"ז יע"ש וירא שמים יזהר שלא לאוכלם בקבע עד שיברך על פת אחר תחלה ויאכלם בתוך הסעודה לצאת ידי חובת כל הפוסקים כמ"ש הנחפה בכסף שם.

ומיהו כשאין לו פת כלל יוכל לסמוך על הסוברים דמברך מזונות ועל המחיה אפילו אם קבע ובפרט דהכי ס"ל להרב שה"ל וכן נוטה דעת הרב ברכ"י ממה שכתב בסו"ד וז"ל ודברי שה"ל מבוארים דכל מעשה קדרה אפילו קבע מברך במ"מ עכ"ל ברם לא יוכל לסמוך על הסו' דמברך המוציא וברהמ"ז אם קבע עליהם דהוי מרבה בברכות וקי"ל ספק ברכות להקל וזה פשוט וכן הדין בכסכסין שעושים מסולת נקיה שמגלגלים הסולת במעט מים ובצים עד שנעשה הכל גרגירים דקים ומבשלים אותו כמו אורז וכיוצא ולפעמים נותנים אותו בכלי מנוקב נקבים דקים ונותנים כלי זה על גבי קדרה של מים או של תבשיל העומדת על האש והזיעה וההבל של הקדרה הרותחת עולה לכלי שעל גבה ובאותה הזיעה וההבל מתבשל הכסכסון הנז' ונעשה ראוי לאכילה גם זה הוי מעשה קדרה דהוי כאילו נתבשל בתוך הקדרה עצמה שלמטה ממנו וכן הדין בכסכסון הנעשה כנז' אלא שהוא מפת יבש ששורים אותו במים ומפררים אותו עם מעט קמח עד שנעשה הכל פרורים דקים ומבשלים אותו כנז' דגם זה הוי מעשה קדרה ומברך עליו מזונות ועל המחיה ואם קבע סעודתו עליו באנו למחלוקת הפוסקים הנז' וכמ"ש הרב גו"ר בפי' על הכסכסין של פת הנז' דאם קבע סעודה עליו מברך המוציא וברהמ"ז והרב פרח שושן כתב על זה דירא שמים לא יאכלנו בקביעות סעודה אלא אם כן יברך על פת תחלה יע"ש.

קעו

(קעו) מים או שאר משקים שבירך עליהם בתחלה בורא נפשות רבות וכו' ולאחריהם בירך שהכל יצא כ"כ הרדב"ז בחדשות סי' רכ"ט וברכ"י סי' ר"ד אלא שסיים הברכ"י שם דלמעשה צריך להתישב בדבר יע"ש ובשיו"ב סי' ר"ז הביא משם הרמ"ע דלא יצא הפך ממ"ש הוא לפנים יע"ש שסיים ע"ז דהמעיין יבחר והעקר בזה דיצא ואין צריך לחזור ולברך נפשות כיון דקי"ל ספק ברכות להקל וברור.

קעז

(קעז) מלך הרואה את המלך מברך בשם ומלכות בא"י אמ"ה שנתן מכבודו לבשר ודם כשהוא ממלכי אוה"ע ודלא כמו שנראה לכאורה מלשון מרן בש"ע סי' רכ"ד ס"ח דברכת מלך מאוה"ע בלי ש"ו מדדיק בלישניה דעל מלכי ישראל נקט ש"ו ומלכי אוה"ע נקט להו בלי ש"ו דליתיה להאי דיוקא כלל דגם מרן ס"ל דגם במלכי או"ה מברך בש"ו ולא אתא מרן לאשמועינן אלא ההפרש בנוסח הברכה ממלכי ישראל דמכרך ברוך שחלק וכו' ובמלכי אוה"ע אומר ברוך שנתן וכו' ותו לא מדי ודלא כמו שרצה להבין בדברי מרן דעל מלכי האומות מברך בלי שו"מ דליתא כלל אלא דעל שניהם מברך בשם ומלכות ופשוט שוב ראיתי שכן כתב בספרו בירך את אברהם רצ"ה ע"ב אות ד' יע"ש אלא דאנכי לא ידעתי למה הביא לנו מרן בשה"ט דין ברכת מלכי ישראל כיון דבעוה"ר בזה"ז אין לנו מלכי ישראל וכבר נודע דרך הקודש מרן ז"ל שאין דרכו להעלות על שלחנו הלכתא למשיחא כידוע אם לא שנאמר דאיידי דבעי למימר דין ברכת מלכי אוה"ע נקט נמי דין ברכת מלך ישראל והוא דוחק עצום.

ואפי' סומא מברך על המלכים כדמוכח בש"ס דברכות דנ"א כדכתב הבאה"ט שם סק"ה וגם על השלטונים שאין עליהם עול המלך לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם בשם ומלכות הברכה הנז"ל אבל על השרים שממנה המלך בכל עיר ועיר טוב לברך בלי שם ומלכות כמ"ש הבאה"ט שם סק"ו בשם הכנה"ג והרדב"ז ומ"א יע"ש אבל על השופט הגדול של הישמעלים שהיא הקאצ'י אין מברכין כלל כמ"ש הרדב"ז וכנה"ג ומ"א שם יע"ש.

קעח

(קעח) הרואה המלך בים בספינה קטנה והוא מכוסה ובל יראה המלך עצמו אך יודעים בברור שהמלך שם יכול לברך וראיה מר"ש דהוה סגי נהור ואפ"ה בירך מהרא"י בכ"י עכ"ל הברכ"י שם וה"ה אם היה הולך ביבשה ברוב עם והוא מכוסה מכל צד דמברכין עליו וכ"כ בס' ברך את אברהם של אות ה' ודלא כהרב בתי כנסיות סי' רכ"ד שהניח הדין בספק יע"ש.

קעט

קעט) אם ראה המלך כשנותן את עצמו שלא יכירוהו נסתפק בזה מהרי"א אם יברך דמעובדא דר"ש לא למדנו אלא דוקא כשרואהו בגדולתו והרב מהרב"י פשיטא ליה דאין לברך דאיך יברך ברוך שחלק מכבודו וכבוד אין כאן כי הוא מתחפש בבגדיו והרי הוא ככל אדם אד"ק הביא דבריהם הרב זכו"ל ח"א דכ"ב ע"ב ולדידי אין זה הכרח כלל דודאי ספק הרב מהרי"א הנ"ל אינו אלא כשהרואה את המלך מתחפש הכירו היטב שהוא הוא המלך וע"ז נסתפק אם יברך עליו אף שלא ראהו בגדולתו ואם כן מהו ההכרח שהכריח הרב"י כיון שהיא מתחפש בבגדיו כבוד אין כאן וכי הדבר תלוי במלבושי המלך או בגוף המלך עצמו ודאי דהעקר הוא גוף המלך עצמו כיון שהיא מלך אפילו אם יהיה לבוש מלבוש הדיוט מאי אכפת לן וא"כ זה הרואה את המלך בשנותו את עצמו כיון שידע והכיר שזהו הוא המלך ודאי דחל עליו חיוב לברך בלתי ספק כלל אלא דספק מהרי"א הוא דכיון דילפינן לה מעובדא דר"ש אם כן אפ"ל הבו דלא לוסיף עלה דלא אשכחן לר"ש דבירך אלא בראותו למלך בגדולתו וכמ"ש כן להדיא וכשאני לעצמי נלע"ד להלכה דגם בזה מברך בשם ומלכות מהטעם שכתבתי ואולם הואיל ונפק מפומיהו דרבנן קדישי הנז' דאינו מברך כע"כ נלע"ד דטוב וישר לברך בלי שם ומלכות ודוקא ביודעו ומכירו שהוא המלך עצמו וכמדובר אחר זמן רב הגיע לידי שו"ת נבחר מכסף הנד"מ להרב המוסמך הרי"ף זצוק"ל וראיתי לו שם סי' ג' שנשאל בזה ופסק דאין לברך יע"ש ובמפתחות על סי' הנז'

קפ

(קף) אם חזר וראה את המלך עצמו פעם שנית תוך שלשים יום לראיתו אותו בראשונה אינו חוזר ומברך עליו אבל אם ראה למלך אחר תוך ל' יום חוזר ומברך גם על המלך השני כמ"ש הבאה"ט בשם הרדב"ז שם סק"ט יע"ש.

קפא

(קפא) מחיה המתים לרואה את חבירו אחר י"ב חודש צריך לברך בשם ומלכות ודלא כהרב פנים מאירות דאין ראיותיו מכריעות וכן כתב בפי' בס' הפרדס כ"כ הרב שיו"ב סי' רכ"ה ואם קבל ממנו כתב תוך י"ב חודש שוב לא יברך ברכה זו כמ"ש הלק"ט הביאו הבאה"ט סי' רכ"ה ססק"א ואין חלוק בברכה זו בין זכרים לנקבות כיעו"ש וכתב הלק"ט ח"א סי' רי"ג דהא דכתב הרשב"א דאין חלוק בין זכרים לנקבות דוקא בבתו ואחותו ואמו ואשתו אבל בנשים אחרות מצוה לשנאתם עכ"ל יע"ש.

קפב

(קפב) מעקה צריך לברך בשם ומלכות בא"י אמ"ה אקב"ו לעשות מעקה וזה כשבעל הבית עושה מעקה לגגו על ידי עצמו ואם עשה ישראל מעקה לגגו של חבירו העושה אותה הוא מברך בשם ומלכות אקב"ו על עשיית מעקה כמ"ש הרמב"ם בפי"א מה' ברכות הי"א י"ב וי"ג ואם בירך על עשיית מעקה גם העושה לעצמו יצא וה"ה אם העושה לאחרים גם כן שבירך לעשות מעקה דיצא ופשוט אבל העושה מעקה ע"י גוי אינו מברך כלל כמ"ש הרב חקרי לב ביו"ד ח"ב סי' ט' וע"ע בחקרי לב יו"ד ח"ב סי' קכ"ח דקמ"ז ע"ב וע"ג עש"ב אם יש לו בור בחצרו בין יש בו מים בין אין בו מים הגם דחייב לעשות לו מעקה גבוה יו"ד טפחים מ"מ לא יברך עליה דסב"ל כמ"ש הרב בירך את אברהם דקכ"ד ע"ב יע"ש.

קפג

(קפג) מזוזה מברך עליה קודם שיקבענה בא"י אמ"ה אקב"ו לקבוע מזוזה כמ"ש מרן בש"ע יו"ד סי' רפ"ט וזה דוקא בקובע מזוזה לעצמו אבל הקובע לאחרים מברך על קביעת מזוזה כמ"ש הרמב"ם פרק י"א מהלכות ברכות שם ואם שניהם בירכו לקבוע מזוזה אפילו שהעושה לאחרים או שהעושה לעצמו בירך על קביעת מזוזה ג"כ יצאו דזה אינו מעכב וכמו שירצה יברך כמ"ש בס' ברך א"א דקכ"ה ע"ב אות ו' יע"ש ואם קבע מזוזה בתוך ביתו קודם שדר בתוכו כשנכנס לדור בתוכו מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה כ"כ המג"א בא"ח סי' י"ט סק"א והביאו הרב בנ"ח בהלכות מזוזה יע"ש ולעד"נ למעשה לברך בלי שם ומלכות כיון דהמג"א גופיה בלשון אפשר אמרה והברכ"י א"ח שם גמגם עליו כיעו"ש א"'כ ודאי דאין לברך בשם ומלכות ושב ואל תעשה עדיף והקובע כמה מזוזות בבת אחת אם הם בחצר אחד מברך ברכה אחת לכלם כמ"ש מור"ם שם ואם הם בשתי חצירות ההליכה הוי הפסק כמ"ש הגרכ"י שם ומברך בכל חצר ברכה בפני עצמה יע"ש ומי ששכר בית בחוצה לארץ ורוצה לקבוע בו מזוזה תוך ל' יום לשכירותו נסתפקו האחרונים אי מצי לברך והעולה מד"ק שלא לברך ואם בירך קרוב הדבר להיות ברכתו לבטלה ואחר שלשים יום יסירנה לגמרי ויחזור ויקבענה לקיים המצוה כתקונה עיין בזה בחקרי לב יו"ד ח"ג סי' קכ"ח בארוכה ובזכו"ל ח"א יו"ד אות מ'.

קפד

(קפד) מי שלא בירך על המזוזה בשעת קביעותה יכול לברך אחר קביעותה כמ"ש הרב אשדות הפסגה יו"ד סי' ט' יע"ש

קפה

(קפה) מי ששכר בית בחו"ל לשנה או ליותר וכתבו שטר שכירות והוליך שם מטלטליו ומה גם אם תקן ע"י אומנים דעת הרב יוסף אומץ בתשובה הביאה הזכו"ל ח"ג בא"ח ה' ברכות דחייב השוכר במזוזה מיד ויקבענה ויברך תכף אפילו תוך שלשים יום לשכירותו ברם הגאון החקרי לב י"ד ח"ג סי' הנז' הביאו הזכו"ל ח"א יו"ד שם דגם בזה אינו יכול לקובעה תוך שלשים יום ולברך עליה יעש"ב ובכן הטוב והישר שגם השוכר באופן זה שלא לקבוע המזוזה עד אחד שלשים יום כדי שלא ליכנס בספק ברכות ושב וא"ת עדיף כשבורחים לכפרים מפני הדבר ב"מ ושוכרים בתי גוים אחר שלשים יניחו המזוזה ולא יברכו עליה כמ"ש הברכ"י בסי' רפ"ו.

ואם הסיר המזוזה לבודקה ודעתו לחזור ולקובעה יש להסתפק אם יברך כשחוזר וקובעה כמ"ש הברכ"י שם ובכן ספק ברכות להקל ואם מניח אחרת לכ"ע מברך וזה פשוט.

קפו

(קפו) מי שסתר הפתח וסתמו לגמרי ועשהו כותל ופתח במקום אחר את פתח הבית נסתפק בזה הזכו"ל שם אם צריך לברך כשנותן בפתח החדש המזוזה שהסיר מפתח הישן יע"ש והרב בירך א"א שם פשיטא ליה דמברך דמאי שנא מזוזה אחרת מפתת אחר יע"ש ואין דבריו נראים כלל דמזוזה אחרת אה"נ דמברך ברם הכא עסקינן באותה מזוזה עצמה שהסירה מפתח זה וקבעה בפתח אחר וכשהסירה דעתו היה ודאי לחזור ולקובעה בפתח השני אם כן יש לעיין בודאי אם מברך או לא מדי דהוה הסיר המזוזה כדי לבודקה ודעתו לחזור ולקובעה דנסתפקו בזה כמ"ש הברכ"י אם מברך כשחוזר וקובעה כנז"ל וכמו שסיים כן הזכו"ל עצמו כע"כ נ"ל לדינא דאינו מברך כשקובעה בפתח החדש כיון דהדבר בספק וקי"ל ספק ברכות להקל ופשוט ועיין להרב אד"ק ח"א יו"ד סי' ח"י אשדות הפסגה יו"ד סי' ח'.

קפז

(קפז) מגילה ברכות המגילה צריך שיברך אותם מעומד אפילו יחיד הקורא לעצמו וכ"ש החזן הקורא בצבור דצריך לברך מעומד כמ"ש הרמ"ע סי' ק"ב ומג"א סי' תר"ץ והב"ע דקע"ד ע"א אות ט' כתב דגם הקהל צריכים לעמוד כשהחזן מברך יע"ש ועם שהדין עמו לפו"ר מ"מ לא נהגו כן בכל תפוצות ישראל לעמוד הקהל בשעה שמברך החזן אלא כל הקהל יושבים ושומעים הברכות מפי החזן ומכוונים לצאת י"ח בשמיעה ועונים אמן אחר ברכותיו כידוע וכ"כ הכנה"ג שם ומ"מ ירא שמים יזהר לעמוד בשעה שמברך החזן.

וגם נכון וישר להזהיר לכל חזן וחזן שיכוין להוציא י"ח לכל הק"ק בברכותיו שמברך על המגילה כיון שהקהל אינם מברכים כלל וסומכים על ברכת החזן ואם לא כיון להוציאם החזן נמצא דהוא הגורם לקהל שלא יצאו י"ח בברכות המגילה דקי"ל דבעינן כוונת שומע ומשמיע כידוע והגם שרוב ככל החזנים הם ת"ח ודינא גמירי ומסתמא דעתם על כל השומעים אפילו הם אחורי בהכ"נ כמ"ש מרן בש"ע סי' תר"ץ סי"ד עכ"ז אין מזהירין אלא לנזהר ולמיחש מיהא בעי שמא באותה שעה שמברך לא ישים אל לבו האי דינא ולא יכוין להוציא י"ח הקהל בברכותיו ודי בהערה זו.

קפח

(קפח) אם הפסיק בדברים בין הברכות לקריאת המגילה צריך לחזור ולברך כמ"ש הט"ז סי' תרצ"ב משם הראשונים יע"ש.

קפט

(קפט) אם לא בירך ברכות המגילה לא לפניה ולא לאחריה יצא כמ"ש מרן סי' הנזכר ס"א והיינו בין ביחיד בין בצבור כיון דקי"ל כמרן דפסק דברכות אינם מעכבות גם בצבור ודלא כהרב חס"ד דחילק בין יחיד לצבור דליתא ובפרט דקי"ל ספק ברכות להקל וכמ"ש הזכו"ל ח"א די"ב ע"ב עש"ב והגם דמהרי"ו סי' מ"ה כתב דיחיד אין לברך על מקרא מגילה כיון דאפליגו ביה רבוותא אם יחיד חייב במקרא מגילה או לא וכל כה"ג אין לברך דברכות אינם מעכבות יע"ש מ"מ כבר נהגו לברך על מקרא מגילה אפילו הקורא ביחיד כפסק מרן בסי' תר"ץ סי"ח ומאחר שנהגו כן תו ל"מ למימר ספק ברכות להקל וכמ"ש הזכו"ל ח"א די"ח ע"ב ערך סב"ל משם הראשונים ואחרונים יעש"ב.

קצ

(קץ) נשים בברכות המגילה כתב המחב"ר בסי' תרפ"ט דהטוב והישר שהאיש המוציא אשה בקריאת המגילה הוא יברך בעדה על מקרא מגילה ולא האשה יע"ש והרב דב"מ הביאו הזכו"ל ס"א די"ב ע"ב חולק על זה וס"ל דאדרבא הטוב והישר שתאמר האשה הברכה לשמוע מקרא מגילה ואם לאו יאמר הקורא עמה מלה במלה חוץ ממלת ה' ובזה יוצא לכ"ע ולענין שעשה נסים וברכת שהחיינו ודאי שהאשה תברך אותה ג"כ כמ"ש הזכו"ל בח"א שם וסיים ע"ז הזכו"ל שם וז"ל באופן דלמעשה נראה דכל הג' ברכות תברך האשה או תאמר מלה במלה יחד עם הקורא חוץ מתיבת ה' שלא יאמר המקריא וברכת המגילה לשמוע וכו' כמ"ש הדב"מ וכנז"ל אבל ברכה שאחר המגילה אינה אלא בעשרה כמ"ש הגהה סי' תרצ"ב יע"ש זוהי הסכמת הזכו"ל בח"א כיעו"ש ובתשובות חס"ל א"ח סי' ז' יעש"ב אמנם בזכו"ל ח"ג ד"ד ע"ב חזר בו ממ"ש בח"א הנז"ל והסכים למ"ש הרב דינא דחיי שהמנהג עכשיו שהאנשים קורין המגילה לנשים ואין מברכים עליה יע"ש וכתב ע"ז הוא דנכון מנהג זה ויש בו טעם כיון דהדרך היא שהנשים קורים להם ביחיד וביחיד באנו לידי פלוגתא הנז' אם יחיד חייב במקרא מגילה ומהאי טעמא הוא דנהגו שלא לברך הנשים יע"ש וכן עיקר המנהג הנז' ובמקום דליכא האי מנהגא נכון לנהוג בנשים שלא לברך כלל לא הם ולא המקרא להם שלא ליכנס בספק ברכות בפלוגתא דרבוותא ושב ואל תעשה עדיף ברם מה שסיים עוד הזכו"ל בח"ג שם וז"ל וממילא אין לברך ביחיד גם על הנסים ושחיינו דגם ברכות אלו לא נתקנו אלא על המגילה וכו' וכיון דהיחיד פטור ממ"מ להני פוסקים ממילא אין לברך כל הג' הברכות עכ"ל יע"ש הנה אמת דבנשים דינא הכי באתרא דלא נהוג לברך וכ"ש במקום שנהגו שלא לברך לשמוע מקרא מגילה וה"ה על הנסים ושהחי' אין לברך ברם באנשים כבר כתי' דנהגו לברך אפי' ביחיד ובמקום מנהג תו ל"א סב"ל וכנז"ל.

קצא

(קצא) אם שכח לברך ברכות שלפני קריאת המגילה אם לא נזכר עד אחר גומרה שוב לא יברך באותו הלילה אבל ביום יברך כל הג' ברכות ואם נזכר באמצע הקריאה יברך וה"ה אם שכח אחת מהם לבד הדין כן כמ"ש הרב נהר שלום סי' תרצ"ב יע"ש.

קצב

(קצב) אם נשתתק החזן הקורא המגילה באמצע ועמד אחר במקומו אין צריך השני לברך דיוצא בברכת הראשון דבירך בשביל כולם כמ"ש המג"א שם והשני מתחיל ממקום שפסק הראשון כמ"ש הרב שבו"י ח"א סי' מ"ב והרב דגול מרבבה שם דלא כהמג"א שם שכתב דצריך השני לחזור ולהתחיל מתחילת המגילה יע"ש דליתא כמ"ש הרבנים הנז' יע"ש.

קצג

(קצג) ברכה אחרונה שלאחר המגילה צריך ליזהר שלא לברך אותה החזן בעודו כורך המגילה בידו דעביד איסורא דמחזי כעושה מלאכה כשמברך להקב"ה אלא יכרוך המגילה כולה ומניחה על מקומה ואח"כ מברך כמ"ש מרן בסי' תרצ"ב סי"ז ואם רוצה יברך תחילה ואח"כ כורכה כמ"ש הכנה"ג שם הביא דבריו הבאה"ט שם סקי"ג וגם הקהל השומע הברכה מהחזן כיון שמכוונים לצאת י"ח בברכת החזן צריכים גם הם ליזהר בזה שלא יכרכו המגילות שבידם בעודו מברך החזן אלא ימתין עד שיגמור החזן כל הברכה וירא שמים יזהר מאד בזה וכ"כ הרב ק"ס דקפ"ג ע"ג משם הכנה"ג יע"ש.

קצד

(קצד) מי שאין לו מגילה כלל כגון שהוא לבדו בכפר רחוק או בספינה הגם שמקיים מצות משלוח מנות וסעודת פורים עכ"ז אינו מברך שהחיינו כלל כ"כ האחרונים דלא כהרב מהר"י מולכו הביאו הברכ"י שם דס"ל דמברך שהחיינו ומהרי"ב הביאו הפדה"א ח"ד ד"ט דליתא וכ"כ הרב תפלה לדוד דלא יברך מי שאין לו מגילה יע"ש וברכת שעשה נסים והרב את ריבנו לכ"ע אין לו לברך מי שאין לו מגילה ופשוט כמ"ש מהרי"מ שם להדי"א יע"ש.

קצה

(קצה) מעין ז' ברכת מעין שבע שמברכים בצבור בערבית דליל שבת אין היחיד אומר אותה כשמתפלל ביחיד ואם אומרה הויא ברכה לבטלה עיין בב"י מיהו כתב בס' המעה אם רוצה להחמיר על עצמו יכול לאומרה בלי פתיחה ובלי חתימה ע"כ ונראה דטוב ונכון לעשות כן כדי לצאת ידי חובתו קצת ממ"ש הג"מ בשם הגאונים דס"ל דבין יחיד בין ש"ץ צריך מעין שבע כמ"ש בב"י עכ"ל השל"צ דקצ"ז ע"א אות כ"א יע"ש.

קצו

(קצו) בשבת בנתים שבין ר"ה ליוה"כ שצ"ל בברכת מעין שבע במקום האל הקדוש המלך הקדוש אם טעה ושכח ואמר האל הקדוש אם נזכר קודם שסיים הברכה חוזר להמלך הקדוש שאין כמוהו ואם לא נזכר עד שחתם מקדש השבת דעת השכנה"ג דחוזר לראש אבל הפר"ח חלק עליו וס"ל דאם בדיעבד בירך אותה ולא אמר המלך הקדוש אין מחזירים אותו וכ"כ מהרש"ג גם הרא"ת בס' גן המלך בסי' קמ"ט והי"א דעתם כהפר"ח דאינו חוזר והרב מהר"י עייאש בספרו בס' מ'י חלק על הפר"ח והסכים כמר"ן החבי"ב דחוזר וכן הסכים הרב חיד"א במחב"ר סי' רס"ח אחר שהביא כל הסברות כנז' וסיים וז"ל כל הרבנים הנז' כתבו ע"פ הפשט אמנם לפי מ"ש רבינו האי דברכת מעין שלש חובה היא וכו' נראה דחוזר ומה גם דכן דעת הרב שיירי ומהרי"ע עכ"ל יע"ש וכן נלע"ד עיקר לדינא דחוזר ולא שייך לומר בזה ספק ברכות להקל כיון דרבינו האר"י גילה סודו דחובה היא וכמ"ש הרב חיד"א ופשיט.

קצז

(קצז) ליל שבת שחל בו יו"ט אם אדם שכח והתפלל תפלת יו"ט לבד ולא הזכיר שבת ושמע ברכה מעין שבע מהש"ץ כולה יצא הרב חיד"א במ"ב שם אבל בס' מאמר מרדכי כתב דאינו יוצא בשמי' ברכת מעין שבע מהש"ץ וצריך לחזור ולהתפלל וכן הסכים ה"ה בשל"ץ דש"ו ע"ד והעיקר לדינא דיצא וכסברת הרב חיד"א עכ"ל הב"מ דח"י ע"א אות יו"ד ואנכי עפר איני כדאי להכריע בין הרים גדולים ומ"מ משום דקי"ל ספק ברכות להקל נראה פשוט דאין צריך לחזור ולהתפלל ושב ואל תעשה עדיף.

קצח

(קצח) אם בורחים מן העיר לכפרים מדבר באופל ב"מ ומתפללים בכפר אין אומרים שם ברכת מעין שבע כמ"ש הרב ב"ד א"ח סי' תקל"ז וכן ב"א שביתתם רחוק מבהכ"נ ומתקבצים בני השכונה ומתפללים ערבית בבית אחד מהם אין או' שם ברכת מעין שבע כמ"ש הרב מהרי"ע וכעת המנהג פשוט לאומרה בכל מקום שמתפללים אף שאין שם ס"ת כמ"ש הרב מזבח אדמה ד"ב ע"ב והש"ץ דקצ"ח ע"ב ובמקומות שנהגו לאומרה גם בבית חתנים ואבלים אין למחות בידם כמ"ש המג"א סי' רס"ח משם הרדב"ז והרלב"ח יע"ש.

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף