פני יצחק (אבואלעפיא)/א/הלכות ברכות/כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פני יצחק (אבואלעפיא) א כ

אות ך

קמג

(קמג) כתוש פירות כתושין שמרקחים בדבש עיין סי' ר"ב ס"ז ובבאה"ט שם ובסי' ר"ד סי"א וסי' ר"ח ס"ח ובאה"ט שם וז"ל הברכ"י שם בסר"ח אפונים קלוים שכתשם הדק היטב עד שנעשו קמח מברך שהכל כיון דאין דרך אכילתם בכך אבל פירות שדרכם בכך אף שאינו ניכר מהותם מברך ברכתם ודלא כמ"א סיר"ב ור"ד עכ"ל וע"ל באות א' וכיון שהמ"א חולק בזה יותר טוב לברך שהכל גם על פירות כתושים שדרכם בכך ועיין להרב חס"ל דף קכ"ג ע"א אות ה' בהגהה שהניח דין זה דאפונים הנז' בצ"ע יע"ש ועם כל זה אין לברך עליהם אלא שהכל כמ"ש הרב ב"י הנז'.

ועל המרקחת שעושים מן הקרא אחר שליקה ומרקחין אותה בדבש או צוקאר מברך שהכל כיון שנמוח צורתו לגמרי ואם גוררים אותה במורג חרוץ יש להסתפק אי מקרי נשתנה צורתו ונמוח ומספק יברך שהכל כ"כ הרב נוה שלום סי' רס"ט אות ט' יע"ש ויראה דהגם דנימא דהקרא הנז' דרכה בכך עם כל זה יש לברך שהכל כיון שהוא מח' בפוסקים בדבר שדרכו בכך אפילו נפסדה צורתו אם מברך ברכתו או שהכל אלא שבאמת הקרא הנז' אינה נקראת כ"כ דרכה בכך דוקא כיון שהרבה בני אדם עושים ממנה תבשיל עם בשר או עם גבינה כידוע ולכל הצדדים העיקר לברך על מרקחת הקרא הנז' שהכל דוקא וראיתי קצת דנוהגים לברך עליה אדמה ולדעתי טעות הוא בידם ואין לברך אלא שהכל לאפוקי נפשיה מכל ספק ופשוט.

קמד

(קמד) כבוד אי שרי לכבד ולברך חבירו בדברים קודם שיברך על המרקחת או היין וכיוצא שנתן לו חבירו כמה דיות נשתפכו בזה בדברי הפוסקים וכבר רמזם וציינם הזכו"ל ח"א ד"ט אות ך' יע"ש שהוא מחלוקת בדין זה לפום דינא אמנם למעשה כתב הכנה"ג בשיירי סיקע"ד דכשהוא זוכר הוא נוהג כמהר"א דהיינו לברך על היין או המרקחת תחלה ולשתות מעט ואח"כ היה אומר למסיבים בשמחתכם ושוב גומר לשתות יע"ש ולענ"ד יש להביא ראיה שיכול להקדים לברך את חבירו והוא אדם חשוב ונכבד קודם שיברך על מה שבידו מהא דקי"ל בדין ק"ש דבין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד כמ"ש מרן בריש סי' ס"ו יע"ש א"כ הכא לשתות שעדין אינו עסוק בברכת ה' גרע טפי מבין הפרקים ומה שנענש שם בן יפת משום שהקדים ברכתו לאאע"ה קודם ה' אפ"ל דלגבי דידיה לא היה אאע"ה חשוב אצלו לאדם נכבד דהוא היה מלך שלם ומזה יוצא לנו במכ"ש להמתעטש ואמרו לו חיים טובים שיכול להשיב תחלה לבריות יוסיפו לכם ואח"כ יאמר לישעותך וכו' מדקי"ל בק"ש דאפילו עומד באמצע ק"ש משיב מפני הכבוד וכהוראת רש"ל וגם מי ששתה מים ועדין לא בירך ברכה אחרונה ואמרו לו מים החיים דיכול להשיב להם תחלה ואח"כ יברך נפשות והוא נלמד יפה מדין ק"ש הנז' דאפילו באמצע משיב מפני הכבוד ודלא כמ"ש הזכו"ל שם משם הרב א"ב יע"ש ואין הס' הנז' מצוי אצלי כעת לראות הדברים בשורשם ועיין להחס"ל בדק"ו ע"א אות ב' שהביא מחלוקת הפוסקים הנז' ושוב כתב וז"ל ואני אמרתי פשר דבר שבודאי מהיות טוב ליזהר ומיהו היינו דוקא במברך על גבי משקה אמנם במברך על מתיקה יותר טוב שיברך לרעהו קודם שיברך על המתיקה כי לא יוכל להזהר להמתין מלברך את חבירו עד שילעוס ויבלע מן המתיקה לכן יותר טוב להקדים עכ"ל וכן עיקר למעשה ועיין עיקרי הד"ט סי' י' אות מ"ש בזה.

קמה

(קמה) כהנים אם נגע הכהן במקום מטונף בין נטילת שחרית לנשיאות כפים כשיטול ידיו לנשיאות כפים חייב לברך לכ"ע על נטילה זו אף שכבר בירך בנטילת שחרית כיון דנטילה זו הוזכרה בתלמוד לחיובא אבל מה אעשה שלא נהגי כן ולכן כל כהן הירא וחרד ישמור ידיו משעת נטילת שחרית שלא ליגע במקום מטונף שאם נגע יש ספק אם יחזור לברך כ"כ המג"א בסי' קכ"ח יע"ש ואם נטל ידיו שחרית ובירך על נט"י אבל לא נטל ידיו בשחרית רק עד חבור האצבעות לכף היד צריך לברך שנית על נט"י כשנוטל ידיו לנשיאות כפים עד פרק הזרוע ולכן יזהר כל כהן כשנוטל ידיו שחרית שיטול עד פרק הזרוע דבהכי לא יצטרך לברך כשיטול ידיו לנשיאות כפים כ"כ הרב דגול מרבבה שם.

קמו

(קמו) כהן שכבר נשא כפיו בברכה בבהכ"נ שהתפלל בה יכול לילך לבהכ"נ, אחר ולישא כפיו שנית ויברך פעם שנית דחוזר ומקבל שכר כפול והכי נהוג כ"כ הרב שיורי ברכה שם משם המאירי והרמ"ז יע"ש.

קמז

(קמז) אפילו שאין בבהכ"נ אלא כהן אחד עולה לדוכן ומברך ברכת כהנים בשם ומלכות כן כתב השכנה"ג שם משם מהר"מ מינץ סי' י"ב ודלא כיש אומרים דאינו מברך כהן יחיד יע"ש וכן נהגו לברך הכהן אפילו דהוא אחד כמ"ש הפר"ח שם ואין החזן קורא כהנים ומתחיל החזן מיברכך.

קמח

(קמח) צריך לענות הקהל ברוך הוא וברוך שמו אחר הזכרת ה' שמזכירים הכהנים בברכתם לקהל בכל פעם כמ"ש השכנה"ג והפר"ח דלא כנראה מדברי הדב"ש סי' רצ"ה הביאו השלמ"ץ דקמ"ה אות ל"א יע"ש.

קמט

(קמט) כהן בן א"י ת"ו שנמצא בחו"ל דעת הרב זר"א א"ח סי' י"ב דיכול לברך ברכת כהנים בתפילת המוסף ביו"ט שני של גליות מידי דהוה המברך לצבור כמה פעמים וכן דעת מהרמב"ח הובאו דבריו בגו"ר כ"א סי' י"ג אלא דמסיק דאם יש שם כהן מחו"ל לא יעלה עמו הכהן שמא"י ת"ו ואם אין להם כהן אחר יעלה הכהן שמא"י ת"ו ויברך יע"ש והגו"ר שם הסכים דראוי שיברך כהן שמא"י ת"ו ברכת כהנים אך לא יברך הוא אקב"ו וכו' יע"ש.

קנ

(קן) אין הכהנים רשאים לברך ברכת כהנים אלא מעומד כמ"ש מר"ן שם ואם בירכו מיושב אפילו בדיעבד לא יצאו י"ח וצריכים לחזור ולברך מעומד ודלא כמ"ש השבו"י ח"ג סי' א' דזקן שאינו יכול לעמוד יברך ע"י סמיכה או מיושב וכבר דחו דבריו הרב נודע ביאודה ח"א א"ח סי' יו"ד והי"א סי' קכ"ח וכן הסכימו הרב שיו"ב ומאמר מרדכי שם דדוקא מעומד בעינן וזקן שאינו יכול לעמוד לא יברך כלל עדיף טפי משיברך מיושב או בסמיכה יע"ש וכתב הב"מ דקנ"ה ע"ב אות ל"ו לענין דבעינן שיברכו הכהנים בלשון הקודש ובנשיאות כפים ופנים כנגד פנים דכל אחד מאלו מעכב אפילו בדיעבד שאם לא עשו כן צריכים לחזור ולברך כדינו יע"ש.

קנא

(קנא) ברכת כהנים בכל מקום שמתפללים ביו"ד ויש בהם כהנים צריכים לעלות לדוכן ולברך ברכת כהנים אפילו שאין שם ס"ת כ"כ המ"מ ח"א א"ח סי' ג' והפר"ח שם והברכ"י וכס"א סי' קל'ח והכי נהוג עלמא בכל תפוצות ישראל.

קנב

(קנב) אם לא מצאו הכהנים מים ליטול ידיהם לנשיאות כפים מותרים לעלות לדוכן ולברך ב"כ בלא נט"י דרבים אומרים כן מכמה טעמים כמ"ש הרב מעשה אברהם דקל"ג ע"ד יע"ש.

קנג

(קנג) כשאין שם כהן זולתי החזן שהוא כהן לא יאמר הוא או"א ברכנו בברכה וכו' אלא אחר שאינו כהן יאמר אפילו שלא כיון מתחילת י"ח והש"ץ ישתוק ולא ישיח ויגמור שים שלום כ"כ המ"ץ ח"א ס"ס נ"ט ה"ד הכנה"ג שם וכתב ע"ז דמטעם זה יש למנוע הכהן מלהיות ש"ץ יע"ש אבל כשהחזן הוא ישראל לא יעמוד ישראל אחר ויאמר ברכנו וכו' דלאו שפיר למעבד הכי כמ"ש הרב מעשה אברהם א"ח סי' כ"ח יעש"ב.

קנד

(קנד) כוס ברהמ"ז שצריך שיטעמו כולם כמ"ש מרן סי' ק"ץ ס"ד ושם ס"ה בסעודות גדולות כל המסופקים אם יגיע להם הכוס כדי לטעום דצריך לברך בפה"ג דהוי נמלך עי"ש בבאה"ט שכתב דאם כונו מתחלה לצאת אם יגיע להם הכוס א"צ לברך יע"ש ועיין להרב א"ר שכתב דטוב לכוין שלא יצאו בזה יע"ש ואם הפסיקו המסובים קודם שיטעמו אפילו שכבר טעם המברך הוי הפסק ואין לשתות עיין בבאה"ט סי' קע"ד ס"ו ועיין גם כן סי' קס"ו ס"ו במור"ם ובאה"ט שם שבמחלוקת שנויה וע"כ הדבר פשוט שלא יטעום המפסיק כלל שלא להכנס בספק ברכות ואם המברך על הכוס אחר ששתה ממנו כשיעור ברכה אחרונה ונתנו למסובים לטעום קפץ וברך ברכה אחרונה בעוד שעדין כמה מהמסובים לא טעמו ממנו עדין אפי"ה יכולים לטעום כיון שהם לא הפסיקו בדבור כן העלה הרב זכו"ל ח"א די"א ע"א לענין דינא ומ"מ כתב דעם כל זה אם יבא לידו מעשה כזה אינו טועם כלל מאחר דאין שום חיוב בדבר רק משום חבוב מצוה שב ואל תעשה עדיף עכ"ל יע"ש.

קנה

(קנה) כסנין פת הבאה בכסנין כדי שיהיה חשוב פת הבאה בכסנין אליבא דכ"ע צריך שיהיה כמין כיסין שממלאים אותם בדבש ואגוזים ותבלים והם הנקראים רוסקיטאס די אלחשו או שיהיה עיסה שנלושה בדבש או שמן או בצים וצריך שיהא הרוב דבש או תבלים והמיעוט קמח או דבר שבלילתו רכה וטגנו במשקה כמו הבימואיליס וכן חביצה דהיינו פרורי לחם שנדבקים יחד ובשלם ע"י מרק ואין בפרוסות כזית ואין בהם תואר לחם וכן כל מעשה קדרה מברך עליהם מזונות וברכה אחת מעין שלש לכ"ע ואם עירב בעיסה שמן ודבש ותבלין ואין טעם התערובת של המי פירות או התבלים ניכר בעסה זהו פת גמור לכ"ע ומה שעושים אותם צורות גלוסקאות וכדומה אינו מעלה ומוריד.

והן בעין עניות לא הניחה מדה טובה והענים לשים עיסתם ונותנים בה מעט מזער שמן עד שאינו נרגש לחיך יטעם לאכול ומברכין מזונות ועל המחיה והאיש הירא את ה' אם ירצה לברך מזונות לפחות יתן שמן או תבלים בכדי שיהיה ניכר ונרגש או יבשל חביצה או מעשה קדרה או יעשה כעכין יבשים שכוססים אותם ונקראים ביסקיגו'ס או כיוצא בדברים אלו דאיכא למ"ד דחשיבי פת הבאה בכסנין וי"א דאפילו ניכר טעם השמן או הדבש אם המים הם הרוב נקרא פת גמור וי"א דאפילו נלושה העיסה בשמן ודבש בלבד אינו חשוב פת הבאה בכסנין עד שיהא הרוב דבש או תבלין ומיעוט קמח ויש מי שאומר דעיסה שנלושה בבצים בלי שומן ונאפה לחם גמור הוא כמבואר כל זה במרן ומור"ם והחונים עליהם בסי' קס"ח ובחס"ל שם אות ח'.

קנו

(קנו) אם אוכל פת כסנין בתוך הסעודה מחמת הסעודה דהיינו שאוכלו למזון או לתבשיל אינו מברך עליו דפת פוטר הכל אבל אם אוכל מיני מתיקה של כסנין לפירות ולקנוח סעודה מברך לפניהם במ"מ ויש מי שאומר שאין לברך על כסנין הבאים בתוך הסעודה אפילו שלא מחמת הסעודה ומה גם באותם כסנין שי"א דחשיבי פת כ"כ החס"ל שם אות י"ג וז"ל הרב שיירי ברכה סי' קס"ח אות ב' דבר שהוא מחלוקת אי הוי כסנין כגון כעכין יבשים שקורים בסקוג'וס או רוסקיטאס נהגו גדולי הדוד שלפנינו שלא לאוכלם בתוך הסעודה וכן נהגו דכיון דתדיר חשיב להו כסנין ומברך עליהם במ"מ כבר החשיבם כסנין ואיך עתה ליחוש למ"ד שהוא פת ולא יברך עכ"ל יע"ש.

קנז

(קנז) פת הבאה בכסנין יש ליזהר שלא לאכול ממנו אלא פחות מארבעה וחמשים דרהים דבשיעור זה לא מקרי קביעות סעודה לכ"ע או יאכל ע"ב דרהים דחשיב קבע סעודה ואזי יברך המוציא וברהמ"ז ואם כבר אכל נ"ד דרהים או פחות מע"ב ואינו יכול להשלים ולאכול ע"ב הדרהים יברך ברהמ"ז כמ"ש הרב חיד"א בברכ"י שם ובחיים שאל ח"א סי' ע"א וכתב ע"ז הב"מ דמ"ה אות ט"ז דנראה דה"ה אם אין לו פת רק פת הבאה בכסנין ואין בו כי אם נ"ד דרהים דיברך עליו לכתחילה המוציא ויאכלנו ואחריו יברך ברהמ"ז עכ"ל.

ולענ"ד יש לפקפק בזה שאין לעשות כן לכתחילה אפילו שאין לו פת גמור אלא דיברך במ"מ בתחילה וברכה מעין שלוש לבסוף כיון דקי"ל דברכת שלש אינה פוטרת מעין שלש כמ"ש מרן בסי' ר"ח סי"ז ואיכא מ"ד דברכת מעין שלש פוטרת ברכת שלש כמ"ש הגו"ר כ"א סי' כ"ד וגם אם בירך על הפת במ"מ במקום המוציא יצא ובנ"ד דראמ"ם איכא רבוותא דס"ל דלא חשיב קביעות סעודה כל שאוכל פחות מד' בצים ואם יברך ברהמ"ז הו"ל מרבה בברכות וספק ברכות להקל ועדיף טפי לברך מעין שלש דוקא ושוב ראיתי שכ"כ החס"ל דק"ג אוח ה' אפילו על האוכל יותר מנ"ד דראמי"ם כל שהוא פחות מן ע"ב אין לברך עליו אלא מזונות ועל המחיה יעש"ב.

קנח

(קנח) אם אכל דבר שהוא כסנין אליבא דכ"ע קודם אכילה או לאחר אכילה קודם ברהמ"ז צריך לברך על המחיה על הכסנין ואם כוין לפטור בברהמ"ז בדיעבד יצא ואם יש לו כסנין אחר יחזור ויאכל לצאת ידי כל הדעות חס"ל סס"י ר"ח.

קנט

(קנט) קבע על סעודתו בפת הבאה בכסנין אף על פי שאכל עמו בשר ודברים אחרים ואילו אכלו לבדו היה שבע ממנו אפ"ה מברך המוציא וברהמ"ז כ"כ המ"א בסי' קס"ח והברכ"י שם כתב עליו דלמעשה צ"ע יע"ש והב"מ דמ"ד ע"ב הסכים עם המ"א להלכה ולמעשה יע"ש וכן עיקר.

קס

(קס) אם מתחילה היה בדעתו לאכול מעט מפת הבאה בכסנין ואח"כ היה אוכל מעט מעט עד שאכל שיעור קביעות צריך ברהמ"ז לבסוף אע"פ שבירך מזונות תחילה ואם לאחר שאכל מעט נמלך ורוצה לאכול הרבה יחד יטול ידיו ויברך המוציא ואפילו על הבימואילוס הנקראים בלשון ערבי (זלאביה) שהם מעיסת סופגנים ומטוגנים בשמן אם קבע סעודה עליהם דהיינו שאכל כשיעור ד' בצים צריך לברך המוציא וברהמ"ז כמ"ש החס"ל דק"ג ע"ב אות ז' ואם לאחר שאכל מעט נמלך לאכול יותר אין צריך לברך המוציא דהא לית ביה שיעורא בנותר כן כתב מהרש"ך בתשו' סי' קס"ג מח"א יע"ש וכ"מ מדברי מרן בש"ע כמ"ש הרב ב"מ דמ"ה אות ט"ו יע"ש.

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף