פירוש מיוחס לתלמיד רס"ג/דברי הימים/הקדמה
|
< הקודם · הבא > |
פירוש מיוחס לתלמיד רס"ג
דברי הימים הקדמה
ידועה גלויה מאמנה, רשומה אסומה חסונה, כבושה חבושה כבולה בכונה[1] ונצורה עיטרה מזעה טמונה, נעלמה נאלמה מגמגמה, טמונה אגורה סגורה, ונחבית בחזיונה, ובחותמה נסתמה, סגור חותם צר, ונעצר ונקצר כח המלצר, לירד לאוצר, זולת דרך האתרים, מגילת סתרים, במחבואיהם נחתמים, קשור קטרים, נפשרים נפתרים בקמיעות תלתלים, נשתלים על פיני נפתלים, ההוגים במהתלים, וסוגים ומהבילים, וחוזים ולא ידעו מה, ולבם הומה, כסומא בארובה, עד ישובון יחשבון לברר וללבן, יאחזון ירמזון באופני גלגלים, מכתב יד גלילים, מזוים מלאים, אגורי ראשית שמנים, נהרי נחלי דבש וחמאה וחלב, פלגים יבלי מים, מפורדים נפרדים, ספרדים ואיי כתים לתוצאותם ומוצאותם ששיתם, היו לארבעה ראשים חרושים משרשים, על לוח לבות המורים, ומעמידן העמידן על אחת דבר בקדשו שתים זו שמענו והם מחלקות מתלהקות לששים המה מלכותי[2] תהלוכות, הליכות אבות מלאכות, ושמונים מיומנים להאיר אופל אשמנים, תעלומות עלמות, אבנים מפולמות, גאותם רוממותם, שלשים ושתים נתיבות, מיושבות לשבת עולם, ומנהגו שלשים ושתים לאגדה, י"ג אבי אבות, סניפין ותולדות, נוטריקן וגמטריא כתוב ומפולש, דרך רבויין ומיעוטין, ושנים למו דברים מופלאים שבמקרא נדרשים כמו במסורת חסר ויתר, בהכרע בסיקור בדומה לשתי פנים, בסומכין בענין, במתורגם בפשט במדרש, יתר עליהם של תורה המצוה בטעם וברמיזה, הרי אלו שלש עשרה אזני תורה בענין הכתוב אזן חיקר ותיקן, אספרם מחול ירביון, כמה ענינים מתהפכים לגוונים. שד השא וממתקי טעמים, שאילולי כן מי יאמר פקח קוח, מלקוח ללקוח, במרקחת תמרוקי סממנים, ספר יוחסים הנקרא דברי הימים, כי דבריו מאוימים מסויימים מקויימים במאמר קורא הדורות מראש, הנותן כח לדרוש, לאדוש ולחדש כל דבר לפי ענינו דבור על אפניו[3], יגיד עליו רעו, יכריעו למפרעו, ויודיעו ויעמידו במעמדו, והמוסיף עליו גורע ופורע מוסר אם יחסר ויותיר, כי אם במליצת דברי חכמים וחידותם, יסודות מיוסדות, כתבי קודש בניינם ועניינם לא ידעתי ספורות.
אמנם קדוש ישראל התוום וציום וחיום[4] ברוח קדשו, והגדילם[5] לחלשו, בדבר דבר קדשו, בחדשו בפלשו, סביב אשו, דבר יום ביומו וחדש בחדשו שנאמר והגא מפיו יצא שאין לך יום שאין ב"ד שלמעלה מחדשין בו הלכות וטעמי מקראות שאין הגא אלא תורה שנ' והגית בו יומם ולילה, ולו רבים יחכמו יסכימו ישימו על לב וידעו כי הבורא הוא המורה למסגפים וממיתים עליה עצל דם?[6] כמו שנ' ישוטטו רבים ותרבה הדעת. לכן סגפנו עצמינו בגולה שבוע שנים היו יתר שנאמר ובולס שקמים מקדם חובי עמי מסגף נפשי, וחונן דעה ומערכי לשון ישלח דברו וחזיוני מראותיו וטעמי חכמיו וחקרי דתותיו ויורני ויאמר לי יתמוך לבך דברי שמור מצותי וחיה, יבא ויורני באופני סדריו וגלגלי מסתריו, אז נבין דעת קדושינו ונרוין ולא נכשל ביראת האדון אדונינו בהודיענו לרבים תבונת חכמיו ויעלה זכרונינו לפניו בברכת פי ההוגים סרוגים העורגים ואורגים חורי, מתענגים בדברי ולא שוגים ועגים, אחרי המתעסק בדברים מאויימים מטעמים מקויימים מבוארים מסויימים בספר יוחסין ודברי הימים.