פירוש מהרז"ו על בראשית רבה/י/ט

פירוש מהרז"ו על בראשית רבה י ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מהו ויכל. שכתב ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה דמשמע שביום השביעי עשה. והרי בשביעי לא עשה ע"כ פי' שהגמר היה בשביעי וההתחלה היה בששי. וההורדה הוא דבר שנעשה מעצמו. ודומה לפותקין מים לגינה וכדומה כשהתחיל מבעוד יום ונגמר מעצמו משתחשך. ומ"ש והורידה לא אמר כן אלא במשל. ולא בנמשל. כי די שיאמר וירדה משתחשך כי קשה לפרש שהורידה בידו בכוונה. הרי מלאכה גמורה היא כמ"ש במשנה. אף המכה בקורנס על הסדן. ע"כ ההכרח לפרש באופן שלא יהיה מלאכה של חיוב. ורשב"א סובר. שמ"ש ביום השביעי כוונתו שפגע ביום השביעי ברגע שנגמר ששי. שלפי ראותנו נקרא שביעי. שאין אנו יכולין לצמצם. ואנו צריכים להוסיף מחול על הקודש:

וציירה וכיירה. לעיל פר' ט' סימן ד' עיין שם במ"כ בשם הערוך:

היה העולם חסר שבת. וזהו ויכל אלהים ביום השביעי. שהחופה בלא כלה כחותם בלא צורה. ועם הכלה נשלמת צורת החופה. כך העולם והשבת בדמיון כלה וחופה. העולם כחופה כמ"ש ויק"ר ריש פר' י"א באריכות. והשבת בדמיון כלה וכמ"ש שבת דף קי"ט מבואר. ונצא לקרא שבת כלה מלכתא. ודורש מדת ממעל ויכל מלשון כלה:

חותם. והשבת נקרא אות כמ"ש ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם והחותם הוא לאות נמצא שנגמר בשביעי אף שלא עשה בו מלאכה:

ששינו לתלמי. פרק א' דמגילה בבלי וירושלמי:

גיהנם ניסקת לרשעים. כמ"ש כי ערוך מאתמול תפתה. העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה. נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה:

א"ר ברכי'. לעיל פר' ג' סימן ב' וש"נ:

אלא להפרע וכו'. כמ"ש אבות ריש פרק ה' ועיין פסיקתא רבתי פר' כ"ג סימן ה'. והדרשה ע"פ מדה כ' אא"ע לגופו פי' שנברא כולו בעמל ויגיעה ת"ע לעונש רשעים ולשכר צדיקים. ואין זה עלילה חלילה אלא שהקב"ה מתנהג עם האדם כפי דרכו שכל מה שעושה ביגיעה חביב עליו. ואינו רוצה שישחיתו אותו. ודבר שעושה בלא יגיעה וטורח אינו שוה כלום בעיניו. ואינו חושש עליו. וא"כ אם יציירו בני אדם את בנין העולם בזה האופן יהיה קלקול העולם דבר קל בעיניהם וכן תקונו לכך כתב לשון מלאכה שיהיו מתנהגים בתיקון העולם. כמו שמתנהגים בעסק עצמן שמתיגעים בו ויקר בעיניהם:

ומה נברא בו לאחר ששבת. לפרש מ"ש כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות. משמע שלאחר ששבת ברא לעשות שהיל"ל בהיפוך כי מכל מלאכתו אשר ברא לעשות שבת. ופשוטו ע"פ מדה ל"א כאלו כתב שבת לבסוף. או מ"ש ברא לעשות. פי' מה שכבר ברא לעשות עתה שבת. וחכמים באו לדרוש וליישב גם לפי מה שכתוב. והדבר למוד מענינו שבשבת ברא דברים. השייכים לשבת. דברים של מנוחה ושביתה ומאחר שלא פירש הרי פירש. או עפ"י מדת ממעל שיפול על לשון שבת:

ידי קוניהם. כמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. וכתיב ומעשה ידיך שמים:

מותחין והולכין. בא לדרוש מ"ש כי בו שבת מכל מלאכתו משמע מכולם יחד והלא מה שברא בכל יום ויום שבת ממנו. וביום שבת לא שבת אלא ממלאכת יום ששי. ע"כ דורש שמעשה כל יום היה נמתח והולך עד השבת. ובשבת נח מכולם יחד. ועיין לקמן פר' י"ב סימן ד':

וינח לעולמו. כוונת המדרש על מ"ש שמות כ' וינח ביום השביעי שהיל"ל ונח. אך וינח משמע שהניח אחרים. זהו שאמר וינח לעולמו:

אסטאטיבה. פי' הערוך בערך דנטיב. לשון עמידה בלע"ז כלומר שנח ממלאכה. ונתן דונטיבה בלשון לעז שברכו במזונות והמ"ע כתב אסטאטיבה בלשון רומי בנינים מוכנים לאנשי מלחמה בזמן שהם שוקטים ופי' דונטיבה בלשון רומי מתנות. ופי' כי המלך בשעה שפוטר החיל ממלאכה אינו נותן מזונות. ובשעה שנותן מזונות אינו פוטרן ממלאכה. אבל הקב"ה נתן מנוחה ובירך השבת במזונות. ברכו במן. ברכו במטעמים ברכו ביציאה כמ"ש לקמן פ' י"א סי' ב' ג' ד':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף