פירוש מהרז"ו על בראשית רבה/ט/ה

פירוש מהרז"ו על בראשית רבה ט ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה טוב מות. הכוונה בכל דרשות אלו שדורש תיבת והנה שהוא מיותר. ודרש שתיבת הנה לא באה לרבות אלא שטוב העולם הוא בחיים. ויתכן מדכתיב ביהושע י"ד הנה החיה ה' אותי. הרי שהנה. הוא חיים. והוא"ו. מרבה מות. וכן בסמוך בשם ר"מ צ"ל ג"כ והנה טוב מות. וכן הוא במדרש דפוס אחר. ופי' רש"י במדרש דכתיב ויום המות מיום הולדו. ושוב אינו חוטא. וכל דרשות אלו נבנו על יסוד זה שכל מקום שכתוב הנה. כוונתו לפי סדר המקום והענין שמדבר בו. והוא"ו מהפך ומחדש:

ראוי היה אדם הראשון. בא לפרש מה טובו של מות מפני רשעים שלא יעשו עצמן אלהות. ויציר כפו של הקב"ה היה ראוי שיחיה כאחד מצבא מרום. וכמ"ש הן האדם היה כאחד ממנו:

חירם ונ"נ. חירם כתוב בו ביחזקאל ריש כ"ח. ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי. ונ"נ שכתוב בו אעלה על במתי עב. אדמה לעליון:

בעדן גן אלהים היית. וחירם לא היה בגן ואדם היה בגן דורש עפ"י מדה כ' אא"ע לחירם ת"ע לאדם. ועי' לקמן פר' י"ח סוף סימן א' וש"נ ומבואר ויתכן שדורש היית מלשון שבר. כמ"ש נהייתי ונחלתי. ופי' אתה שברת לאותו שבגן. ומרומז המיתה סוף הפסוק. ומלאכת תוכיך ונקביך ביום הבראך כוננו. וכמ"ש לעיל פר' א' סימן ג' שדמיון האדם לנוד מלא רוח. שאם יעשה בו נקב משהו יוצא הרוח. וחייו בפלא. ומותו בקלקול הנוד. וע"כ נברא באופן זה שמתחלת יצירתו מוכן למות:

את כרוב ממשח הסוכך. וס"ד ונתתיך בהר קודש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכת. והוקשה לו וכי חירם היה בהר קודש אלהים בתוך אבני אש. היינו בין המלאכים משרתיו אש לוהט. אלא אא"ע לחירם ת"ע לאדם. שהיה בגן במקום מלאכים וכרובים. ומ"ש ממשח הסוכך פי' שהיה ארוך עד הסוכך היינו כיפת הרקיע הסוכך על העולם. או פי' שהכרוב יש לו כנפים ארוכים סוככים וכמ"ש בתורה אצל הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם ועיין לקמן ריש פר' י"ח וש"נ ומבואר. ומ"ש אתה גרמת לאותו כרוב שימות. כוונתו במ"ש שם בפסוק ג' שלאחריו ואבדך כרוב הסוכך מתוך אבני אש אא"ע לחירם ת"ע לאדם. ופירושו שחירם גרם שימות הכרוב. ולכך כתוב הענין אצל חירם:

ואל יגזור מיתה אצל הצדיקים. שאין עושין עצמן אלהות ואיך יתכן שבעבור שני רשעים ויחידים שדומים להם ימותו כל בני אדם. אלא הטעם בעבור התשובה שייראו מן המיתה ומעונש הגיהנם ויעשו תשובה והאלהים עשה שייראו מלפניו וכמ"ש אבות ריש פרק ג' ולאן אתה הולך. ואמר עוד ושוב יום אחד לפני מיתתך. ולפי טעם זה ניחא שגזר גם על הצדיקים. שמאחר שיהיה נראה העונש בחוש שהצדיקים חיים והרשעים מתים הרי זה מופת אמיתי שמוכרח ללכת בדרך הצדיקים ולא בדרך הרשעים. ויהיה מוכרח במעשיו ולא בעל בחירה. ועיקר השכר ועונש תלוי בבחירה החפשית ביד כל אדם. וזהו שאמר שלא יעשו הרשעים תשובה של רמיות ולא מיראת האל ואהבתו:

ר' יוחנן ורשב"ל. חולקים על ר"ח ור"י שסוברים שהמיתה נגזר בשביל רשעים וצדיקים מתים בשביל רשעים זה לא יתכן. אלא בעבור טובת עצמם. רשעים שלא יוסיפו לחטוא צדיקים שינוחו מיגיעת יצרם הרע הנלחם עמהם תמיד וכמ"ש איוב כי עתה שכבתי ואשקוט וגו'. וס"ד שם רשעים חדלו רוגז. ושם ינוחו יגיעי כח הרשעים מיגיעם. והצדיקים מיגיעם במ"ר פר' ח' סימן ט'. ואם הכוונה במ"ש חדלו רוגז על הרשעים שלא יהיו עוד בכעס משמע שמכעס לבד יחדלו הלא במותם יחדלו מהכל. ע"כ דרש שפי' שיחדלו מלהרגיז להקדוש ב"ה ולהכעיסו וליגעו:

דיינו מה שיגענו. דורש ינוחו שישיגו נחת רוח בגן עדן. כמ"ש ונחת שולחנך מלא דשן וידעו שלא לחנם יגעו. וכמ"ש שמ"ר פר' ל"ב סימן ג' על ר' אבהו שאמר קודם מותו. ואני אמרתי לריק יגעתי וכן אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי. וכל זה נכלל במ"ש ינוחו. וזהו דיינו:

לכן בארצם משנה יירשו. ורישא דקרא תחת בשתכם משנה וכלימה ירונו חלקם. לכן בארצם משנה יירשו. היינו בארץ החיים משנה יירשו. וכמ"ש לעולם יירשו ארץ. ושם יירשו משנה על שסבלו צער משנה בשביל רשעים וכמ"ש ר' יונתן לעיל אלא שסובר שהוא לטובת הצדיק ג"כ כדי שיקבלו שכר טוב:

לפיכך משנה שכרן יירשו. ט"ס הוא וצ"ל לפיכך משנה שברון שברם. והוא פסוק בירמיה י"ז י"ח וכן מצאתי בילקוט איוב ג' הביא בסוף דברי ריש לקיש כל דברי ר' יונתן דלעיל. ראיה למ"ש שר"ל סובר כר' יונתן ועי' לקמן סימן י':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף