פירוש המשנה לרמב"ם/תרומות/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירוש המשנה לרמב"ם ‏ תרומות ז

א

לא חייב ה' יתברך בחומש אלא למי שאכל בשגגה הוא אמרו (ויקרא כ"ב:י"ד) ואיש כי יאכל קודש בשגגה אבל במזיד אינו חייב חומש כי עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין ועוד אמר באוכל בשגגה (שם) ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקדש הרי זה ראיה כי התשלומין קדש ולפי שהם קדש אין הכהן רשאי ליתנם ואסור על ישראל לעכב אצלו קודש ובכאן שתשלומיהן חולין לפי שמזיד הפך השוגג בכל הדינים וזכה בו אחד מהכהנים ונתנם לו כי מותר לו ר"ל לישראל לאכול חולין וזה הדין כשלא התרו בו אבל אם היתה שם התראה לוקה ואינו משלם:

ב

כבר ידעת כי כהנת כשנשאת לישראל אסור לה לאכול בתרומה ושאר קדשים והוא לשון התורה (שם) ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר וגו' ואמרם בספרא מנין לבת איש כהן שנשאת לישראל ואחר כן אכלה תרומה וכהן שאכל תרומת חברו יכול יהו חייבין בחומש ת"ל (שם) וכל זר לא יאכל קדש ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו יצאו אלו שאינם זרים לו: ואמרם מיתתה בשריפה ר"ל כשזנתה והיא אשת זה שאינו כהן לדברי ה' יתברך (שם כא) ובת איש כהן כי תחל לזנות כיון שהיא בת כהן הכל שוה בין שתהיה אשת כהן או אשת ישראל ור"מ אומר כי כשנשאת לא'מן הפסולין כגון ממזר או מצרי ואדומי ועמוני ומואבי או אלמנה לכ"ג או גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שהיא חללה כמו שיתבאר במקומו ואסור לה לאכול תרומה וקדשים לעולם אפילו אחר שנתגרשה מאחד מאלו ואם אכלה מהם משלמת קרן וחומש כיון שהיא עתה כמו זר וחכ"א שאינה כמו הזר כי אע"פ שאינה ראויה לאכילה לעולם כבר אכלה מהם בזמן שעבר קודם שתתחלל וכמו כן אומר ר"מ כי אם זנתה והיתה תחת יד אחד הפסולין מיתתה בחנק כדין כל אשת איש שזנתה לפי שהיא משנתחללה אינה בת כהן בכהונה וחכמים כוונתם על חללים שבזנות והתורה לא קראה זנות אלא א"א כשזנתה או שאר העריות וכן באה בקבלה האמיתית וכן אמר הש"י (דברים כ"ב:כ"א) לזנות בית אביה עד שתהיה א"א כשזנתה כמו שיתבאר במקומו ואין הלכה כר"מ:

ג

אמר השם יתעלה (ויקרא כ"ב:י"ד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה עד שיהא בו שיעור אכילה והפחות שבשיעורין כזית ושאר המאמר יתבאר ממה שהקדמנו:

ד

כבר בארנו כי החומש אינו מתחייב אלא באוכל בשגגה וכי הכל תרומ' לאמרו (וחמישיתו יוסף עליו) ונתן לכהן את הקדש ואין לו רשות ליתנו במתנה (אלא) לישראל כי ישראל אסור לאכול בתרומה וכל מקום שלא יתחייב חומש התשלומין חולין ולפיכך מותר לו לאוכלה או ליקח אותם לעצמו אם נתנם לו הכהן:

ה

וחייבת בחלה הוא להחמיר לפי שנאמר שמא של חולין היא וסאה של תרומה נפלה לקופה שאכל ויהיו אלו חולין וחייבים בחלה ור' יוסי אומר נדון אותה כדין מדומע שאינו חייב בחלה כמו שיתבאר במס' חלה (פ"ג מ"ב) והל' כר' יוסי:

ו

כבר בארנו בהלכה הראשונה מן הפרק השלישי ענין מדמעות כקטנה שבשתיהן והלכה כר' יוסי:

ז

דבר שזרעו כלה הוא כמו תבואה וקטנית שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזרו חוטין כמו עורקין בארץ ואותו הצמח הצומח מהם מותר ודבר שאין זרעו כלה כגון השומים והבצלים לפי שכשזורעין גרעינה של שום או של בצל יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה שלימה בארץ לא תפסד צורתה כמו שהוא נראה לעין תמיד והלכה כרבי יוסי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.