פיוטים/ליל שיכורים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שולי הגליון
לֵיל[1] שִׁיכּוֹרִים[2] הוּא זֶה הַלַּיְלָה[3]. לִשְׂמוֹחַ בְּיַיִן הַטוֹב וְלָגִילָה. פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר נִקְרָא בְּגִּילָה[4]. יִזְכּוֹר לָּנוּ בִּקְרִיאַת מְּגִילָּה[5] (המעריב ערבים)
בַּלַיִל[6] הַזֶּה יִשְׁכְּרוּ[7] כָּל יְצוּרִים. לְהִזָכֵר חוֹק אֲשֶׁר נִקְבַּע בְּפוּרִים[8]. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יָדוֹ יָרִים[9]. לִשְׁתּוֹת מַיִם הַמְאָרְרִים[10] (אוהב עמו ישראל)
| פּוּרִים | בְּיַיִן פּוֹתְחִים בְּבָרוּךְ[11] | עַל שֻׁלְחָן אֲשֶׁר עָרוּךְ[12] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יְשׁוֹרֵר שִׁיר נוֹעַם | עַלֵי יַיִן[13] בִּקְהַל עָם | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יְמַלֵא כּוֹסוֹת[14] | כְּדָת מַה לַעֲשׂוֹת[15] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יִשְׁתּוּ יַיִן כָּל רוֹאֵהוּ | עַד לֹא יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | לֹא יִקַּח נֶשֶׁך[16] וְתַרְבִּית[17] | אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה יַיִן מֵחָבִית[18] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | אַשְׁרֵי אִישׁ אֲשֶׁר יִפֶן | לְבָרֵךְ עַל הַגֶּפֶן[19] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יִשְׁכְּרוּ[20] בְּיַיִן לָבָן[21] | וְיֵרָצֶה כְּמִנְחָה וּכְקָרְבָּן | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | אִכְלוּ וּשְׁתוּ רֵעִים[22] | זַמְּרוּ לְיֵין הַטּוֹב כִּי נָעִים[23] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | שַׁחֲטוּ אַוָוזִים וְתַרְנְגּוֹלִים[24] | כִּי בְּזֹאת תִּהְיוּ נִגְאָלִים | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | זִכְרוּ תּוֹרַת רִאשׁוֹנִים | מַעֲשֵׂה אָבוֹת יַעֲשׂוּ בָּנִים[25] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | שִׁמְעוּ בְּנֵי אֵיתָנִים[26] | מַהֲרוּ וְאִכְלוּ מַשְׁמַנִּים[27] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יִשְׁתֶּה יַיִן טוֹב | אֲשֶׁר יַרְוֶה כְגַן רָטוֹב | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | אֲשֶׁר לֹא זָקַן[28] | יִשְׁתֶּה מִן הַקַנְקַן | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יִזְכּוֹר יֵין בְּרִיתוֹ[29] | כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ[30] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יַקְרִיבֵהוּ אֶל חִכּוֹ | לְרָחְבּוֹ וּלְאָרְכּוֹ | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | בְּיִשְׂרָאֵל לְפָנִים[31] | יָקָר הוּא מִפְּנִינִים[32] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | כּוֹס יַיִן בְּיָדוֹ יַעֲמִיד | וְיַעֲרוֹךְ עַל פִּיו תָמִיד[33] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יִשְׁתֶּה יַיִן יָשָׁן | אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִישָׁן[34] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יַיִן תָּמִיד יְרוֹקֵן | לִפְנֵי נַעַר וְזָקֵן[35] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יִשְׁלַח לְרֵעֵהוּ מָנוֹת | וְלָאֶבְיוֹנִים מַתָּנוֹת[36] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | אִכְלוּ רֵעִים וּשְׁתוּ אִישׁ בְּאָהֳלוֹ[37] | וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ[38] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | אוֹהֵב שִׂמְחָה אוֹהֵב יַיִן יַעֲשִׁיר[39] | וְכָל כְּלֵי זֶמֶר וּכְלֵי שִׁיר | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | אַל תִּשְׁתֶּה יַיִן רַע עַיִן[40] | קּוֹדֶם תִּשְׁבּוֹר צְמָאַךָ אֶל הָעַיִן[41] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | בַּמֶּה יְזַכֶּה[42] אִישׁ זְכוּתוֹ[43] | שָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֵד[44] עֲוֹנוֹ[45] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | גִּילָה רִנָּה חֶדְוָה וְדִיצָה[46] | הִקָבְצוּ לִשְׁתּוֹת וְעֻצוּ עֵיצָה | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה | מַאֲכָל טוֹב וּמִשְׁתֶּה יְשַׂמְּחֶנָּה[47] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | דָּלֹה תִדְלֶה[48] יַיִן מֵחָבִיוֹת | בַּלַּיְלָה הַהוּא[49] תְהִילוֹת דוּמִיוֹת[50] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | הַיַיִן בְּפִיךָ תָמִיד שָׁגוּר | וְסֵפֶל אַדִּירִים יִהְיֶה סָגוּר[51] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיַּיִן[52] | וְאוֹיְבֵינוּ יִהְיוּ כְּאַיִן | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז[53] בְּכוֹס מָלֵא | מִכֶּתֶם אוֹפִיר לֹא תְסֻלֶּה[54] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יֵין מַלְכוּת[55] יִשְׁתּוּ וִיְסַלְסְלוּ | בַּחוּרִים שִׁכּוֹרִים יַחְדָּיו יְצַלְצְלוּ | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | כָּל אֲשֶׁר יַמְרֶה פִּיו מִלֶאֱכֹל[56] | וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת וְהָיָה לֶאֱכֹל[57] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | לֵץ הֹמֶה וּמַיִם וּמִשֵׁכָר[58] | וְהַשׁוֹתֶה מֵהֶם לֹא יַרְבֶּה שָׂכָר | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | מִשְׁתֶּה שֶׁלְךָ יִהְיֶה לְהֶפְקֵר | וְשׁוֹתִים הַרְבֵּה לְאֵין חֵקֶר[59] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | מָאן דְאִית לֵיה בּוּשְׂמַיָא[60] בְּרַחְמֵיה מַסִיק לֵיה[61] | וְיִקְנֶה שֵׁם טוֹב[62] וְיִהְיֶה עוֹלֶה[63] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | נָתֹן תִּתֵּן[64] מַתָּנוֹת לָעֲנִיִים | לֹא לִשְׁפָחוֹת וְלֹא לָעֲבָדִים[65] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | שֶׁכָּל אָדָם מַאֲרִיךְ בִּסְעוּדָתוֹ[66] | וּמִן הַשָׁמַיִם יְמַלְאוּ שְׁאֵילָתוֹ[67] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | שׁוֹתֶה כַּדָת[68] וְכַהֲלָכָה | זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה[69] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | שׁוֹמֵר מִצְוָה[70] שׁוֹתֶה תַּאֲוַת[71] נַפְשׁוֹ[72] | שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ נִבְרְאוּ לְשַׁמְשׁוֹ[73] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | שַׁבְקֵיה לְרַוְיָה דְמִנַפְשֵׁיה נָפִיל[74] | לֹא יָקוּם כִּי יִפּוֹל כְּמוֹ פִּיל[75] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם[76] | כִּי זֶה כָּל הָאָדָם[77] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
פּוּרִים יַיִן אֲשֶׁר הוּקַם[78] לִשְׂמוֹחַ[79] פְּנֵי אִישִׁים. יָבֹא וְיָגֵל פְּנֵי[80] אֲנָשִׁים וְנָשִׁים[81]. אָרוּר הָאִיש אֲשֶׁר יֹאכַל עֲדָשִׁים[82]. בְּלֵילֵי פּוּרִים וּבַמּוֹעֲדִים וּבֶחֳדָשִׁים[83] (בגילה[84])
אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל פּוֹלִין[85] כְּתוּשִׁים. מִפִּי הַמֶּלֶךְ[86] וְהַהֶגְמוֹן[87] וְהָרָאשִׁים[88]. כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יַעֲלוּ עָלָיו חֲמֻשִׁים[89]. לְגָרְשׁוֹ מִתּוֹךְ קְהַל קְדוֹשִׁים[90] (גאל ישראל)
- ↑ נדפס במחזור ויטרי סימן תס"ה. וחלק ממנו סדור ע"ס א"ב כמודגש בפנים ונראה שחסרו איזה שורות. יש שרצו לפקפק על פיוט זה אם רבנו שמחה מויטרי תלמיד רש"י אספו אל מחזורו או שידי זרים שלטו בו, וממילא באו לפקפק בכל ראיה ממחזור זה, ונמשכו אחריהם כמה יראים וכן שלמים לומר שפיוט זה הוא ליצנות בעלמא. והנה מעיון בפיוט זה ולהבדיל בפיוטי פורים אחרים אשר נכתבו לליצנות בעלמא, נראה שלא קרבו זה אל זה כל עיקר, ואדרבה פיוט זה מבוסס על מקראי קודש והלכות פסוקות ואין יסוד להניח כי יד זרים היתה בו. (ראה עוד: שו"ת דברי יציב או"ח סי' רצ"ז ס"ק ו').
- ↑ בכ"מ כאן מבואר בפשוטו דנקיט רבנו כדעת רש"י רבו ודעימיה דהא דחייב אינש לבסומי כו' פי' שיש חובה להשתכר ממש. שיטות הראשונים בזה הובאו בהרחבה בס' שמחת יהודה (ברכה) ח"א פרק כ"ה עיי"ש.
- ↑ בכ"מ כאן מבואר בפשוטו דנקיט דהמשתה והחיוב לבסומי הוא ג"כ בלילה. וציינתי במקומן. לבד מהתיבות החוזרות בכל הפיוט: בליל חג פורים. אך בכל הפיוט נוקט שאר מצוות היום משלוח מנות ומתנות לאביונים ומסיים על פי דרכו: בליל חג פורים. וא"כ ליכא למידק מינה.
- ↑ עַל שֵׁם הַפּוּר נִקְרָא בְּגִּילָה. יש שהעירו דאולי צ"ל: בַּגוֹלָה, (עי' תענית כ"ב ב' ורש"י שם דבבל איקרי גולה) ומה שהביאם לזה שקראו לִשְׂמוֹחַ בְּיַיִן הַטוֹב וּלְגִילָה, וא"כ התיבה חוזרת ואינה חורזת. ולפי הנקודות שבאו הנה וכן ישר לקרוא: וְלָגִילָה, א"צ לזה.
- ↑ יִזְכּוֹר לָּנוּ בִּקְרִיאַת מְּגִילָּה. נראה ביאורו ע"פ מה שכתב בעל עקידת יצחק (שער נא): והנה לפי שלא ראתה החכמה האלהית לציין יום נועד לזכרון מלחמת עמלק, רשם וקבע זכרונו בעוצם שנאתו ורוע כוונתו, כמו שאמר זכור את אשר עשה לך עמלק וגו', על הדרך שפירשנו בשער מ"ב. וסוף סוף חתם באומרו לא תשכח, כי ראה שהוא מעותד אל השכחה לפי שלא נקשר במעשה מה. וכבר באו חכמינו וקבעו מעשה לזה על ידי זכירת מעשה המן כו'. ע"כ. ויסודו ממגילה (ז' א') כתב זאת זכרון בספר כו' בספר מה שכתוב במגילה. וזו הזכירה שמגילה. ויש לצרף לזה מה שכתב הגר"י הוטנר בפחד יצחק לפורים (ענין ב) בביאור הא דהפיל פור הוא הגורל שבזה נאמר ענין עמלק שבאדום שזורק טרוניא בין שאר האומות והנהגה זו מצאנו ראשונה בהמן שהפיל פור שהוא לשון פרסי אף שהי' עמלקי והיינו ששלח טרוניא בין הפרסיים כנגד ישראל. ולפ"ז אפש"ל דיבואר היטב דפורים על שם הפור הוא מענינא דנא, וְיִכּוֹנוּ יפה דברי הפייט: פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר נִקְרָא בְּגִּילָה, יִזְכּוֹר לָּנוּ בִּקְרִיאַת מְּגִילָּה.
עוד אפשר שכוונתו בענין נִקְרָא בְּגִּילָה כו' בִּקְרִיאַת מְּגִילָּה הוא למשנ"ת בגמ' מגילה (י"ד א') רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא. ונפסק כן ברמב"ם להלכה (פ"ג מהל' חנוכה ה"ו): שקריאת המגילה היא ההלל. - ↑ עי' לעיל הערה 3.
- ↑ עי' לעיל הערה 2.
- ↑ בַּלַיִל הַזֶּה יִשְׁכְּרוּ כָּל יְצוּרִים. לְהִזָכֵר חוֹק אֲשֶׁר נִקְבַּע בְּפוּרִים. ביאור הדברים כמו שכתב בפירוש על התורה לתלמיד הר"ן ר' יוסף ב"ר דוד הדיין מסרגוסה בפר' זכור (עמ' רנח): וכדי שנזכור עניינו שבא על ידי משתה רצו שנרבה בשתייה יותר מדאי כדאמר רבא מחוייב אינש לבסומי בפורייא עד דלא ידע כו'. מבואר שמטרת מה שיִשְׁכְּרוּ כָּל יְצוּרִים הוא בעבור לְהִזָכֵר חוֹק אֲשֶׁר נִקְבַּע בְּפוּרִים.
- ↑ אֲשֶׁר יָדוֹ יָרִים. הרמת יד היא לשון מרידה כמבואר גבי ירבעם בן נבט (מלכים א' פי"א פכ"ו-כ"ז). וכאן המכוון שמרים יד בתורת חז"ל שתקנו חובת היום למשתה ושמחה.
- ↑ אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יָדוֹ יָרִים. לִשְׁתּוֹת מַיִם הַמְאָרְרִים. מליצה ע"ד מים המאררים שבפרשת סוטה. וכאן פירושו שהמים מקוללים כיון שאינם יין וארור השותה בפורים מים במקום יין כמצות היום. ועי' סוטה ט' א' היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים לפיכך כהן משקה מים המרים במקדה של חרס כו' ומבואר שמים המאררים הם להיפוך עד הקצה מיין. עוד אפשר בזה ע"פ המבואר שם ב' א' ובכ"מ בש"ס לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ופירש"י שקלקולה היינו בשעת ניוולה ולא בשעת חטאה, ולפ"ז אפשר לבאר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יָדוֹ יָרִים, לִשְׁתּוֹת מַיִם הַמְאָרְרִים דאין המכוון ששותה בעצמו אלא שמרים ידו וגורם שתהיה השתיה בליל חג פורים, וממילא יהי' צריך להזיר עצמו מן היין.
- ↑ בְּיַיִן פּוֹתְחִים בְּבָרוּךְ. מליצה ע"ד לשון הש"ס ברכות מ"ה א' כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וכו'. ואחר שכתב שאָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יָדוֹ יָרִים לִשְׁתּוֹת מַיִם, מכוון לומר שלהיפך הוא: ברוך השותה ומברך על היין.
- ↑ בְּיַיִן פּוֹתְחִים בְּבָרוּךְ, עַל שֻׁלְחָן אֲשֶׁר עָרוּךְ. כדעת הרמב"ם (פ"ב מהל' מגילה הל' ט"ו) שחיוב המשתה בפורים הוא מדיני הסעודה. ז"ל שם: כיצד חובת סעודה זו כו' ושותה יין כו'.
- ↑ פּוּרִים יְשׁוֹרֵר שִׁיר נוֹעַם עַלֵי יַיִן כו'. ע"ד דרשת חז"ל בכ"מ שאין אומרים שירה אלא על היין.
- ↑ פּוּרִים יְמַלֵא כּוֹסוֹת כְּדָת מַה לַעֲשׂוֹת. כוסות ל' רבים שנים, שבכל השנה מוזג ומברך על הכוס וכאן יְמַלֵא כּוֹסוֹת. בפסחים (ק"ט ב') אמרו: ולא יפחתו לו מארבעה, היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה והתניא לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי כו' אמר רב נחמן אמר קרא ליל שמרים ליל המשומר ובא מן המזיקין, רבא אמר כוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה. ונר' שלשני ענינים אלו כיוון הפייט בכאן, עיקר דבריו כרבא דכוס של ברכה מצטרף לטובה וה"ה כאן שכוסות אלו הם ממצות וחובת היום, כְּדָת מַה לַעֲשׂוֹת. והנה עיקר פיוט זה ליל שיכורים כו' הוא ע"ד ליל שימורים, ואפשר שזה כונתו להליץ שגם בכאן הוא כליל שימורים.
- ↑ כְּדָת מַה לַעֲשׂוֹת. מליצה ע"ד הכתוב אסתר פ"א פט"ו.
- ↑ פּוּרִים לֹא יִקַּח נֶשֶׁך וְתַרְבִּית, אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה יַיִן מֵחָבִית. בפשוטו נר' ע"פ המבואר במג"א (סי' רמ"ב) מירושלמי שלווים בריבית לצורך סעודת שבת ומצוה, וא"כ בא לומר כאן דלמשתה היין בפורים אינו מחוייב כ"כ וכעת לא מצאתי מקור לזה, וגם הלשון אינו מתוקן היטב עם פי' זה. עוד אפש"ל שע"ד מליצה דיבר בכאן וכך הוא ביאור הדברים דהנה נתבאר בקרא (משלי פכ"ג פל"א-ל"ב) אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים. אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ. והיינו שליין יש תכונה שאחר שתייתו הוא נושך כנחש. וע"ז בא הפייט לומר דבפורים כיון השתיה מצוה היא לא יסובב אליו כל נזק ושמר מצוה לא ידע דבר רע אפילו אם ישתה יין מחבית, וע"ד זה אמר בסוף הפיוט: פּוּרִים תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, וגם זה נסוב על קרא הנ"ל ובא לומר שבפורים השתיה היא מצוה ולית לן בה מכל המבואר שם.
- ↑ לֹא יִקַּח נֶשֶׁך וְתַרְבִּית. מליצה ע"ד הכתוב ויקרא פכ"ה פל"ו.
- ↑ יַיִן מֵחָבִית. יין מחבית מיקרי יין חי (רעיא מהימנא עקב רעג:, ובראשונים פ' שלשה שאכלו) וביאר ר"ת (שבת ע"ו ב' תוד"ה כדי) דמזיג ולא מזיג מיקרי חי יעו"ש. נמצאנו למדים שיין מחבית הוא יין קשה מזיג ולא מזיג, ואעפ"כ בא לומר שלא יוזק בשתייתו בפורים.
- ↑ אַשְׁרֵי אִישׁ אֲשֶׁר יִפֶן. לְבָרֵךְ עַל הַגֶּפֶן. פי' אשרי מי שעל אף שישתה וישתכר כדין, מ"מ מורא שמים על ראשו ויזכור לברך ברכה אחרונה על היין 'על הגפן ועל פרי הגפן'. ואמנם יל"ע בהעולה מכאן לכאורה לפ"ז שיש דין משתה גם שלא בסעודה, ועי' לעיל בהערה, ויל"ע.
- ↑ עי' הערה 2.
- ↑ יִשְׁכְּרוּ בְּיַיִן לָבָן. בפשוטו המכוון שאין פסול ביין לבן כמו בקידוש (לחלק מן הראשונים) כיון דסו"ס התכלית של שכרות אפשר גם ביין לבן. ועי' פי' ר"א מגרמייזא בפירוש בעלי התוספות על מגילת אסתר בפסוק והשתיה כדת כו' כרצון איש ואיש (פ"א פ"ח), יש שותה ברצון יין אדום ויש יין לבן. ע"כ. וכבר ידעת מה שבא בספרים שבשתיית היום יש מתיקון אותו המשתה. והנה בנמוק"י (ב"ב צ"ז ב') בהא דבעו מיניה מרבא חמר חיווריין מהו וא"ל אל תרא יין כי יתאדם. כתב: גדולי הקדמונים פירשוה לנסכים מהו ביין לבן וא"ל אל תרא יין לשתותו כי יתאדם, משום דמשכר. הלכך גבי נסכים עיקרו באדום משום דכתיב נסך שכר, אבל לענין קידוש פשיטא להו דמקדשינן על יין לבן. ע"כ. (ועי' הגהות מא"י שם שיין אדום משכר יותר מדאי). ועכ"פ נתבאר שיין לבן שייך בו פחות שכרות מאשר ביין אדום (עי' עוד או"ח סי' קע"ה ס"ב ומשנ"ב שם ומבואר ג"כ ככל הנ"ל, ולהמבואר שם שיין לבן אף שמצד היין שבו הוא גרוע מאדום מ"מ יפה יותר לגוף, יתכן דבפורים מצד ה'שמחה' יש עדיפות שישתה יין לבן), ומעתה נר' דזו כוונת הפייט בכאן שבפורים ישתו כ"כ עד כי יִשְׁכְּרוּ אפילו בְּיַיִן לָבָן.
- ↑ אִכְלוּ וּשְׁתוּ רֵעִים. המכוון להא דאיתא במדרש תנחומא פרשת נשא: אכלו רעים שתו ושכרו דודים (שיר השירים פ"ה פ"א) אלו ישראל שנקראו רעים שנאמר (תהלים קכ"ב פ"ח) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. וכן להלן בהמשך הפיוט: אִכְלוּ רֵעִים וּשְׁתוּ. ואולי יש מן המכוון גם לקרא דנחמיה (פ"ח פ"י) הבא בפיוט זה להלן ע"ד המליצה לענין פורים: אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות וגו'.
- ↑ ַמְּרוּ לְיֵין הַטּוֹב כִּי נָעִים. מליצה ע"ד <להבדיל> הכתוב תהלים קל"ה ג': זמרו לשמו כי נעים.
- ↑ שַׁחֲטוּ אַוָוזִים וְתַרְנְגּוֹלִים. המכוון לזה לדין המבואר בפוסקים שמחוייבים לאכול בשר בסעודת פורים, ראה רמב"ם הלכות מגילה פ"ב הט"ו כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כו' ע"כ ומבואר בפוסקים (או"ח תרצ"ו) שהוא חיוב מדברי קבלה מדין השמחה שאינה אלא בבשר ויין, והוא חיוב יותר מבשבת.
- ↑ זִכְרוּ תּוֹרַת רִאשׁוֹנִים. מַעֲשֵׂה אָבוֹת יַעֲשׂוּ בָּנִים. המכוון בזה בפשוטו הוא לקרא האמור במגילה (פ"ט פכ"ח) והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם. עוד אפשר שרמז בכאן להא דמבואר בגמרא הדר קבלוה בימי אחשורוש, פי' שחזרו על קבלת התורה שקבלו אבותיהם וזהו שאמר הפייט: זִכְרוּ תּוֹרַת רִאשׁוֹנִים. מַעֲשֵׂה אָבוֹת יַעֲשׂוּ בָּנִים (ראא"פ).
- ↑ בְּנֵי אֵיתָנִים. בני אברהם יצחק ויעקב שנקראו איתנים כדאיתא בראש השנה י"א א' רבי אליעזר אומר מנין שבתשרי נולדו אבות שנאמר כו' בירח האתנים בחג, ירח שנולדו בו איתני עולם. וכ"ה ברעיא מהימנא פנחס (רלח:) דתלת אבהן נקראו איתנים. וכן הביא רבנו שמחה (במחזור ויטרי סי' קס"ה) בביאור התפילה ויזכר ברית איתנים דהיינו בריתו עם האבות שנקראו איתנים. ואולי לברית זו מכוון הפייט להלן יִזְכּוֹר יֵין בְּרִיתוֹ. כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ. וע"ד יזכור ברית איתנים, שמבקש שהקב"ה יזכור בריתו עם כנסת ישראל כאשר היתה באמנה אתו.
- ↑ מַהֲרוּ וְאִכְלוּ מַשְׁמַנִּים. גם זה מקרא דנחמיה (פ"ח פ"י) הנ"ל, הבא בפיוט זה להלן ע"ד המליצה לענין פורים: אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים ושתו ממתקים ושלחו מנות וגו'. ואפשר דלשון מהרו הוא כנגד האמור במשתה אסתר מהרו את המן.
- ↑ אֲשֶׁר לֹא זָקַן, יִשְׁתֶּה מִן הַקַנְקַן. וכן להלן לשון הפייט בַּחוּרִים שִׁכּוֹרִים יַחְדָּיו יְצַלְצְלוּ. בסידור עמודי שמים להיעב"ץ הובא בשערי תשובה או"ח סי' תרצ"ה ס"ק ב' כתב שאביו היה נוהג בימי בחרותו לקיים המימרא דחייב לבסומי עד דלא ידע כפשוטו. וכמבואר שם שלזקנים הוא מזיק כששותה יותר מדאי ואינו מחוייב בזה. ומִן הַקַנְקַן הוא שיעור שתיה מרובה, ואמנם נתן הפייט סייג לדבר וכן ההלכה שמ"מ ישתה קצת יין לקיים המשתה ולזה הוסיף להלן: פּוּרִים יַיִן תָּמִיד יְרוֹקֵן. לִפְנֵי נַעַר וְזָקֵן. (אם חפצת, אפשר לך לומר שמשום כך ירהב נער בזקן להקדימו בכאן <ו'מנער ועד זקן' האמור במגילה אינו ענין לכאן>).
- ↑ יִזְכּוֹר יֵין בְּרִיתוֹ. כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ. עיין משנ"ת לעיל בהערה [השלם מקור].
- ↑ כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ. עש"ה אסתר פ"ב פ"כ.
- ↑ בְּיִשְׂרָאֵל לְפָנִים. מליצה ע"ד המקראות שמואל א' פ"ט פ"ט ורות פ"ז פ"ז. ועי' בהערה הבאה שכאן נשתנתה המשמעות.
- ↑ לְפָנִים, יָקָר הוּא מִפְּנִינִים. ביאור הענין נר' דהנה מבואר בכתבים שיום כפורים הוא כפורים וביארו הענין ע"פ הא דהדר קבלוה בימי אחשורוש מאהבה ודרשו חז"ל בכ"מ יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, נמצא שקבלת התורה גדולה מכהן גדול ביום הכפורים, ע"כ. ונר' להוסיף בזה שלדרגה זו בתורה של יקרה מפנינים זכו בפורים כשקבלו התורה מאהבה ע"ד ליהודים היתה אורה (זו תורה) ושמחה וששון ויקר. וכשנעמיק בזה בהבנת היקרא דאורייתא נמצא מבואר שגדולה היא התורה אף בפנימיות יותר מפנימיות הענין הקדוש דלפני ולפנים ביום הכיפורים. ויש בכל זה די בכדי לפרש כוונת הפייט פּוּרִים בְּיִשְׂרָאֵל לְפָנִים. יָקָר הוּא מִפְּנִינִים. (ואגב אורחא, אפשר לבאר בענין קבלת פנימיות התורה המבואר בכאן את שרשי הקשר אשר יחפשוהו רבים וכן שלמים בין פורים לל"ג בעומר הבא בשו"ע או"ח תכ"ח ס"א: לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל"ג לעומר, וסימן פל"ג).
- ↑ וְיַעֲרוֹךְ עַל פִּיו תָמִיד. העירו דאפשר דצ"ל: וִיְעָרוֹ אֶל פִּיו תָמִיד. מלשון עירוי.
- ↑ פּוּרִים יִשְׁתֶּה יַיִן יָשָׁן. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִישָׁן. אפשר שבא לאפוקי מדעת הרמב"ם (פ"ב מהל' מגילה הט"ו) ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות. והיינו שמקיים הא דעד דלא ידע בשינה ולזה אמר שדווקא ע"י יין ישן ולא ע"י שיישן. אך אי"ז מוכרח דאפשר כוונתו שארור האיש אשר יישן ולא יתן לבו כלל אל שמחת היום ולא למי שיישן וירדם בשכרות כמצוות היום.
- ↑ תָּמִיד יְרוֹקֵן, לִפְנֵי נַעַר וְזָקֵן. עי' לעיל הערה 25 מה שביארנו בעיקר הדברים ובקדימת נַעַר לזָקֵן.
- ↑ יִשְׁלַח לְרֵעֵהוּ מָנוֹת. וְלָאֶבְיוֹנִים מַתָּנוֹת. עש"ה (אסתר פ"ט פכ"ב) וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.
- ↑ אִישׁ בְּאָהֳלוֹ. אולי הוא רמז לנח שנקרא איש צדיק תמים, וביה כתיב ראשונה בתורה ענין השכרות (בראשית פ"ט פכ"א): וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.
- ↑ וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ. עש"ה נחמיה פ"ח פי"א.
- ↑ פּוּרִים אוֹהֵב שִׂמְחָה אוֹהֵב יַיִן יַעֲשִׁיר. כנ"ל הערה 14 על פסוק אל תרא יין כי יתאדם, גם זה הוא מלשון המקרא במשלי (פכ"א פי"ז): אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר. וע"ז בא הפייט לומר דבפורים כיון השתיה מצוה היא אוֹהֵב שִׂמְחָה של מצוה וכן אוֹהֵב יַיִן בכה"ג יַעֲשִׁיר.
- ↑ אַל תִּשְׁתֶּה יַיִן רַע עַיִן. כלומר יין שמראהו רע. ראה פסחים ק"ח ב': רבי יהודה אומר צריך שיהא בו טעם ומראה אמר רבא מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב אל תרא יין (אלמא יין מראה בעי. רש"י).
- ↑ קּוֹדֶם תִּשְׁבּוֹר צְמָאַךָ אֶל הָעַיִן. בתרומת הדשן סי' ל"א מבואר דשתיית יין אליבא ריקנא יותר קשה. ולפ"ז יש לבאר כאן דהבא לשתות יין רע עין לקיום מצות המשתה כי אין לו יין אחר מ"מ מקודם ישבור צמאו אל העין, ישתה מי מעיין כי היכי שלא ליהוי אליבא ריקנא וגם שכך היין מזוג יותר, וביותר שהרי אומר: אַל תִּשְׁתֶּה יַיִן רַע עַיִן, קּוֹדֶם תִּשְׁבּוֹר צְמָאַךָ אֶל הָעַיִן, בְּלֵיל חַג פּוּרִים. ותיכף לאחר התענית היין קשה לו ביותר. עוד ע"ד אחר: כתב מהרח"ו (אבן השהם סי' תרפ"ו): להיות שישראל חטאו ביסוד ולקחו נשים נכריות וחותם המלך העבירו לסטרא אחרא הם ע' אומות התלויין בסמא"ל, לזה נתגלגל עליהם עוון הברית ביין בזמן סעודת אחשוורוש, והיין בגימטריא ע'. ואולי זה המכוון תִּשְׁבּוֹר צְמָאַךָ אֶל הָעַיִ"ן.
- ↑ בַּמֶּה יְזַכֶּה. הוא לשון מושאל מהכתוב תהלים פקי"ט פ"ט במה יזכה נער את ארחו.
- ↑ זְכוּתוֹ, עֲוֹנוֹ. החרוז כאן איננו חרוז וצ"ב.
- ↑ שָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֵד. עש"ה משלי פי"ט פכ"ג.
- ↑ בַּמֶּה יְזַכֶּה אִישׁ זְכוּתוֹ. שָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֵד עֲוֹנוֹ. רש"י במשלי שם פירש שמדבר על הירא את השם שלא יפחד בשום רעה. וזה נראה ביאור שורה זו והבאות אחריה: בַּמֶּה יְזַכֶּה אִישׁ זְכוּתוֹ, שָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֵד עֲוֹנוֹ כו', הִקָבְצוּ לִשְׁתּוֹת וְעֻצוּ עֵיצָה. וע"ז עונה הפייט: דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה. מַאֲכָל טוֹב וּמִשְׁתֶּה יְשַׂמְּחֶנָּה. דהיינו שע"י קיום השתיה הפורים יקיים המצוה ויזכה את זכותו ויהיה בכלל יראי ה' שאינם מפחדים בשום רעה.
- ↑ ִּילָה רִנָּה חֶדְוָה וְדִיצָה. הוא ע"ד לשון חז"ל בברכה: גילה רינה דיצה וחדוה. ושינה הסדר בשביל החרוז כנהוג.
- ↑ דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה. מַאֲכָל טוֹב וּמִשְׁתֶּה יְשַׂמְּחֶנָּה. עש"ה משלי פי"ב פכ"ב דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה. ופרט בכאן הדבר הטוב על פי מצות היום. וראה יסוד ושורש העבודה (שער המפקד פ"ז) באיכות חיוב הבסומא בפורים: אך יש מבני אדם כו' אשר ירבו עצבותם ולבם דוה עליהם כל היום מחמת איזה דאגה וצער ואינם יכולים לדחות הצער מלבותם לשמוח שמחה של מצוה, והנה היין ישמח לבב אנוש וכן כל משקה המשכר, על כן חייבונו חז"ל להיטיב לבנו ביין ובכל משקה המשכר, ועל ידי זה דאגה בלב איש ישחנה מדעתו כדי שיוכל להכניס בלבו שמחה של מצוה הנ"ל. והן הן הדברים מבוארים.
- ↑ דָּלֹה תִדְלֶה. לשון בני אדם ע"ד הכתוב שמות פ"ב פי"ט דלה דלה לנו.
- ↑ בַּלַּיְלָה הַהוּא. מכנה כן ליל חג הפורים ומליצה היא ע"ד האמור במגילה (פ"ו פ"א).
- ↑ בַּלַּיְלָה הַהוּא תְהִילוֹת דוּמִיוֹת. נר' הביאור דהנה יעוי' ח"א למהרש"א מגילה י"ד א' ד"ה קרייתא זו הלילא ומבואר דמעיקרא דדינא היה צריך להיות דין הגאולה דפורים ודין הגאולה דפסח שוה ובתרוייהו החיוב לומר הלל גם בלילה אלא שקריאתה זו הלילא. ומעתה אפשר שזהו הוא שאמר בַּלַּיְלָה הַהוּא תְהִילוֹת דוּמִיוֹת כלומר שאין אומרים הלל, ודוממים מתהלה. והיא מליצה ע"ד הכתוב בתהלים פס"ב פ"ב לך דמיה תהלה.
- ↑ וְסֵפֶל אַדִּירִים יִהְיֶה סָגוּר. הנה סֵפֶל אַדִּירִים הוא לשון הכתוב שופטים פ"ה פכ"ה מים שאל חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חמאה. וביאר שם רש"י רבו של רבנו שמחה: ספל ששותין בו מים שהמים נקראו אדירים שנאמר במים אדירים (אגב אורחא, פי' זה צ"ע ממנחות נ"ג א' שהמצרים נקראו אדירים והם צללו כעופרת במים). והמכוון בזה הוא כדלעיל בתחילת הפיוט קודם אוהב עמו כו': אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יָדוֹ יָרִים, לִשְׁתּוֹת מַיִם הַמְאָרְרִים. והיינו שמצווה לשתות רק יין ולא מים. או כי יחזור בכאן על האמור לעיל שַׁחֲטוּ אַוָוזִים וְתַרְנְגּוֹלִים במצות אכילת בשר לשמחת היום וממילא סֵפֶל אַדִּירִים שמקריבים בו חמאה יִהְיֶה סָגוּר.
- ↑ חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיַּיִן. מליצה ע"ד הכתוב בראשית פמ"ט פי"ב. ושיניתי הנקודות בשל החרוזות.
- ↑ טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז. מליצה ע"ד הכתוב קהלת פ"ז פי"ח.
- ↑ מִכֶּתֶם אוֹפִיר לֹא תְסֻלֶּה. מליצה ע"ד הכתוב (איוב פכ"ח פ"ז): לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר.
- ↑ יֵין מַלְכוּת. עש"ה אסתר פ"א פ"ז. ובכל הפיוט כאן מבואר שמשתה הפורים הוא תיקון להמשתאות דאז, וזה לעמת זה עשה.
- ↑ יַמְרֶה פִּיו מִלֶאֱכֹל. מליצה ע"ד המראת פה, וכאן המכוון שמונע פיו מלאכול סעודת פורים.
- ↑ וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת וְהָיָה לֶאֱכֹל. מליצה ע"ד הכתוב (דברים פל"א פי"ז): וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת.
- ↑ לֵץ הֹמֶה וּמַיִם וּמִשֵׁכָר. ע"ד הכתוב (משלי פ"כ פ"א): לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר. ותיבת וּמַיִם שייכת להמשך החרוז שהַשׁוֹתֶה מֵהֶם לֹא יַרְבֶּה שָׂכָר, ונשתנה מקום התיבה לתועלת החרוז כנהוג. או שמדבר כאן משכר שאינו יין ואומר שגם ע"ז לא ירבה שכר שעיקר המצוה ביין כמבואר בפוסקים.
- ↑ מִשְׁתֶּה שֶׁלְךָ יִהְיֶה לְהֶפְקֵר. וְשׁוֹתִים הַרְבֵּה לְאֵין חֵקֶר. תיבת הַרְבֵּה הוא בלשון ציווי. וביאור הדברים נר' ע"פ הא דבב"מ ע"ח תניא מגבת פורים לפורים כו' ואין מדקדקין בדבר. ובתוס' רא"ש שם וז"ל יש מפרשין אין מדקדקין בדבר לומר זה עני ויתנו לו וזה אינו עני, אלא כל דכפין ייתי ויכול כדי שיהיו הכל שמחים. וה"ג בירושלמי דמגילה אין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט יד ליטול יטול עכ"ל התורא"ש. ומ"מ מצאנו בפורים ענינא דכל דכפין כו' והיינו מִשְׁתֶּה שֶׁלְךָ יִהְיֶה לְהֶפְקֵר וכו'.
- ↑ בּוּשְׂמַיָא. היינו יין מבושם. וראה גם פירוש על התורה לתלמיד הר"ן הנ"ל (עמ' רנח): וחייב אדם להרבות ביין המבושם כו'.
- ↑ מָאן דְאִית לֵיה בּוּשְׂמַיָא בְּרַחְמֵיה מַסִיק לֵיה. פירושו מי שיש לו יין טוב ומבושם נותנו ומעלהו לאוהבו, והלשון הוא ע"ד ששאלו בעבודה זרה (ד' א'): מאן דאית ליה סיסיא ברחמיה מסיק ליה.
- ↑ וְיִקְנֶה שֵׁם טוֹב. ע"ד שאמרו (אבות פ"ב מ"ז) קנה שם טוב קנה לעצמו.
- ↑ וְיִקְנֶה שֵׁם טוֹב וְיִהְיֶה עוֹלֶה. מליצה ע"ד שאמרו (אבות פ"ד מי"ג) וכתר שם טוב עולה כו'. וכאן הוא בא ביחס למה שאמר בְּרַחְמֵיה מַסִיק לֵיה שביאורו הוא מעלה, וכנגד זה יהיה הוא עוֹלֶה.
- ↑ נָתֹן תִּתֵּן. לשון בני אדם ע"ד הכתוב במדבר פכ"א פ"ב ופכ"ז פ"ז.
- ↑ נָתֹן תִּתֵּן מַתָּנוֹת לָעֲנִיִים, לֹא לִשְׁפָחוֹת וְלֹא לָעֲבָדִים. וכבר דיבר מזה רבנו במחזור ויטרי לעיל (סי' רמ"ה): וראינו בני אדם שנוהגים בפורים לחלק מתנות לעבדים ולשפחות הדרים עם ישראל. והיה הדבר קשה מאוד בעיני רבי כקוצים. שדומה כאילו הוא מקיים עכשיו ומתנות לאביונים הנאמר בישראל כו' ואין רבי נוהג היתר בדבר וכו'. עיין כמו כן תשב"ץ קטן (סי' קע"ט): ומה שנוהגין ליתן לשפחות מעות פורים אסור להרגילם בעיר שלא הורגלו בכך. ושמעתי שרבינו אפרים ז"ל היה קורא עליהם וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל. עכ"ל.
- ↑ שֶׁכָּל אָדָם מַאֲרִיךְ בִּסְעוּדָתוֹ. ענין מַאֲרִיךְ בִּסְעוּדָתוֹ הוא מנהג רחבות כמו שמצינו בברכות נ' א' עי' רש"י שם ד"ה מברכינן, דריש גלותא היה מאריך בסעודתו. ובפורים כָּל אָדָם מַאֲרִיךְ בִּסְעוּדָתוֹ.
- ↑ שֶׁכָּל אָדָם מַאֲרִיךְ בִּסְעוּדָתוֹ. וּמִן הַשָׁמַיִם יְמַלְאוּ שְׁאֵילָתוֹ. עש"ה (אסתר ה ו) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וידוע מספה"ק לדרוש כל המלך שבמגילה למלכו של עולם והיינו שבשעת משתה פורים הוא עת רצון מסוגל למלא כל משאלותינו. עי' שער יששכר מאמרי חודש אדר (דף תקכב:).
- ↑ שׁוֹתֶה כַּדָת. עש"ה אסתר פ"א פ"ח והשתיה כדת. ובא כאן במליצה מלשון דת והלכה. וכבר צויין למעלה שבכל הפיוט כאן מבואר שמשתה הפורים הוא תיקון להמשתאות דאז, וזה לעמת זה עשה.
- ↑ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה. עש"ה משלי פ"י פ"ז.
- ↑ שׁוֹמֵר מִצְוָה. הוא מטבע לשון הכתוב קהלת פ"ח פ"ה. שומר מצוה לא ידע דבר רע.
- ↑ שׁוֹתֶה תַּאֲוַת. היינו ששותה לתאבון, כמו שפירשו הוי שותה בצמא את דבריהם ששותה לתאבון, וזו מעלה בכל מצוות אכילה.
- ↑ תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ. הוא מטבע לשון הכתוב בתהלים פ"י פ"ג כי הלל רשע על תאות נפשו.
- ↑ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ נִבְרְאוּ לְשַׁמְשׁוֹ. ע"ד שאמר בן זומא (ברכות נ"ח א'): ברוך שברא כל אלו לשמשני. שכל הבריאה כולה לא נבראה אלא כדי לשמש להצדיק, וכדרך אמרם בכ"מ בש"ס: מאי כי זה כל האדם אמר רבי אלעזר אמר הקדוש ברוך הוא כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה (ואולי לזה ירמזון מיליו בסיום הפיוט: כִּי זֶה כָּל הָאָדָם). וכ"ז הוא המשך למה שאמר בכאן שׁוֹתֶה כַּדָת וְכַהֲלָכָה, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שׁוֹמֵר מִצְוָה שׁוֹתֶה תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ - שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ נִבְרְאוּ לְשַׁמְשׁוֹ.
- ↑ שַׁבְקֵיה לְרַוְיָא דְמִנַפְשֵׁיה נָפִיל. פי' הנח לשיכור שאינך צריך להפילו שהוא יפול מאליו. והוא ממשלי הדיוט שבאו בגמרא שבת (ל"ב א').
- ↑ דְמִנַפְשֵׁיה נָפִיל. לֹא יָקוּם כִּי יִפּוֹל כְּמוֹ פִּיל. לעת עתה לא מצאתי מקור למליצה זו שפיל הוא דוגמא לנפילה, וע"ד הלצה שמא כוונתו להמבואר בקידושין (כ"ה ב') דפיל ליתיה בהגבהה. ועוד יש לעיין בשורש השם פיל.
אולי יש לצרף לזה הא דבתרגום שיה"ש (פ"ו פ"ז ואילך): באדין קמו יונאי וכנשו שיתין מלכי מבנוהי דעשו כו' ותמניין דוכסי מבנוי דישמעאל רוכבין על פילייא כו' ואתו לאגחא קרבא לירושלם. וכבר האריכו בבחינה זו של הרכבת ישמעאל בגלות אדום, ובודאי לא דבר רק הוא מה שצירפו היונאי דוכסי מבנוי דישמעאל לכי אתו לאגחא קרבא לירושלם. ואולי זה ענין פיל הרמוז בכאן.
עוד עי' מה שכתב האבן עזרא בקהלת (פ"ה פ"א) וז"ל שם: כלל אומר, יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מ"כ ארבעה דברים קשים:
הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים ואזכיר מפיוטיו אחד והוא: ליראי יקפיל. וחדשים יכפיל. ליום זה פור הפיל. ומציון ימלוך.
יש מפרשים כי ליראי הוא ביו"ד וענינו הוא המשיח יקפיל הארץ לפניו וחדשים יכפיל שיכפול חדשי השנים וימהר ביאתו. ויש אומרים כי הוא בלא יו"ד וענינו יעביר כמלת ראי דרכך בגי וחדשים יכפיל יסתיר והם העצבים החדשים מקרוב באו.
וחכמי הדור יפרשו ליראי יקפיל שיעביר אלה השמים הנמשלים לראי מוצק וחדשים יכפיל הם השמים החדשים. גם זה איננו נכון כי אין משמע לשונו כי אם יעביר ראי ויכפיל חדשים אולי עבותים הם ויכפילם כדי שתהיה המכה בהם קשה, היתכן שיאמר אדם אין בכל החיים חכם כעיר ויאמר כי ענינו אדם שנאמר ועיר פרא אדם יולד או יאמר אשרי העם עובדי אש ומשתחוים לשמש ויאמר כי אש הוא השם הנכבד והנורא שנאמר כי ד' אלדיך אש אוכלה הוא אל קנא, גם הוא שמש שנאמר כי שמש ומגן ד' אף כי אלה בלי כ"ף דמות כראי חזקים ולא דמה הכתוב השחקים לראי כי אם בחוזק היתפלל אדם ברוך אתה אריה בעבור שנמצא על המקום כאריה ישאג הייטיב בעיני ד', ולמה לא נלמד משלמה שלא היה חכם אחריו כמוהו והנה תפלתו שהתפלל מודעת וכל יודע לשון הקדש יבין אותה ואיננה חידות ומשלים וכן תפלתו של דניאל שהיה משרא קטרין והנה אלה לא התפללו כי אם בדברים מבוארים שהיו חכמים אף כי המתפלל על אנשים רבים וכלם אינמו חכמים וכן כל תפלה לחול ולקדש שתקנו הראשונים אין בה חידות ומשלים ומה ענין יש שיכפיל השמים החדשים היהיו שנים ויכפילם ולאמר על המקום ליום זה פור הפיל איננו נכון כי המשליך גורל לא ידע מה יהיה והיה ראוי שיברח ממלת פור הפיל כי לא תמצא כי אם במקום הצורר, ועוד אחר שיעביר אלה השמים והארץ איך ימלוך מציון והיא חלק מהארץ.
ענה אחד מחכמי הדור ואמר כי חרוז יקפיל, הצריכו שיאמר פור הפיל. השיבותיו כי לא מצאנו הנביאים בכל תפלתם שיעסקו בחרוז ועוד כי היה לו לעשות על חרוז אחר ולמה רכב על פיל ואותו לארץ יפיל ואם ראה בחלום שיעשה חרוז על פיל והוצרך בהקיץ לפתור חלומו יהיה אומר, לוחץ יעפיל, להתנשא יפיל, ורמי לב ישפיל, ומציון ימלוך כו'. - ↑ פּוּרִים תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם. בפורים דייקא עיין לעיל בהערה[השלם מקור] באורך.
- ↑ כִּי זֶה כָּל הָאָדָם בְּלֵיל חַג פּוּרִים. נקרא כאן כאחד, שבליל חג פורים זהו חיובו של האדם לקיים את דיני הפורים ולשמור מצוותיו. ומליצה ע"ד הכתוב קהלת פי"ב פי"ג. וגם מרמז על עיקר האמור שם שאחר כל מצוות השכרות הנ"ל מ"מ אֶת הָאֱלֹדִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר וגו'. ובהמשך להנ"ל הערה 70 הביאור מובן בנפרד מהא דתרא יין כי יתאדם, אלא שהעושה כן ומקיים את הדין הוא צדיק וכל העולם כדאי הוא לו. וא"צ לכל הנ"ל.
- ↑ הוּקַם. תיבת ולשון הוּקַם דקאי על דין או תקנה נמצא במקרא רק במקום אחד: הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֲשֶׁר צִוָּה אֶת בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן ועיי"ש כל הפרק העוסק בנסות ירמיהו אותם ע"פ ד' לשתות יין ולא שתו. ומשו"ה נקט הפייט לשון זו דייקא לתאר תקנת משתה היין בפורים.
- ↑ לִשְׂמוֹחַ פְּנֵי אִישִׁים. אפשר דצ"ל: לְשַׂמֵחַ פְּנֵי אִישִׁים.
- ↑ לִשְׂמוֹחַ פְּנֵי אִישִׁים. יָבֹא וְיָגֵל פְּנֵי. פני פני הוא מליצה ע"ד הכתוב תהלים פק"ד פט"ו ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים.
- ↑ וְיָגֵל פְּנֵי אֲנָשִׁים וְנָשִׁים. הנה הדבר ברור בפוסקים שנשים חייבות בכל מצוות היום ואמנם כתבו לפטרן משתיית יין ע"פ המבואר בכתובות ס"ה ב'. והנה שם תנא כוס אחד יפה לאשה, שנים ניוול הוא שלשה תובעת בפה ארבעה אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת, וא"כ עכ"פ בכוס אחד מיהא מיחייבא ושמא לזה כוונתו. ונר' לומר יותר דשם בהמשך מסיק הגמ' אמר רבא לא שנו אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה לית לן בה, ועפ"ז י"ל דכשאֲנָשִׁים וְנָשִׁים יחדיו מחוייבות נשים כאנשים.
- ↑ אֲשֶׁר יֹאכַל עֲדָשִׁים. פי' ינהג מנהג אבלים. או יהיה פירושו דקאי על עשו אשר נתן לו נזיד עדשים ויאכל (בראשית פכ"ה פל"ד). אך מהא דלהלן אשר יאכל פולין כתושים נר' כלשון ראשון. ועי' מג"א סי' קל"א סקי"ד בשם מהרי"ל: בני אוסטרייך נוהגין שאין אוכלין קטניות בימים שאין נופלין [על פניהן] משום דדמי לאבילות המתגלגל. ובב"ר פס"ג פי"ד מה עדשה זו יש בה אבל ויש בה שמחה כו' וע"ז סמכו מי שנהגו לאכול (אגרא דכלה למהרצ"א מדינוב פר' תולדות).
- ↑ בְּלֵילֵי פּוּרִים וּבַמּוֹעֲדִים וּבֶחֳדָשִׁים. הנה תמהו על מנהג בני אוסטרייך הנ"ל שבסוף פ"ק דביצה (י"ד ב') אמר רבי אלעזר ברבי צדוק כך היה מנהגן של בית רבן גמליאל שהיו מביאין דלי מלא עדשים. וזהו ביום טוב. ולענ"ד אחר דנפקינן וחזינן מאי עמא דבר שאוכלין קטניות בכל מקומות מושבותיהם ביום השבת ולא נמצא פוצה פה ומצפצף, עי' דברי יציב הנ"ל הערה 1 (או"ח רצ"ז סק"ו) שכתב שמפני דברי המחזור ויטרי כאן לא נהגו 'במקומות שלנו' לאכול עדשים, וודאי שבשבתות לא נשתנה מנהג מקומותיהם ממנהג כל ישראל, ועכצ"ל שבשבת ויו"ט לא חיישינן לכל זה יהיה הטעם אשר יהיה שאי"ז מתפרש לאבילות, וע"כ נקט הפייט דווקא בְּלֵילֵי פּוּרִים וּבַמּוֹעֲדִים וּבֶחֳדָשִׁים.
- ↑ בגילה. לא הבנתי. ושמא צ"ל: בשמחה. והמכוון: בשמחה רבה ואמרו כולם. ויש מקומות בספרים שנר' שהיו אומרים בגילה ברינה ובדיצה בשמחה רבה ואמרו כולם וצ"ב.
- ↑ אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל פּוֹלִין. באוצר כל מנהגי ישרון (עמ' 131) מבואר שהיה מנהג בישראל לאכול בפורים כזרעונים, פולים. וכ"ה במנהגי חת"ס ובלקוטי מהרי"ח ח"ג בהל' פורים. ואמנם רבינו נסים במגילת סתרים במנותו מנהגי ישראל שאסור לבזותם כתב: החלב בפורים ובמוצאי פסח, והפולים ביום הושענא רבא וכו' (מה' אברמסון עמ' שכח). ומהמנהג הנ"ל בא הפייט לאפוקי וכנראה מטעם הנ"ל דמנהג אבילות הוא.
- ↑ מִפִּי הַמֶּלֶךְ. מטבע הלשון עש"ה אסתר פ"ז פ"ח הדבר יצא מפי המלך.
- ↑ וְהַהֶגְמוֹן. אפשר המכוון בזה לפרשנדתא שהיה הגמון בקרדוניא והוא הביא העץ גבוה נ' אמה כמבואר בילקוט (פ' בשלח רמז רנ"ו).
- ↑ וְהָרָאשִׁים. פי' נכבדים. שופטים פ"ט פמ"ד ואבימלך והראשים אשר עמו, והלא לא היו עמו כי אם ראש אחד שנא' ושני הראשים פשטו על כל אשר בשדה. וע"כ זהו פירושו. וכן פירש רלב"ג שם.
- ↑ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יַעֲלוּ עָלָיו חֲמֻשִׁים. מליצה ע"ד הכתוב שמות פי"ג פי"ח: וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל.
- ↑ קְהַל קְדוֹשִׁים. ישראל נקראו קדושים כמבואר באדר"נ (נוסחא ב') ריש פמ"ד. ובבמדבר רבה פ"ט פ"ז.