פורטל:תרי"ג מצוות/תפילין של היד

וקשרתם לאות על ידך (דברים ו ח)

בה"ג וסיעתו

ותפילין. (בה"ג)

פארך בראשך, יד תישאנו. (רבינו אליהו הזקן)

טכסיסי האות אשר נתתיך. (ר"י אלברגלוני)

בכור בנים תפדה וטוטפות תעדה. (רשב"ג)

תפילין. את ה' אלהיך תירא ותעבוד, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ציוה יוצרנו שיתנו ישראל מצוותיו ומלכותו עליהם בד' מקומות בתורה, בפר' בא אל פרעה וכו'. ואמרו חכמים, אחרי שבאלו ד' פרשיות כתיב, צריך שיכתבו ד' פרשיות הללו בתפילה של יד ובתפילה של ראש. (יראים שצט (טז))

רמב"ם וסיעתו

והמצוה הי"ג היא שצונו להניח תפילין שליד, והוא אמרו וקשרתם לאות על ידך , וכבר נכפל הציווי בזה גם כן ארבע פעמים. והראיה על היות תפילין שלראש ושליד שתי מצות, אמרם בגמר מנחות (מד.) על צד התימה ממי שיחשוב שתפילין שלראש ושליד לא יניח אחד מהם מבלתי האחר אלא בהיות שתיהן לפניו יחד, מאמר זה לשונו: מאן דלית ליה שתי מצות חדא מצוה לא לעביד, כלומר מי שלא יוכל לעשות שתי מצות לא יעשה האחת, אינו כן אלא יעשה המצוה שהיא בידו, ולכן יניח אי זה מהן שיהיו בידו. הנה כבר התבאר לך קראם לתפילין שלראש ושליד שתי מצות. ושתי מצות אלו אין הנשים חייבות בהן, לאומרו יתעלה בטעם חיובם (סוף פרשת בא) למען תהי' תורת ד' בפיך, ונשים אינן חייבות בתלמוד. (רמב"ם מצות עשה)

לקשרם על היד. (המנין הקצר בראש הל' תפילין ומזוזה וס"ת, מצוה ב)

לקשור תפלין של יד על היד, שנאמר וקשרתם לאות על ידך. ובא הפירוש על זה המקרא, שנקשור על ידנו מדברי תורה ארבע פרשיות, והן נקראות תפילין כשהן קשורות ברצועות, כמו שבאה הקבלה בהן. ואלו הן ארבע פרשיות אלו... ארבע פרשיות אלו כותבין בקלף אחד (מנחות לד:), וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחילתו, ומניחו בבית של עור, ומעביר בקצה העור רצועה אחת, וקושר אותו העור שהפרשיות בתוכו על הזרוע שמאל, ואחר שהן קשורות בזרוע הן שוכבות כנגד הלב, והן הנקראין תפילין של יד בכל מקום. משרשי המצוה, לפי שהאדם בהיותו בעל חומר ימשך בהכרח אחר התאוות, כי כן טבע החומר לבקש כל הנאות אליו והערב כסוס כפרד אין הבין, אם לא שהנפש שחננו האל תמנענו לפי כוחה מן החטא. ומאשר תשכון בגבולו שהיא הארץ, ורחוקה מאד מגבולה שהיא השמים, לא תוכל לו ויגבר כחו עליה תמיד, לכן היא צריכה על כל פנים להרבה שומרים לשומרה משכנה הרע, פן יקום עליה ויהרגנה אחר היותה בגבולו ותחת ידו. ורצה המקום לזכותנו אנחנו עם הקודש וציוונו להעמיד שומרים גבורים סביב לה, והם: שנצטוינו לבל נפסיק דברי תורה מפינו יומם ולילה, ושניתן ארבע ציציות בארבע כנפות כסותנו, ומזוזה בפתחינו, והתפילין בידינו ובראשינו, והכל להזכירנו למען נחדל מעושק ידינו, ולא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו. ומפני כן אמרו זכרונם לברכה (זבחים יט.) שהכהנים והלוים בשעת עבודה פטורין מהן. ובהיות מיסוד התפילין מה שזכרנו נצטוינו עליהם לבל נסיח מהן דעתנו (מנחות לו:). ועתה בני ראה גם ראה כמה כח גופנו גדול על נפשנו, כי על כל אלה יעלה לפעמים ופרץ גדרנו, האל ברחמיו יהי בעזרנו וישמרנו ממנו. מדיני המצוה... ומה שאמרו (שבת מט, א) שתפילין צריכין גוף נקי, ואמרו בגמרא מאי גוף נקי שיזהר שלא יפיח בהן, אבל אין הענין לומר שצריכין גוף נקי מעבירות או מטומאה, כי כל אדם ואפילו טמא ובעל עבירות מחוייב במצות תפילין, ובלבד שידע להזהר שלא יפיח בהן, ואולי מתוך התמדתו במצות תפלין שהן זכרון גדול לאדם במלאכת שמים ישוב מדרכו הרעה ויטהר מכל גלוליו. וחכמים זכרונם לברכה חייבונו (סוכה מב.) במצות התפילין לחנך בה אפילו הנערים הקטנים, כל זמן שהגיעו לכלל שידעו לשמור אותן. ומזה יש להבין שדעת רבותינו זכרונם לברכה להיות כל אדם מחזיק במצוה זו ורגיל בה, כי היא עיקר גדול ושמירה רבה מן העבירות, וסולם חזק לעלות עמה להכנס בעבודת הבורא ברוך הוא, והמחמירים בקדושת המצוה ומניאים לב ההמון בדבריהם מהתעסק בה אולי כוונתם לטובה אבל באמת יש בזה מניעה לבני אדם בכמה מצוות והיא רעה רבה. ואם ידעתי כי יסמכו הדורשים דרשות אלו על מעשה שנזכר בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ג) בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה כסא דכספא, ולזמן תבעיה ניהליה וכפר ביה, ואמר ליה בעל הכוס לא לך הימנית אלא לאילין שבראשך, וכוונתם לומר שיש חילול השם להתחסד בקצת מצוות ולהרשיע בקצתן. ולא כן ביתי אני עם האל, כי ידעתי שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ועם כל זה לא נמנעהו מהתעסק במצוה בעת רוח אלהים טובה ילבשהו לעשות טוב, כי מי יודע אם אולי ימשך בדרכו הטובה עד עת מותו, והמות פתאום תבוא. וכבר למדונו זכרונם לברכה (אבות פ"ד מ"ב) שמצוה גוררת מצוה, וששכר מצוה מצוה. בכל אלו הדברים ומוסרים טובים קדמונו והורונו זכרונם לברכה, והמתחכמים להוסיף על דבריהם או לגרע אינה חכמה... ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים אבל לא בנקבות לפי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. ומכל מקום אם רצו להניח אין ממחין בידן, ושכר יש להן אבל לא כשכר האיש, שאינו דומה שכר המצווה ועושה כשכר שאינו מצוה ועושה (קידושין לא.). ובמסכת עירובין בריש פרק המוצא תפילין (צו.) אמרו זכרונם לברכה, שמיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מחו בידה חכמים. ושם אמרו אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מחו בידה חכמים. ועובר על זה, ואינו מניח תפילין של יד ושל ראש ביטל שמנה עשה (מנחות מד.), שהרי בארבע פרשיות ציוה הכתוב על תפילין של יד ושל ראש. (חינוך תכא)

שאר מונים

שאילתא דמיחייבי' דבי' ישר' לאחותי תפילין בראשיהון ותפילין בדרעיהון שנא' והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך ת"ר על ידך בגובה של יד ומאי היא קיבורת בין עיניך זה קדקד והיכא אמרי דבי ר' ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס אתה אומ' בגובה של יד או אינו אלא על ידו ממש אמר' תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש מה להלן בגובה של יד אף כאן בגובה של יד ר' אליעזר אומר אינו צריך הרי הוא אומ' והיה לך לאות לך לאות ולא לאחרי' לאות ר' יצחק אומ' ושמת' את דברי אלה על לבבכם שתהא שימה כנגד הלב ר' יהודה בריה דרב אוויה מכוין ומנח להו כנגד לבו אמר רב ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה אמר ריש לקיש כל המניח תפילין מאריך ימי' שנ' יי' עליהם יחיו וכו'. (שאילתות מה)

באות וטוטפת לתהלה. (רס"ג)

סיני גדילים תעש למענהו לזכור מצות שדי, ואות וטוטפות ומזוזות ושלוש תפלות למדי, הנך דוברת בכל יום השכם והערב יי אחד ואתם עדי, למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי. (רס"ג בעשרת הדברות, א ג)

תפילין ומזוזות ומצות ציצית. (אתה הנחלת א פ)

ובכלל "והלכת בדרכיו" להניח תפילין, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ו.) מניין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין, שנאמר (ישעיה סב ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו - אין ימינו אלא תורה, שנאמר (דברים לג ב) מימינו אש דת למו ואין עוז אלא תפילין שנאמר (תהילים כט יא) ה' עוז לעמו יתן, וכתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין של ראש. ענין תפילין ארבעה בתים של ראש, הראשונה קדש לי כל בכור - מורה על ראשית חכמה, השניה להתבונן על יציאת מצרים - מורה על בינה, השלישית שמע - מורה על אהבת חסד, רביעית והיה - מורה על מידת הדין הקשה. וזהו שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין, לפי שהוא כלול ומוכתר על מידת הדין הקשה. ובעבור כי הספירה הראשונה סובבת ומעמדת הכל ונקראת כתר, אמרו חכמינו זכרונם לברכה (שם) "בתפילין דמרי עלמא מה כתיב, "ומי כעמך ישראל". (רבינו עזרא מגירונא, דיבור אנכי)

לקשור תפילין ביד, שנאמר (דברים ו, ח) "וקשרתם לאות על ידיך". (סמ"ג עשין כא)

לקשור תפילין כדכתיב וקשרתם לאות על ידיך זו תפילה של יד וכו', להניח תפילין של ראש כדכתיב והיו לטוטפות בין עינך. (סמ"ק קנג)

ומצות תפילין ומצות מזוזה מצות עשה הם. והנם בכלל קבלת מלכות שמים כי על כן נכתבו בפרשת שמע ישראל. ותוכל להתבונן מזה על עונש המבטל המצות האלה כי הוא שובר עול מנתק מוסרות. (שערי תשובה ש"ג כב)

לקשור תפילין של יד, שנאמר "וקשרתם לאות על ידיך". טעם מצוה זו, על הזרוע כנגד הלב ובין העינים על המוח, לפי שמנה יוצר כל שומרים העינים בגובה הגוף להביט ולהסתכל לבל יפול בפח מוקשים עד הלב גבולו, והלב לשמור ולהנהיג שאר האברים, וציוה שתהיה שם ההויה לאות ולסימן על ידכה יד כהה, לקשור יצר הרע שלא יחטיאהו בשמירה מעליא "וקשרתם לאות על ידך". (טעמי מצות לר"מ הבבלי עשה קעח) לקשור תפילין של יד, שנאמר "וקשרתם לאות על ידך". ממנין תרי"ג. (חרדים פרק טז יד)

רז"ל מנו ארבע מצות בתפילין של ראש וארבע בתפילין של יד, שהרי בשתיהן צוה בכל ארבע פרשיות. והשתים הם ממנין תרי"ג, והששה הם ענפי מצוה. (חרדים פרק טז, טז-יט)

אמרו ז"ל פ"ג דמנחות והביאוה כל הפוסקים: וחייב אדם למשמש בתפילין כל זמן שהם עליו, כדי שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע, ולמדוה מק"ו מציץ: ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת, אמרה תורה והיה על מצחו תמיד - שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהם כמה אזכרות על אחת כמה וכמה. ענף מצוה. (חרדים פרק טז כ)