פורטל:תרי"ג מצוות/תפילה

ולעבדו בכל לבבכם (דברים יא יג) ועבדתם את ה' אלהיכם (שמות כג כה) ואותו תעבוד (שם יא יג)

בה"ג וסיעתו

לעבוד לשם. (בה"ג)

דיבור יעמיד במקום עשייה, גיל ורנן לאום בו חסויה, באברתו היית סכוכה וכסויה, ארשת שפתי תעל לכס י-ה. (רבינו בנימין ב"ר שמואל פייטן)

ידידי בתפילה קודם שואלים, הבו לה' בני אלים. (רבינו אליהו הזקן)

צווי עבודתו ודיבוקו, ולצפון את השם ולעלמו, פן תהיה פי כסיל מחיתה. צפה תצפה ללכת בדרכיו, ולעבדו לבך שיתה. (ר"י אלברגלוני)

להתפלל יום יום ערבים ושחרים. (רשב"ג)

לעובדו ולאהבו בלב ולדבקה בו. (רשב"ג)

לעבוד את השם. ויראת מאלהיך ציוה שילמדו ישראל את התורה ויעמלו בה, ויתפללו לפניו, דכתיב בפרשת עקב לאהבה את ה' אלהיך ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ותניא בספרי: ולעבדו - זו תלמוד, אתה אומר זו תלמוד או אינו אלא עבודה ממש, הרי הוא אומר ויניחהו ה"א בגן עדן לעבדה ולשמרה, וכי מה עבודה עבד ומה שמירה שמר, הא למדת [לעבדה - זה תלמוד, ולשמרה - אלו מצות], (ולשמרה - זו תלמוד), וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תלמוד קרויה עבודה. ד"א ולעבדו זו תפילה, אתה אומר זו תפילה או אינו אלא עבודה ממש, ת"ל בכל לבבכם, וכי יש עבודה בלב, הא למדת זו תפילה, וכן הוא אומר תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי וגו'. ובדניאל הוא אומר, "אלהא די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך", ומה עבודה עבד דניאל בבבל, אלא זו תפילה דכתיב "וכיון פתיחן ליה בעיליתיה" וגו'. ר"א בן יעקב אומר מאי "ולעבדו בכל לבבכם" - אזהרה לכהנים שלא יהא לבם חלוק בשעת עבודה, פי' שלא יפגלו את המזבח. (יראים תו (יד))

רמב"ם וסיעתו

והמצוה החמישית היא שציונו לעובדו, וכבר נכפל ציווי זה פעמים, אמר ועבדתם את ה' אלהיכם (שמות כג כה) ואמר ואותו תעבודו (דברים יג ה) ואמר ואותו תעבוד (שם ו יג) ואמר ולעבדו (שם). ואע"פ שזה הצווי הוא גם כן מהצוויים הכוללים כמו שביארנו בשורש הרביעי, הנה יש בו יחוד שהוא ציוה בתפילה. ולשון ספרי: ולעבדו זו תפלה. ואמרו גם כן ולעבדו זה תלמוד. ובמשנתו שלרבי אליעזר בנו שלרבי יוסי הגלילי (פרשה יב, עמ' יב) אמרו מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות, מהכא את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד. ואמרו (מדרש תנאים ממדרש הגדול פר' ראה) עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו, כלומר ללכת שם להתפלל בו ונגדו, כמו שבאר שלמה ע"ה (מלכים א ח, דברי הימים ב ו). (רמב"ם עשין)

לעבוד את ה' בכל יום בתפלה. (המנין הקצר בראש הל' תפילה)

ועיקר הכתוב ולעבדו בכל לבבכם, מצות עשה שתהיה כל עבודתינו לאל ית' בכל לבבנו, כלומר בכוונה רצויה שלימה לשמו, ובאין הרהור רע. לא שנעשה המצות בלא כונה, או על הספק אולי יש בהם תועלת. כענין ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובל נפשך ובכל מאודך, שהמצוה היא לאהוב את השם בכל לב ולב, ושנסתכן באהבתו בנפשנו ובממוננו. (רמב"ן השגה לעשה ב')

לעבוד את השם יתברך שנאמר ואותו תעבוד, ונכפלה זאת המצוה כמה פעמים, שנאמר (שמות כג כה) ועבדתם את יי אלהיכם. ובמקום אחר אומר ואותו תעבוד (שם יא יג), ובמקום אחר ולעבדו בכל לבבכם. וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה (עשה ה) אף על פי שמצוה זו היא מהמצות הכוללות, כלומר שכוללות כל התורה, כי עבודת האל יכלל כל המצוות, יש בזו כמו כן פרט והוא שיצונו האל להתפלל אליו, וכמו שאמרו בספרי (פיסקא דוהיה אם שמוע) ולעבדו בכל לבבכם - אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה. ובמשנתו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמרו, מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות. מהכא את יי אלהיך תירא ואותו תעבוד (דברים ו יג). משרשי המצוה מה שהקדמתי כמה פעמים, כי הטובות והברכות יחולו על בני אדם כפי פעולתם וטוב לבבם וכושר מחשבותם, ואדון הכל שבראם חפץ בטובתם והדריכם והצליחם במצותיו היקרות שיזכו בהן, והודיעם גם כן ופתח להם פתח באשר ישיגו כל משאלותיהם לטוב, והוא שיבקשו ממנו ברוך הוא, אשר בידו ההסתפקות והיכולת כל חסרונן, כי הוא יענה את השמים לכל אשר יקראוהו באמת. ומלבד ההודאה להם בזאת המידה, ציום שישתמשו בה ויבקשו ממנו תמיד כל צרכיהם וכל חפצת ליבם. ומלבד השגת חפצי לבנו, יש לנו זכות בדבר בהתעורר רוחנו וקבענו כל מחשבותינו, כי הוא האדון הטוב והמטיב לנו, וכי עיניו פקוחות על כל דרכינו, ובכל עת ובכל רגע ישמע צעקתינו אליו, לא ינום ולא יישן שומר ישראל, והאמיננו במלכותו ויכלתו מבלי שום צד פקפוק, וכי אין לפניו מונע ומעכב בכל אשר יחפץ. ואמנם אין לנו בתורה בזאת המצוה זמן קבוע לעשותה, מפני כן מספקים רבותינו בענין הרמב"ם זכרונו לברכה כתב בחיבורו הגדול (תפילה פ"א ה"ב) שמצוה היא להתפלל בכל יום. והרמב"ן זכרונו לברכה (ס' המצוות, עשה ה) תפש עליו ואמר, שהתורה לא צותנו להתפלל בכל יום וגם לא בכל שבוע, ולא תייחד זמן בדבר כלל, ותמיד יאמרו זכרונם לברכה תפלה דרבנן (ברכות כא.). והוא כמספק יאמר, שהמצוה היא להתפלל ולזעוק לפני האל ברוך הוא בעת הצרה. גם הרמב"ם זכרונו לברכה בעצמו כתב, שאין מנין התפלות ולא מטבע התפלה מן התורה, ואין לתפילה זמן קבוע ביום מן התורה, אבל מכל מקום חיוב התורה הוא להתחנן לאל בכל יום ולהודות לפניו, כי כל הממשלה אליו והיכולת להשלים כל בקשה, עד כאן. ומן הדומה, כי בהיות עיקר מצות התורה בכך ולא יותר, תיקנו זכרונם לברכה למי שהוא במקום סכנה ואינו יכול לעמוד ולכוין בתפילה כדי לצאת ידי חובתו במצות התורה, לומר צרכי עמך ישראל מרובין וגו' כמו שבא במסכת ברכות (כט:). מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות לא.) שחייב אדם להתפלל שלש פעמים ביום, שחרית ובין הערבים ובלילה פעם אחת. ואילו השלש תפילות כנגד הקרבנות תקנום, שבכל יום היו מקריבים במקדש תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים, ותחילת הערב גם כן תקנו כנגד איברי העולה של בין הערביים, שהיו מתאכלין והולכין כל הלילה. ומפני שזאת התפילה של לילה, היא כנגד ענין מהקרבנות שאינו חובה, שאם נתאכלה מבעוד יום עולת הערביים, לא היתה מתאכלת בלילה, אמרו זכרונם לברכה גם כן (ברכות כז:) שתפילת הערב רשות היא, אם יהיה פנאי לאדם וימצא בעצמו נחת להתפלל יתפלל, ואם לאו לא יתפלל ואין עליו אשם בכך. ואף על פי כן נהגו ישראל היום בכל מקום להתפלל תפילת הערב בקבע בכל לילה, ואחר שקבלוה עליהם דרך חובה חייב כל אחד מישראל להתפלל אותה על כל פנים. וכמו כן תקנו זכרונם לברכה בשבתות ובמועדים תפילה רביעית, והיא הנקראת תפילת מוסף, והיא כנגד הקרבן שהיה נוסף במקדש בזמן שהיה קיים, ועוד תקנו תפילה חמישית ביום הכפורים לבד, לרוב קדשת היום, ובעבור היותו יום סליחה וכפרה לכל, והיא הנקראת תפילת נעילה, וכל נוסח התפילות עזרא ובית דינו תקנום. ובימי החול תיקנו להתפלל שמנה עשרה ברכות הידועות בכל פנות ישראל, מלבד ברכת המינין שתיקן שמואל הקטן בהסכמת רבן גמליאל ובית דינו, כדאיתא במגילה (יז: ברכות כח:). ומהן, שלש מספרות שבח השם, ושלש הודאה לאחריו, ושתים עשרה שנכלל בהן שאלת צורך כל איש מישראל. והם זכרונם לברכה סדרום כסדר שהן סדורות היום בפי כל ישראל, השלש ראשונות בשבח השם יתברך והאמצעיות בבקשת צרכים, ואחרונות בהודאת האל על כל הטובה שעושה עמנו ברוך הוא, ואחר כך לזמן רב, נשכח כוון סידורם, ושמעון הפקולי ידע אותם והסדירם על הסדר המכון, כמו שסדרום עזרא ובית דינו לשאל תחילה דעת, כי הוא ראש ואב לכל הקנינים, שאם אין דעת אין כלום, ואחר כך תשובה וכו'. כמו שהם מסדרות, ובשבתות וימים טובים (ברכות כא.) כדי שלא להטריח על הצבור ביום שמחתם, תקנו להתפלל בהם שבע ברכות לבד שלש ראשונות, ושלש אחרונות, וברכה אחת באמצע, שמזכירין בה ענין היום, כל מועד ומועד ושבת כפי ענינו, זולתי ביום טוב של ראש השנה, שיש במוסף שלו תשע ברכות שלש ראשונות, ושלש אחרונות, ושלש אחרות שהן, מלכיות זכרונות ושופרות, הכל כמו שמקבל. בפי כל ישראל. גם בפי התינוקות, אין צרך לאריכות בדברים אלו, ואולם יש לך לדעת, כי בתפילת מוסף ראש השנה יש דין מחדש משאר תפילות, ששליח ציבור מוציא בהן הבקי ושאינו בקי, ובשאר הימים אינו מוציא הבקי, כן תמצא הענין אם תזכה ללמד על דרך האמת. וכן מענין המצוה, מה שהזהירו אותנו בכונת הלב הרבה בתפילה, ויותר בברכה הראשונה, שאמרו זכרונם לברכה (ברכות ל:) שמי שלא כיון בה מחזירין אותו. וענין הכונה זו שחיבו בשבילה חזרה, היא לפי הדומה, שיתן האדם אל לבו, שלפני השם הוא מתפלל ואליו הוא קורא, ויפנה מחשבתו מכל שאר מחשבות העולם וייחד אותה על זה, ומה שאמרו (רמב"ם תפילה פ"ד ה"א) שיש דברים שהם מעכבים את האדם מהתפלל, אף על פי שהגיע זמן תפילה, ומהם טהרת הידים, וכסוי הערוה, וטהרת מקום התפילה, ודברים החופזים אותו. כגון, הצריך לנקביו. ומה שאמרו (שם פ"ה ה"א) שיש דברים שצריך המתפלל להזהר בהן, אבל אין מעכבין התפילה בשבילם, ואלו הן, עמידה, ולכון שיתפלל נכח המקדש, ושיתקן הגוף, כלומר, שיעמד ביראה ופחד, עיניו למטה ולבו לשמים, ומניח ידיו על לבו כעבד העומד לפני רבו, ושיתקן מלבושיו, ולא יעמד לבוש דרך הדיוטות, וישוה הקול לא גבוה יותר מדאי ולא נמוך, ויכרע בברכות הידועות, ואלו הן באבות תחילה וסוף, ובהודאה תחילה וסוף. וזמני התפילות אלו הן (שם פ"ג ה"א), תפילת השחר מהנץ החמה עד סוף שעה רביעית, ומי שעבר והתפלל אחר כן עד חצות יצא ידי חובת תפילה, אבל לא חובת תפילה בזמנה, ומי שהתפלל בשעת הדחק, כגון, הרוצה להשכים לדרך אומר תפילת שחרית אחר שיעלה עמוד השחר ויצא ידי חובתו ותפילת המנחה משש שעות ומחצה ביום עד הערב. ותפילת הערב כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר. וצריך כל אדם להזהר שיתפלל קדם שיתעסק במלאכות אחרות, כדי שלא יפשע. ודין טעה ולא התפלל וכו'. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר על זה ועמד יום ולילה בלא תפילה כלל בטל עשה זה, כדעת הרמבם זכרונו לברכה. ומי שצר לו ולא קרא אל השם להושיעו בטל עשה זה, כדעת הרמב"ן זכרונו לברכה, וענשו גדול מאד, שהוא כמסיר השגחת השם מעליו. (חינוך תלג)

שאר מונים

דמחייבין דבית ישראל לצלויי תלתא זימני ביומא, שנאמר (תהלים נה יח) ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי. [וכתיב ביה בדניאל (ו יא) כד ידע די רשים כתבא על לביתיה וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם וזמנין תלתא הווה בריך על ברכוהי ומצלי ומודה קדם אלהיה כל קבל די הווה עביד מן קדמת דנא (מהדו' מירסקי)]. ואמר רב יוסף ב"ר חנינא תפילות אבות תיקנו, אברהם תיקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה', ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל. יצחק תיקן תפילה של מנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפילה, שנ' אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד. יעקב תיקן תפילה של ערבית, שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעדי ואל תשא בעדם רינה ותפילה ואל תפגע בי וכו'. (שאילתות ח)

דמחייבין דבית ישראל לצלויי בכנישתא דמייחדא לצלויי, כדאשכחן ביעקב דצלי בבי מקדשא היכא דמייחדא לצלותא, דכתיב "ויפגע במקום" ואין פגיעה אלא תפילה, שנא' ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תפגע בי. ומתבעי ליה לבר ישראל למיקבע דוכתא לצלותא, דא"ר חלבו א"ר חנינא כל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד אי תלמידו של אברהם. ומנלן דקבע אברהם מקום לתפילתו, דכתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר ויעמד פנחס ויפלל. וצורבא מרבנן מיתבעי ליה לצלויי היכא דיתיב וגריס, דאמ' ליה רבא לרפרם בר פפא נימא לן מר מהלין מילי מעליי דאמרת לן משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, אמר ליה הכי אמר רב חסדא, מאי דכתי' אוהב יי' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב יי' שערים המצויינין בהלכה מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות. והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא, אין לו להקב"ה בעולמו משחרב בית המקדש אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. רבי אמי ורבי אסי הוו שבקין תליסר בי כנישתא דהוו בטבריא ומצלן בי עמודי היכא דגרסין וכו'. (שאילתות כב)

ואותו תעבוד בתפילה. (רס"ג עשה ב)

ואות וטוטפות ומזוזות ושלוש תפילות למדי. (רס"ג, עשרת הדברות: א ג)

להתפלל בכל יום, שנאמר ולעבדו בכל לבבכם, ותניא בספרי איזוהי עבודה שבלב זו תפילה. (סמ"ג עשה יט)

להתפלל בכונה בכל יום, שנאמר ולעבדו בכל לבבכם ודרשו רבותינו ז"ל איזוהי עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה בכונה. להתפלל בכונה פי' אע"פ שעיקר תפלות דרבנן מ"מ יש תפילה שהיא מן התורה, דכתיב (דברים ד) ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך. (סמ"ק סי' יא)

מדחשיב [הסמ"ק] זה במצות עשה ש"מ שהיא מן התורה לעולם, והכל לפי העת: בעת צרה שלא תבא או שיוציאנו המקום מהצרה. ואף בזמן שבית המקדש קיים שהיו ישראל שרויים על אדמתם שקטים, מתפללין על קרבנות צבור שיתקבלו ברצון, כמו שתיקנו חכמים מעמדות שהיו מתענין ד' ימים בשבוע, ודרשוהו בספרי מדכתיב (במדבר כח) תשמרו להקריב לי במועדו פירש במעמדו. (רבינו פרץ בהגהותיו על הסמ"ק שם) ועבדתם את יי אלהיכם (שמות כג כה) ובעבודה נרמז התפילה, וכתיב "ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" ואיזהו עבודה שעיקרה בלב הוי אומר זה תפילה. ולשון עבודה היא לכבוש המחשבה הטהורה בעסקי העולם הבא, ולהביא בשעבוד הכוונה. ולזה חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים (ברכות ל). ואמר רבנו החסיד זכרונו לברכה, עיקר עבודת המשכילים וחושבי שמו ובו תדבקון (דברים יג ה), וזה כלל גדול שבתורה לתפלה ולברכות, להסכם מחשבתו באמונתו כאלו דבקה למעלה, לחבר את השם באותיותיו, ולכלול בו עשר ספירות כשלהבת קשורה בגחלת, בפיו יזכירנו בכינויו ובלבבו יחברנו בבנינו ובכתבו. סימן לדבר אמור לחכמה אחותי את ומדע לבינה תקרא (משלי ז ז). (רבינו עזרא מגרוניא)

להתפלל בכל יום, שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם איזה היא עבודה שבלב, הוי אומר תפילה. טעם מצוה זו, לפי שבתפילותינו אנו משתדלים להדמות למלאכים בשפה ברורה נקדישך, יען עבודתם מופשטת מבלי היות בה תערובות דבר גופניי אלא לביי טמון נסתר ונעלם, זו היא עבודת הלב. ושימת ידיו על לבו בתפילה לזכרון* (*לעורר טוהר המחשבה כמו המלאכים) ולעבדו בכל לבבכם. (טעמי מצוות עשה לה)

להתפלל בכל יום בכוונת הלב, שנאמר "ואותו תעבודו", וכתיב "ולעבדו בכל לבבכם", אף על פי שהיא מצוה כוללת כל תרי"ג מצות, שעבדיו אנחנו שהוציאנו מארץ מצרים מהיות להם עבדים, ותמורת עבודת פרך בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה נתן עלינו יתברך עול עבודתו תרי"ג מצותיו, כדאיתא בזהר סוף פרשת בהר סיני, וכן כתב רמב"ן ורמב"ם, מ"מ מפי השמועה למדו דיש כאן מצוה פרטית, זהו שאמרו בספרי: איזו היא עבודה שבלב - זו תפלה, וכן כתב רמב"ם וסמ"ג וסמ"ק. ומנאה בסמ"ק עם המצות התלויות בלב, כיון דהקב"ה תלאה בלב, ואם לא כיון בה לא יצא ידי חובתו, ועונשו גדול מאד, כדכתב רשב"י פרשת פקודי: כד קריב קמי מאריה וצלי צלותיה, ולא חייש על יקרא דמאריה, טב ליה דלא איברי, וקב"ה אמר כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו עכ"ל. וישעיה הנביא אמר: יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני לכן הנני יוסיף להפליא כו'. ומיירי במתפלל בלי כונה כדפירש ר' דוד קמחי. וזהו לשון נגש, כדארז"ל הגשה לתפלה. ממנין תרי"ג לרמב"ם סמ"ג סמ"ק ורש"ן גבירול. (חרדים פ"א יז)