פורטל:פסח/ובלכתך בדרך/1
במשנה בתחילת פרק 'אלו דברים' (פסחים סה:) מנויים הדברים הדוחים את השבת בהקרבת קרבן הפסח, ובהם: שחיטתו וזריקת דמו. וביאר רש"י (ד"ה שחיטתו): "שחיטתו וזריקת דמו אי אפשר אלא ביום דכתיב (ויקרא ז) "ביום צוותו להקריב את קרבניהם" - ביום ולא בלילה. ע"כ.
נשאלת השאלה: לשם מה נצרכנו לדרשה זו של "ביום ולא בלילה" האמורה בכלל כל הקרבנות שהקרבתם ביום דווקא, והלא בקרבן פסח נאמר (במדבר ט ג): "בארבעה עשר יום בחדש הזה... תעשו אותו" ובלילה כבר אינו ארבעה עשר בניסן אלא חמשה עשר בו, ואם כן מצד זה כבר אי אפשר לשחוט ולזרוק דמו בלילה!?
גם אם נרצה לתרץ שמאחר שלגבי קדשים הלילה הולך אחר היום, כך הוא גם לגבי התאריך בחודש, ואם כן לגבי קרבן פסח גם ליל הסדר נחשב 'ארבעה עשר', הרי המשך הפסוק תוחם את זמן ההקרבה בארבעה עשר ל"...בין הערבים" וכבר משעת השקיעה כבר אינו 'בין הערבים' אלא ערב (וכמבואר ברמב"ן עה"ת שמות יב ו)!?