ערך/שקל
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
שקל
כסף סתם, הוא שמה של המתכת הנקראת "כסף". אך בזמן התורה השתמשו לפעמים במילה "כסף" גם כשדברו על מטבע (למסחר), ובפרט בדורות הקדומים מאוד שבזמן התורה (שעדיין לא נפוצו הרבה סוגי מטבעות). כי המטבע שלהם היתה עשויה מהמתכת "כסף" ושיעור משקלה וגודלה היה ידוע, ונקראה בפי כל "כסף". לכן, בתורה, מצוי שנאמר "כסף" והכוונה למתכת כסף, אך לפעמים גם נמצאת בתורה המילה "כסף" על כוונת מטבע מסויים אשר היה עשוי ממתכת "כסף".
במשך הדורות (כבר בזמן התורה) נתייחד למטבע כסף זה, השם שקל, (וברמב"ן שמות ל' י"ג נראה שעד דור המדבר, עדיין היה נקרא בד"כ "כסף", ומשה רבינו קבע את השם "שקל"). ולכן ברוב המקומות בתורה שכתוב מספרים של "כסף" מפורש בהם גם השם "שקל" או "שקלים". וטעם השם "שקל" הוא מלשון "משקל"[1] (רמב"ן שם).
דוגמאות למטבע הכסף בתורה (ללא המילה "שקל")[עריכה]
אבימלך אמר לשרה "הנה נתתי 1,000 כסף לאחיך" (בראשית כ' ט"ז).
לאחר שהוציאו המדינים את יוסף מן הבור, נאמר "וימכרו את יוסף לישמעאלים ב-20 כסף" (בראשית ל"ז כ"ח).
אחר שנתן יוסף לאחיו צדה לדרך, נאמר "ולבנימין נתן 300 כסף" (בראשית מ"ה כ"ב).
בדין הבא על נערה המאורסה, נאמר "ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה 50 כסף" (דברים כ"ב כ"ט).
בשדה עפרון החיתי[עריכה]
שקל הקודש[עריכה]
בהרבה מקומות שנזכרו שקלים בתורה, נוסף המילים: "בשקל הקודש". ובפשטות משתמע שבמשך הדורות (או במקומות מגורים שונים) התפתחו כמה סוגי מטבע בשם "שקל", ואף שכולם היו מטבע כסף לא "שקלו" אותו דבר, ולכן הדגיש הכתוב ב"שקל הקודש" שידעו שיעורו. וכעין זה כותב הרמב"ן (שמות ל' י"ג) בסוף דבריו בשם "יש אומרים"[2] שטעם השם "שקל הקודש" הוא כמו שאמרו חז"ל "מנה של קודש כפול היה". כלומר, ש"שקל הקודש" היה גדול יותר מ"שקל" סתם. אך הרמב"ן עצמו לא סובר כן, אלא כמו שכתב שמשה הוא זה שטבע את השם "שקל" למטבע שעשה לדיני התורה, ולכן נקרא "שקל הקודש" כמו "לשון הקודש". אך גם הרמב"ן מודה שהמטבעות שנקראו "כסף" לפני כן לא היו כאותו המשקל המדויק של "שקל הקודש" (שהרי הוצרך משה רבינו לקבוע מטבע מדוייק מיוחד לדיני התורה).
משקל "שקל הקודש"[עריכה]
מטבע ה"שקל" היתה ממתכת כסף, ומשה קבע גודלה ומשקלה על פי הנאמר לו בפרשת מחצית השקל "20 גרה השקל".
ומבואר בגמרא (בכורות נ' א') שאח"כ הוסיפו על משקלה, וסמכו על הנדרש מהפסוקים שאפשר לעשות כן, כדתניא: "עשרים גרה השקל" למדנו לשקל שהוא עשרים גרה. ומנין שאם רצה להוסיף יוסיף, תלמוד לומר "יהיה". יכול יפחות, תלמוד לומר "הוא".
"עשרים גרה" תרגם אונקלוס "עשרין מעין", ומזה למדו בגמרא (בכורות נ' א') שהמטבע הנקראת בלשון התנאים "מעה" היא המטבע הנקראת בלשון התורה "גרה". ומדתניא "שש מעה כסף, דינר" למדו בגמרא (שם) ששווי שקל הקודש הוא 3 ו-1/3 דינרים.
סלע[עריכה]
בלשון התרגום[3] נקראים ה"שקלים" "סלעין"
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |