ערוך לנר/יבמות/צח/א

ערוך לנר יבמות צח א

דף צ"ח ע"א

בגמרא ונחלקה לשתים. א"ל הא לעיל (י"ב:) כתב רש"י דמעוברת משמשת במוך שמא תתעבר עוד ויעשה עוברה סנדל אלמא דאפשר דתתעבר דהא כבר כתבו התוספות שם דבר קיימא אי אפשר שתתעבר וא"כ גם מהכא יש ראי' לדבריהם שם ועיין מה שכתבתי לעיל (ל"ה:):

משום דקאמר הרי אשה ושבעה בני'. עיין במהרש"א שהקשה אתוספות שכתבו לעיל (דף ע"ז) שהעיד אאשתו וז' בני' והכא מוכח דלא אשתו היתה, ולענ"ד י"ל דלהתוספות הי' דוחק פי' רש"י דמאשה וז' בני' הביא ראי' דא"כ ל"ל עוד עדות דר"ע לימא הרי אשה וז' בני' שהתירה ר"ע ועוד בני' למאי אתיא ולכן פירשו דמה דקאמר הרי אשה וז' בני' שהיא היתה אשתו שהעיד עלי' עם בני' וה"ק שנשבע בחיי אשתו וז' בני' שכן הוא דר"ע התיר לגר אשת אחיו מאמו כעין דאמר ר"ט אקפח את בני והלשון הרי אשה וז' בני' הוא כמו דמצינו (ספ"א דכתובות) המעין הזה לא זזה ידה מתוך ידי או כמו האלדים אמרה במכות (דף ט"ו) וזהו דקאמר הכא משום דקאמר הרי אשה וז' בני' פי' דלכך נאמן כיון שנשבע בחיי אשתו לי ועיין לעיל (דף ט"ז) דקאמר ג"כ כעין לשון זה מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא:

כשם שנהפך נינוה. יש לדקדק מאי קמ"ל בהיקש הזה, וי"ל ע"פ מה דאמרינן בפסחים (דף פ"ח) מפני מה זכה ירבעם בן יואש לימנות עם מלכי יהודה מפני שלא קבל לה"ר על עמוס וכו' דכתיב וישלח אמצי' וכו' כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו אמר ח"ו לא אמר אותו צדיק כך ואם אמר מה אעשה לו שכינה אמרה לו ע"ש, ודקדק המהרש"א הרי באמת כתיב בעמוס ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו וקמתי על בית ירבעם בחרב ותירץ בדוחק, אכן לענ"ד אין קושיא בזה דאף דאמת דאמר עמוס כן מכ"מ קרי לי' לשה"ר כיון דבדרך מלשינות שלח אמצי' כן דקשר עליך עמוס וזה הי' הלשה"ר, אכן בזה צריך טעם למה באמת לא נעשה דבר הקב"ה אדרבא נהפוך היא שנושעו ישראל בימי ירבעם כדכתיב הוא השיב את גבול ישראל וע"י ירבעם נושעו ולכן י"ל דזה רצה הפסוק להשמיענו במה שאמר כשם שנהפך נינו' פי' כמו ששם נתהפך גזירת הקב"ה ע"י ששבו מדרכם הרעה כן בימי ירבעם נהפך ע"י שהי' בהם ניצוץ תשובה ומקיש לנינו' מפני שבנינו' לא הי' רק לשעה מועטת שמיד חזרו לדרכם הרעה ונחרב אז באמת נינו' כמו שאמרו רז"ל וכן לא היתה תשובת ירבעם וישראל רק לזמן מועט ואעפ"כ נושעו:

ובזה יש ליתן טעם ג"כ למה אמר ר"ע ב' הדברים ביחד גר נושא א"א מאמו ושנית דברה עמו דיש להבין כיון דבהקב"ה כתיב לא בן אדם הוא ויתנחם איך באמת ניחם על הרעה, אבל י"ל ע"פ מה שדרשו רז"ל הובא במדרש ילקוט פ' פנחס דמי ששב נעשה ברי' חדשה לפני הקב"ה וזה נרמז ג"כ בנינו' נהפכת דמשתמע לתרי אפי נהפכת כמהפכת סדום או נהפכת שבטל נינו' הרשעה ונעשה נינו' ברי' חדשה ע"י תשובה וא"כ באמת נעשה דבור הקב"ה ולא נבטל, ובזה יובן דר"ע אמר גר נושא אשת אחיו מאמו והטעם כמו שפי' רש"י דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אכן מנ"ל לומר שדבר שלא נשתנה לעין יהי' כאלו בטל ונולד מחדש לזה מביא הרי כתיב שנית ולא שלישית וקשה קושית הגמרא הרי כתיב כדבר ד' ע"י יונה בן אמתי וצ"ל כתי' רנב"י כשם שנהפך נינו' וא"כ מזה נראה שקרי לי' נהפך ע"י תשובה שהרי רק לענין זה מקיש הא דירבעם לנינו' וזה ע"כ ע"י שנעשה ברי' חדשה וא"כ אין תימא לומר ג"כ על גר כן:

בתוספות ד"ה על עסקי. תימא דאמאי אצטריך למיכתב שנית. לכאורה הי' אפשר לומר ע"פ מה שתרצו לקמן לרנב"י דנבואת ההיטב חרה לך בו ביום הי' ולא חשיב רק חד נבואה עם הך דשנית וא"כ י"ל דגם לרבינא מתרצינן כך ובאמת חשבינן זה ג"כ על עסקי ננוה דהא הנבואה הי' ואיך לא אחוס על ננוה ולכן כתיב שנית לאשמעינן הך גופא דנבואת ההיט' חרה לך באותו יום היתה ולכן לא נחשב לנבואה שלישית, אכן לענ"ד מה שכתבו התוספות דהנבואה באותו יום הי' צע"ג דהפסוקי' מוכיחים נגד זה דגם אי נאמר דציווי הקב"ה לקרוא בננוה וקריאת יונה מהלך יום א' ושניחם הקב"ה על הרעה ע"י תשובת אנשי ננוה ויציאת יונה מן העיר וצמיחת הקקיון הי' הכל ביום א' מכ"מ כתיב בפי' שממחרת יבשה הקקיון ואז היתה הנבואה ההיטב חרה לך וא"כ ע"כ ב' הנבואות לא ביום א' היו והתוספות הרא"ש באמת לא כתב בזה כתי' התוספות רק כיון דשניהם על עסקי ננוה היו לא חשיב רק נבואה א', אכן גם זה צ"ע דא"כ ראשון ושנית ג"כ לא יחשוב רק נבואה אחת, ולכן נלע"ד ביישוב קושית התוספות לרנב"י לפי מה דכתבו בדבור שאחר זה דלא חשיב אלא דברים שהם צורך גדול כגון מעשה ננוה ולכן הך דבור דההיטב חרה לך ואיך לא אחוס על ננוה לאו צורך גדול הי' אחר שכבר ניחם הקב"ה על הרעה, א"נ י"ל דלא חשיב רק מה דהי' נבואה לעתיד אבל הך דבור דאיך לא אחוס לא הי' רק דבור הקב"ה ולא נבואה לעתיד כמו הנך ראשונים דמעשה ננוה ולכן שפיר כתב שנית ועכ"פ ע"כ לאו באותו היום הי' וא"כ קושיתם דהכא במקומה עומדת ל"ל למיכתב שנית, וי"ל ע"פ מה שכתב רש"י (במלכים ב' י') והיא במכילתא (ר"פ בא) דלכך נענש יונה דלא דברה שכינה עמו שלישית משום שברח מפני זכותן של ישראל והקפיד על כבוד הבן יותר מכבוד אב, ולפ"ז י"ל י"ל דלכך פרט הכתוב שנית להשמיענו זה שהי' ראוי שנבואה שלישית ג"כ תאמר על ידו דהיינו לרבינא נבואה של נחום שהיתה על עסקי ננו' ולרנב"י גם נבואה אחרת רק שנענש ולא נאמרה רק שנית אבל אי לא הוי כתיב שנית לא ידענו זה שהרי כמה נביאים הי' שלא נתנבאו רק נבואה אחת או שתים:

בד"ה רב נחמן ע"י יונה בן אמתי. מדרש הוא בסדר עולם ושם כתיב ויאמר ד' אל יהוא וגו' מי אמר לו כך יונה בן אמתי עכ"ל, והנה לכאורה היו התוספות יכולים להקשות מנבואה קדומה דהנבואה שנאמרה ליהוא כה אמר ד' משחתיך למלך אל ישראל (מלכים ב' ט') היתה ג"כ ע"י יונה בן אמתי כמבואר ג"כ בסדר עולם הובא ברש"י (שם) ולא עוד שבזה לא שייך תירוץ התוספות דודאי משיחת מלך לישראל צורך גדול הי', אך באמת זה אינו דשם לא היתה הנבואה ליונה רק לאלישע ששלחו ליונה שהי' מבני הנביאים לפניו, אכן לפי הנראה מהפסוקים גם. נבואה זו דבני רבעים הי' זמן קצר אחר זה וא"כ דוחק שמאז ועד נבואה זו נעשה מיונה שהי' תלמיד נביא נביא ובפרט שאלישע עוד האריך ימים אחר זה שהרי עוד הי' חי בימי יואש בן יהואחז בן יהוא כנראה מהפסוקים (שם י"ג), ולכן נלענ"ד שגם נבואה זו דיען אשר הטיבות היתה לאלישע ושלח ליונה בשליחות שנית ליהוא ומה שכתוב מי אמר לו כך יונה בן אמתי רצה לומר שלא נאמר דויאמר ד' אל יהוא פירושו שליהוא עצמו היתה הנבואה אלא שהאמירה זו היתה לו ג"כ ע"י יונה בן אמתי אבל לעולם הנבואה היתה כמו הנבואה הראשונה לאלישע ובזה מתורץ מה שהעירו התוספות בזה:

בד"ה נשא. מותר באחותו מן האם שנולדה בנכריות. הא דלא מותר גם באחותו שנולדה בקדושה דהא ליכא גזירה גבי' כיון שהוא נולד שלא בקדושה ולית לי' קורבא היינו טעמא דאף דהוא מותר בה מכ"מ היא תהי' אסורה להנשא לו דבה איכא גזירה שתנשא גם לאחי' שנולד אחרי' בקדושה אבל היכי שתרוייהו שלא בקדושה נולדו בזה ליכא למיגזר כלל:

בא"ד. וקשה דהא לעיל בפ"ב. ליישב שיטת רש"י י"ל דודאי לרב ששת דאסר לגר אשת אחיו מאמו דאתו לאחלופי בישראל גם באחותו אסור אפילו נולדו שניהם שלא בקדושה רק דהכא פי' רש"י להס"ד דרצה להוכיח מהא דקתני ומותר באשת אחיו מאמו כרב אחא בר יעקב דבנשא בגירות איירי וא"כ לכאורה יקשה מ"ש באשת אחיו דמותר ומ"ש באחותו דאסר ואף דרש"י כתב לקמן דה"ט דבקורבא גזר רבנן אבל ע"י קדושין לא גזור היא גופא תקשי' דמ"ש כיון דטעמא שיבא להתיר גם ע"י ישראל בכה"ג מ"ש ע"י קורבא מע"י קידושין ועוד קשה דהא חמותו ג"כ ע"י קדושין ואעפ"כ גזרינן כקושית התוספות, ולכן סבר רש"י דלרב אחא בר יעקב באחותו ליכא טעמא משום דאתי לאחלופי בישראל אלא משום גזירה שמא ישא גם אחותה שנולדה בקדושה אבל באשת אחיו שע"י קדושין דוקא הוא לא גזרינן כן דבזה הוי חשש יותר רחוק שמא לא יהי' לו אח בקדושה ואם יהי' לו שמא לא ישא אשה ואם ישא שמא לא תמות בחייו אבל באחותו ליכא רק חשש א' שמא יהי' לו אחות בקדושה וישאנה ולכן גם בחמותה חיישינן אי שרינן לו יסבור דליכא קורבא גם בבתה הנולדה בקדושה וישאנה ג"כ אחר שנשאה ובזה יש איסור שריפה אבל אי החשש משום דאתי לאחלופי בישראל בכה"ג ודאי ליכא לחלק בין אשת אחיו לאחותו וחמותו, אכן כל זה לרב אחא בר יעקב דלא גזר באשת אחיו מאמו דלמא אתי לאחלופי אבל לפי מה דמסיק דבנשאה בעודו עכו"ם איירי אבל בנשאה בגיורת באמת אסור אחיו בה וכרב ששת ומשום דאתי לאחלופי לטעם זה באמת גם באחותו אסור אפילו נולדו שניהם שלא בקדושה משום דלמא אתי לאחלופי בישראל ולכן ל"ק מסוגיא דלעיל (פ"ב) דהיא כרב ששת דאסר דפסקינן כוותי':

ובהכי יש ליישב ג"כ הא דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם פסקו כרב ששת דאסר דכתבו הטעם כיון דלא אפסיק הלכתא בפי' עבדינן לחומרא וכבר הביא הנ"י בשם הריטב"א ושאר פוסקים דפסקו כרב אחא בר יעקב כיון דאיסור דרבנן הוא אזלינן לקולא וא"כ ודאי יקשה למה פסקו הם מספיקא לחומרא באיסור דרבנן, אבל לפ"ז א"ש די"ל דהם פירשו ג"כ כפי' רש"י וכדכתבנו וא"כ מוכח מסתם גמרא דלעיל דס"ל כרב ששת ולכן שפיר כתבו כיון דלא איפסק הכא בפי' כראב"י עבדינן לחומרא כרב ששת דסתם גמרא כוותי' אתיא:

בא"ד. דכשתי אמהות דמי אפילו הכי אסירי. במהרש"א הקשה דלפ"ז מאי פריך לרב ששת מהך דאשת אחיו מאמו דלמא גם ר"ש לא אסר אלא בהי' לידתו שלא בקדושה אבל בהי' לידתו בקדושה לא, ולענ"ד י"ל דאי אפשר לומר לפי המסקנא לר"ש כן דהא בש"ס לעיל מוכיח מהא דקתני אפילו במתניתן דאפילו האחד הורתו ש"ב והשני הורתו ג"כ בקדושה דאף דכב' אמהות דמי אפילו הכי אסור לר"ש וא"כ ה"ה ג"כ בשלידת האחר בקדושה והשני שלא בקדושה לא מותר מטעם דנראה כב' אמהות כיון דמוכח עכ"פ דהיכי דלא נחלקין לגמרי בין בהורה בין בלידה לא מחזי כב' אמהות:

בא"ד. ולא שייך בה שמא יאמרו. עיין במהרש"א שכתב שזה אינו מדוקדק לפי מה שכתב ר"י לקמן דאחותו בין מן האב בין מן האם מותר בגיותם, ולא ידעתי מאי קשיא לי' דמאן לימא לן דריב"א לא ס"ל כרבינו חיים לקמן דס"ל דנאסרו בגיותם וגם רש"י בסנהדרין הכי ס"ל דאחותו מן האם נאסרה לבני נח:

בא"ד. דאסר ב"נ באחותו בין מן האב בין מן האם. עיין ברש"י בסנהדרין (דף נ"ח) שפי' ג"כ שם דלר"מ אחותו מאמו אסורה לב"נ דסבר כר"א ודרש את אביו זה אחות אביו ואת אמו זה אחות אמו וא"כ כש"כ אחותו מאמו אבל אחותו מאביו לא הוי כש"כ מאחות אביו דהיא גופא ג"כ לא אסורה אלא משום צד אם שהיא אחות אביו מן האם כמו שפי' רש"י שם אבל רבינו חיים הוסיף דאפילו אחותו מאביו ג"כ דאורייתא דר"מ דרש קרא לאחותו מאביו ואמו ממש, ומה שהקשו התוספות עליו דהא משמע דכ"ע מוקי קרא לאחות אביו ואחות אמו והיינו מדאמרינן דאחות אביו מן האם ואחות האם מן האם מוציא ומדמוקי התם בסנהדרין ברייתא כר"מ אליבי' דר"א לפענ"ד י"ל דר"ח מפרש טעמא דאחות אב ואחות אם כפי' רש"י דהכא גזירה משום אחותו ולא משום קרא דקרא דעל כן יעזוב קאי אאחותו מאביו ואאחותו מאמו:

ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספות עוד אר"ח דהתם משמע דטעמא דאחות אב מן האם הוא משום שמא ואמרו ושייך שמא יאמרו גם בלא ראה עצמו שעה א' בנכריות, דלפ"ז א"ש דבאמת אין הטעם משום שמא יאמרו אלא כפי' רש"י דהכא משום גזירה דאחותו אבל באחות האב מן האב ליכא למיגזר אטו אחותו מן האב דאין לו קורבת האב אפילו אם יוליד אביו בקדוש' כיון שהורתו שלא בקדושה הי' ומהא דמוקי ר"מ כר"א אין ראי' די"ל דמשום אחותו הוצרך לאוקמי' כן:

א"נ י"ל דס"ל ר"ח כמש"כ התוספות בסנהדרין שם דלא מהנך דחייבי כריתות פריך שם דר"מ אדר"מ אלא משום אשת אביו וחמותו ולכך הוצרך לאוקמי' כר"א אבל לעולם י"ל דלר"מ גופא קרא לאו באחות אביו וא"א איירי אלא באחותו ונקט ר"א משום דהוצרך להביא הך ברייתא משום פלוגתא דר"ע אבל לעול' באחות אביו ואחות אמו אין הטעם משום שמא יאמרו דלא שייך כיון שלא ראה עצמו שעה א' בנכריות:

ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספות (בד"ה אחות האב) אפי' רש"י שכתב דגזרינן משום אחותו חן האם שהרי בסנהד' משמע דטעמא משום שמא יאמרו, ולפ"ז י"ל דרש"י דהכא כשיטת רבינו חיים ס"ל דלא שייך שמא יאמרו כיון שלא ראה עצמו שעה א' בנכריות ולכן ע"כ כתב הטעם משום גזירה ואף דרש"י בסנהדרין באמת כתב משום שמא יאמרו בלא"ה חלוק שיטת רש"י שם מהך דהכא דהא לענין אחותו כתב שם ג"כ הטעם משום שמא יאמרו והכא כתב משום גזירה דאחותו שנולדה אחריו, וגם סתירה זו א"ש לפי מה שפירשנו דהכא כשיטת ר"ח ס"ל דלא שייך שמא יאמרו כיון שלא נאסר שעה א' דהא איירי בנולד בקדושה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף