ערוך לנר/יבמות/צג/א

ערוך לנר יבמות צג א

דף צ"ג ע"א

בגמרא יותר מן הראוי לו. ק"ק היאך מקשה כן על ר"ל כיון דמשיב ר"ל לר' יוחנן כן והא ר"י ס"ל בקידושין (דף ס"ב) דכל שיש בידו לעשות מקרי דבר שבא לעולם ורק מה שתלוי בדעת אחר כגון גירות שחרור וגירושין וכדומה מקרי אין בידו לעשות והרי הכא יש בידה לעשות מלאכה בלא דעת אחר, וי"ל דכל שאין בידו לעשות מיד בלי איחור מקרי ג"כ אין בידו לעשות כנראה מפי' רש"י שם שכתב שבידו לתלוש ולהפריש מיד עכ"ל והרי הכא אין בידה לעשות מיד אותה מלאכה שהקדישה שהרי המלאכה ראשונה שעושה היא לבעל שמשועבדת לו וכמו שאמר באמת ר"ע שמא תעדיף והרי העדפה א"א לה לעשות קודם העיקר ולכן מקרי אין בידה ולא דמי למה שכתבו התוספות לקמן (ד"ה מייתי) דאין נראה לחלק בין קרוב בין רחוק דשם היינו טעמא דא"כ נתת דבריך לשיעורים ולא ידענו כמה מקרי קרוב וכמה רחוק ועוד דשם אין מעוכב ע"י מעשה אבל הכא מעוכבת מעשה בנתים ולכן מקרי אין בידה לעשות עכשיו:

עשר מפירי דביתי'. ראיתי קושיא בשם הגאון ר"ע אייגר ז"ל לפי מה דקאמר רנב"י להוכיח מזה דר' ינאי ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל א"כ מאי קמבעי לי' בנדרים (ל"ו:) בתורם משלו על של חבירו אם צריך דעת חבירו או לא תפשוט מהא דרנב"י דצריך דעת דאי א"ל דעת למה חשיב דבר שלב"ל הרי יכול לתרום על של חבירו וא"כ ה"ל דבר שב"ל והניח בצ"ע, אכן לענ"ד קשיא יותר דהרי הסברא דצריך דעת קאמרינן בנדרים (שם) משום דמצו' דידי' היא וניחא לי' למעבדי' והרי ע"כ הכא האריס הי' רגיל להביא לר' ינאי בטבלו דאל"כ למה חשש ר' ינאי שהאריס לא יתרום כפעם בפעם וכיון דכן הרי דלא קפיד לעשות המצו' בעצמו וא"כ ממנ"פ הי' יכול ר' ינאי לתרום אפילו אם אדם מקנה דבר שלב"ל, ובאמת לכאורה הי' נ"ל להביא ראי' עי"ז דלא כפי' התוספות דהפירות של האריס הי' אלא שהיו של ר' ינאי וכמו דמשמע הלשון הוי ליה אריסא דמשמע אריס שלו הי' ומה שחשיב דבר שלב"ל שחשש ר' ינאי דעדיין היו במחובר ולא חשיב יש בידו כיון שהי' רחוק ממנו ואף שהתוספות כתבו דלא נראה לחלק כבר כתב הריטב"א שנראה מדברי רש"י דמשל ר' ינאי הוי ולפ"ז א"ש דחשיב דבר שלב"ל:

למישרי טלטול דרבנן. ק"ק דהכא משמע דאיסור הפרשת תו"מ בשוי"ט הוא משום טלטול וכן אמרינן ביומא (דף פ"ג) והרי א"צ לטלטל כלל דסגי בקובע מקום בצפונו או בדרומו כדאמרינן (בתרומות פ"ו) ועוד דבמתניתן פ' משילין נראה דעת רש"י דהטעם משום מתקן וכן נראה מדברי התוספות גטין (דף ל"א) וכ"כ בפי' הרמב"ם (ה' שבת פ' כ"ג) הטעם משום מתקן, שוב א"ע ראיתי בספר תוספות י"כ ביומא שעמד גם כן ביה אכן לא הקשה רק קושיא השנית וגם במה שתירץ שם לא מתורצת קושיתנו ראשונה, וצ"ל דרבותא קאמר דאפילו היכי שמטלטל ג"כ ליכא רק איסור דרבנן:

ברש"י ד"ה כל הימים. שלא יבטל עונג שבת. משמע דעונג שבת דאורייתא כיון דמקרא דרש כן וק"ל מנ"ל כן דהא בפסחים (ס"ח:) לא יליף רק מקרא דוקראת לשבת עונג דהוא דברי קבלה וי"ל דמזה עצמו מוכח דמדאורייתא הוא דהרי אין נביא רשאי לחדש דבר אע"כ דגמרא גמירא ואתי ישעי' ואסמכי' אקרא וכדאמרינן סנהדרין (ספ"ב) אתי יחזקאל ואסמכי' אקרא וכן משמע מדברי הסמ"ג שהביא הב"י א"ח (סי' רע"ד) דאכילת פת בשבת מן התורה הוי' ע"ש, ובלא"ה לרש"י לשיטתו א"ש דצריך קרא למעשר לצורך שבת שהרי ס"ל בנזיר (דף ד') דקדוש על היין או על הפת הוא מן התורה וגם צריך לשתות מן התורה ע"ש וא"כ צריך קרא דצריך לפרוש לפעמים טבל משום שבת בשצריך לקדש עליו:

בתוספות ד"ה אין צריך. משום דקסבר אין אדם מקדיש. עיין במהרש"א שכתב דלפי המסקנא בלא"ה אי אפשר לומר כן רק דקושית התוספות משום דבכתובות מפרש פלוגתייהו בההעדפה ע"י הרחק מנ"ל כן דלמא טעמא משום דאין אדם מקדיש, אכן לכאורה אין זה מספיק דאכתי יקשה דלמא הגמרא דכתובות אזלא לפי המסקנא דהכא דמוקי ביקדשו ידי לעושיהם, אבל י"ל דהמ"ד דמוקי פלוגתייהו בהעדפה הוא ר' יוחנן שם ור"י ע"כ לא מוקי ביקדשו ידי דהא ר"י מייתי הכא ראי' לר' ינאי ממתניתן ולא מוקי כר"ע משום דס"ל מתוך הך משנה דכתובות מוכח דר"ע אית לי' אדם מקנה דבר שלב"ל וכמו שמוכיח כן רנב"י לקמן ולכן לר' יוחנן הקשו התוספות שפיר:

בד"ה יתקדשו. להקב"ה שעשאם. א"ל דא"כ למה אמר לשון רבים ולא לעושו לשון יחיד דמצינו גם בפסוק ל"ר ישמח ישראל בעושיו אבל מצינו ג"כ לשון יחיד (איוב מ') העושו יגש חרבו:

בד"ה קנוי' לך. הי' מוטל עליו להחזירם וחשיב כאלו הן בעין. ק"ק דאכתי קשה אלאחר שתשחררי דמתניתן למה צריכה לשלם בזה הא לא מטי לידה כלל דהא כשנתן לה מה שקנה עבד קנה רבו ואיהו הוא דאפסיד שנתן לה כשהיא שפחה וא"כ אמאי קתני מקודשת סתמא הא בנתאכלו המעות לא תהי' מקודשת, וי"ל דודאי כשנתן לה סתמא בלאו הך טעמא דאין אדם מקנה דשב"ל ג"כ אינה מקודשת דהא לא נתן לה מידי אלא ע"כ איירי שנתן לה ע"מ שתצא בו לחירות דבכה"ג בין לרב ששת בין לר"א אליבי' דרבנן אין לרבה רשות על המתנה כמבואר בקדושין (כ"ג:) ובכה"ג שפיר צריכה להחזיר ועיין בש"ח בב"מ (דף ט"ז) שכתב בשם הריטב"א תי' אחר על קושיות התוספות:

בד"ה מייתי כנתה. לא חשוב דבר שלב"ל. ק"ק דמנ"ל להש"ס לדייק דר' ינאי ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל דלמא באמת הי' משל ר' ינאי ומה ששאל הי' אם לתרום שלא מן המוקף, ולכאורה מזה ראי' לפי' רש"י ז"ל דקרא שהשיב ר"ח הי' אלתרום דבר שלב"ל דלפ"ז א"ש ועיין מש"כ לקמן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף