ערוך לנר/יבמות/ס/ב
בגמרא והרי פנחס עמהם. כתב הריטב"א שהרי כבר נתכהן פנחס אבל ק"ל דהתינח למ"ד בזבחים (דף ק') דפנחס הי' מתחל' כהן או שנתכהן משהרג לזימרי אבל לרב אשי שם דלא נתכהן עד שעשה שלום בין השבטים מאי ראי' מפנחס, וי"ל דרב אשי לא קאמר שם רק לר' נחמי' אבל ר"ש לשיטתו אזיל דס"ל (שם) דנתכהן פנחס מתחלה שהרי קאמר שם והלא פנחס הי' עמהם, ולפ"ז מה דקאמר הכא ורבנן לעבדים ולשפחות צ"ל דלא קאמר אלא אליבי' דרבי חנינא דס"ל דנתכהן פנחס גם לר"נ משהרגו לזימרי דלרב אשי מצי למימר דרבנן כר"נ ס"ל דלא נתכהן פנחס עד שעשה שלום בין השבטים:
בת שלש שנים ויום א' נמי. בתוספ' הרא"ש פירש דהכי קפריך בשלמא אי לא מפרש מקרא דהחיו לכם י"ל דהטעם הוא שמא נבעלה וזה לא שייך בפחות מבת ג' אבל השתא דיליף מקרא פריך שפיר, אכן לא זכיתי להבין דאם אפשר לומר כן אכתי מאי פריך דלמא מדאורייתא אפילו ביותר מבת ג' שרי רק רבנן אסרו ביותר מבת ג' שמא נבעלה, ולולא דברי הרא"ש הי' נלענ"ד לפרש אי הכי דקאמר ע"פ מה דמפרש בקדושין (דף ע"ח) דר"ש דרש מזרע בית ישראל עד שנזרעו בתולי' בישראל כמו שהביא גם הרשב"א בשמעתין והוסיף לבאר דע"כ דאורייתא היא דעד דאתי יחזקאל מאן קאמרה אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכי' אקרא, והשתא י"ל דבל"ז לק"מ אפילו בת ג' שנים וי"א נמי די"ל דר"ש יליף כן ממקרא דזרע בית ישראל אבל השתא דיליף מקרא דהחיו לכם א"כ ע"כ סבר דמקרא דזרע בית ישראל ליכא הוכחה דאיכא למידרש כשאר תנאי שם דאסרו גיורת לגמרי או דלא ס"ל לר"ש דגמרא גמירי לה על זה פריך שפיר אי הכי אפילו בת ג' שנים וי"א נמי:
למשכב זכר מנא ידעי. ק"ק המקשן דאכתי לא ידע מהך דרשא דלרצון להם מאי פריך מנא ידעי דלמא ג"כ ט"י ציץ וע"ק אהא דפריך ונעברינהו לפני ציץ מה הועילה בדיקה בזה הא הציץ בדק הראוים לבעול והם לא הרגו רק אותן שנבעלו ממש, ועוד י"ל ארש"י שכתב ד"ה פני' מוריקות נם הי' עכ"ל, מאי בעי בזה, והנה לכאורה י"ל דזה רצה רש"י לתרץ דודאי עיקר בדיקת ציץ לא הי' רק אבעילה ממש כדמוכח מהא דפריך ונעברינהו לפני ציץ ומה שבדק במדין הראויין לבעול נס הי', אכן אין זה מספיק דאכתי מנ"ל למקשן להקשות דלמא עיקר בדיקת ציץ לא הי' רק אראויין לבעול, ונ"ל דחדא מתורץ בחבירו די"ל דהכי קפריך מנא ידעי דא"ל ע"י ציץ דז"א שהרי לא בדק רק הראויין לבעול והם לא הרגו רק נבעלו ממש ומתרץ ע"י חביות ופריך ונעברינהו לפני ציץ כיון דהושבה ע"פ חביות היא זל"ז לבנות ישראל כדאמרינן בכתובות (דף י') א"כ אכתי למה הוצרכו להושיב כולן ע"פ חביית נעברינהו לפני ציץ ואותן שלא יקלוט ציץ הן אותן שאינן ראויין לבעול ובודאי לא נבעלו ואותו שבדק הציץ וישיבו ע"פ חביית ומשני כיון דלפ"ז עכ"פ הוראת ציץ תהי' להורות אותן שיש בהן מחיייבי מיתות ולרא כתיב ולא לפורענות:
ונעברינהו לפני ציץ. ק"ק הא בדיקת הליץ לא הי' רק לעבירה וזה שייך במדין דהתם עבירה הי' כיון דכולם עמדו לזנות ונחשבה המחשבה כמעשה וזהו מה דקאמר סימן לעבירה הדרוקן אבל הכא מה עבירה שייך וא"ל דלא הוצרכו אלא בדיקה כל דהו דציץ הי' בודק כל הצריך בדיקה א"כ לפי האמת אכתי יקשה נעברינהו לפני ארון דהוא בדק אפילו לפורענות כדמוכח לקמן (דף ע"ט) בבני שאול אע"כ כל אחד לא בדק אלא דידי' ובדיקת ציץ הי' לעבירת זנות, וא"כ צ"ע מאי פריך הכא, ואפילו לדעת הרמב"ם דזנות דפנוי' הוא איסור לאו דלא תהי' קדשה הא כבר כתב הכס"מ בהל' נערה שזה דוקא במזומנת לכך ועוד דלמא נבעלה בקדושין ונעשה אלמנה א"כ בעולה היתה ולא הי' כאן עבירה כלל ואיך שייך בדיקה ע"י ציץ:
תניא וכן הי' ר"ש בן יוחאי אומר. הא דמייתי ב' מימרות דר"ש בן יוחאי כאן י"ל דראשונה מייתי אף ששייך לדין כהן הדיוט וה"ל לאתויי לקמן גבי כהן הדיוט ולא אמשנה דאיירי בדין כה"ג כמו דדייק הרא"ש לעיל אמימרא דרב דנבעלה של"כ, י"ל דרצה לאשמעינן דאפילו לכהן הגדול מותרת גיורת דהא פנחס הי' משוח מלחמה שיש לו לענין נשואין דין כה"ג כדאמרינן (ס"פ ו' דיומא), ועוד י"ל דמייתי לה הכא משום הא דמייתי עלה מהך דאם נשא נשוי דאיירי בה לעיל ומשום דיליף לה מקרא דמדין מייתי לה אידך דר"ש דפליגי ג"כ בקרא דמדין, שוב ראיתי ביש"ש שהעיר ג"כ על זה היאך שייך מימרא דקברי כותים לכאן ותירץ בדוחק והנלפענ"ד כתבתי:
ברש"י ד"ה כשירה לכהונה לא מחזקינן לה כזונה. עיין ברשב"א שהקשה לפ"ז לא יהי' רק איסור דרבנן ומסוגיא משמע דהוי דאורייתא עי"ש, אכן לפמש"כ התוספ' לקמן (ס"א.) שפיר י"נ דס"ל לרש"י דזונה ודאי מדאורייתא היא וכן כתב גם הריטב"א שפסולה מטעם זונה אפילו ודאי לא נבעלה:
בד"ה והכשירה. הניחה תחת בעלה כהן. ק"ק דלשון הכשירה משמע לכתחלה להנשא, ועוד י"ל למה נקט ומצא בה בת גיורת לנקוט גיורת סתם כדקאמר לקמן ההוא כהנא דאינסב גיורת וכו', ולכן לולא פי' רש"י הי' נלענ"ד דהבת היתה בת מאותה שנתגיירה פחות מבת ג' ונשאת לכהן ואם אסורה היתה אמה אזי היא חללה ומה דקאמר הואיל ואינסב אינסב הכי קאמר כיון דאמרי' דאם נשא אין מוציאין כש"כ שאין הולד חלל כמש"כ ה"ה והמ"ל (בפ' י"ז מהל' א"ב הל' ז') ולכן הכשירה להבת להנשא לכתחלה לכהן כיון שלאו חללה היא, וא"ע ראיתי שכן הוא ג"כ בירושלמי בקדושין הביאו אותו התוספ' בסנהדרין (פ"ב.) ע"ש:
בתוספות ד"ה והא אמר והשתא פריך אפכא. עיין במהרש"א שפירש דרכי קשיא להו מדפריך לעיל לר"ח מכלל דלרבי יהודה א"ש משום דאיכא למימר דכר"ש ס"ל, אכן לפענ"ד אין זה דיוקא די"ל דפריך לר"מ משום דכתיב בראשון בברייתא ובאמת ידע שפיר דגם לרבי יהודה יכול להקשות אף אי כר"ש ס"ל רק שאין זה סוגית הש"ס להקשות ב' קושיות בפעם א' דלא מתרץ בחדא תירוצא ולאחר שתירץ לר"מ ממילא לא יכול להקשות עוד לר' יהודה כיון דיכול לומר דכר"מ ס"ל, ועיין במהרש"ל שכתב דלא ילפינן בתולה מבתולי' בגז"ש כיון דלא דמי להדדי, אכן לא ידעתי הא בכה"ג כתיב ג"כ בתולה מעמיו יקח וילפינן בתולה מבתולה וכן נראה מדברי הרשב"א:
בא"ד. וא"ת מאחר דמרבינן. ק"ק דעדיפא מזה הוי להו להקשות כיין דאי לאו אליו ה"א אפילו מקצת בתולה משמע א"כ לא לכתוב אליו ולא י' דבתולי' והוי מרבינן בוגרת בין בכה"ג בין בטומאה ממשמעות בתולה, וראיתי במהרש"ל שהקשה כן לעצמו ותי' דאז ה"א דילפינן מאונס ע"ש, אכן לפ"ז גם התוס' לא מקשים מידי וגם ע"פ תי' התוספ' מתורצת קושית המהרש"ל, וצ"ל דמהרש"ל כתב כן אליבי' דשיטת רש"י דפירש בתולה מהתם מאונס ולפירושו באמת א"צ לומר כתי' התוספ' אבל התוספ' לשיטתם קאי דלא פירשו דה"א דילפינן מאונס:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |