ערוך השולחן העתיד/זרעים/צא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כמו שבכל האיסורים אוסר נתינת טעם כמו כן תרומה בחולין כדתניא בחולין [צ"ז.] קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם קדירה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם וממילא דהוי ככל האיסורים והכלים צריכים הגעלה וכלי חרס לא מהני הגעלה. ומה נפלאים דברי הרמב"ם בזה שכתב בפט"ו דין י"ט קדירה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם ואם שטף הקדירה במים או ביין ה"ז מותר לבשל בה ואם בשל במקצת הכלי א"צ לשטף את כולו אלא שוטף מקום הבישול בלבד עכ"ל ושטיפה הוא בצונן וכבר צווח על זה הראב"ד ככרוכיא והרי צריך הגעלה וחרס שבירה ע"ש:
(ב) וחכמי לוניל שאלו להרמב"ם על זה והשיבם בלשון זה שסמך בזה על המשנה השנויה בסוף תרומות המערה מכד לכד נוטף ג' טיפין ונותן לתוכה חולין הרכינה ומיצה הרי היא תרומה וכו' שמענו ממשנה זו שאין הקדירה שנתבשל בה תרומה צריך הגעלה אלא שטיפה בלבד וק"ו הדברים ומה אם היין או השמן הנשאר בדופני הכד אינו מדמע וכו' ק"ו לקדירה שנבלעה תרומה בחרסיה שאין בו ממש וכו' ולפיכך אנו אומרים שאין הקדירה צריכה אלא רחיצה בלבד ולא הוצרכתי רחיצה אלא מפני שהיא ע"י האור להחמיר וכו' עכ"ל ואין דבריו מספיקין דמאי שנא מכל האיסורים ואף דהתירא בלע הלא חמץ קודם הפסח ג"כ התירא בלע ובשר בחלב ג"כ התירא בלע וצריכין הגעלה ומה שמדמה לכד אינו דמיון דהתם בטלין בששים וביותר מששים:
(ג) והאמת נלע"ד דעיקר כוונתו בתשובה לענין אחר ע"פ מ"ש לעיל סי' פ"ב סעי' י"ד בטעמא דהך דינא דג' טיפין דהלא בכל האיסורים אסור לבטל איסור לכתחלה ובארנו ע"פ גמ' דכריתות [ז'.] דתרומה אחרי שכבר השתמשו בה תשמיש הראוי לה כגון שהכהן סך על גופו שמן של תרומה ישראל מעגל בו וכן כלי שהיה בה שמן של תרומה ועירו ממנה כדרך העירוי שוב השירים הוה כנתחללו וילפינן זה מקרא ע"ש:
(ד) וזהו כוונת הרמב"ם בתשובתו שהרי התירו שמן הדבוק לכותלים ומבטלין איסור לכתחלה מה שאסור לעשות כן בשאר איסורים אלא משום דזה לא נחשב תרומה וכתרומה מחוללת היא ק"ו הבלוע בכותלי הכלי דאין בה קדושת התרומה ולכן די בשטיפה בלבד אבל דעת רש"י ותוס' בזבחים [צ"ו:] דבתרומה צריך הגעלה כבכל האיסורים וכפי הגירסא שם מוכח להדיא דצריך הגעלה בחמין ע"ש והרמב"ם יפרש דלפי המסקנא דאמר שהתורה מיעטה תרומה ממריקה ושטיפה היינו משניהם ממריקה בחמין ושטיפה בצונן אלא די באחת בשטיפה בצונן ולמ"ד תרווייהו בצונן מיעטה משטיפה יתירתא אלא די בשטיפה אחת:
(ה) כתב הרמב"ם שם דין ד' כבר בארנו בהלכות איסורי מאכלות שהמחמץ והמתבל אוסר בכל שהוא לפיכך אם ריסק תפוח של תרומה ונתנו לתוך העיסה והחמיצה כל העיסה מדומעת ואסורה לזרים ביצה שנתבלה בתבלין של תרומה אפילו חלמון שלה אסור מפני שהוא בולע עכ"ל וזהו משנה ספ"י ולפנינו הגירסא שנתבשלה ולגירסא זו אפילו כשנתבשלה בקליפתה דהבישול נותן טעם אף דרך הקליפה אבל לגירסת הרמב"ם נראה דוקא קלופה נותנים התבלין טעם ואף גם בחלמון ולא בקליפתה אבל מירושלמי לא משמע כן דאמרינן שם תני בר קפרא חלמון אסור וכ"ש חלבון ובשם הגירסא כהרמב"ם ע"ש ואם נאמר דבקלופה מיירי מאי קמ"ל והרי מתבל החלבון אלא ודאי דבאינה קלופה מיירי וקמ"ל דלא תימא דהטעם יורד מהקליפה להחלמון דנוח ליבלע ולא להחלבון קמ"ל דאדרבה דכ"ש להחלבון דקליפת הביצה יש בה חללים דקים:
(ו) עוד כתב שאור של תרומה שנפל לתוך עיסה והגביהו ואח"כ נתחמצה הרי זו מותרת עכ"ל וזהו תוספתא פ"ח [הל' ט'] כלשונו של הרמב"ם ונראה דה"פ דאח"כ נתחמצה ע"י השאור ומ"מ כיון שבעת שהיתה בתוך העיסה לא נתחמצה ולא נאסרה העיסה אז ולכן אחר נטילת השאור אף שנתחמצה מכחה הקודם אינה אוסרת:
(ז) והנה לבד שזה קשה הציור ק"ל מהא דתנן פ"ב דערלה [מי"א] שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו וכו' וחכמים אומרים וכו' דאינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ ומוקי לה אביי בפסחים [כ"ז.] שקדם וסילק את האיסור עד שלא החמיץ ע"ש והשתא לדברי הרמב"ם בסילק הא אפילו יש בו כדי לחמץ מותר כיון שסילקו קודם שהחמיץ וצ"ע [ובאמת הגר"א הגיה בתוספתא כמו לשון המשנה ע"ש ודין המשנה לא נמצא ברמב"ם לא כאן ולא בפט"ז ממאכ"א אך מכ"ש שמעינן דפסק שם דשאור של תרומה ושל כלאי הכרם אינו מצטרף לאסור לכהנים וכ"ש של חולין ושל תרומה לישראל אבל דברי הרמב"ם כאן צ"ע ושנאמר דכוונתו דאח"כ נתחמצה ע"י שאור של חולין א"כ אפילו לא הגביהו נמי מותר אם לא היה בה כדי לחמץ ואולי כוונתו למשנה דערלה שם שאור של חולין שנפל בעיסה ויש בו כדי לחמץ ואח"כ נפל שאור של תרומה ויש בו כדי לחמץ אסור וא"כ כ"ש בנפל תרומה מתחלה ולכן דוקא הגביהו מותר ולא ה"ל לסתום כולי האי וגם דין זה לא מצאתי ברמב"ם]:
(ח) עוד כתב כבר בארנו שאם נתערב תרומה מין בשאינו מינו בנותן טעם לפיכך בצל מחותך שנתבשל עם התבשיל אם הבצל תרומה והתבשיל חולין ויש בו טעם הבצל הרי התבשיל אסור לזרים ואם הבצל חולין והתבשיל תרומה ונמצא טעם התבשיל בבצל הרי הבצל אסור:
(ט) עדשים שנתבשלו ואח"כ השליך לתוכן בצל יבש אם היה שלם ה"ז מותר ואם היה מחותך בנותן טעם ואם בשל הבצל עם העדשים בין שלם בין מחותך משערין אותו בנותן טעם ושאר כל התבשיל בין שהשליך הבצל אחר שנתבשל בין שבשלו עם התבשיל בין שלם בין מחותך בנותן טעם ומפני מה בצל שלם לתוך עדשים שנתבשלו אין משערין אותו מפני שאינו שואב מהם שהרי הוא שלם ולא פולט לתוכן שכבר נתבשלו ואם היו בצלים רכים הרי הן כמחותך וכן אם ניטל פטמתו וקליפתו החיצונה או שהיה לח הרי הוא כמחותך והקפלוט בין לח בין יבש בין שלם בין מחותך בנותן טעם עכ"ל וזהו הכל בפ"י ובירושלמי שם:
(י) והנה הרמב"ם סתם וכתב סתם עדשים ובצל ולא הזכיר איזהו של תרומה ואיזהו של חולין ומשמע דאין חילוק אבל בירושלמי שם ריש פ"י אומר מתניתן בבצל של חולין שנתנו לתוך עדשים של תרומה אבל בבצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים של חולין לא בדא ע"ש וס"ל דהבצל אינו בולע מהעדשים אבל נותן טעם בהם [ועכ"מ שכתב משום דפליג אר"ח ואין שם שום משמעות ועמה"פ שם] וכן מה שכתב אם ניטל פטמתו וקליפתו החיצונה נראה כוונתו דאו קליפתו קאמר אך בירושלמי שם לא הזכיר רק פטמתו ועל קליפה חיצונה אומר דאם יש בקליפתו החיצונה כדי ליתן טעם אסור כלומר אפילו שלם ונראה שלהרמב"ם היתה נוסחא אחרת בירושלמי:
(יא) עוד כתב הכובש ירק של חולין עם ירק של תרומה ה"ז מותר לזרים חוץ ממיני בצלים וחציר ושומים שאם כבש ירק של חולין עם בצלים של תרומה או בצלים חולין עם בצלים תרומה הרי אלו אסורין כבש ירק של תרומה עם בצל של חולין הרי הבצל מותר לזרים עכ"ל וזהו משנה בפ"י [מ"י] ומזה מבואר דאין זה כלל גמור דכבוש הרי הוא כמבושל ובירושלמי א"ר יוחנן לית כאן נכבשים אלא נשלקים ע"ש וברמב"ם כתב המשנה כצורתה ובדין כבוש כמבושל בשארי איסורים לא הזכיר כלל וכבר טרחו בזה גדולי עולם ואנחנו ישבנו דבריו בס"ד ביו"ד ריש סי' ק"ה והארכנו בזה ע"ש:
(יב) עוד כתב זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה אם היו פצועין אלו ואלו או שהיו חולין פצועין ושל תרומה שלימין או שכבשן במי תרומה הרי אלו אסורין אבל אם היו שניהן שלימין או שהיו זיתי תרומה פצועין וזיתי חולין שלימין הרי אלו מותרין לפי שהפצועין שואבין מן השלימין עכ"ל כלומר ולא להיפך וגם זה בארנו ביו"ד שם בס"ד ע"ש:
(יג) ותנן התם בספ"י מי כבשים ומי שלקות של תרומה שנכבשו או נשלקו בהם תרומה הרי אלו אסורים לזרים וכ"ש בבישול גמור דשלוק פחות ממבושל ותנן בפ"ג דעוקצין השבת והוא מין ירק והיא של תרומה עד שלא נתנה טעם בקדירה הרי היא אסורה לזרים משנתנה טעם בקדירה הרי היא מותר לזרים דמשנתנה טעם נתבטלה מתורת מאכל ואינה דומה לכל הירקות:
(יד) וכתב הרמב"ם שם דין י"ג הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית יין של תרומה אם היתה פת חטים ה"ז מותרת ואם היתה פת שעורים ה"ז אסורה מפני שהשעורים שואבות עכ"ל והיא משנה שם אמנם בפסחים [ע"ב.] איתא דבפת חמה וחבית פתוחה הכל מודים שאסור אפילו בחטים לא נחלקו אלא בפת חמה וחבית סתומה וכו' ע"ש והרמב"ם השמיט זה מפני שסובר דזהו למאן דס"ל ריחא מילתא היא אבל אנן קיי"ל דלאו מילתא היא [כ"כ בשם הרי"ק] אבל שעורים שואבות והוי כממש והטור והש"ע ביו"ד סי' ק"ח כתבו כדברי הגמ' וכבר תמהו שם הגדולים בזה ואנחנו ישבנו הדברים בס"ד שם סעי' כ"ג ע"ש:
(טו) תנור שהסיקו בכמון של תרומה וזהו מה שאנו קורין קיממע"ל ואפה בו את הפת הפת מותרת שאין זה טעם כמון אלא ריח כמון ואינו כלום ושעורין של תרומה שנפלו לבור של מים אע"פ שהבאישו מימיו וקלטו הטעם מותרים המים שזהו נותן טעם לפגם ונראה דדוקא שעורים אבל חטים אינו לפגם ואסור ותלתן של תרומה הוא ועצו שנפל לתוך בור של יין אם יש בזרע התלתן כדי ליתן לבדו טעם ביין הרי היין אסור לזרים אבל טעם שנותן העץ אינו אוסר ואע"פ שטעם עצו ופריו שוה ומטעם זה בשביעית וכלאי הכרם והקדש אוסר גם הטעם מהעץ מ"מ לענין תרומה אינו אוסר דאין העץ קדוש בתרומה וזהו משנה שם בפ"י [מ"ה וכמ"ש שם הרע"ב]:
(טז) כתב הרמב"ם שם דין י"ז שתי כוסות של יין אחד תרומה ואחד חולין מזג כל אחד במים ואח"כ עירבן רואין את יין החולין כאלו אינו וכאלו יין התרומה שנתערב במים שהרי אינו מינו אם ראוי אותו מים לבטל טעם יין התרומה הרי הכל מותר לזרים ואם לאו אסור וכו' עכ"ל ולמה לא מצרפינן היין של חולין לביטול מפני שביטולו במאה ואחד והמים ביטולן בששים [תוס' ע"ז ע"ג: ד"ה שני]:
(יז) יין של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והן מותרות אפילו שהו זמן רב וכן שמן של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והן מותרות נפל שמן על גבי יין כיון דשמן עומד מלמעלה יקפנו מן היין והיין מותר לזרים וכן יין שנפל על שמן דהשמן צף תמיד מלמעלה דשמן עולה על כל המשקין כדאיתא במדרש חזית על קרא דלריח שמניך טובים ואם השמן נפל על הציר שהוא דבר חריף יקפנו ויטול קליפה מעל הציר כדי שיסיר כל הציר שבו טעם השמן וזהו בתוספתא פ"ח [הל' י'] ושם כתוב יקפנו דמשמע הרבה יטול מלמעלה ולפני הרמב"ם נראה שהיה כתוב בגירסתו יקלפנו ולכן כתב שם דצריך קליפה וגירסתינו נראית יותר כמובן:
(יח) כתב הרמב"ם סוף הל' תרומות תרומה גדולה ותרומת מעשר והחלה והביכורים כולן נקראו תרומה בתרומת מעשר נאמר והרמותם ממנו תרומת ד' ואומר כתרומת גורן ובחלה נאמר חלה תרימו תרומה ונאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ותרומת ידך ואין לך דבר שטעון הבאת מקום שלא פרטו בפסוק זה חוץ מן הביכורים ובהן נאמר ותרומת ידך הא למדת שהן קרואין תרומה לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודימוע אחד הוא וכולן עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה ואם נטמאו ישרפו ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כדין תרומת מעשר של ודאי אלא שאין לוקין על אכילתה וכל האוכל תרומה מברך ברכת אותו מאכל ואח"כ מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה וכך קבלנו וראינו אותם מברכין אפילו בחלת ח"ל שגם אכילת קדשי הגבול כעבודה שנאמר עבודת מתנה אתן את כהונתכם עכ"ל וכך השיב ר' טרפון לר"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |