ערוך השולחן העתיד/זרעים/לה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דין מקדיש שדה אחוזה ופדיונה ובו כ"ט סעיפים

(א) כבר נתבאר דשדה אחוזה מקרי מה שירש מאביו או מאמו (ת"כ פ' בחקותי) וממילא דה"ה משאר קרובים ושדה מקנה מקרי מה שקנה מאחר והנה האדם יכול להקדיש בין שדה אחוזה ובין שדה מקנה וביכולת לפדותן מיד ההקדש ומצוה נמי איכא לפדותן ובין הבעלים ובין אחרים יכולין לפדותן ולפעמים כופין הבעלים לפדות כמו שיתבאר ויש הרבה חילוקי דינים בפדייתן בין פדיית שדה אחוזה לפדיית שדה מקנה דבשדה אחוזה מקח הפדייה קצבה תורה בפ' בחקתי דכתיב ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לד' והיה ערכך לפי זרעו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף כלומר הערך כשתפדנה ושדה מקנה נפדית לפי שוויה כדכתיב ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לד' וחשב לו הכהן את מכסת הערכך כלומר השיווי ממנה וכן שנינו במשנה בערכין (י"ד א) דבשדה מקנה נותן את שוויו ובשדה אחוזה זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואין חילוק בין קרקע עידית שבעידית ובין זיבורית שבזיבורית כדתנן התם אחד המקדיש בחולת המחוז מקום שהשדות גרועים ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי שהוא מעולה שבכרמים נותן בעד זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף:

(ב) עוד יש חילוק דבשדה אחוזה כשהמקדיש פודה הוא מוסיף חומש כדכתיב בשדה אחוזה ואם גאול יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו ובשדה מקנה לא כתיב חומש וכך שנינו במשנה שם שבשדה אחוזה הוא נותן חומש ובשדה מקנה אינו נותן חומש ע"ש:

(ג) ועוד יש חילוק דבשדה אחוזה כשהמקדיש לא גאלה מיד ההקדש והגיע יובל הרי היא יוצאה לכהנים של המשמר כדכתיב שם ואם לא יגאל את השדה וגו' והיה השדה בצאתו ביובל קדש לד' וגו' לכהן תהיה אחוזתו ובשדה מקנה חוזרת לבעלים הראשונים כדכתיב שם בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחוזת הארץ וזהו כלליות העניינים וההפרשים בין שדה אחוזה לשדה מקנה:

(ד) ודע דזה שאמרנו דפודה שדה אחוזה מההקדש קצבה התורה שיעורו זהו בזמן שהיובל נוהג אבל בזמן שאין היובל נוהג פודה לפי שויו בכל מיני הקדישות (תוס' ערכין כ"ז. ד"ה המקדיש) וכ"כ הרמב"ם בריש פ"ה מערכין וחרמים ומ"מ החומש מוסיף שהרי בכל ההקדישות מוסיפין חומש ויראה לי דגם שדה מקנה כשפודה מההקדש בזמן שאין היובל נוהג דמוסיף חומש דאימתי פטרה התורה שדה מקנה מחומש בזמן היובל כמו שנתבאר אבל כשאין יובל נוהג דאז גם שדה אחוזה נפדית בשוויה ואין כאן יציאה ביובל שוב אין כאן הפרש בין שדה אחוזה לשדה מקנה והם ככל ההקדשות שמוסיף חומש ולא מצאתי מפורש דין זה (ולא תקשי ממה שפירשו רש"י ותוס' ברפ"ח דערכין דבשדה אחוזה מיירי והא בזמן שאין היובל נוהג מיירי שם דהכי קאמרי דבזמן היובל בשדה אחוזה לא שייך לשאול בכמה כיון שהמקח קצוב וזהו באומרם דבשדה אחוזה נמי מיירי ובזה א"ש ברמב"ם פ"ח מה' ערכין שכתב דפודין בין קרקעות בין מטלטלין והבעה"ב מוסיף חומש ע"ש ולמה לא ביאר דבשדה מקנה אינו מוסיף חומש אלא וודאי דשם מיירי בזמן הבית סתמא ואין חילוק ודו"ק):

(ה) כשהקדיש אדם קרקע או בהמה טמאה בהכרח או שיפדם מההקדש או שהגזבר ימכרם ושנינו בספ"ק דבכורות דמצות פדייה קודם למכירה דכתיב בבהמה טמאה ואם לא יגאל ונמכר בערכך ומצות פדייה באדון קודם וגם מפני שהבעלים מוסיפים חומש וזהו ששנינו במשנה ריש פ"ח דערכין המקדיש את שדהו בשעה שאין היובל אומר לו פתח אתה ראשון בכמה אתה רוצה לפדותה ולזה אמר בשעה שאין היובל נגד שדה אחוזה דבשעת היובל דהמקח קצוב לא שייך לומר בכמה אתה רוצה לפדותה (רש"י ותוס'):

(ו) וז"ל הרמב"ם ריש פ"ה מערכין המקדיש שדה אחוזתו מצוה עליו לפדותה הוא שהאדון קודם ואם לא רצה אין כופין אותו בד"א בזמן שמצות יובל נוהגת שאם יגיע יובל ולא יגאלנה תצא לכהנים כמו שביארנו אבל בזמן שבטלו היובלות שהרי אינה יוצאה לכהנים אלא סופה להפדות לעולם כופין את האדון לפתוח בה תחלה והיא נפדית בשוויה כשאר ההקדישות אם נמצא מי שמוסיף עליו וגואל יגאל ואם לאו אומרים לו הגעתיך ויתן מה שאמר ואינו פוחת מארבע פרוטות כדי שיהא החומש שמוסיף פרוטה עכ"ל:

(ז) והנה לדבריו שתולה הטעם דכפייה כל שאינו יוצא לכהנים ביובל לפ"ז בשדה מקנה כופין תמיד להאדון לפדות אף בזמן היובל דשדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל כמ"ש וצ"ל ג"כ דהא דנקיט שדה אחוזה לאו למעוטי שדה מקנה אתי אלא אדרבא דבשדה מקנה לעולם כופין ובשדה אחוזה רק בשאין יובל וכעין מ"ש בסעי' ד':

(ח) ודעת הראב"ד דאפילו בזמן שהיובל נוהג כופין האדון מטעם דהוא מוסיף חומש והתנא דנקיט בזמן שאין היובל נוהג לאו משום דיש נ"מ לענין כפייה אלא מפני שבזמן היובל בשדה אחוזה לא שייך לומר פתח אתה ראשון כיון שהמקח קצוב וגם דעת רש"י ותוס' נראה כן והרמב"ם ס"ל דאם רק מפני זה מי הכריחו להתנא באמת לומר לשון זה ולכן ס"ל דיש נ"מ לדינא לענין כפייה דבזמן היובל אין כופין:

(ט) במוכר שדה אחוזה נתבאר בסי' ל"ג שאינו יכול למכור מנכסיו כדי לפדות השדה מיד הלוקח וכן אינו רשאי ללוות וכן אינו יכול לגאול לחצאין ובפודה מן ההקדש אינו כן שיכול למכור מנכסיו וכן ללוות מאחרים וכן לפדות לחצאין וזה חומר בהדיוט מבהקדש ואין לתמוה על זה דבמכר חסה התורה על הלוקח כמו שביארנו שם אבל בהקדש אדרבא מצוה לפדות מההקדש מה שאינו ראוי לה ולמה תסגיר עלינו התורה את הדרך שלא יהיה בנקל לפדותה ונ"ל דה"ה ההקדש שמכר ג"כ רשאי הקונה לקנות בכל גווני כמו הפודה:

(י) וכן יש קולא בהקדש לגבי הדיוט בבתי ערי חומה דאלו בהדיוט כשמכר אינו יכול לפדות מהלוקח אחר שנה ואינו כן במקדיש דהמקדיש את ביתו או בהמה טמאה שלו שאינה ראויה למזבח או מטלטלין בכולן הדין שוה דנערכין ע"פ שווייהן ואם פדה אותן המקדיש מוסיף חומש וכן אשתו וכן יורשו כשפדאו מרבינן בת"כ שישלמו החומש וכך שנינו שם בפ' בחקתי ואם המקדיש יגאל לרבות את אשתו לרבות היורש ע"ש וכופין את הבעלים לפתוח ראשון והדמים לבדק הבית ובין שהיה הבית מבתי ערי חומה ובין שהיה מבתי החצרים ה"ז נגאל לעולם והטעם כמ"ש בסעי' הקודם אמנם אם גאלו אחר מיד ההקדש אם היה בית ערי חומה ושהה בידו י"ב חדש מיום ליום ה"ז נחלט לו כמו בקונה מהדיוט כמ"ש בסי' הקודם ואם היה מבתי החצרים והגיע היובל והוא ביד הגואל חוזר לבעליו ביובל וכן בשדה מקנה אבל לפדות מיד הפודה קודם היובל כמו שפודה מקונה ומהקדש לא מצינו מפורש ונראה שאינו יכול לכופו להפודה שיחזירנה לו ע"י פדייה בגירוע דכן מפורש בתורה בשדה אחוזה כשהקדישה ולא פדאה ומכרה הגזבר לאחר כתיב לא יגאל עוד ותשאר עד היובל ותצא לכהנים וה"ה בשדה מקנה ובבתים ואין לומר כיון דבהם בין כך ובין כך תצא להבעלים ביובל למה לא יהיה ביכולתו לפדותה מקודם די"ל דוודאי מההקדש היה יכול לפדות ומצוה עליו לפדות והיה מוסיף חומש אבל כיון שפדה אחר אין ביכולתינו להכריחו להשיבה לבעלים קודם היובל דאל"כ כל אחד יפקיע החומש מההקדש שיניח לאחר לפדות והוא יפדה מהאחר אלא וודאי דאין ביכולתו לפדות מהאחר קודם היובל וע' בסי' ל"ו סעי' ו':

(יא) המקדיש שדה אחוזתו מודדין אותה וערכה קצוב בתורה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף וזהו כל מקום שראוי לזרוע בו חומר שעורים והזריעה תהיה במפולת יד ולא במפולת שוורים והזריעה לא בקירוב לגמרי ולא בריחוק אלא בינונית ואין הפרש בין שהיא קרקע טובה שבכל א"י ובין שהיא הגרוע שבכל א"י דכך גזרה תורה:

(יב) שקל של תורה הוא סלע שבלשון חכמים ד' דינרים ובדינר ששה מעין ובמעה שני פונדיונין נמצא בסלע מ"ח פונדיונין וכשקצבה התורה חמשים סלעים למ"ט שנה דשנת היובל אינה מן המנין דכתיב אם משנת היובל יקדיש שדהו משנת ולא שנת יובל בכלל (רש"י רפ"ז ד"ה רב) נמצא דמגיע לכל שנה סלע ופונדיון והגם שיש רק מ"ח פונדיונין מ"מ כשפורטם על סלע אצל שולחני מוסיף פונדיון והוה מ"ט:

(יג) והחומר הוא הכור שני לתכין והלתך ט"ו סאין נמצא החומר ל' סאה שהן י' איפות דכל איפה ג' סאה ובית סאה היא חמשים אמה על חמשים אמה ובתשבורת שני אלפים וחמש מאות חתיכות של אמה על אמה ונמצא דבחומר ע"ה אלף חתיכות של אמה על אמה שהם בריבוע שני מאות וע"ד אמות על שני מאות וע"ד אמות:

(יד) ולכן מי שהקדיש שדה אחוזה באמצע היובל ואח"כ רוצה או הוא או אחר לפדותה מחשב כמה שנים עד היובל ולא היובל בכלל כגון שיש שמנה שנים עד היובל משלם להקדש שמנה סלעים ושמנה פונדיונים בעד כל חומר בית זרע שעורים ולפי ערך זה אם הוא פחות מחומר או יותר מחומר אך כשבעל השדה פודה או אשתו או אחד מיורשיו מוסיפין חומש מלבר וכשאחר משלם ח' סלעים וח' פונדיונין משלמים הם י' סלעים וי' פונדיונין וכן כל חומש שבתורה הוא חומש מלבר וזהו חלק רביעי מלגאו כמובן ומחוייב לשלם כל המגיע עד היובל בפעם אחת ואין ביכולתו לומר אשלם סלע ופונדיון לכל שנה שנאמר וחשב לו הכהן את הכסף עד שיהא כסף כולו כאחד (גמ' כ"ה א):

(טו) ודע דזה שכתבנו דבין אשתו ובין יורשיו מוסיפין חומש זהו בת"כ פרשת בחקתי שאומר ואם גאול יגאלנה לרבות את האשה לרבות את היורש ומשמע דאאשתו של מקדיש קאי וכן מתבאר מדברי הרמב"ם פ"ד מערכין דין ה' שכתב וכן אם פדתה אשתו של מקדיש או אחד מיורשיו הרי אלו מוסיפין חומש עכ"ל אבל הראב"ד בפירושו לת"כ פי' דקאי על אשה שהקדישה שדה אחוזה שמוספת חומש דאע"ג דכל הפרשה נאמרה בלשון זכר מ"מ אין חילוק ומביא גם פי' הראשון שכשפודה הקדש בעלה במעות שלה מוספת חומש דהבעל זוכה במעותיה והיא כשלוחו ע"ש וכה"ג מצינו במעשר שני ולדינא שניהם אמת ופירושא דיורש הוא כשאביו הקדיש והוא פודה דמוסיף חומש וה"ה שארי מיני יורשין (ועמל"מ ולענ"ד כמ"ש):

(טז) כתיב וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל ונגרע מערכך כלומר יגרע הסכום של סלע ופונדיון לשנה מן יובל שעבר עד עתה ולא ישלם רק לפי חשבון השנים הנותרות עד יובל הבא ואמרו רז"ל (רפ"ז דערכין) דאם פודה בפחות משני שנים לפני היובל אינו פודה בגירוע בסלע ופונדיון לשנה ואם בא לגאלה צריך ליתן נ' סלעים שלמים בעד חומר בית זרע דבעינן השנים הנותרות וליכא דמיעוט שנים שנים ולכן אמרו חז"ל שיזהר אדם לחוס על נכסיו ולא לפדות בפחות משני שנים לפני היובל וכן לא יקדיש בפחות משני שנים דכיון דלפדות יעלה לו ביוקר וביובל תצא לכהנים אבל כי מקדיש ג' שנים לפני היובל יש לו זמן שנה שלימה לפדות בגירוע ומ"מ אם הקדיש בפחות משני שנים הרי זו קדושה ואם בא לפדות פודה בנ' שקלים כל חומר בית זרע ואם לא פדאה יוצאה ביובל לכהנים:

(יז) שנו חכמים במשנה שם אין מחשבין חדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים ושנינו בברייתא שם (כ"ה א) מניין שאין מחשבין חדשים עם ההקדש ת"ל וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים מניין שאם אתה רוצה לעשות חדשים לשנה עושה היכי דמי כגון דאקדשיה בפלגא דארבעין ותמניא ת"ל וחשב לו הכהן מכל מקום ופירש"י הא דאין מחשבין חדשים עם ההקדש כגון שהקדיש חמש שנים וחצי לפני היובל ובא לפדותה לא אמרינן שיתן חמשה סלעים ומחצה וחמשה פונדיונין ומחצה אלא נותן ששה סלעים וששה פונדיונין דאין מחשבין חדשים להקדש אלא שנה שלימה מחשבין לחדשים אלו מיהו בהקדיש שנה וחצי לפני היובל דאם נחשב חדשים יפסיד הרבה כמ"ש בכאן יכול ההקדש לחשוב לו כשנה שלימה לטובתו כדי שיפדה בשני סלעים ושני פונדיונין ובמשנה פירש"י להיפך שלא יחשוב כשנה אלא חדשים ואין כאן שני שנים וצריך לפדות בחמשים שקל דכיון דבזה הוי טובת ההקדש מחשבין החדשים לחדשים ולא לשנה (וצ"ע שרש"י סותר א"ע והרע"ב פי' כמו שפירש"י במשנה והרמב"ם בפירושו פי' כפירש"י בגמ' ונראה שברש"י הם שני לשונות ע"ש והרמב"ם גם בחיבורו כתב כמו בפירושו והראב"ד השיג עליו וכתב כפירש"י במשנה כפי' הרע"ב ע"ש):

(יח) וז"ל הרמב"ם בפ"ד דין ז' נשאר בינו ובין היובל שנה אינו יכול ליתן סלע ופונדיון לפדותה וכו' נשאר בינו ובין היובל שנה וחדשים אם רצה הגזבר לחשוב לחדשים שנה ויתן שנים שקלים וכו' ה"ז מותר לפי שאין מחשבין חדשים להקדש שנאמר על פי השנים הנותרות שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים עכ"ל ודין שצריך לשלם בעד חדשים סלע ופונדיון כשיש הרבה שנים לפני היובל לא הוצרך להזכיר דממילא כן הוא ולדבריו הוה זה גזירת התורה דשנה וחצי לפני היובל הוה כשני שנים כיון שאין מחשבין להקדש חדשים ממילא הוי כשנה אך לפ"ז למה תלה הדבר באם רצה הגזבר ואולי מדכתיב וחשב לו הכהן משמע שברצונו תלוי:

(יט) הקדיש שדהו בשנת היובל עצמה אינו קדוש כמו במכירה בסי' ל"ג דכיון דיוצאה ביובל לכהנים איך תתקדש ביובל וזהו בין שדה אחוזה בין שדה מקנה. ויש להסתפק אם בתי ערי חומה יכול להקדיש ביובל דבתי החצרים וודאי דאינו יכול להקדיש כיון דדינם כשדה אבל בתי ערי חומה דאינם יוצאים ביובל כמ"ש בסי' הקודם נראה דבהם אין חילוק בין לפני היובל ובין בשעת היובל והוויין כמטלטלים ובהמות וכן נלע"ד עיקר והכהנים והלוים מקדישין לעולם וגואלין לעולם ויתבאר, ולכן כהן ולוי שהקדיש בשעת היובל הרי הוא קדוש (ומזה ג"כ ראיה לבתי ערי חומה כמ"ש):

(כ) כתב הרמב"ם שם דין י"ב המקדיש את שדהו אחר היובל אינה נפדית בגרעון כסף עד שיגמר שנה אחר היובל לפי שאין מחשבין חדשים להקדש לפיכך אם רצה הפודה ליתן נ' שקל לכל זרע חומר הרי זה פודה ואפילו ביום שאחר היובל ואינו גורע כלום עכ"ל ולכאורה אין שום רבותא בזה דממילא כן הוא כיון דאיכא יובל שלם ממילא שצריך ליתן נ' שקל ואי משום חידושא דאין מחשבין חדשים להקדש כבר נתבאר זה. ולולי דבריו היה נראה לומר דגזה"כ הוא דאין פדיון כלל בשנה ראשונה של אחר היובל דבעינן השנים הנותרות ולא כל השנים והכי משמע בת"כ ע"ש (אך הראב"ד בפירושו שם כתב ג"כ כהרמב"ם ובפי' הגמ' עלח"מ):

(כא) כשפודה מיד הקדש בגירוע כמו שנתבאר אין חילוק בין אם ההקדש זרע בשנים שהיו ת"י ההקדש והיה להקדש ריוח מזה או לא זרעו ולא היה ריוח להקדש דא"צ לשלם רק בעד השנים הנותרות עד היובל הבא ולא מהשנים שיצאו וכך דרשו בת"כ ונגרע מערכך אף מן ההקדש שאם אכלה ההקדש שנה או שתים או לא אכלה אלא שהיתה לפניו מנכה סלע ופונדיון בכל שנה ושנה ע"ש:

(כב) כשמודדין השדה אין מודדין אלא מקומות הראויין לזריעה היו שם סלעים גבוהים י"ט או נקעים מלאים מים עמוקים י' טפחים אין נמדדין עמה פחות מכאן נמדדין עמה כלומר דבפחות מכאן נמדדין עמה בחשבון החומר זרע וכשהן י' טפחים אין נכנסין בחשבון זרע שהפדיון הוא קצוב אלא חשבינן אותן בפ"ע ונפדין לפי שוויין (כן פירש"י במשנה דערכין כ"ה. ד"ה אין ע"ש):

(כג) וכתב הרמב"ם בדין י"ד היו בה מקומות נמוכות י' או יותר ואין בהם מים נמדדים בפני עצמן ומחשבין להם מה שראוי להם עכ"ל כלומר דכיון דהם נמוך י"ט הרי הם כשדה בפ"ע ומדאין בהן מים ראויים לזריעה ונפדין בסלע ופונדיון לשנה והראב"ד השיג עליו מה שייך נמדדים בפ"ע והרי נמדדת עמה יחד עכ"ל כלומר דהא בפודה מן ההקדש יכול לגאול גם לחצאין כמ"ש בסעי' ט' וא"כ לאיזה ענין נוגע מה דנמדדים בפ"ע אמנם הרמב"ם לשון הש"ס נקיט (כ"ה א) שאומר ולקדשו באפי נפשייהו ע"ש והכוונה כן הוא דנגד מה שאמר שכשהם עמוקים י"ט אינם בטלין לגבי השדה דיש להם חשיבות בפ"ע לזה אומר דאפילו כן הוא מאי נ"מ הא קדשי באפי נפשייהו ג"כ ומאי נ"מ אם תחשבם עם השדה ביחד או תחשבם בפ"ע וזהו גם כוונת הרמב"ם וה"פ דאפילו נמדדין בפ"ע ג"כ מחשבין מה שראוי להם וא"כ אין נ"מ ולכן הרמב"ם עצמו בפ"ז מאישות כללן ביחד ע"ש משום דבשם הדבר פשוט שכולו כאחד (ועכ"מ ולח"מ ולפמ"ש א"ש ודו"ק):

(כד) אמרינן בערכין (י"ד א) אמר רב הונא הקדיש שדה מליאה אילנות כשהוא פודה פודה אילנות בשווייהן וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואומר הש"ס דקסבר רב הונא מקדיש בעין יפה מקדיש ופירש"י דאלו הקדיש בעין רעה היה מקדיש האילנות אגב קרקע וכשמקדיש בעין יפה מקדיש האילנות בפ"ע והקרקע בפ"ע וזהו טובה להקדש דהאילנות צריך לפדות כפי שווייהן ואח"כ מביא ברייתא שאינו כן אלא פודאן ביחד בסלע ופונדיון לשנה כל חומר זרע ומתרץ הא מני ר"ש היא דס"ל מקדיש בעין רעה מקדיש וכן הוא בב"ב (ע"ב א) ופשיטא דהלכה כרבנן וכ"ש לדעת הרמב"ם בפכ"ד ממכירה דפסק דמוכר בעין יפה מוכר וכמ"ש בח"מ סי' רט"ז וא"כ כ"ש מקדיש כדאמרינן בב"ב שם:

(כה) ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם כאן בדין ט"ו וז"ל היתה מליאה אילנות אע"פ שלא פירש הרי הקדיש גם האילנות שכל המקדיש בעין יפה הוא מקדיש ומחשבין את האילנות בשווייהן והקרקע מודדין אותה ויהיה ערכה סלע ופונדיון לכל שנה ולכל זרע חומר כמו שביארנו עכ"ל ומאד תמוהים דברי הראב"ד שהשיג עליו ופסק דפודין האילנות אגב קרקע ע"ש (וראייתו מהא דר"פ דשם דפריך וליקדשו וליפרקו אגב ארעא ומתרץ דאין לו קרקע ע"ש ותמיהני דאפילו לו יהא כן הא בע"כ קיי"ל דמקדיש בעין יפה מקדיש אך באמת הקושיא דליפרקו אגב ארעא אמכירה קאי שאומר שם דאין חוזרות ביובל ורש"י מפורש פי' כן ע"ש ודברי הרמב"ם מוכרחים והכ"מ והלח"מ לא העירו זה ע"ש ודו"ק):

(כו) עוד כתב שם המקדיש את השדה שאינה ראויה לזריעה והיא הנקראת טרשין פודין אותה בשוויה וכן המקדיש את האילנות בלבד פודין אותן בשווייהן עכ"ל כלומר דמקדיש אילנות סתם אם הם ג' או יותר הקדיש גם הקרקע הצריכה לאילנות וצריך לפדות האילנות בשווייהן והקרקע בערכה שבתורה וזהו שאומר דאם הקדיש מפורש רק את האילנות בלבד א"צ לפדות קרקע כלל רק האילנות בשווייהן (כנ"ל בכוונתו):

(כז) עוד כתב היו האילנות ג' אילנות לתוך בית סאה ולא פירש שהאילנות בלבד הוא שהקדיש ה"ז הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהם אבל אם היו האילנות נטועות כל שלשה אילנות ביתר מבית סאה או בפחות או שהקדישן זה אחר זה ה"ז לא הקדיש את הקרקע ולא את האילנות שביניהם הקדיש האילנות ואח"כ הקדיש את הקרקע פודה את האילנות בשווייהן ואת הקרקע על פי מדתה עכ"ל:

(כח) ובגמ' שם איתא ג' אילנות ממטע עשרה לבית סאה כלומר שאלו ג' אילנות נטיעתן כדרך נטיעות עשרה לבית סאה שזהו השיעור לענין כלאים ושביעית ויש מי שמגיה כן בדברי הרמב"ם אבל יותר נראה שכן היתה גירסתו בגמ' (כ"מ ולח"מ) דבאמת בדין זה לא הלכו אחרי הדינים שבשארי מקומות בענין הזה (כמ"ש בתוס' ערכין י"ד. ד"ה פחות) דבהקדש החמירו דאפילו מפוזרים ג' בבית סאה הקדיש הקרקע שביניהם אך ביותר מזה פשיטא דאין להם שייכות עם הקרקע:

(כט) אמנם לפ"ז קשה טובא למה בפחות משיעור זה לא הקדיש קרקע והרי במכירה לא מקרי רצופין רק בפחות מד' אמות כמ"ש בח"מ סי' רט"ז (והכ"מ והלח"מ לא העירו בזה כלום) והראב"ד באמת השיגו בזה ע"ש ולכן נלע"ד כוונה אחרת בדבריו דוודאי האילנות נטועות כהלכתן בשארי מקומות דזה פשיטא דלא מיירי כאן שאין כאן אלא ג' אילנות בכל הבית סאה שהרי אומר הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהן אלמא דיש כאן עוד אילנות אלא שהוא בירר ג' אילנות והקדישן והסימן אם הקדיש קרקע אם לאו כן הוא אם הג' אילנות מפוזרים בתוך בית סאה בשוה זהו סימן שרצה להקדיש גם מה שביניהם הקרקע והאילנות אבל ביתר או בפחות לא הקדיש רק האילנות בלבד וטעם ג' אילנות משום דזהו השיעור בתוספת שביעית שחורשין הקרקע בשבילם עד ר"ה כמ"ש לעיל סי' י"ח ומזה רואין דהמשכת קרקע לאילנות הם בשיעור הזה ואין זה ענין לשארי עניינים (ומתורץ כל קושיות התוס' וכן נלע"ד ברור וז"ש הקדיש האילנות וכו' אין בו שום חידוש אלא משום שמקודם אמר דלא הקדיש קרקע לזה אמר דאם הקדיש הקרקע אח"כ פודה זה בפ"ע וזה בפ"ע והלח"מ טרח בזה ע"ש):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף