ערוך השולחן העתיד/זרעים/לא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דין תקיעות וההפרש שבין שמיטה ליובל ובו י' סעיפים

(א) תנן בפ"ג דר"ה (כ"ו ב) שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות ולכן כשם שבר"ה תוקעין בשופר של איל כפוף כמו כן ביובל וכמו שבר"ה תוקעין תשע תקיעות כמו כן ביובל לפי שביובל ובר"ה נאמר ג' פעמים תרועה וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ולכן תוקעין ג' פעמים תקיעה תרועה תקיעה דמפי השמועה למדו שכל תקיעות שבחדש השביעי בין של ר"ה בין של יובל שוות זה כזה (שם ל"ג ב):

(ב) וכשם שבר"ה מברכין במוסף מלכיות זכרונות שופרות כמו כן ביובל והן מעכבות זו את זו וצריך לומר בכל ברכה עשרה פסוקים מעניינא ג' של תורה וג' של כתובים וג' של נביאים וחותמין בשל תורה ומוסיפין ברכות אלו במוסף וככל הדינים שבר"ה כמו כן ביובל לענין זה מיהו זה פשוט דאין אומרים היום הרת עולם ביובל שהרי זהו ביוה"כ של יובל כדכתיב בעשור לחדש תעבירו שופר בכל ארצכם ולא ידעתי אם גם ביובל התקיעות על סדר הברכות כמו בר"ה או אפשר כיון דזהו רק מתקנת חכמים וגם בר"ה אינו מעכב בדיעבד אם תקע שלא על סדר הברכות לא תקנו ביובל כן ולכשיבנה המקדש יתברר הדבר בב"א:

(ג) וז"ל הרמב"ם בפ"י דין י' מצות עשה לתקוע בשופר בעשירי לתשרי בשנת היובל ומצוה זו מסורה לב"ד תחלה שנאמר והעברת שופר תרועה וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע שנאמר תעבירו שופר וכו' ומעבירין שופר בכל גבול ישראל שופר של יובל ושל ר"ה אחד הם ואחד ר"ה ואחד יובל לתקיעות אלא שביובל תוקעין בין בב"ד שקדשו בו את החדש ובין בב"ד שלא קידשו בו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע כל זמן שב"ד יושבין ושלא בפני ב"ד ובר"ה שהיה חל להיות בשבת לא היו תוקעין אלא בב"ד שקידשו בו את החדש ואין כל יחיד ויחיד תוקע אלא בפני ב"ד עכ"ל וכל זה מבואר בר"ה (ל' א):

(ד) ויש בזה שאלה למה אמרנו בסי' הקודם סעי' ה' דהספירה הוא בב"ד הגדול משום דכתיב וספרת לך א"כ גם בתקיעות דכתיב והעברת שופר תרועה לשון יחיד נאמר דזהו רק בב"ד הגדול ולמה אמרנו דתקיעות הוא בכל ב"ד והתשובה בזה דוודאי אלו לא היו התקיעות רק בב"ד בלבד כמו הספירה בוודאי היינו אומרים כן אבל כיון שהתקיעות חובה על כל ישראל כדכתיב תעבירו שופר בכל ארצכם וממילא דהיחיד הוא הב"ד שבכל מקום ומקום ומ"מ בח"ל נ"ל דאין תוקעין כיון דכתיב תעבירו שופר בכל ארצכם ורק לשילוח עבדים נוהג גם בח"ל כשיש יובל בארץ כמ"ש בסי' הקודם סעי' ט"ו ופשוט הוא שיכול לשמוע תקיעות מאחר כמו בר"ה:

(ה) עוד כתב שלשה דברים מעכבים ביובל תקיעה ושילוח עבדים והחזרת שדות לבעליהן וכו' עכ"ל וזהו בר"ה (ט' ב) ויש שם מחלוקת דר' יהודה סבר יובל היא אע"פ שלא שמטו אע"פ שלא תקעו יכול אע"פ שלא שלחו ת"ל היא ור' יוסי אמר דרק תקיעה מעכב וחכמים סברי דכל הג' דברים מעכבין והכי קיי"ל ויש להבין לאיזה ענין מעכבין ולאיזה ענין אין מעכבין והא פשיטא דדבר שהחסירו החסירו מצוה ורש"י ותוס' פירשו שם להיות אסור בזריעה וקצירה ע"ש ומשמע דאם לא עשו הג' דברים או אחד מהם אין איסור בזריעה וקצירה והרבה תימא וכי מפני שעשו עבירה אחת או לא יכלו לקיים מצוה זו יעשו עבירה אחרת וצ"ל דכן הוא גזירת התורה אך א"כ בדורו של צדקיהו שהיו רשעים ולא רצו להוציא עבדים לחירות כמפורש בירמיה האם נאמר דבשביל רשעתם הותרה החרישה והקצירה ואם נאמר דרק אם ע"י סיבה חצוניות לא קיימו אין היובל נוהג ולא כשעשו מעשי רשע איך מרומז זה בתורה ומ"ש הא מהא וצ"ע ולולי דברי רבותינו הייתי אומר דוודאי איסורי קרקע בכל ענין יש אלא שכאן מיירי לענין קדושת היובל שב"ד הגדול מקדשין אותו ואמירת מלכיות זכרונות שופרות ואף שמדרבנן הם (ר"ה ל"ד ב) מ"מ פשיטא שנמסר למשה מסיני ולזה פליגי מה מעכב לענין קדושת היובל:

(ו) ודע דפליגי ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקא ורבנן (שם ח' ב) דרבנן סברי דהיובל אינו מתחיל מר"ה אלא מיוה"כ כדכתיב ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם ור' ישמעאל ס"ל דמר"ה מתחיל יובל אלא ביוה"כ תוקעין וכך היה אומר (שם) מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן כיון שהגיע יוה"כ תקעו ב"ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהם והרמב"ם שם פסק כר' ישמעאל וטעמו נראה משום דמשנה ראשונה דר"ה אתיא כוותיה כדאיתא בגמ' שם וגם ברייתא בערכין (כ"ח ב) כר' ישמעאל והכי תניא בת"כ וז"ל וקדשתם וגו' מה תלמוד לומר לפי שנאמר בעשור לחדש יכול שאינה מתקדשת אלא בעשור לחדש וכשהוא אומר וקדשתם את שנת החמשים שנה מלמד שהיא מתקדשת מר"ה וכו' עכ"ל (והלח"מ בפ"ד מה' ערכין הל' כ"ד סבר שזהו אליבא דרבנן ומתוך כך נתקשה בדברי הרמב"ם ואינו כן וכבר השיג עליו שם המל"מ באריכות ע"ש):

(ז) דין היובל בשביתת הארץ ודין השמיטה אחד הם וכל שאסור בשביעית אסור ביובל וכל שמותר בשביעית מותר ביובל וכל מלאכה שלוקין עליה בשביעית לוקין עליה ביובל ודיני פירות של שנת היובל וספיחים באכילה ובמכירה ובביעור כדין השמיטה כמו פירות וספיחים של שביעית ואפשר דכיון דאיסור ספיחים מדרבנן הוא כמ"ש בסי' כ"ב לא גזרו ביובל וזהו וודאי דאין תוספת ליובל כמו לשביעית שהרי קודם יובל הוא שביעית ולא שייך לאסור מצד תוספת יובל שהרי אסורים בעצם מפני שביעית:

(ח) יש ביובל שאין בשביעית ויש בשביעית שאין ביובל דיובל מוציא עבדים ומחזיר קרקעות וזה אין בשביעית והשביעית משמטת כספים משא"כ ביובל דכתיב וזה דבר השמיטה שמוט שביעית משמט כספים ואין יובל משמט כספים (ת"כ) ועוד הפרש יש בין שמיטה ליובל שהיובל משמט קרקע בתחלתו שיחזיר לבעליו כמ"ש ושביעית משמטת כספים בסופה כדכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמיטה כמ"ש בח"מ סי' ס"ז:

(ט) משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה שזה היה גלות הראשון בטלו היובלות שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה וגם שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט אלא כולן יושבין בחלקן המיוחד להם מימי חלוקת הארץ בימי יהושע כן אמרינן בערכין (ל"ב ב) וכ"כ הרמב"ם שם. והנה בגמ' שם הקשו על זה מהא דכתיב בירמיה (ל"ד) מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי הרי שנהגו יובל גם אחר גלות סנחרב שהגלה השני שבטים וחצי דירמיה היה כמה דורות אח"כ ומתרץ ר' יוחנן דירמיה החזיר עשרת השבטים ויאשיהו מלך עליהם ונמצא דהוה כל יושביה עליה וזה שלא הביא הרמב"ם זה משום דזמן קצר היה שהרי תיכף כבשו אותם העבדים כמפורש בירמיה שם ונמצא שלא נהגו היובל ויש מרבותינו הגדולים שהוכיחו שנהגו יובלות בבית שני (ר"ת בתוס' גיטין ל"ו. ד"ה בזמן ע"ש) ומביא ראיות ברורות האחד מאי דתנן בערכין (ל"א ב) דהלל הזקן התקין לענין לשלם להלוקח בבתי ערי חומה בסוף שנה שלא בפניו ובתי ערי חומה אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג כמ"ש בריש סי' הקודם והשנית מהא דע"פ עזרא הוציאו נשים נכריות ואמרינן בכריתות (י"א א) שכולן בעלו שפחות חרופות ולכן הביאו אשמות והרי שפחה חרופה היא חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי ועבד עברי אינו אלא בזמן שהיובל נוהג כמ"ש שם:

(י) אבל דעת רש"י (גיטין שם) והרמב"ם שלא נהגו יובלות בבית שני ומבתי ערי חומה אין ראיה שהנה הרמב"ם בריש פ"י כתב דעזרא קידש שנת החמשים דאע"פ שלא היה יובל מונין כדי לקדש שמיטות ע"ש ובפי"ב דין ט"ו כתב דבחורבן בטלה קדושת ערי חומה וכיון שעלה עזרא נתקדשו כל הערים המוקפות חומה וכו' עכ"ל ולפ"ז א"ש דלענין בתי ערי חומה שפיר נהוג בבית שני כיון שקדשם עזרא וגם קידש שנת החמשים אבל שארי דיני יובל לא נהגו כלל ומכריתות שם י"ל דזהו באמת אליבא דאחרים שם דשפחה חרופה הוה שפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף