ערוך השולחן העתיד/זרעים/כו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מותר ליקח בפירות שביעית דבר מועט שמותר ליקח כפמ"ש בסי' הקודם כל דבר מאכל או כל דבר משקה או כל מין סיכה להגוף וכן להדלקת הנר או לצביעה כללו של דבר דכל מה שמותר לעשות בפירות שביעית מותר לקנות בו דבר כזה וכן כשמכר פירות שביעית במעות יכול לקנות בהמעות אלו הדברים דדמי שביעית כשביעית עצמה ודבר פשוט הוא דכשם שמאכלי אדם אין מוכרין ליקח מאכלי בהמה כמ"ש שם כמו כן בדמיהן וכבר נתבאר שם דאוכלי בהמה אין מוכרין ליקח אוכלי בהמה ונראה דגם להחליפן על אוכלי בהמה אחרים אסור:
(ב) אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית ואם לקח יאכל כנגדן כלומר כנגד אותם דמים יקנה משלו דברים לצורך אכילה ויאכלם בקדושת שביעית וכן אין מביאין קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות מדמי שביעית כלומר לא מיבעיא קרבנות בהמה אסור דכיון דהאימורים קרבים על המזבח והתורה אמרה לאכלה ולא לשריפה אלא אפילו קיני עופות ויש בהם חטאות דכולו נאכל לכהנים מ"מ אסור דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ואם הביא יאכל כנגדן:
(ג) וכן אין סכין כלים בשמן של שביעית דלא הותרה סיכה משביעית אלא לאדם ואם סך יאכל כנגדן וכן אין סכין עורות בשמן של שביעית מטעם שנתבאר ואם סך יאכל כנגדן וכן אסור ליקח טלית או חלוק מפירות שביעית או מדמיה אע"פ שזהו לגופו ואע"ג דכתיב לכם לכל צרכיכם והנאתו וביעורו שוה והוא שוה לכל נפש פירש"י בסוכה (מ"א. ד"ה וביקש) הטעם דהתורה אמרה לאכלה בתוך הזמן ולא לסחורה וזה מתקיים לשנה הבאה עכ"ל וצ"ל דלא דמי לצבע דהעיקר כבר כלה ולא נשאר רק חזותו ולאו מילתא היא משא"כ טלית וחלוק גופו קיים הרבה שנים וכן מנעלים לרגליו אסור וכן כל מיני מלבוש ומין מנעל אסור לקנות ולהחליף בין בפירות שביעית עצמן בין בדמיהן דדמי שביעית כשביעית:
(ד) ואמרו חז"ל בסוכה (שם) מי שיש לו סלע של שביעית וביקש ליקח בו חלוק כיצד יעשה הולך אצל חנוני הרגיל אצלו לקנות תמיד ויעשה רצונו ואומר להחנוני תן לי בהסלע של שביעית פירות (לאוכלן בקדושת שביעית) וממילא שהסלע יצא לחולין דהא פירי שני הוא ולא נתפס בקדושת שביעית כמ"ש בסי' הקודם דרק הפירי עצמה והדבר האחרון נשארו בקדושת שביעית ע"ש אמנם הקונה אינו אוכל הפירות דא"כ איך ישיג הסלע אלא נותן להחנוני הפירות במתנה והחנוני אוכלן בקדושת שביעית והחנוני נותן לו הסלע שנעשה חולין במתנה והוא לוקח בו חלוק והרמב"ם ז"ל לא הביא זה ולא ידעתי למה:
(ה) שנינו במשנה (פ"ח מ"ה) דאין נותנים פירות שביעית או דמי שביעית לא לבייר וזהו החופר בורות ומספיק מים לכל בני העיר לכל תשמישים ואף שיש בתשמיש זה מים לשתייה וזה מותר מ"מ רובי תשמישי מים אינם לשתייה ואסור בפירות שביעית וכן ליתן לבלן בעד המרחץ או לספר שכר תספורת או לספן שכר הספינה אסור דכל זה אינם לאכלה וגם אינם בכלל לכל צרכיכם דזהו כעין מסחר והוי בכלל ולא לסחורה ולכולם יכול ליתן מתנת חנם ואע"פ שיודע שבשביל שנתן לו מתנה לא יתבע ממנו שכר וכן יכול ליתן במתנה לכל האומנים ואע"פ שע"י זה יעשו לו איזה אומנות בזול או בחנם ובלבד שלא ידברו שמפני המתנה עושה כן:
(ו) דמי שביעית אין פורעין מהן חובות ואין עושין בהן שושבינות שנותנים להחתנים בזמן חופתם דזהו ג"כ כפרעון חוב שזה נותן לזה וזה נותן לזה ואין משלמים מהם תגמולים כשהנהוג לשלם זל"ז דהוי ג"כ כפריעת חוב ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבהכ"נ אבל משלחין להם דברים של גמ"ח וצריך להודיעם אבל הצדקה שבבהכ"נ הוי כחוב דפסיקה זו עושין על כל אחד מאנשי בהכ"נ והוי כחובה:
(ז) אם ירצה ליקח ככר מנחתום על סמך שילקוט ירקות מהשדה ויתן לו לא יאמר לו תן לי ככר בפונדיון או במעה ואשלם לך דא"כ הו"ל פורע חובו משביעית אלא יאמר לו תן לי במתנה ככר שוה פונדיון ואח"כ נותן לו במתנה ירקות שילקט וכן כל כיוצא בזה ואפילו לקח ממנו סתם כדרך שמוכרין בהקפה אסור דזהו פריעת חוב ממש דפריעת חוב הוי כסחורה וזהו לפי הירושלמי והמפרשים ולהרמב"ם דעת אחרת בזה ויתבאר בסעי' י':
(ח) תנן במשנה (שם מ"ד) האומר לפועל הא לך איסר זה ולקוט לי ירק היום שכרו מותר לקוט לי בו ירק היום שכרו אסור ומקשה הירושלמי מה בין זה לזה ואומר דבאמת דמהלכות של עמעום הם כלומר שלא נתברר הטעם ואח"כ אמר ר"ל במראה לו את הלוקט שאינו אלא כנותן שכר רגלו כלומר שאומר לו הילך איסר זה ומחזיק עלה של ירק בידו ואומר לו לקוט לי ירק היום ונראה להדיא שלא בעד הירק משלם לו אלא בעד הליכתו והירק נותן לו בחנם אבל כשאמר לקוט לי בו ירק היום הרי מפורש אמר על האיסר והוה כמכר ואסור דזהו כסחורה ור' יוחנן אמר אפילו לא הראה לו כמי שהראה לו כלומר אפילו כשאין אוחז הירק בידו ומראה לו הקילו כשלא אמר בו ואמרינן ששני דברים הם לקוט לי ירק היום בחנם והאיסר הוא בעד הליכתו אבל כשאמר בו הוי כמכר ומסתמא הלכה כר' יוחנן וכן משמע מהמפרשים (ער"ש ורע"ב) ופירושו דשכרו אסור היינו שהאיסר נתפס בקדושת שביעית:
(ט) וז"ל הרמב"ם פ"ו דין י"ב האומר לפועל הא לך איסר זה ולקוט לי ירק היום שכרו מותר ואינו כדמי שביעית אלא מוציאו בכל מה שירצה ולא קנסו הפועל להיות שכרו כדמי שביעית ואם אמר לו לקוט לי בו היום ירק ה"ז כדמי שביעית ואינו מוציאו אלא באכילה ושתייה כפירות שביעית החמרים העושים בפירות שביעית מלאכת שביעית האסורה כגון שהביאו יותר מדאי הרי שכרן כדמי שביעית ודבר זה קנס להם ומפני מה קנסו בחמרים ולא קנסו בפועל מפני ששכרו מעט לא קנסו בו משום כדי חייו עכ"ל:
(י) עוד כתב הלוקח מן הנחתום ככר בפונדיון וא"ל בשעת לקיחה כשאלקוט ירקות שדה אביא לך בו ה"ז מותר ואותו הככר הרי הוא כפירות שביעית ואם לקח ממנו סתם לא ישלם לו מדמי שביעית שאין פורעין חוב מדמי שביעית עכ"ל ואינו מובן זה שכתב דהככר הוא כפירות שביעית דכיון דנתנו זל"ז במתנה למה תחול על הככר קדושת שביעית וכבר כתבנו זה בסעי' ז' דכל המפרשים לא פירשו כן וכן משמע להדיא מהירושלמי אמנם לפי דבריו של הרמב"ם א"ש דהוא כתב כשאלקוט וכו' אביא לך בו וממילא דהוי חליפין וחל קדושת שביעית אבל במשנה אין הגירסא כן אלא אביא לך הלכך הוי מתנה ומהירושלמי באמת אין הכרח גמור ע"ש היטב:
(יא) אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה כלומר בין שמחזיק טובה להבעלים ובין שאינו מחזיק לו טובה ואע"ג שאין לו להחזיק לו טובה שהרי רחמנא אפקריה לפירותיו ואינם שלו מ"מ לא חששו אם גם מחזיק לו טובה דמה בכך והרמב"ם בספ"ו כתב דבטובה היינו שיתן לו ג"כ פירות שביעית כמו שעשה לו טובה שנתן לו או שיכניסו לגינתו לאכול כמו שעשה לו טובה ומי שנתנו לו פירות שביעית במתנה או שנפלו לו בירושה ה"ז אוכלם כדרך שאוכל פירות שאוסף אותן הוא בעצמו מן השדה כלומר שנוהג עמם ככל דיני פירות שביעית ואע"ג דבמשנה ספ"ט אינו כן ע"ש אך בירושלמי מפרש שאינו לפי ההלכה שמותר לאכול בטובה דזהו למאן דס"ל דאין אוכלין בטובה ע"ש:
(יב) בקדושין (נ"ב א) איתא מעשה באחד שקידש נשים בפירות שביעית ואמרו חכמים דמקודשות ואע"ג דזהו כעין סחורה והתורה אמרה לאכלה דאולי מפני פריה ורביה הקילו ואפשר דבאמת רק בדיעבד אבל לכתחלה אסור (תוס' רפ"ה דעכו"ם ד"ה נמצא) ואע"ג דהפירות הפקר אך משבאו לידו זכה בהם ואין חילוק בין שהיו הפירות שלו או של אחרים דכולם הפקר הם ומשנטלן זכה בהם ופשוט הוא דהאשה צריכה לאכלן בקדושת שביעית ואפילו הפירות הם של האשה מקודשת שהרי הפקר הם וכשנטלן זכה בהן והרי הם כשלו (כן מבואר שם) ומירושלמי קדושין (פ"ב ה"ו) מבואר להדיא שאסור לקדש לכתחלה בפירות שביעית שאומר שם שמקדשין בפירות עבירה ע"ש הרי קרי לה עבירה ומה שאומר שמקדשין הכוונה דבדיעבד הוי קדושין (כנלע"ד):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |