ערוך השולחן העתיד/זרעים/י
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כמו שיש שיעור לפאה וכמו שיש שיעור ללקט והיינו דג' שבלים שנפלו אינן לקט כמ"ש בסי' ח' כמו כן בשכחה שנים שכחה ג' אינם שכחה והטעם כמ"ש בלקט דכתיב לעני ולגר תעזוב חד לעני וחד לגר וביאור הדברים כן הוא דהתורה אמרה ושכחת דבר שדרך לשכוח ולא דבר שאינו מדרך העולם לשכוח והוא עצמו יזכור ולכן ג' דהם רבים אין דרך לשכוח וגם בלקט הוי טעם זה דאין דרך שיפלו ג' שבלים כאחת מיד הקוצר או מהמגל וזהו ששנו חכמים במשנה (ס"ו מ"ה) שני עומרים שכחה וג' אינם שכחה שני צבורי זיתים וחרובין שכחה וג' אינם שכחה שני הוצני פשתן שכחה וג' אינם שכחה ובפשתן פירושו כשזרע בשביל הזרע דאל"כ לא שייך בהם שכחה (כ"מ) וזיתים דווקא כשהם צבורים ביחד כדי להכניסם לבית הבד אבל מקודם לכן אין זה גמר מלאכה ולא שייך שכחה (ירושלמי) ויש להסתפק אם גם בחרובין כן:
(ב) ובתוספתא (פ"ג ה"י) תניא שתי כריכות המובדלות זו מזו שכחה ג' אינן שכחה שני עומרין המובדלין וכו' שתי גפנים המובדלות זו מזו וכו' ע"ש וכן הוא לשון הרמב"ם בפ"ה דין ט"ו וכתב וכן בשאר אילנות המובדלות זו מזו וכוי והכוונה כמובדלות זו מזו שכל אחד קשור בפ"ע דאם הם קשורים ביחד נחשבו כאחד וכן כתב בצבורי זיתים וחרובין שיהא מובדלות כלומר שכל אחת מונחת במקום בפ"ע ורק בהוצני פשתן לא הזכיר מובדלות משום דהוצני מקרי כשנעקרו מן השדה וממילא דמובדלות הן כמובן:
(ג) וכשם דבמספר אם היו ג' אינם שכחה כמו כן בכמותו שאם היה העומר גדול מאד עד שיש בו שתי סאה תבואה אינו שכחה דכתיב ושכחת עומר ולא גדיש ושתי סאים הוה כגדיש (רמב"ם) ועוד דכתיב לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול להגביהו כולו כאחת ולשאת אותו על כתפו יצא סאתים שא"א לישא על כתפו (רע"ב מספרי וירושלמי וגם דרשא ראשונה בשם) ואפילו כל העומרים הם מסאתים אינם שכחה שכח שני עמרים אע"פ שביחד יש בהם סאתים ויותר מזה ה"ז שכחה כיון דאין בכל אחד סאתים:
(ד) תנן בריש פ"ו כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו ב"ש אומרים אינו שכחה וב"ה אומרים שכחה והלכה כב"ה והרמב"ם שם כתב היו כל העומרים של קב קב ואחד של ד' קבין ה"ז שכחה יתר על הארבעה אינו שכחה וכן אם היו של שני שני קבין ואחד יותר על שמנה קבין אינו שכחה עכ"ל ואינו מובן מנ"ל לומר כן ואי משום דבמשנה תנן רק ד' קבין זהו בהכרח משום ב"ש דס"ל דגם בד' לא הוי שכחה (מל"מ). ונלע"ד בטעמו דהנה בירושלמי שם איתא ר' יונה בעי כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ד' קבין ושכחו כל עומרי השדה של ב' קבין ואחד של שמונת קבין עכ"ל ומפרש דהבעיא היא אליבא דב"ה דרחוק שיסתפק לב"ש דאינה משנה לגבי ב"ה ומיבעי ליה אם דווקא ד' פעמים ככה הוי שכחה ולא יותר או דילמא אפילו יותר ופסק לקולא להבעל השדה ולא דמי לספק לקט לקט דהתם הרי יש בכאן לקט וודאי והלכך גם הספק לקט משא"כ בכאן דהספק אם יש בכאן שכחה כלל לא מפקינן מחזקת בעל השדה (כנלע"ד ועמה"פ שנדחק מאד בזה):
(ה) ויש להסתפק דג' עומרים נתבאר דאינם שכחה ועומר שיש בו סאתים הוה כגדיש אם שכח ג' עומרים שנים קטנים ואחד זה של סאתים אם מצטרף להם להצילן משכחה אך גמ' מפורשת היא בספ"ד דב"ב (דאמרינן שם עומר שיש בו סאתים תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו תורת עומר שני עומרים שכחה שנים והוא אינם שכחה):
(ו) כבר נתבאר דגם בקמה יש שכחה ובשם ג"כ אם שכח קמה שיש בה סאתים ואין בה הפסק לא הוי שכחה ולא עוד אלא אפילו אין בה סאתים רואין את השבלים הדקות כאלו הן בריאות וארוכות ואת השדופות כאלו הן מליאות ואם לפ"ז היתה ראויה להיות בה סאתים אינו שכחה וי"א דזהו רק בשעורים (ר"ש פ"ו מ"ז) דשכיח כן ואין לשאול דבשלמא עומר של סאתים לא הוי שכחה דדרשינן עומר ולא גדיש אבל בקמה מ"ט לא הוי שכחה בסאתים די"ל דכיון דעיקר שכחה כתיב בעומר וקמה ילפינן מן בשדה כמ"ש בסי' ט' סעי' ד' א"א להיות עדיף שכחת קמה משכחת עומר דבהכרח להיות שיהיו שניהן שוין וכמו שבארנו שם לענין אחר ע"ש (וכ"מ בר"ש שם) ודע דדין שסאתים לא הוי שכחה לאו דווקא בתבואה דה"ה בכל הדברים:
(ז) ובאילן כשיש בו סאתים פירות יש פלוגתא דהרמב"ם שם דין כ"ב כתב השוכח אילן בין האילנות אפילו היה בו כמה סאין פירות או ששכח שני אילנות הרי הן שכחה שלשה אינן שכחה עכ"ל והראב"ד השיג עליו וכתב זה אינו מחוור כלל ולא ביאר דבריו ונראה דכוונתו דלא עדיף שכחת אילנות משכחת עומר דבסאתים לא הוי שכחה וטעמו של הרמב"ם נראה דהא שכחת אילנות לא ילפינן מעומר אלא מקרא דזית ובזה לא שייך למעט מטעם עומר ולא גדיש ולכן אפילו ביותר מסאתים הוי שכחה ומיהו כשתלש הפירות והניחם בצבורות וודאי דזהו כמו עומר וכשיש בו סאתים אינו שכחה (כנלע"ד):
(ח) שכח סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אינם מצטרפין והוה שכחה בשניהם וכן בשום ובבצלים ובפירות האילן אם שכח מקצתן בקרקע ומקצתן תלוש ובשניהם סאתים אינם מצטרפין אלא שניהם שכחה (רמב"ם שם) ויראה לי דשום ובצלים אף כשהשכחה במחובר לא הוי שכחה בסאתים כיון דהם בכלל קרא דעומר דינם בעומר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |