עצמות יוסף/בבא קמא/כו/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף בבא קמא כו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף כ"ו ע"א

אמר קרא וחצו את כספו הקשה הרב מוהרש"ך זלה"ה דהשתא למה צריך קרא דובער דע"כ מוחצו את כספו שמעינן דברה"ר פטור כמו שתראה בספרו בסוף סוגיא זו והניחה בצ"ע ונראה לתרץ דאי לאו קרא דובער הייתי אומר דכספו של זה אתא לאשמועינן דברה"ר חייב ח"נ מן העליה דמן הסברא הייתי אומר דבין ברה"ר בין ברשות הניזק נ"ש ואתא קרא בקרן דהכא דוקא ח"נ מגופו ועייתורא הוה שמעינן דיש במקום אחר שחייב מן העליה ולהכי איצטריך בשדה אחר למעוטי ולומר דברה"ר כלל כלל לא לא מגופו ולא מן העליה ואי לאו יתורא דכספו של זה ולא כספו של אחר הייתי אומר דובער לא מיעט אלא מן העליה ברה"ר אבל מגופו יתן להכי צריכי תרוויהו:

ולא תהא שן ורגל חייבת ברשות הניזק אלא ח"נ מק"ו ק' דאי שן ורגל אינו חייב אלא ח"נ למאי איצטריכא ההלכה למשה מסיני לצרורות דאינו משלם אלא ח"נ כיון דבכל שן ורגל משלם ח"נ ויש מפרשים דאיצטריכא ההלכה משום דמהך ח"נ דילפינן מכאן מקרן ילפינן לה דומיא דקרן דח"נ שלו הוא בשני פעמים. אבל כשהוא מועד משלם נ"ש ודכוותה ג"כ ילפי' ברגל דדוקא בשני פעמים יהי' חייב ח"נ ובפעם השלישית נ"ש ואיצטריכא הלכתא לומר דאין העדאה לצרורות וזהו דפריך ולא תהא וכו' ובצרורות לא יהיה העדאה וכו' ודוחק הוא דבשן ורגל מה לי פעם אחת מה לי שתי פעמים. ואין להקשות בק"ו דלעיל דיליף רה"ר בשן ורגל מקל וחומר דקרן דלא מצי למילף מקרן אלא דכוותיה דהיינו בפעם ראשונה ושנייה אבל בפעם השלישית ישלם נזק שלם והוי כקרן והשתא הקל וחומר מופרך דבשלמא בקרן יש לחלק בין תם למועד אבל בשן ורגל מה לי פעם אחת מה לי שתי פעמים וכיון שכן לא מצי למילף ולא מידי לחד לישנא דפי' רש"י בסוגיא דיש העדאה לצרורות ע"ש. ולי נראה דבשן ורגל אין לחלק בין פעם אחת לשתי פעמים דבפעם אחת הוי כדין קרן כשהוא מועד אלא דאין ללמוד מקרן אלא דוקא ח"נ לפי שהוא המלמד ויש להאריך בזה אלא שאהבתי הקיצור:

עוד הקשה הרב מוהרש"ך זלה"ה כיון דמעוטא דוחצו את כספו אתא למעט ר"ה דרגל משמע דוחצו את כספו הוי ברשות הרבים אם כן משמע דמעוט' דוחצו את כספו הוי ברשות הרבים אם כן היכי תיסק אדעתין לומר ולא תהא קרן חייבת ברשות הרבים וכו' ולי נראה דקרן אף על גב דמעוטא דוחצו מייר' ברשות הניזק ילפינן מיניה לשן ורגל כל חד וחד כפי מציאותו דבקרן מוקמינן ליה על פי הסברא ברשות הניזק ומהכרח המיעוט ממעטינן שם רשות הרבים ואינו מן הדוחק כלל דמסתמת קרן יליף אל סתמיות דשן ורגל אבל הך כי דיניה והך כי דיניה. עוד הקשה דלשתוק קרא דיחצון וכו' ואינה קושי' אצלי דאיצטריך לדרשה דלקמן בפרק המניח דהנבלה מחצין דמיה בפלוגתא דרבי יהודה ור"מ וק"ל ור"ט נראה דהכרח לו דלא דריש ליה יחצון להך דרשא כיון דאית ליה נ"ש ברשות הניזק עוד קשה לי במאי דפריך ולא תהא שן ורגל חייב ברשות הניזק אלא ח"נ מק"ו דהא כיון דכתיב קרא דוחצו. וגם קרא דובער בשדה אחר ע"כ אית לן למימר דחייב נ"ש דהא מוחצו את כספו ומקרא דובער לא ידעינן אלא דפטור ברשות הרבים אבל הסברא שיהיה מעיקרא אי לאו קרא דובער שחייב נ"ש מאן מיעטיה. ונראה דהייתי אומר דובער אתא למעט דאינו משלם אלא ח"נ ברשות הניזק ודוקא ברשות הניזק משלם מן העליה ח"נ אבל ברשות הרבים משלם ח"נ מגופו ואתא וחצו את כספו ומיעט דאפי' מגופו אינו משלם ברשות הרבים ולעולם דמקיימינן הקל וחומר דלא יהא ברשות הניזק אלא ח"נ להכי איצטריך לאוכוח' מקרא דישלם דהוי תשלומי מעליה ולפי האמת ישלם לאו קרא יתירה הוא אלא משמעות הפסוק הוא וכמו שנראה מתוך דברי רש"י ז"ל:

ולעיקר הקושיא דלמה איצטריכא ההלכה לענין צרורות דמשלם ח"נ כיון דבכל שן ורגל חייב ח"נ נראה דבקל וחומר שעשה בגמרא שיהא חייב ח"נ נראה דאינו מתקיים אלא דוקא למאן דאמר פלגא נזקא ממונא והיינו רב פפא דסבירא ליה הכ' בסוף פ"ק דאילו למאן דאמר פלגא נזקא קנסא ומן הדין לא היה לו לשלם כלל כיון דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי אלא שהתורה הטילה עליו חנם היכי קאמר ומה קרן ברשות הרבים וכו' ברשות הניזק אינו משלם אלא ח"נ דהא מאי דאינו משלם אלא ח"נ הוא משום דאפילו החצי לא היה ראוי לתת לו מן התורה ולכך אינו משלם אלא ח"נ וכיון שכן איך יעלה על הדעת ללמוד כן בשן ורגל מדבר שלא היה ראוי מן הדין להיות חייב כלל מה שאין כן בשן ורגל שהוא דבר של ממון ומן הדין ומן הראוי שיהיה חייב נ"ש ובשלמא למאן דאמר פלגא נזקא ממונא שייך למילף שפיר בקרן מקל וחומר והשתא דמי שפיר לשן ורגל וזה נראה ברור ומטעם זה נר' דאיצטריכא ההלכה כי היכי דלא נטעי כדעת מי שאמר פלגא נזקא קנס' וכיון שכן אין ללמוד מק"ו דבר זה כלל וכיון שכן ראוי שיהיה חייב בשן ורגל נ"ש ולכך צריכא ההלכה לאשמועינן דבשן ורגל הדין נותן שיתחייב ח"נ וא"כ שפיר נלמוד שן ורגל מק"ו דקרן ואין להקשות ולו' אם כן שכל כוונת ההלכה היתה לאשמועינן דבשן ורגל חייב ח"נ אמאי נאמרה ההלכה בצרורות ולא בעיקר שן ורגל דאילו היתה ההלכה נאמרת בשן ורגל לא היינו אומרים דקרן הוי ממון אלא הוי קנס והיינו טועים בסברת מאן דפליג עליה דרב פפא להכי נאמרה בענין צרורו' לגלות לנו ולומר דבצרורות הדין כך ומיניה נלמוד דצרורות דרגל הדין שוה דרגל ושן נלמוד בק"ו וע"כ אין ללמוד הק"ו אם לא שנא' דקרן הוא ממון ועיקר ההלכה באה כדי שלא נטעי בסברת מ"ד דהוי ממונא:

תוס' לא תהא וכו' בכאן הק' ה' מוהרש"ך נר"ו לקושי' התוספות דנחזור הק"ו למקומות וכו' ובאמת שמדברי הרב מוהרי"ן לב בסוף דבריו נראה דס"ל כן אבל במחי' כ"ת נראה שלא נמלט מהקושי' בהפיכת הק"ו דהא איך נא' ומה רה"ר שהחמיר בקרן שחייב ח"נ הקל בשן ורגל שפטור לגמרי רשות הניזק שחייב ח"נ אינו דין וכו' דהא חומרא שאמרנו היש ברה"ר שחייב בקרן ח"נ היא שוה לקולתו של רשות הניזק שחייב ח"נ ואין זה טבע ק"ו כלל אם לא ישתנה הקולא מן החומרא שיעור ניכר. ואין לומר דרה"ר חשיבה חומרא אע"פ שאין שיעורו אלא חצי נזק בערך רה"ר דשן ורגל דפטור לגמרי דזה נראה ברור:

עוד כתבו דצרורות יוכיחו וכו' אין לתרץ לקושיא שהקשינו בדברי הגמרא הלכתא למאי איצטריך דאיצטריכא לאשמועינן דעבדינן יוכיח כי היכי דלא להוי פירכא בקל וחומר דהא קשה אמאי לא נאמרה ההלכה בעיקר רגל ולמה לי למכתבה בענין צרורות. עוד קשיא לי דהיכי עבדינן יוכיח מענין ההלכה כיון דאית לן כללא דלא עבדינן יוכיח מהלכה ובדוחק נראה כיון דצרורות דמו ממש לרגל אי לאו דברגל אית לן בודאי הדין כן לא היתה ההלכה אומרת כן דהא הדין שוה צרורות לרגל במאי דאמרי' אין דנין יוכיח מהלכה הוא בענין שאין הדבר שעושים יוכיח הוא עצמו הדבר שדנין עליו. עוד הקשה הרב מוהר"י ן' לב מההיא קל וחומר דלקמן יהא אדם חייב וכו' דאמאי לא הקשו התוספ' זאת הקושיא כיון דהתרי קלי וחמורי הם שוים ובאו כלם להחמיר והרש"ך תירץ פה:

עוד נראה לתרץ בק"ו הראשון שעושה ואמר מה שור שאינו חייב בד' דברים אינו סותר מה שעושה אח"כ ויהא שור חייב בד' דברים מק"ו דמאי דבעי למילף לקמן אליבא דרבנן מקרא דכי יתן מום בעמיתו היינו דוקא צער לחודי' כדאיתא בהמניח דף ל"ג דקאמר אי מההיא הוה אמינא צער לחודיה אבל לריפוי ושבת מכמשפט הזה נפקא ומאי דפריך בגמרא ויהא שור חייב בארבעה דברים פי' מצער קאמר והכונה שיהא חייב בכולן דאילו לשנים מהם מקרא אחרינא נפקא לן ומאי דעביד הקל וחומר מעיקרא ומה שור שאינו חייב בד' פי' בכל הד' דהא מאי דאינו חייב בריפוי ושב' מקרא דהזה נפקא ליה ואינו סותר הקל וחומר דלקמן דהוי לצער לחודיה ובזה אינו מתורץ אלא הצד הראשון והוא נכון באמת. ודע כי הנך תרי קלי וחמורי נראה דהוו סתרי אהדדי ובכל המקומות אמרי' בכי האי גוונא סמיך אמה מצינו והכא לא שייך למימר הכי כלל דאיכא פירכא דקרן ארגל ומרגל לקרן וגם שנחזור לשניהם למקומות לא שייך לומ' סמיך אמה מצינו בקל וחומר של מקומות וכמו שהשמיענו התוס' בפרקא קמא דחולין בדיבור כשר בעגלה וכו' וצ"ל דיותר ראוי הוא לעשות הקל וחומר הראשון להביא ח"נ בשן ורגל ויהיה קרא דוחצו את כספו כולל בין אקרן בין אשן ורגל וכן לקמן בהני תרי קלי וחומרי דאדם ושור איכא למיעבד יותר הקל וחומר דיהא אדם חייב בכופר משום דאדם יותר חמור לעולם:

ומה שור שאינו חייב בד' דברים חייב בכופר אין להקשות מה לשור שכן חייב בל' של עבד דהיא גופא נילף שיהא אדם חייב בשלשים של עבד בהא ק"ו גופיה אבל לבי מגמגם דשלשים של עבד הוא קנס והיכי מייתי לה בקל וחומר. ולהך דבעי למילף כופר באדם והוא לדעת התוספות ז"ל שיתחייב תרתי מיתה וממון למאי איצטריך קרא דלא תקחו כופר דדרשינן לא תשקול ממונא למפטריה כיון דאנן מייתי' שיתחייב בשניהם בממון ומיתה ואפשר דסלקא דעתך אמינא דבמקום המיתה ישתלם ממון אחר חוץ מכופ' שנתחייב בכפרת נפשו קא משמע לן קרא לא תשקול ממונא מיניה וכו' וצ"ע:

עוד במה שכתבו התוס' בסוף דיבור ויהא אדם במ"ש ומדתנא דבי חזקיה וכו' דנראה סותר למ"ש בפ"ק דף ד' בד"ה כראי אדם שאין משלם את הכופר וכו' שכתבו דמעליו פטרי אפילו בשוגג דאין מזיד לשור וכו' לא היו צריכים לטעם זה אלא משום דמה מכם בהמה לא חלקת וכו' עיין ברש"י חולק בסוגיא זאת עם דברי התוס' והוא ז"ל כתב דהכא איירי במזיד ולא אתרו ביה דחייב מיתה בידי שמים וקשיא לי דכיון דמחייב מיתה בידי שמים מאי דמתכפר בכופר הוי קולא שהקילה תורה בו וכדאמרינן באלו נערות גבי כל חרם אשר יחרם למה לי וקאמר לפי שמצינו במומת בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר וכו' אלמא קולא הוא וכיון שכן היכי עבדינן קל וחומר שור שאינו חייב שהוא קל חייב בכופר דאדרבא מטעם קולתו מתחייב שיתכפר בכופר שנותן אבל אדם שהוא חמור לא יתכפר אלא שיתחייב מיתה בידי שמים ובדוחק נראה דמייתי בקל וחומר דיתחייב תשלומי הכופר ולא ימנע בעבור זה מיתה בידי שמים שהוא מתחייב אבל דוחק הוא כיון שהכופר ניתן לכפרת נפשו:

תוס' אינו דין וכו' וא"ת מה לאדם שכן מועד מתחלתו וכו' פי' שמתחייב נ"ש בעת שהזיק אפי' בפעם ראשונה והיא פירכא כתובה בתורה שאין מבליעין אותה בתוך הק"ו אך למה שתירצו התוספות דנזקי אדם וכו' דהכונה שנחזור אותו לקל וחומר של מקומות ונאמר ומה כופר שאינו באדם ישנו בשור ד' דברים שמתחייב באדם אינו דין וכו' אין להקשות נ"ש יוכיח שישנו באדם ואינו בשור דהקל וחומר דעביד בגמרא משור מועד הוא דעביד ועביד הכי ומה כופר שאינו באדם ישנו בשור מועד ד' דברים וכו' והשתא ליכא למעבד יוכיח מנ"ש דגם כן ישנו בשור המועד וכו' וק"ל. ומהרי"ן לב זלה"ה כתב דרך ב' בזה הדיבור וכתב דלרבנן איש בעמיתו לא דריש להך דרשא ובמחילת כ"ת א"א בשום פנים דבפרק המניח דרשי רבנן איש בעמיתו לצער כדאיתא התם וע"כ אית פירכא דמה לאדם שכן מתחייב מתחילה תאמר בשור דבתם לא יתחייב שפיר שייך פירכא ואין חילוק בהנך פריכי בין רבנן דרבי עקיבא כלל:

שייך לעיל בקל וחומר דעביד בגמרא ויהא קרן פטור ברשות הרבים מקל וחומר ומה שן ורגל דברשות הניזק משלם נ"ש ברשות הרבים פטור קרן דברשות הניזק ח"נ אינו דין דברשות הרבים פטור קשה דאיכא למימר דיו אסוף דינא כיון דאתית למעט מקל וחומר אמרינן דיו שיהא רה"ר בחיובו של רשות הניזק בקרן מה ברשות הניזק ח"נ אף ברשות הרבים חצי נזק אף על גב דמפרך קל וחומר לרבנן אמרי' דיו כדאיתא א"א והכא לרבנן קיימי' דהא משני מקרא דיחצון דאין חצי נזק. חלוק ואילו רבי טרפון לא אמר דיו ואין לומר דבעה"נ סמוך אקל וחומר אחר שנעשה מעליה ומה שן ורגל שמשלם מן העליה פטור ברשות ניזק קרן שמשלם מגופו אינו דין וכו' דאכתי איכא למיפרך דהא דמשלם מגופו היכן הוי לא ברשות הניזק דיו שיהא חצי נזק כשילומו שמשלם מגופו ולקמן בד"ה ורבי יוסי הגלילי אבאר לך עוד בזה:

איבעיא להו רגל שדרסה וכו' קשיא לי דע"כ רגל חייב בכופר דאי אינו חייב למאי איצטריך לעיל קרא דחצי את כספו למעט הקל וחומר שהייתי אומר דיהא רגל חייב ברשות הרבים מקל וחומר דקרן והייתי אומר ומה קרן שברשות הניזק אינו משלם אלא חצי נזק ברשות הרבים חייב וכו' ואי שן ורגל פטור מכופר למאי איצט' וחצו את כספו למעט הק"ו הא איכא למפרך מה לקרן שכן חייב בכופר תאמר שן ורגל שאינו חייב בכופר אלא ע"כ שחייב שן ורגל בכופ' ומאי קמבעי' ליה:

ונראה דאעיקרא דפירכא איכא למימר אש ואדם יוכיחו שאינם חייבים בכופר חייבים ברשות הרבים אף אני אביא שן ורגל שיהיו חייבים ברשות הרבים:

כופר שלם בתם לר"ט מנא ליה וכו' קשה דהא מק"ו מייתי' לה ואמרינן הכי ומה רה"ר הקל שאינו חייב אלא ח"נ חייב בכופר רשות הניזק שיש בו נזק שלם והכי מייתי לה ר"ס במתני' מק"ו אינו דין שיה' חייב כופר שלם ולר"ט ליכא למימר דיו כיון דמפריך קל וחומר דבלאו הכי ידעי' חצי כופר בין ברה"ר בין ברשות הניזק כרבי יוסי הגלילי ולעולם דליכא כופר ברגל ונראה דאיכא למימר רגל יוכיח שחייב נזק שלם ופטור מכופר אף אני אביא קרן ברשות הניזק מה לרגל שכן אין בו אפילו חצי כופר תאמר קרן שיש בו חצי כופר רשות הרבים דקרן יוכיח שיש בו חצי כופר ואפי' הכי אינו חייב אלא החצי אף אני אביא רשות הניזק שלא יתחייב כי אם חצי כופר והשתא המלמד נעשה יוכיח לסתור הקל וחומר ועבדינן תרי יוכיח לבטל הקל וחומר דזה כלל גדול בכללים. אי נמי היה נראה דלא דמי לקל וחומר דמתניתין דיליף רשות הניזק דקרן משן ורגל מטעם דמפריך קל וחומר דהתם איכא למילף ממקום אחר אבל קרן ברשות הניזק מקרן עצמו ליכא למילף בקל וחומר מטעם דחמור יותר רשות הניזק מרשות הרבים דאדרבא אני אומר דהדין שוה אצל הכתוב ולא בעבור זה אמר הכתוב בדבר א' דין א' ובאותו הדבר יש בו צד אחד חמור מצד האחר עבדינן קל וחומר מן הקל לחמור ללמוד יותר ממה שאנו צריכים מההכרח דאם לא כן הוי הק"ו מפריך דסוף סוף הא נאמר דאין ללמוד קרן עצמו בק"ו כדי שנאמר דהוי מפריך וילפינן בקרן ברשות הניזק יותר פירכא גדולה דבכי האי גוונא אפילו ר"ט מודה דאמרינן דיו משום דמפריך ק"ו:

תוס' לא משום דסבר כרבי יוסי הגלילי וכו' וא"ת אפי' בלא רבי יוסי הגלילי מק"ו מה שן ורגל דפטורים ברשות הרבים וכו' קרן לא כל שכן וקשה דאדם יוכיח שחייב ברשות הרבים ואינו חייב כופר. ונראה דאיכא למפרך מה לאדם שכן אינו חייב כלל כופר תאמר קרן שכבר חייב חצי כופר לפחות. ויש מקשים לדברי התוס' דע"כ איצטריך לומר דסבר לה כרבי יוסי הגלילי דאם לא כן הייתי או' דמק"ו לא ידעינן אלא חצי כופר לחודי' דהא איכא למימר דיו אסוף דינא דה"ק קרן שברשות הרבים חייב ח"נ אינו דין שיתחייב כופר שלם והא איכא למימר דיו אסוף דינא בחצי נזק מה ברשות הרבים חצי נזק אף כופר חצי כופר אבל השתא דסבר לה כרבי יוסי הגלילי דס"ל דתם משלם חצי כופר השתא הוי ק"ו מפריך ולא אמרינן דיו והיה נראה לומר דאפילו בלא רבי יוסי כיון דלית לן מעוטא דמעטיה לתם מכופר מסברא ידעינן דמשלם חצי כופר בין ברשות הרבים בין ברשות הניזק והוי מפריך ק"ו אבל היותר נראה דלא עבדינן דיו מנזק לכופר ונהי דמהני לקולא וחומרא אבל אינו ראוי לדמות הכופר לנזק ולומר שבשביל שחייב חצי נזק יתחייב חצי כופר ובהכי ניחא לי הק"ו דעביד לעיל בגמרא דלא תהא קרן בר"ה חייב מק"ו והקשינו למעלה דהא איכא דיו אסוף דינא ומה ברשות הניזק ח"נ אף בר"ה ח"נ דאיכא למי' דסמיך לק"ו אחר ועבדינן הכי ומה שן ורגל שחייב בכופר שלם פטור בר"ה קרן שברשות הרבים אינו חייב אלא חצי כופר אינו דין שיהא פטור ברה"ר והשתא לא אמרינן דיו שיהא בר"ה ח"נ בחצי כופר דחייב בקרן דלא אמרינן דיו מכופר לנזק ולפ"ז צ"ל דהקל וחומר דלעיל הוא דוקא אליבא דרבי יוסי הגלילי דסבירא ליה דתם משלם חצי כופר דאלו לרבנן ליכא קל וחומר כלל משום דאמרינן ביה דיו אסוף דינא כדפרישית וקרא דיחצון לדרשא אחריתי הוא דאתא אלא שיש לדקדק בדרך זה דדון לאידך גיסא כיון דלר' יוסי הגלילי פריך יתחייב כופר שלם מק"ו ומה שן ורגל דברה"ר פטור חייב כופר שגם קרן דברה"ר חייב אינו דין שיתחייב כופר שלם מה תאמר אדם יוכיח שחייב בר"ה ופטור מכופר איכא למפרך מה לאדם שכן אינו משלם כופר כלל תאמר בקרן שכבר משלם חצי כופר לעולם שיתחייב כופר שלם. אלא דאיכא למפרך דאעיקרא דדינא פירכא מה לשן ורגל שחייב כופר שלם שכן מועד מתחילתו כלומר שמתחיל' מתחייב נ"ש מה שאין כן בקרן אלא שיש להקשות שיתחייב נ"ש ברשות הניזק מזה הק"ו בעצמו ונימא הכי ומה שן ורגל שברה"ר פטור מכופר ברשות הניזק חייב נ"ש קרן שברה"ר חייב בכופר א"ד שיתחייב נזק שלם והשתא ליכא למימר דיו כלל ור"ט דלא עביד הך קל וחומר במתני' ולא מצינו למפרך דיו היינו טעמא משום דבעי למעבד קל וחומר אליבא דרבנן דסבירא ליה דתם אינו משלם כופר כלל ואעיקר תירוצא שכתבתי דליכא למימר דיו מכופר לנזק הוא דבר צ"ע כי במתני' כתבתי דאמאי לא יליף קל וחומר מאש ולא הוה דיו כלל ובאה התשובה לאותו ק"ו דהוה אמרי' דיו לנזק בחצי כופר וצ"ע מה לנזקי רגל שכן ישנו באדם יש מקשים אמאי לא אמרי' ק"ו אחר ונאמר הכי שהדין הוא ששור שהרג את הנפש והזיק כלים בהריגתו חייב הכל ולא אמרי' קים ליה בדרבה מיניה אלא במי שזרק חץ לחבירו וקרע שירים וכו' דקים ליה בדרב' מיניה והשתא אמרינן הכי ומה נזקי רגל שברה"ר פטורים בדבר טמון בעת שהרג לאדם ברשות הניזק חייב על שניהם על האדם ועל הטמון קרן דברה"ר חייב על דברים טמונים בעת הריגתו לאדם דלא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה אינו דין שיתחייב כופר שלם ונראה לי דלא קשי' ולא מידי דמאי דאינו משלם באדם הוא מטעמא דממיתין אותו ואמרינן קים ליה בדרבה מיניה ובשור משלם משום דאין ממיתין לבעליו כ' היכי דנימא קים ליה בדרבה מיניה ודוקא לשור הוא שממיתין ואי הוה שייך לומר קים ליה בדרבה מיניה הוה אמרינן והו' כפירכא דלא שייך ביה וזה פשוט מנזיקין דרגל וכו' פרש"י הכי גמר ר"ט ומה רגל ברה"ר וכו' יראה לי שאין לשונו של רש"י ז"ל מדוקדק דמתו' לשונו נראה דמרגל עביד ק"ו ועלה לא ש"ך למפרך מה לנזקי רגל שכן ישנו ברגל אבל הכי עביד מה נזקי רגל פטור וכו' וק"ל:

ובמסקנא דפריך מה לנזקי רגל שכן ישנו ברגל איכא למפרך נ"ש יוכיח שישנו ברגל ואינו בקרן ובדוחק אפ' דאיכ' למפרך מה לנ"ש שישנו באש אלא דאיכא למידק דאם כן הוכרחנו לחזור אל כל הפירכות דלעיל ומלישנא דתלמודא דקאמר ה"נ מסתבר' וכו' נראה דאינו צריך כלל מההיא דלעיל וק"ל:

אמר יוסף ידעתי אני ידעתי שאינו דומה שונ' פרקו פעם אחת לשונהו פעמים הרבה ופר' זה מכיצד הרגל עיינתי אותו מתחילתו עד סופו ולא זכיתי לחזור ולשנותו להיות בעלי המלאכה אצים וזהירים במלאכתם לכן לא יחשדני המעיין אם ימצאו דבר בלתי מתוקן ובזאת הבחינה עצמ' מנעתי עצמי מלכתוב סוגיות רבות בפ' זה ובפ"ק דב"ק לי רב כיד ה' היתה עלי א' המרבה וא' הממעיט לא כתבתי סוגיא זו רק בעבור מה שנלמוד ממנה לעניני כללי דיו ושאר כללים והאל משגיאות יצילנו ומנסתרות ינקנו אמן:

אע"ג דק"ל אין מזהירין מן הדין אם בא לנו מפורש לאו מכלל עשה אף על גב דקי"ל לאו הבא מכלל עשה עשה אפשר להביא המלקות בק"ו וכלל זה למדנו אותו בפירוש מדברי הרב המגיד פרק שני מהלכות מאכלות אסורות ז"ל מכלל מה שנאמר כו' ודע שאין לתמוה על מה שאמרו שלאו מיני בהמה וחיה טמאים בא מק"ו מחזיר שפן וארנבת ממה שאמרנו אין מזהירין מן הדין ק"ו לפי שאלו כבר נאסרו בלאו הבא מכלל עשה מכלל מן התורה בביאור וכיון שכן אפשר ללאו שלהם לבא מק"ו עכ"ל והדברים ברורים:

תם תם

יש לי עוד כללים מחודשים נצרכים לדעת גופי התורה בענין ההוראה והם גופי הלכות צריכות לדעת משפט אמת לאמיתו וראיתי הדברים נמשכו באורך הרבה עשיתי מהם כללים רבים לקטתי אותם ממקומות רחוקים חפשתים חיפוש מחיפוש וראיתי כי יש עוד מהם מפוזרים וצריכין עומק גדול כדי להוציאם ולבררם ולא הספיק לי הזמן אקח מועד בע"ה לחברם ואשאל מאבי שבשמים יזכני להשלימו ולהדפיסו יחד עם כמה שאלות ותשובות שהשבתי עליהם כיד ה' אחד המרבה ואחד הממעיט ואני לא באתי בחיבורי זה הקטן רק להשלים לתלמידים אשר כגילי יהיו דברי אלה קרובים אל ה' יספיק לי טרף לביתי אחזור על בני ויקל מעלי מקרה הזמן כי קשים עלי כעת יזכני להגות בתורתו יומם ולילה כדכתיב לא ימוש ספר התורה וכו' אוי"ר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף