עץ יוסף על שמות רבה/מא/ז

עץ יוסף על שמות רבה מא ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והלוחות מעשה אלהים המה. המסדר את הספר הביא הדרשות לפי' והלוחות כאן אף שהפסוק הזה בתורה אחר פר' העגל כדי לסמוך דרשות הלוחות להדדי (תולדות נח):

ב"ק. ענין ב"ק כבר פירשתיה בתנחומא ס"ז:

אוי להם לבריות. פי' אותן צרות וגזירות רעות הבאים על הבריות באות להם מעלבונה של תורה (חות יאיר) והענין הוא דרך משל לפי שהתורה ניתנה בהר חורב שהוא הר סיני וכשישראל אינם עוסקים בתורה צריך שיחשוב האדם שהר חורב בעצמו מכריז ואומר אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. וביאר את רעתם ואמר שכל מי שאינו עוסק תדיר בתורה נקרא נזוף:

מעלבונה של תורה. שהם עולבים אותה ואין מחשיבים אותה לעסוק בה:

שכל מי שאינו עוסק תדיר בתורה כו'. וכדאי' בריש שמואל רבתי וז"ל העושה תורתו עתים מפר ברית כו' ומה התנוק הזה מבקש לאכול בכל שעות היום כך אדם צריך להיות יגע בתורה בכל שעות היום ע"כ:

נזוף. לשון נזיפה:

מהו חרות ר"י ור' נחמיה ורבנן. ר"ל שהיה קשה להם מאי חרות על הלוחות כי מהראוי יאמר חרות בלוחות. ולכך אמר אל תקרי חרות אלא חירות. כל אחד לפי שיטתו. שהוא על הלוחות כלו' על דבר הלוחות. שבזכות תורת הלוחות אם היו בלי מכשול העגל היה חירות (אלשי"ך):

מן הגליות. שכל זמן שהם עסוקים בתורה ניצולים מן השעבוד:

חירות ממלאך המות. ובגמרא מקשה למימרא דאי לא חטאו לא מתו והא איכא פרשת יבמה ופ' נחלות. ומשני על תנאי נאמרו:

חירות מן היסורים. פי' שע"י קבלת התורה נתרפאו ולא היה בהם חגרים וסומים וזבים ומצורעין. כדאי' במדב"ר פ' נשא:

אם יבא מלאך המות. כלו' כך היה מאמרו של הקב"ה אם יבא כו':

הוי חרות על הלוחות. ר"ל בשביל הלוחות:

מהו כי בשש. פי' למה נקט ל' בושש ולא איחור:

למ' יום. בתחלת שש. וכיון שבאו שש ביום המ' ולא בא מצאו מקום לטעות. וענין טעותם היה ביום המעונן בין קודם חצות לאחר חצות. אלא כשטעו וחטאו והודיעהו ה' למשה נתעכב שם עוד יום להתפלל עליהם. ורש"י יש לו דרך אחרת שהוא ז"ל פי' שהם חשבו שהיום שעלה הוא מן המנין. והוא אמר להם מ' יום שלמים ולילו עמו ואין יום עלייתו לילו עמו שהרי בז' בסיון עלה נמצא מ' יום בי"ז בתמוז היה. בט"ז בא שטן וערבב כו' ותוספות דחו פרש"י ע' בדבריהם:

מצא את ידו. כלו' מצא מקום להטעותן שערבב את העולם והראה להם דמות חשך ואפילה וערבוביא. לומר ודאי מת משה ולכך בא ערבוביא בעולם והראה להם שהיה משה תלוי בין השמים והארץ. כלו' שמת והראה להם דמות מטתו כדאי' בפ' ר"ע:

קציעי צואריא. צ"ל קטיעי צואריא (אות אמת) ופי' קטיעי וכריתי צואר שאין אתם זוכרים הראשונות. והידי משה גרס קציעי צווארי. ופיש שאמר להם אפי' אתם חותכים צוארי לא אתאפק מלהוכיח אתכם והם עשו כן והרגוהו. ולמד שהרגוהו מויבן מזבח לפניו כדבסמוך:

מה נסים עשה לכם. ודמות משה שראיתם תלוי בין שמים לארץ הוא מעשה שטן (תולדות נח):

נתיירא. והא דלא מסר עצמו על קידוש השם אמרו לקמן בויק"ר פ"ו שאמר אהרן אם הורגין אותי שאני כהן ונביא מתקיים אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ומיד הם גולים:

מה מזבח. פי' מה נתינת טעם וירא אהרן לבנין מזבח לכן דרשו מן הזבוח שלפניו. ופי' ויבן נתבונן כדפי' גבי ויבן נח. דאל"כ לכתוב ויבנה מזבח:

אין כבודו כו'. שאני כהן גדול:

כדי לאחר לשון איחור ועיכוב:

אמר עד שאני בונהו לעצמי משה ירד. שיודע היה אהרן שהמ' יום צריכים להיות שלמים כנזכר והיה סבור לאחר ולעכב בבנינו עד למחרתו. ומעשה שטן הצליח להשלים מלאכתו במן מועט. ולפי פי' ראשון שכתבנו שהטעות לא היה רק בין קודם שש לאחר שש. א"כ סבר אהרן שבוודאי יבא משה בו ביום. ולכן אמר עד שאני בונה משה ירד:

והנביא צווח. פי' והנביא מפרסם הענין:

אכן השכימו כו'. וה"ק אכן זה דרכם כי השכימו השחיתו במעשה העגל. וכן תמיד עושים רשעתם בהשכמה:

כל מקום שאתה מוצא כו'. אין למדין מן הכללות אף במקום שנא' בו חוץ. ואפי' בדינים והלכות. מכ"ש בדברי אגדה שעל הרוב דברו. וכדרך אסמכתות המדרשות בכל מקום:

שאתה מוצא ישיבה כו'. הטעם כשבני אדם רוצים לישב בשלוה השטן מקטרג ומהפך השמחה לאבל:

ומה היה בסופן ויהיו המתים כו'. משום שלכאורה י"ל שהתקלה היה חטא ויצמדו לבעל פעור כדכתיב הרגו איש את אנשיו הנצמדים לבעל פעור. לכן אמר מה היה בסופן ויהיו המתים במגפה שר"ל שבזה ראיה שעיקר המגפה לא היה אלא בסבת חטא הזנות דהא לא נעצרה המגפה עד שהרג פנחס לזמרי (תולדות נח):

הם קמו לצחק. ס"ל שלא היה הטעות בשעות אלא ביום העליה כדרך רש"י:

בקש משה לירד. שחשב לירד תחלה להעביר העגל והחוטאים מן העולם ולעלות אח"כ להתפלל. ועז ראה כי יצא הקצף מלפני ה'. וראה שבטרם ירד תפגע מדה"ד בישראל. ולזה נתעכב והתפלל:

ונתיירא מהם. שלא יזיקו לישראל וגם שלא יזוק אותו כדאי' בדב"ר וע"ש מ"ש:

ואחז את הכסא. כלו' שנעזר מבקשת מדת הרחמים כי הוכן בחסד כסאו:

פירש והגין. פרש דרשינן שפי' שדי זיו שכינתו עליו:

מנגח אותם. כלו' עלה בחזקה ודחה אותם (מת"כ) ופירושו דחוק. והאמת הוא פירוש היפ"ת ז"ל שפי' אתמול מנגח אותם כדאי' בנדרים כשנתרשל מן המילה ובא אף וחימה כנגדו ובקש להרגן והקב"ה אמר לו הרף מאף ועזוב חמה. וזה פשוט שלזה רומז הדורש כאן. וכן פי' ג"כ התו"נ:

והשמד. בדב"ר פ"ג במקום השמד גרס מכלה:

באו ג' אבות. כלו' שזכות ג' אבות שהזכיר סלקום כאילו באו שם:

עמוד אתה באחד. וכן עשה:

שנא' קומה ה' באפך. ופי' לפ"ז עמוד באפך לעכבו אבל לצוררי התקומם והנשא בעברה וזעם. ודוד למד זה ממשה לומר כן:

מיד א"ל הקב"ה רד. אין זה דבק למה שנזכר. אלא השתא הדר ארישא דקרא וקאמר דמיד כשקמו לצחק אמר לו הקב"ה רד כדלעיל. ולא קאמר לה השתא אלא למדרש רד ירידה:

ירידה היא לך. פי' דבר זה ירידה וקלון לך. והיינו דקאמר למה ששחת עמך. כי אחר שהם נקראים עמך בקלונם יהיה לך קלון. ולכן השיב משה כי ח"ו שיקראו בשמי כי עם ה' אלה ואין ראוי שתגעל נפשך אותם:

עכשיו אתה קורא אותן עמי ועד עכשיו היית קוראן עמך. כצ"ל וכן אי' בפסיקתא משל למלך כו' ע"ש:

אמר הקב"ה למשה בעה"ז כו'. אין לו שייכות לדלעיל אלא בא לסיים בדבר טוב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף