עץ יוסף על שמות רבה/יז

עץ יוסף על שמות רבה יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על שמות רבה - פרשה יז

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  

א  [עריכה]

הה"ד כל פעל ה' כו'. שכל מה שברא ה' בעולם ברא לכבודו. ואפילו הדברים השפלים כאזוב כבודו יתב' נודע בהם כמו בדברים הגדולים. ולכן החשיב האזוב השפל לשתפו במצותיו:

אף הם. אף שנא' והארץ נתן לבני אדם (תולדות נח):

השמים כסאי (וגו') והארץ הדום רגלי. וא"כ אתקיש ארץ לשמים (תולדות נח):

ואומר השמים מספרים כבוד אל. וכתיב שם בכל הארץ יצא קום:

עוטה אור כשלמה. והמלבוש קרי כבוד כי הא דר"י קרי למאניה מכבדותיה (תולדות נח):

שיעמדו שם המלאכים. מפרש הרקיע שנברא ביום השני הוא הרקיע העליון אשר על ראשי החיות כדאיתא בפדר"א והוא עולם השכל:

שנא' יתרועעו אף ישירו. דהיינו הצמחים והכרים שנזכר שם. ומשמע ליה דהיינו קילוס שמקלסין לה':

אז ירננו עצי היער. קילוס ממש. ולא ד"מ כפשוטו:

אתה מוצא. מילתא אחריתי קאמר כי מלבד מה שמקלסין והיינו שנבראו לכבודו דאמר לעיל. יש בהם צורך לקיים מצותיו בהן. והוא מ"ש ולעשות בהן רצונו:

שנאמר מקולות מים רבים. עיין מ"ש בב"ר פ"ה סימן א'. וצ"ל שכינוסם מעל הארץ קורא בריאה:

עופות לכבודו להקריב קרבן. וא"ת עופות בהמות טמאות דלא חזו לקרבן מאי איכא למימר וי"ל דלב"נ הכל כשרות כדמשמע בפרק פרת חטאת ע"ש. ומ"מ נקט הכא קרא דקרבנות ישראל דאינהו עיקר:

וברא בו אדם לכבודו. למען יכיר כבוד ה' שזהו תכלית בריאתו בעולמו:

שנא' הללו את ה' מן הארץ. סיפא דקרא זקנים עם נערים יהללו את שם ה':

ב  [עריכה]

הה"ד כתפוח בעצי היער כו' זה נראה לעין בלא כלום. שע"י שאין ענפיו מרובים יראה מרחוק כאילו הוא ערום וריק. ועוד שמחניט פירותיו קודם להוצאת עליו כדאי' בחזית:

ויש בו טעם וריח. כלו' בפירותיו. ולפי מ"ש במס' שבת דף פ"ח כתפוח היינו אתרוג ניחא לפרש טעם וריח על האילן עצמו שאתרוג עצו נאכל כפריו כדאיתא בב"ר פ' ט"ו (יפה תואר):

כדבר שאין בו ממש ויש בו טעם וריח. הטעם רמז לשכר העה"ז שיטמנהו האדם. וריח הוא השכר הרוחני בעוה"ב. שהדברים הרוחנים מתיחסים לריח. וזה אינו נטעם בעה"ז ע"ד עין לא ראתה:

ויש בו מאכל. לפרש מהו הטעם אמר ויש בו מאכל להוכיח כי יש שכר בעה"ז והן הפירות. והיינו טוב פריי מחרוץ ומפז עם היות הקרן קיימת לעוה"ב. לאפוקי ממ"ד שכר מצוה בהאי עלמא ליכא:

וריח שלמותיך כריח לבנון. מפרש שלמותיך בד"ת דאיקרו שלמה כדמפ' במסכת שבת שמלה לכה דברים שבנ"א מתכסים בהן כשמלה:

ופריו מתוק לחכי. ומה שלא הזכיר הריח. מפני שהוא רמז לשכר עה"ב ואינו נראה בעה"ז:

וכן יש דברים. כלומר כמו שעיקר טעם התורה נעלם מעיני עכו"ם ושוב מצאו בה ישראל טעם כן יש בכללה דברים נראין שפלים לכאורה אפילו לישראל. ויש בהם טעם סגולה רבה. כאזוב שנראה שאינו כלום. וכחו גדול במצות. כ"נ לפרש הגי' שלפנינו. אבל קרוב בעיני שחסר כאן וצ"ל כדאיתא בחזית פ"ב מה תפוח הזה אתה נותן בו איסר ואת מריח בו כמה ריחות כו' (ע"ש) כך יש דברים שהם שפלים כו':

וכן בשלמה ה"א וידבר כו'. פי' שנתן טעם במצות ה' בצמחים מן הארז ועד האזוב למה צוה כאן בארז וכאן באזוב. וה"ה בשאר מינים כגון סוכה ולולב:

ללמדך שהקטן והגדול שוים. סיומא דאגדתא הוא. דקאמר שמצות ה' באזוב ללמד שקטן וגדול שוין לפני ה'. משום ששכר המצות מצד קיום מצות ה'. לא מצד נושא המצות מפני כמותן או איכותן. ולכן אפילו שיהיה נושא המצות קטן בכמות ואיכות. הוא כגדול:

ובדברים קטנים כו'. רצה בזה מעלת המצות שעם היותה קטנה יש בה כח לעשות נסים לעושיה. וכמו שגאל ישראל בזכות אזוב שהוא דבר קל:

הוי כתפוח בעצי היער. משום דאיתא כמה דרשות בחזית בהמשל הקב"ה לתפוח קאמר דדרשה זו יותר נכונה:

ג  [עריכה]

ד"א ולקחתם כו' אעפ"י שאתם שפלים. בעיני המצרים:

שנאמר והייתם לי סגולה. מביא ראיה שעשאם סגולה לעצמו להיות נאגדים בו ולהיות לו חביבים וסגולה לשמרם כאגודה הנשארת ומקובצת החלקים. וכן כל המון ישראל אגודים לו ע"ד ואגודתו על ארץ יסדה:

מה ראה הקב"ה להגין עליהם בדם. כי לא היה לסימן להם על הפתח שלא יבא המשחית כי ה' ההולך לפניהם יומם אינו צריך סי'. אלא ראיית הדם אינו אלא זכות מצוה כדמסיים ובזכותם יראה. וזהו דכתיב וראיתי את הדם אינו ראיה חושיית. אלא ראיית הזכות שיראה להגן עליהם. ולהכי בעי מה ראה להגן בדם של פסח ולא בד"א של פסח:

שנא' ואומר לך בדמייך חיי כו'. מדכפל ואומר לך בדמיך חיי משמע דחד דם פסח וחד דם מילה שעל ידן חיו מן הגלות:

אל המשקוף בזכות אברהם. שהיה ראש לאבות כמו המשקוף שהוא עליון לפתח:

בזכות יצחק ויעקב. שלא זזו מן הקב"ה כמו שהמזוזה אינה זזה מהדלת:

ד  [עריכה]

הה"ד ומה אעשה כי יקום אל. משום דקשה ליה מאי ועבר ה'. כי לשון העברה הוא במשיגי הגשם שהוא ענין העתיק ממקום למקום. וזה לא יצדק בהשי"ת שהוא מקומו של עולם ונבדל מכל כח גשמיי. להכי בעי לפרש שהכוונה על דרך המשפט שהיא בהעברה ולא בישיבה כמבול ולא בקימה כמו לעתיד. ולהכי מייתי מה אעשה כי יקום אל דמשמע דאיכא הפרש בין היות הדי בקימה או שאר תכונות כדמפרש ואזיל:

שר העולם (כו') אמרו. כמצטער על מה שה' דן העולם ומאבד יושבי תבל. דאי איוב אמר כן על עצמו ועל יסוריו לבד. הו"ל למימר מה אעשה כי קם אל שכבר הי"ל פורענות יסוריו:

ועמדו רגליו ביום ההוא. ובדין הרשעים מיירי דלעיל מיניה כתיב ויצא ה' ונלחם וגו':

אם בישיבה דן דור המבול כו'. ההעברה מורה על קילות הדין שהוא כענין העבריי כלאחר יד. והישיבה משמע יותר עיקר. אמנם ההקימה מורה על יותר חומרה כמתקומם בזעת אפו לעשות הדבר:

מפני מה עתיד לקום כו'. פי' מפני מה תהיה הנקמה לעתיד באכזריות חמה ושטף אף טפי מהראשונים דהינו לשון קימה דכתיב. וקאמר מפני צעקת עניים כו' על מה שהרעו לישראל. ואע"פ שבמצרים היה הדין ג"כ על מה שעשו לישראל. לא היו עדיין ישראל כל כך חביבים שלא קבלו התורה:

ה  [עריכה]

ע"י המלאך. שאף שהקב"ה עובר במצרים. המכה ע"י המלאך היה. כמלך שעושה נקמה בשונאיו לפניו ע"י ספקלטור שלו. והא דכתיב וה' הכה כל בכור. י"ל שנתייחס המכה להקב"ה שהוא השולח. ודייק דע"י המלאך מדנצטוו שלא יצאו מפתח בתיהם שלא יזוקו. ואי ע"י הקב"ה למה יפחדו:

הקב"ה בעצמו. שהוא יתב' בגזרתו הכה בהם שלא ע"י מלאך. ודייק כן מדאיכפל קרא לייחס ההכאה מאתו יתב' באומר והכיתי כל בכור וגו' כדאי' בהגדה של ליל פסח:

ומהו שאמר לנגוף. דבשלמא למאן דאמר ע"י מלאך להכי קאמר לנגוף לרמוז שזה היה בדרך הנגף הנוגף בעולם שהוא ע"י מלאך. אבל למ"ד ע"י הקב"ה אמאי שני למימר לשון נגף ולא הכאה כמו והכיתי כל בכור וה' הכה כל בכור. ומשני דרמז תרתי. רמז לנשים המעוברות בלשון נגיפה דילפינן ג"ש מונגפו אשה הרה. ועוד דנגף נמי הוה. שהמשחית יצא וחבל זולת הבכורות כענין המגפה הנמצאת תמיד:

שהיו ראויות לילד. בכורות:

ומתו האמהות. דכיון דילפינן מונגפו אשה הרה והתם נמי כתיב ואם אסון יהיה דהיינו מיתה באשה ילפינן נמי הכא דגם האמהות מתו:

והקב"ה מחבל בכוריהם. מילתא באפי נפשה היא. ומשום דקשיא ליה אומרו כאן וילכו ויעשו ב"י. שא"א לומר שמיד עשו. שהרי מר"ח נאמר להם הפרשה ההיא. אלא דאתא לומר שהקב"ה מחבל בכוריהם בשביל שישראל עושין מצותיו וכאילו סייעוהו כנגד מדה"ד. וזהו המשל שהביא:

פירטון. בלשון יון ורומיי שודדי הים (מוסף הערוך):

מורניות. תרגומו של חנית מורן. חרב וחנית תרגומו חרבא ומורנייתא (מוסף הערוך):

מחשבים עליהם כל הלילה. כי ע"י ששחטו אלהיהם והיו שיניהם קהות אין ספר שיחשבו רעה להם:

ויושיעם למען שמו. ששמו הגדול היה עומד על פתחיהם ע"י הזאתם בפתחיהם:

הן עוסקים בצלי. שהוא השה שהיה להם לאלוה כנגד מזל טלה בכור המזלות. וכנגד זה ה' הורג בכוריהם:

היה עומד להם על פתחיהם. למנוע המשחית מבוא שם:

והאלהים מפריש. ואומר להמקטרגים שיכפר דם המצריים על ישראל ולא ימותו בחטאם. כענין פודה ה' נפש עבדיו שהפדיון נתינת כופר נפש:

הן היו עוסקין במצות שהיו טוחנין ולשין. וזאת המצוה נעשה בצומח. וכנגד זה ה' עוקר נטיעתן של מצרים שהיה הורג העוברין שבמעי האשה ע"י המשחית הנקרא אף. שנא' קומה ה' באפך הנשא בעברות צוררי קרי ביה בעוברות (יפה תואר):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף