עץ יוסף על שיר השירים רבה/ז/ב/א

עץ יוסף על שיר השירים רבה ז ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלא אינו מדבר אלא מפעמי רגלים. רצה לומר שדרש פעמי על פעמי רגלים דכתיב בהו (דברים טז, טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, ויהיה מה יפו פעמיך שהם שלש פעמים בשנה, ויהיה בנעלים מלשון עולים כלומר בזמן שעולים בפעמי הרגלים, או הכוונה דכל מי שאין רגלו יפה אינו עולה לרגל כדדרשו בגמרא (חגיגה ד, א) פרט לחיגר, לכן אמר הכתוב מה יפו פעמיך רצה לומר רגליך בשעה שאתה עולה לרגל. ותלה נאותן שהולכין בנעלים דכל הולך יחף הולך בצער כמו שכתוב (ירמיה ב כה) מנעי רגלך מיחף, אבל הולכי רגלים הלכו בשמחה בקרבנותיהם של שמחה, כן כתב המהרש"א (חגיגה ג, א). אולם אין זה מההקיש המתהפך מהיפך להיפך, כי אף שהאמת שההולך יחף הולך בצער, עדיין אין ההולך בנעלים מתואר ביפה, ולכך התרגום הוסיף ואמר בסנדלים דססגונ"א כו' כלומר הנעל הסתמיי יכול הוא שיהיה מן העץ והעור הפשוטיי ולא נופל בו היפוי המשובח עד שנאמר מה יפו פעמיך, אין זה רק שרומז לססגוונא:

והלא פעמים הללו כו'. זה כמו דבר אחר מה יפו פעמיך בנעלים והלא פעמים הללו פעמים מגולים ופעמים מכוסים ואין יכול לשבח הפעמים שבתוך המנעול.

אלא מה יאיין עקיביך במסאנא רצה לומר במצות חליצת מנעול ושאר מצות התלוים במנעלים:

ברתיה דרחמי. דרש בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב היך מה דאת אמר (תהילים מז י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם (כדלקמן סימן ה' ובריש חגיגה) ואברהם נקרא אוהבו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (ישעיה מא ח) זרע אברהם אוהבי, וזהו שאמר ברתיה דרחמי:

מה היו יפיין לפעמיך שהיו נועלין בעד כל הצרות. פירוש מה היו יפיין השלש פעמים בשנה שהלכת לרגל, שזכות המצוה הזאת היה נועל בעד כל הצרות כמו שמסיים והולך. ובתשובת הרשב"ץ ח"א סוף ס"ג הגירסא בעד כל החצרות, וכדלקמן ששכח לנעול דלתי ביתו כו' קשור בטבעות דלתותיו כו':

אימתי אילין כו'. מתי ילכו היהודים הללו להתפלל בירושלים ואנחנו נכנסין וגוזלין כל מה שבתוך ביתם ומחריבין אותן, הגיע הזמן ועלו זימן כו', מן דאתיין כו'. כשבאן האחים מירושלים היו מחלקים מן מה שהביאו מירושלים לכל שכנותיהם, אמרו להם השכנים אנה והיכן הייתם, ואמרו להם היינו בירושלים, אמרו להם ואימתי הלכתם, אמרו להם ביום פלוני, ואימתי באתם, ביום פלוני:

דלא שבקין כו'. פירוש לא עזבום, ולא יעזוב אותם:

אינון גובריא כו'. כלפי עצמם אמרו כן, אנשים הללו היו סוברים אימתי יעלו לרגל להתפלל בירושלים והם יכנסו ויגזלו כל מה שבבתיהם. ואין להקשות האיך עלה בלבבם כך, הא הקדוש ברוך הוא הבטיח (שמות לד, כד) לא יחמוד איש את ארצך. שאין שלילת החמדה סלוק החפץ מהלב, אלא בגמר המעשה (יפה מראה). ועיין בירושלמי פ"ג דפאה (ה"ז):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף