עץ יוסף על שיר השירים רבה/ג/ד/ב

עץ יוסף על שיר השירים רבה ג ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בקשתיו ולא מצאתיו. כמו שמפרש לקמן להיכן הלך כו':

מצאוני השומרים אלו הכשדים. שהם שומרים אותי לבל אצא מגלותם. ושאלתי אותם את שאהבה נפשי זה דניאל ראיתם, כי אמרתי אולי נמצא אצלם, כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי זה דניאל:

להיכן הלך. דניאל:

ר' חייא אמר ממתום ננקפי אאלרן. כן צריך לומר. רצה לומר כך היה כתוב על הכותל, ועשאן דניאל חמש תיבות של שלש אותיות וצירף אותיות הראשונות של כל תיבה ועשאן תיבה אחת, ואחר כך צירף השניות והשלישות ורביעות וחמישות, ונעשה חמש תיבות, מנא מנא תקל ופרסין, ופרסין שתי פריסות משמע וזו היא פריסת מלכותו ויהיבת למדי ופרס:

יטת יטת אדך פוגחמט. כן צריך לומר, ורצה לומר בא"ת ורש ג"ר ד"ק ה"ץ רפ ז"ע ח"ס ט"נ י"מ כ"ל, מניח אות זו וכותב מה שבצדה, ולפני בלשצר היה כתוב יטת יטת אדך פוגחמט, ודניאל חילף האותיות במקום י' מ', ובמקום ט' נ', ובמקום ת' א' הרי מנת, וכן בכולם החליף האותיות, ונמצא מנא מנא תקל ופרסין:

ורבנין אמרין אנם. אנם לקת ניסרפו, כך היה לפני בלשצר כתוב, ודניאל קרא כל תיבה למפרע:

רבי אומר כמשמעו כו'. רצה לומר שכך היה כתוב לפני בלשצר מנא מנא תקל ופרסין, ובלשצר לא ידע פירוש אלו הדברים ודניאל פירש לו מנא אלהך מלכותא כו':

תקלית במאזנים כו'. רצה לומר והשתכחת חסור:

ויהבית. למדי ופרס:

סלקא מן ימא ולא מכיא. ובויקרא רבה פרשה י"ג (סימן ה) ובשוחר טוב גרס איפכא סלקא מן ימא היא מכיא פירוש ענין נמיכות, תרגום שפל מן העור (ויקרא יג, כ) מכיך מן משכא, ולפי הגירסא דכאן כך פירושו סלקא מן ימא ולא מכיא אינה עושה האדם מך, כלומר שאינה מזקת שום אדם שמיד היא מתה:

עי"ן תלויה. למעלה, וא"כ הוי כמו דכתיב חזיר מיאור, ולא כתב באלף אלא לדרשה עם עי"ן ובלא עי"ן:

מן חורשא מכיא כך משא מדבר ים אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא. כסופות בנגב לחלוף כו'. כן צריך לומר:

עלעול. פירוש רוח סערה:

שהוא בא מן הצפון. בגיטין דף ל"א ע"ב אמרינן רוח דרומית קשה מכולם (רד"ל), ואפשר דהיינו כשהם באין כדרכם, אבל כשבאה לפורענות דהיינו עלעול הוא רוח סערה, רוח צפון גדול יותר מרוח דרום, ורוח מזרחית כשהיא יוצאה לפורעניות היא יותר קשה שמסערת את כל העולם, ועיין גיטין שם ובבבא בתרא דף כ"ה, א' עיין שם:

ומכסיף. פירוש משחית ומכלה וכורת:

בעשרה לשונות נקראת הנבואה. ובאבות דרבי נתן פרק ל"ד נקראת רוח הקודש:

חזון. כדכתיב חזון ישעיהו, חזון עובדיה, וחזות קשה, דחזות כמו חזון:

הטפה. כדכתיב (מיכה ב, יא) והיה מטיף העם הזה. ובאבות דרבי נתן הנזכר לעיל איתא במקום הטפה תפארת, והגר"א מגיה שם במקום תפארת קריאה:

משא. שנאמר (מלאכי א, א) משא דבר ה' ביד מלאכי:

משל וחידה. דכתיב (יחזקאל יז ב) חוד חידה ומשול משל, אמנם מליצה אפשר דיליף מדכתיב בחבקוק (ב ו) עליו משל ישאו ומליצה חידות לו, ומדהקיש מליצה למשל וחידה, אי נמי מדכתיב (משלי א ו) להבין משל ומליצה שפירושו שמשלי שלמה נתקנו שיובנו על ידם דברי התורה והנבואה כמו שאמרו כאן בחזית ( לעיל א, פסוק א סימן ח) שעשה אזנים לתורה (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פרשה מ"ד (סימן ו), ובמדרש אגדת בראשית פרק י"ד איתא במקום צווי הגדה:

כבר נתעלה צרתה של עילם. כן צריך לומר (רד"ל):

ותקצר נפש העם בדרך וגו'. לסבוב את ארץ אדום, ואף שטורח הדרך עצמו לא היה קשה להם כמו שכתוב (דברים ח, ד) ורגלך לא בצקה, רק אף אם הם לא חזו מזלייהו חזו שישעבדו אצלו ונקטה נפשם בקרבם ולא ידעו מה, ועיין באיכה רבתי (ה, ט) פסוק בנפשנו נביא לחמנו:

דניאל אמר כו'. וכן דניאל כשראה המראה אמר אתכרית רוחי, אף שעדיין לא ידע פתרון המראה שבו נזכר גליותינו, מכל מקום מזלו חזי, ואתכרית פירושו ונכרת רוחיה:

מלאו מתני חלחלה. עיקר הנבואה היה על בבל, רק שבא לו ברמז על דרך משל הבוגד בוגד והשודד שודד, לומר שכבר הגיע ממשלת המלכיות על כן תפול בבל שהם יקבלו הממשלה מבבל, כמו שכתוב בריש דניאל בחלום הצלם:

רב משל אלוהו. גדול וחשוב יותר מלחמו של הקדוש ברוך הוא וכדמפרש ואזיל:

אמר להם. פירוש בלשצר אמר לישראל:

עומר שלכם בכמה קרב. מפני שהיה ליל העומר התחיל להתגאה ולהתלוצץ בדבר (רד"ל):

בכמה. בכמה נפין היה מנופה:

בשלש עשרה נפה. כך שנינו בפרק אלו מנחות (עו:):

תעה לבבי זה בית דין. שסנהדרין נקראו לבן של ישראל (איכה רבתי פתיחתא דחכימי סימן יז) וכמו שאמרו לעיל שנתקבצו אצל (ישעיה) [דניאל] כו'. ועיין בפרק קמא דמגילה (יא, ב) שבלשצר טעה בחשבון וכן דניאל. ובספר ישן יש ששאל להם עומר שלכם מתי קרב, אמרו לו בחמשה עשר הדא הוא דכתיב תעה לבבי שהטעה לב בית דין (מתנות כהונה), ובנוסח אחר ליתא כלל הני תיבות זה בית דין:

פיילי נהניתה אתה. בספל אדירים (שופטים ד, כה) תרגומו פיילי גוברא, קובעת כוס התרעלה (ישעיה נא יז) תרגום פיילי כסא דלווטא, כוס בלשון יוני פיילי, ובלע"ז פטר"ה, השותים במזרקי יין (עמוס ו, ו) תרגומו דשתון בפיילי חמר, פירוש כוס תענוגים נהנית, והכוונה שעל כלי בית המקדש ששתה בהן, ודרש פלצות נוטריקון, וכן בכל החלוקות דלקמן:

מפיץ. מריק ומוציא, ותער כדה (בראשית כד, כ) תרגום אונקלוס ונפוצת קולתא:

חשוקה. זה ליל פסח:

סדרת פתורה. עיין בבראשית רבה סוף פרשה ס"ג:

אקימת מנרתא. ברבה שם איתא אית אתרא דקריין למנרתא צפיתא:

משחו מגן קבלו מלכותא. דרש משחו מגן העמידו מלך שהוא מגן וצנה לעמו, ומדכתיב קומו השרים דרש ליה על כורש ודריוש שהם היו השרים והיו מדיינים זה עם זה מי יקבל המלכות תחלה, וזה שכתוב (דניאל ו, א) ודריוש מדאה קבל מלכותא, שבתחלה לא רצה לקבלה ואח"כ נתרצה וקבלה, ועיין בילקוט אסתר רמז תתרמ"ט ותתר"ן (רד"ל):

הוי את דמליך קדמאי. את תמלוך לפני:

כיון ששמע אותו רשע. מה שאמר דניאל:

אותו רשע. בלשצר:

הדא הוא דכתיב כי לא ממוצא כו'. דלקמיה כתיב אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק, שזהו בלשצר דכתיב ביה ועל מרי שמיא התרוממת וכמו שאמרו חז"ל משמיע חרופין וגדופין כו' וזה שכתוב עתק, ומדכתיב אחר זה כי לא ממוצא וממערב דרש שאמר לחיילותיו כל מלכות שמרדה בי נבא עליה, ואמר הקדוש ברוך הוא לא ממוצא וגו' כי אלהים שופט פורענות ההוא גברא, זה ישפיל וזה ירים ביה בלילא קטיל בלשאצר ודריוש מדאה קבל מלכותא (רד"ל):

הכתובים הללו. שאמר דניאל ברוח הקודש שמדי ופרס ירשו ממנו המלכות:

כל מאן דמתחמי כו'. כל מי שיֵרָאֶה פה בלילה הזה, אפילו אם הוא אומר לכם אני הוא מלך, תשאו את ראשו מעליו:

מטרקלינון. פירוש בלשון יוני ורומי חדר גדול ובפרט המוכן למסבה (מוסף הערוך):

נתותרו מעיו. לשון נפילה כמה דאת אמר (חולין נט, ב) נתור ככי ושילא דקיסר, ובילקוט גרס נתרזו, ורצה לומר שנתרפו והיה משולשל, ובא לו זה מן הבעתה וחלחלה וכמו שאמרו במגילה (טו, א) ותתחלחל המלכה שהוצרכה לנקביה, ועיין באסתר רבה פ"ח (סימן ג):

ונפק מינפק כו'. פירוש ויצא חוצה לעשות צרכיו, וכשיצא לא הרגישו בו השומרים, וכשחזר ונכנס הרגישו בו השומרים, אמרו לו כורש ודריוש שהיו שומרים השער מי אתה, ואמר להם אנכי הוא המלך:

אמרין וראו כן פקיד מלכא. פירוש אמרו כורש ודריוש זה לזה ולא כן צוה המלך כו':

נטרו פרחה של מנורה. אפשר דריש צפה הצפית קומו השרים כמו שאמרו לעיל הצפית מנרתא, וצפה הצפית היינו פרחה וכתרה של מנורה כמו שכתוב (דברי הימים ב' ג, טו) וְהַצֶּפֶת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ, וקומו השרים היינו דריוש וכורש כדלעיל (רד"ל):

מחלית שינתא. התחלת השינה, או פירוש בשעה שהשינה מתוקה וערבה על האדם והוא בתחלת הלילה, ופירוש זה קרוב יותר (אות אמת):

כבין דבו כו'. קרוב לעליית עמוד השחר שאדם צריך לדקדק בין הכרת זאב להכרת כלב:

ולא פליגי. שלדברי שניהם יצתה נשמתו בסוף הלילה בשעה שעמד השחר ולא קיבל דריוש מלכותיה עד שהאיר עלות השחר והלילה היה נחשב לבלשצר שלא מת עד סופה, אלא דלמאן דאמר שנהרג בשעת מחלייתא שינתא היה מפרפר בעוד נשמתו בו כל ההוא לילה (כן צריך לומר, ולגירסת הספר יומא צריך לומר עד ההוא יומא) עד עלות השחר (וזהו לשון מפרפר וכמו שאמרו ריש מסכת שמחות במכות בכורות אף על פי שהכה אותם במכת מות בחצי הלילה היתה נפשם מפרפרת בהם עד הבקר) ולמאן דאמר כבין זאב לכלב היה מדומדם כל אותו הלילה פירוש מבולבל מן הפחד והשכרות (וכההיא דירושלמי פרק קמא דתרומות (ה"ד) אפילו מדומדם שפירושו משכרות) (רד"ל):

כבין כוס לכוס. משום דכתיב (ירמיה נא ז) כוס זהב בבל ביד ה' וגו', וכן שם (כ"ה) קוראה כמה פעמים כוס, וכאן כתיב כוס ביד ה' להשקות לבבל דהיינו מלכות פרס, לכן דרש כבין כוס לכוס (ועיקר הלשון אפשר יצא ממה ששנינו במעשה בראשית בחגיגה דף ט"ו ע"א כתרי כסי דסחיפי אהדדי) (רד"ל):

פגי פילאי קקים באמי. פירוש זונה זקנה עושה רעות (מעריך) וכמו שכתוב ביחזקאל (כ"ג, מג) וָאֹמַר לַבָּלָה נִאוּפִים ודרשוהו בויקרא רבה פרשה ל"ג (סימן ו) פִּילָא פּוֹרְנִי שפירושו זונה בלה מזקנה. והמוסף הערוך כתב הגירסא פגי פלאה קקים כאמי מחי, וכתב שנראה לו שהגירסא הנכונה פרני פלאה קתים כאמי מחי, פירוש בלשון יוני פורני זונה, פלאה זקנה, קתים שבי, כאמי לארץ, מחי זני, ואם נניח הגרסא כמו שהוא פירוש קקים בלשון יווני רשעה, כלומר זונה זקנה ורשעה בארץ זני, עד כאן לשונו ערך כאמי:

בעת ההיא. עיין אסתר ריש פ"ג ובסנהדרין דף צ"ו, א:

והיה למוד לאכול בשש שעות כו'. בזוהר סדר תרומה דף קע"ד סוף ע"ב הכי איתא ותאנא ההוא יומא אתחזר שמשא עשר דרגין (בפרק חלק אמרו שאותו היום שנתרפא חזקיה היה בו עשרים ושתים שעות, נמצאו שנתוספו עשרה שעות, והיינו עשר דרגין) ותאנא מרודך בלאדן הוה אכיל כל יומא בארבע שעות (פירוש מסיים האכילה בסוף ארבע שעות) ונאים עד תשע שעות (פירוש עד סוף תשיעית, נמצא שישן חמש שעות) וההוא יומא נאים עד תשע שעות (צריך לומר עד ארבע שעות, ולפי גירסתינו פירושו שהוא סבר שישן רק עד תשע שעות ובאמת ישן באותו היום עשרה שעות שניתוספו, דהיינו מה שהלכה השמש מסוף רביעית עד סוף תשיעית הם חמש, ומה שחזרה השמש מסוף תשיעית לסוף רביעית הם חמש אחרים, הרי עשר, אבל ההליכה השניה מארבע ועד סוף תשיעית מוכרח להיות כדרך כל הימים, ולפי זה אתי שפיר ממה שאמר הזוהר וההוא יומא נאים עד ארבע שעות דהיינו שמצא השמש בארבע שעות) כד אתער חמא שמשא דקאים בארבע שעות כו' עיין שם ובמקדש מלך, ובאסתר רבה איתא והיה רגיל לאכול בשש שעות ולישן עד תשע שעות, ובתנחומא סדר כי תשא סימן ה' ובילקוט מלכים ב' איתא שהיה למוד בכל יום לאכול בשש שעות וישן עד תשע:

ומצאו שחרית. כן בתנחומא ובילקוט הנזכר לעיל, אבל באסתר רבה איתא ועמד בארבע שעות כדאיתא בזוהר הנזכר לעיל, וכתב האות אמת באסתר רבה שהכל עולה לענין אחד, שעד ארבע שעות נקרא בוקר כדאיתא בפרק תפלת השחר (ברכות כז, א) עד כאן לשונו. ולכאורה מדרש זה ומדרש אסתר והתנחומא והילקוט פליג על מה שאמרו חז"ל בפרק חלק שחזרה החמה לאחוריה עשר שעות. ואפשר דמה שאמר המדרש כאן והיה למוד לאכול בשש שעות פירושו כל שעה ששית, וישן לו עד תשע שעות פירושו עד סוף תשיעית, הרי שהיה ישן שלש שעות, ובאותו היום הלכה השמש מסוף שש עד סוף תשע הרי שלש שעות, ואחר זה חזרה חמש שעות הרי שמונה שעות, וארבע על היום, וניער משנתו, ואחר זה הלכה השמש כדרכה בכל יום ממזרח למערב, והלכה שתי שעות עד סוף שש שעות על היום ונשלם העשרה שעות שנתוסף באותו היום, ואחר כך הלכה להשלים היום כדרך כל שאר הימים, ולפי גירסת התנחומא והילקוט שהיה למוד לאכול בשלש שעות פירושו עד תשלום שלש שעות וישן עד תשע פירושו עד תחלת תשיעית הרי חמש שעות היה ישן, ובאותו היום הלכה מסוף שלישית עד תחלת תשיעית הרי חמש שעות, וחזרה אחר כך לאחוריה חמש שעות, והוא היה ישן כל העשרה שעות ואתער בשלישית, וזהו שכתב המדרש ועמד ומצא שהוא שחרית:

להרוג בל חיילותיו כו'. פירש המקדש מלך שחשדם שעשו כן כדי שיתחלש ברעב וימות:

יומא הוא דהדר. פירוש השמש הוא שחזר:

מיד עמד מכסאו ופסע שלש פסיעות כו'. וכן הוא בזוהר מקץ ובזוהר תרומה הנזכר לעיל ובאסתר רבה ובתנחומא הנזכר לעיל, ולפי זה נבוכדנצר הוא בנו, אבל לפי הש"ס (סנהדרין דף צ"ו) נבוכדנצר הוא שפסע, א"כ אינו בנו של מרודך (מקדש מלך סדר מקץ). ולכאורה אינו מוכרח דאפשר שהיה בנו וספרו שלו היה, ועיין שם בגמרא:

שלום לאלהא רבה של חזקיהו ושלום לחזקיהו ושלום לירושלים. וכן הוא בזוהר תרומה הנזכר לעיל, ובאסתר רבה, אבל בזוהר מקץ איתא שלם לאלהא רבה שלם לירושלים ושלם לחזקיהו, וכן הוא בסנהדרין שם ובתנחומא:

קוזמוקרוטין. פירוש בלשון יון קוזמו עולם, קרטור תופש, ורצה לומר תופש עולם, ששולט מסוף עולם ועד סופו (מוסף הערוך):

קעקע. פירוש השריש ועקר ביצתן פירוש שרשן מן העולם:

נכיתא שנכת מסנחריב. תרגום וינשכו את העם (במדבר כא, ו) ונכיתו ית עמא. רצה לומר שהראה להם מה שננשך הוא מסנחריב כדאיתא בסדר עולם (פרק כג) שגדעו הלגיונות האילנות, ורצה לומר שאמר להם שארץ ישראל היא ארץ טובה באילנות ובתבואה רק שהם השחיתו הכל, וגם הראה להם כנגד זה הביזה שלקחו ממנו, ולפי זה בית נכתה בית אוצרותיו ובית גנזיו שהם הרבה מאד. ואף שחליו של חזקיהו קודם למפלתו של סנחריב היה, אמר רבי יוסי בסדר עולם רבה פרק כ"ג יום שלישי לחוליו של חזקיהו היתה מפלתו של סנחריב ועלתה לו חמה כשם שירדה לו לאחז, עד כאן. והכוונה לזה דאיתא בסנהדרין דף צ"ו, א' דאמר רבי יוחנן אותו היום שמת אחז שתי שעות היה וכי חלש חזקיהו ואיתפח אהדרינהו קודשא בריך הוא ניהליה שנאמר כו', וכתב המהרש"א על שם שהשמש מרפא כדאמרינן (בבא בתרא טז, ב) אדלי יומא אדלי קצירא (נדרים ח ב) וחירגא דיומא מסי, וזהו שאמר חזקיהו חלש ואתפח כו' דהיינו על ידי שנתארך היום והשמש עמד עשר שעות יותר נתרפא חזקיהו מחליו עד כאן לשונו, הרי שנתרפא חזקיהו והחזרת השמש ומפלת סנחריב היה ביום אחד, וביום זה שלח מלך בבל שלוחים לחזקיהו וכשבאו לשם היה אחר מפלת סנחריב איזה ימים:

זיין בולע זיין. כלומר כל אחד טוב וחשוב מחבירו. והמעריך כתב פירוש ברזל משחית ברזל עד כאן לשונו. ופירוש נכתה לפי זה לשון נשיכה שנושך ומשחית, או הוא מלשון ניכוי ופחת שמכה ומשבר:

נמשכין כשעוה. הוא על דרך שאומרים ההמון על בנין מפואר הבנין הוא כמו ניתך משעוה. ופירוש נכתה כמו שפירש בתרגום יונתן (בראשית לז, כה) נכאת ולוט שעוה ולטום, וכן איתא בבראשית רבה פרשה צ"א (סימן יא) ונכות שעוה:

דבש בריא כאבן הראה להם. והנה בבראשית רבה שם איתא ומעט דבש רבי יהודה ברבי אמר דבש בריא כאבן, וכתב היפה תואר שהיא חשובה, דאם לא כן מאי רבותיה להביא דבש וכי לא נמצא דבש במצרים עד כאן. ואפשר דדריש נכתה לשון הכאה, דבש שצריך להכותו ולשברו כשבאין לאוכלו, אבל נראה שהובא כאן בטעות שהוא מאמר רבי יהודה שם בבראשית רבה שאמר מעט דבש דבש בריא כאבן, נכות שעוה, ולפי שכאן דרשו נכתה בתי השן נמשכין כשעוה העתיקו כאן מה שאמר רבי יהודה דבש בריא כאבן כו':

בזה אנו עושין כו'. רצה לומר שפתח להם הארון ואמר להם בזה כו' וכדאיתא בילקוט ובאות אמת בשם פרקי דרבי אליעזר פרק נ"ב. וכתב בעל מנחת ערב וזה לשונו והיה בזה שגיאות רבות, אם מצד חזקיהו שאסור לו לבא בקדשי קדשים כל שכן שלוחי מרודך שלא הותר להם לבא כי אם בחיל, ומה גם שהיה אסור להסתכל וליזון עיניהם מקודש הקדשים כמו שאמרו ז"ל (מדות פרק ד משנה ה) גבי פועלים שתיקנו דבר בבדק הבית משלשלין אותם בקופה כדי שלא יהנו מקדשי קדשים מקום השראת השכינה, וכהן גדול ביום הכפורים יוכיח כי בענן אראה על הכפורת, ומה גם על ידי כן ראו אנשי בבל הכרובים וחשבו בלבם שגם ישראל יש להם פסילים וכמו שאמרו חז"ל שהיו האומות אומרים כך כשבאו לקדשי קדשים והוציאו את הכרובים שאמרו הנה ככל העמים בית ישראל, ועל כן ויהי עליו קצף וגו' עד כאן לשונו, ועיין בהקדמת הרמב"ן בחומש:

קמחא טחינה טחנית. פירוש קמח נטחן טחנת וזה כנגד הריסת החומה:

ואריא קטילא קטלת. פירוש אריה הרוג הרגת, וזה כנגד הריגת גבורי ישראל:

ודרא יקירא יקדת. פירוש דירה וחצר שרופה שרפת, וזה כנגד שריפת בית המקדש (יפה ענף), ובנוסח אחר איתא וביתא יקידא, ובאיכה רבתי (א, מא) פסוק ממרום איתא קרתא יקידאי (אות אמת):

שנתון לפנים משבעה קנקלים. שכן היה דרכן שהמלך יושב לפנים משבעה קנקלים (פירוש חדרים או וילונות) וכאן בבבל נגזר עליה גלי צמתך נגד מה שכתוב (ישעיה כב ח) ויגל את מסך יהודה גלי דכסיא (רד"ל):

קלופי סובלתא דנהרא. פירוש גלי שבולת הנהר ברגליך, שתלך יחף במים ולא בספינה כְּשָׂרים נכבדים אלא בפחותים ונבזים שעוברים יחפים ברגליהם במים (אות אמת):

ואפילו דדניאל כו'. אפילו יעמוד דניאל ויבקש רחמים כמו שעשה לנבוכדנצר שריחם עליו ונתן לו עצה להנצל כמו שנאמר (דניאל ד, כד) וחטאך בצדקה פרוק:

למה גואלנו ה' צבאות שמו. מרישא דקרא נקם אקח ולא אפגע אדם דרש שלא אקבל פגיעת ותפלת שום אדם (והיינו אפילו יתפלל דניאל שתפלתו נשמעת כמה דאת אמר (שם י, יב) נשמעו דבריך, והוא נתן עצה לנבכדנצר חטייך בצדקה פרוק) וכתיב בסיפא גואלנו ה' צבאות שמו, כלומר בשמו נשבע שיגאלם ושוב לא יחזור בו (וכמו שכתוב (ישעיה יד כז) כי ה' צבאות יעץ ומי יפר) (רד"ל):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף