עץ יוסף על שיר השירים רבה/ב/ז/א

עץ יוסף על שיר השירים רבה ב ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רבי אליעזר אומר השביען בשמים ובארץ. כלומר שהשביען בשמים ובארץ שהם שומרים הסדר אשר השי"ת סדר אותם ולא ישנו ולא ימירו את אשר גזר השי"ת, ואין אחד שיעבור, וכך ישמרו ישראל מה שגזר השי"ת בגלותם על ישראל, וכמו שאם היו יוצאים שמים וארץ ממה שסדר השי"ת להם, דבר זה היה הפסד לעולם, וכך אם היו יוצאין ישראל ממה שגזר השי"ת בהגלות הוא אבוד לישראל, לכך לא ישנו הגזירה (ספר נצח ישראל פרק כד):

השביען באבות ובאמהות. פירוש כי אין לומר שהשביען בשמים ובארץ, כי השמים והארץ אינם פועלים רק בטבע כמו שבראם השי"ת, ולכך הם שומרים הסדר, אבל הגלות הוא נגד טבע האדם וקשה על האדם, ואם לא היה משביען רק בשמים ובארץ לא היתה שבועה זאת קיימת לסבול עול הגלות, ולכך אמר שהשביען באבות ובאמהות שעשו רצונו של מקום אף שהיה קשה עליהם ונבחנו ונצרפו, ולכך באבות ואמהות השביען (ספר הנזכר לעיל):

רבי יהודה ברבי סימון אמר השביען במילה. דעתו של רבי יהודה ברבי סימון כי אין ראוי שישביען באבות בלבד כי בגלות שופכין דם שלהם כמים, ולפיכך אמר שהשביען במילה שגם במילה שפיכת דם, ולפיכך במילה השביען (ספר הנזכר לעיל):

ששופכין דמם. פירוש דם מילה, ובאות אמת הביא בשם נוסח אחר בהדיא כן:

השביען בדורו של שמד. כי לא די שהשביען במילה כי המילה אינו רק שפיכת דמים בלבד, אבל בדורו של שמד מייסרין אותם ביסורים משונים וקשים מאד, ולכך אמר שהשביען בדורו של שמד פירוש במדה שהיה לדורו של שמד שהיו דבקים בה', ובאותו מדה השביען שלא ישנו בענין הגלות כי דורו של שמד אף על גב שהגיע להם המיתה לא היו משנים (ספר הנזכר לעיל):

תחת שיחהן. צריך לומר שחיתן. פירוש תחת אצילי ידיהם:

ומשיאין נפשותיהם מהם. פירוש ושורפים נשמותיהם מהם, ועיין לקמן בסמוך, מלשון (ראש השנה פרק ב משנה ב) משיאין משואות, וכמו וישאם דוד ואנשיו דשמואל (ב' ה, כא), דפירושו וישרפם:

אשיא כתיב. ולא נמצא כתוב זה בספרינו (מנחת שי):

של מעלה כו' של מטה. בצבאות משמע שני צבאות צבא מעלה וצבא מטה:

ואחת לאומות העולם. ופירוש בצבאות בה' צבאות. ובמסכת שבועות (לה, ב) איתא פלוגתא אם שם זה הוא משמות שאינם נמחקים, או כינוי הוא, ולפי זה אם הוא מהשמות שאינם נמחקים אזי יתחייבו האומות היינו סנחריב ונבוכדנצר וכדומה שעברו על השבועה שהשביע הקדוש ברוך הוא בשמו הגדול, אבל אם הוא כינוי אין נענשים, ואיתא במדרש עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע מביתו של סנחריב שנאמר ה' צבאות שמו שמע מינה שהוא שם ולא כינוי, ולכן יענש סנחריב (גבולות בנימין):

שלא ימרדו על המלכיות. כן צריך לומר (אות אמת):

דיקי. פירוש עלבון וחרפה:

וגומרה תחלה. ובנוסח אחר אינו (אות אמת):

חנף. עיין אסתר רבה פ"א:

על עמך. אלו ישראל:

על אומתך. אלו המצרים (מתנות כהונה). ולי נראה ששניהם דבר אחד, שהמדרש מפרש וחטאת עמך פירוש שאתה מביא חטא על עמך, והיינו על אומתך, וזהו שמסיים המדרש אח"כ את חטי על אומתך היינו המצריים שאת גורם לעצמך כו'. או אפשר שהמדרש מפרש עוד וחטאת מדבר לנוכח עצמו, קרי ביה וחטאתָ בקמץ כמו שפירש המתנות כהונה, והכי אמרו לו שאתה חוטא וגם עמך שאתה מביא חטא עליהם בזה שהם מכים את ישראל, כדאיתא בשמות רבה פ"ה סימן כ"ג שכיון שישראל יוצאין להביא תבן ולעשות היה המצרי רואהו בתוך שדהו משבר את שוקיו, וזה שאמר המדרש את חטי על עמך רצה לומר את חטי על אומתך ועוד שאתה בעצמך חוטא ואת גורם לעצמך כו':

ארבע שבועות יש כאן. היינו השבעתי אתכם וגו' פ"ב פסוק ז', השבעתי אתכם וגו' פ"ג פסוק ה', השבעתי אתכם וגו' פ"ה פסוק ח', השבעתי אתכם וגו' פ"ח פסוק ד':

שלא ימרדו על המלכיות. היינו בארץ גלותם עצמם יהיו נאמנים ולא ישתתפו עם מורדים במלכות:

ושלא ידחקו על הקץ. שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי (רש"י כתובות קיא, א):

ושלא יגלו מסטירין שלהם. אמרי לה זה סוד העיבור, כדאמרינן (שבת עה, א) כי היא חכמתכם ובינתכם וגו' זה סוד העיבור, פירש ר"ת ז"ל שלא יגלו, ואמרי לה זה סוד טעמי תורה (רש"י) ועיין סוף כתובות:

ושלא יעלו חומה. לשון זה הוא מפסוק (יואל ב, ז) כאנשי מלחמה יעלו חומה, והכוונה שלא יעלו כולם ביד חזקה, ורצה לומר ודאי דרשות לכל אחד מישראל לעלות לארץ ישראל, אלא שלא יעלו יחד ביד חזקה (רש"א) שחלילה לנו זאת, עד יערה רוח חסד ממרום וישלח ישועה על ידי משיחו, ובהרשאה מן מלך יושב מרום, ועיין לקמן פ"ח סימן י"א ועיין פרק קמא דיומא (ט, ב):

א"כ כו'. כלומר לעת הקץ יהיו א"כ מותרים לעלות בחומה למה מלך כו', ומשני לקבץ גליותיהן וכולם יחד יעלו בשם ה' צבאות:

שנתגזרה גזרה כשדבר עמו כו'. שגזירת בין הבתרים היה בשנת שבעים לאברהם, וזהו שנאמר (שמות יב, מא) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות וגו' כדאיתא בסדר עולם רבא פ"א, דהיינו ארבע מאות שנה משנולד יצחק ושלשים שנה קודם שנולד יצחק משעה שנגזרה גירות, והם היו מחשבים שמה שנאמר לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה משעה שנגזרה הגזירה, אבל האמת משנולד יצחק התחיל הארבע מאות שנה שנאמר כי גר יהיה זרעך משיהיה לך זרע, והאות אמת גורס כן בהדיא, והן היו מחשבין בשעה שנתגזרה גזרה כשדבר הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו בין הבתרים, והקדוש ברוך הוא היה מחשב משנולד יצחק מה עשו כו', עד כאן:

על שעברו על הקץ ועברו על השבועה. וזה שכתוב שם לא שמרו ברית (אין ברית אלא שבועה) אלהים, ובתורתו מאנו ללכת היינו הקץ המבואר בתורה (בראשית טו, יג) כי גר יהיה זרעך (רד"ל):

עד שנעשה חפצו כו'. שבשכר המאכל שהאכיל עשו את יצחק ברכו לבסוף, והאריך מזה בספר הזוהר, ובעוד שאותו זכות קיים צריכין אנו להשתעבד תחת ידו, וזהו עד שתחפץ:

מדת הד. ותי"ו מן שתחפץ היא נסתרת לנקבה (מתנות כהונה):

לכשתחפוץ מדת הדין מאליה אני הוא מביאה בקולי קולות. סמיכות הפסוקים קדריש עד שתחפץ קול דודי הנה זה בא, שמרמז כשתחפוץ מדת הדין אז קול דודי הנה זה בא בקולי קולות ולא יתעכב, שתיבת הנה מרמז על המהירות בלי עיכוב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף