עץ יוסף על שיר השירים רבה/ב/ה/ג

עץ יוסף על שיר השירים רבה ב ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשלפי. לשון שלף איש (רות ד, ז) שכבר היה הקציר משתלף ועובר (רש"י יבמות דף קי"ו ע"ב ד"ה שלפי), וכאן רצונו לומר כשנתחלף ועבר הגזירה והיו רשאים לעסוק בדברי תורה:

כל מי שהוא למד. שכבר למד כל צרכו יבא וילמוד לאחרים:

ריקם. בלא ברכה:

מה רחוק שנאמר להלן אלפים אמה. כן צריך לומר, ועיין בשמות רבה פרשה מ"ה (סימן ג):

אף הרחק האמור כאן אלפים אמה. כן צריך לומר:

למדנו שכל מי שמקבל כו'. עיין תנחומא סדר כי תשא (סימן כז), ובירושלמי עירובין פ"ה (ה"א):

זה אמציה כהן בית אל. דודאי נביא שקר היה זקן זה, דאילו היה נביא אמת לא היה משקר ומטעה את עידו הנביא להעבירו, ומכיון דאשכחן אמציה שהיה כהן הבעל בבית אל משמע לר' מאיר כי הוא זה (יפה מראה). ועיין בירושלמי ברכות פ"ט (ה"ב):

פתפותי בצים יש כאן. דברים המעורבים כמו בצים המטורפים ומעורבים יש כאן (מתנות כהונה). והיפה מראה כתב שכנגד דברי רבי מאיר קאמר דפתפותי ביצים הן דרך בזיון, ופתפותי כמו (בבא מציעא סו, א) פטומי מילי, ובצים לשון (איוב ח יא) הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה:

זה יונתן בן גרשון בן משה. ואף על פי דהכא בית אל והוא היה כומר בדן, אפשר שאח"כ הלך מבית אל וחזר לסורו בדן, ומה שכתוב ויהונתן בן גרשון בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ, הוא מפני תחלתו וסופו, אף על פי ששנתיים לא עמד עם בניו שם בזמן מה (יפה מראה):

זכה בן משה. משום דשמואל כתב ספר שופטים כדאיתא בפרק קמא דבבא בתרא (יד, ב) ואז היה יהונתן חי והוה ליה תקוה שישוב בתשובה כדעבד בימי דוד להכי קאמר אם זכה כו' (יפה תואר):

ואם לאו בן מנשה. לפי שעבד עבודה זרה כמותו ותולין הקלקלה במקולקל כדאמר בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קט, ב):

והאריך ימים כל אותן השנים. כדכתיב עד יום גלות הארץ, דהיינו גלות סנחריב:

הוה בר נש כו'. כשהיה בן אדם בא להשתחות לעבודה זרה היה אומר לו בן כמה שנים אתה, בן ארבעים שנה כו':

או בר כמה כו'. או בן כמה שנים שהוא היה מגיד לו, ושוב הכי גרסינן והוה אמר ליה בר כמה כו' (מתנות כהונה):

והדא עבודה זרה כו'. ועבודה זרה זו אינה עשויה אלא מקרוב:

ואת בעי כו'. ואתה רוצה לעזוב אלהיך ומשתחוה לעבודה זרה זהו פחיתיות ורעה רבה, והוא היה מתבייש והלך לו:

אתא חד בר פחין. בא אחד בן מביש פחות וגרוע:

ומה את יתיב כו'. ומה אתה יושב פה ועובד עבודתה, ואמר לו אני נוטל שכר שאני מרויח שנותנין לי שכרי, ומה לי מהטועים, והוא סבר שמותר לקבל שכר מזה האופן:

ומסמא עיניה. על דרך (דברים טז, יט) כי השוחד יעור עיני חכמים:

ואייתיתיה. והביאו:

מכור עצמך לעבודה זרה. רק שלא יהיה לבו לה כדפרש"י בפרק יש נוחלין:

לעבודה שהיא זרה ממך. שאף שהוא חשוב והמלאכה נבזה, וכדאמרו (בבא בתרא קי, א) פשוט נבילתא בשוקא ושקל אגרא ולא תימא דכהנא אנא וגברא רבה אנא וזילא בי מילתא:

כיון שראה דוד. אף על פי שהוא לא אמר שעשה אלא שלא להצטרך לבריות, הכיר דוד כי לא זאת, דא"כ משהיה לו ממון כדי להתפרנס בו הוה ליה לפרוש, אלא שהיה חומד ממון הרבה:

קומסין תסברין. פירוש נגיד ואדון על האוצרות, שנאמר ושבואל בן גרשון נגיד היה על האוצרות, ואמרו חז"ל (שם) וכי שבואל שמו והלא יהונתן שמו, אלא שנקרא שבואל על שם ששב לאל בכל לבו עכשיו שהיה לו ממון הרבה:

כיון שמת דוד. ועמד שלמה וחילף סנקליטין שלו חזר לקלקול הראשון, כן הוא בהדיא בירושלמי:

לסורו. הרע:

האכילוהו לחם כזבים. שלולי שכזב לו לא היה רוצה לאכול עמו, וקראו בלשון המקרא (משלי כג ג, ז) אל תתאו למטעמותיו, והוא לחם כזבים וגו' כי כמו שער בנפשו וגו' (רד"ל):

והאכילוהו לחם כזבים זכה כו'. וכדאיתא בסנהדרין קג, ב' אמר ר' יוחנן גדולה לגימה כו' ומשרה שכינה על נביאי הבעל שנאמר ויאמר אליו אני נביא כמוך וכתיב ויהי הם יושבים על השולחן ויהי דבר ה' אל הנביא כו', ורצה לומר מדכתיב בפסוק תרי פעמים ויהי ויהי מורה שויהי הם יושבים על השולחן שזה גרס שתשרה נבואה על נביא שקר מסיבת ישיבתם יחדיו על השולחן שגדולה לגימא (כלי יקר):

יששכר השביעי פעלתי השמיני. כן צריך לומר:

המה ובניהם. וגומר ששים ושנים לעובד אדום:

ושתא דידיה. שילדה לו אשתו גם כן ששה בהשלשה חדשים הנזכר לעיל, וכן בירושלמי פרק החולץ (פ"ד הי"ב), ובבמדבר רבה פ"ד סימן כ"א, אבל בסוף ברכות בבלי איתא שילדו ששה בכרס אחד בפעם אחת. אבל דברי התרגום דרב יוסף (דברי הימים א' י"ג פסוק י"ד) תמוה לי, שזה לשונו ובריך מימרא די"י ית עובד אדום בבנין ובני בנין דאיתעברת איתתיה ותמניא כלתיה וילידן תמניא תמניא בכריסא חד עד דאישתכחו ביני אבהן ובנין ביום חד תמנין וחד, וקשה חדא הא לא הוו אלא שמונים לפי חשבון זה, ואם תלחץ ותאמר שחשב התרגום גם את עובד אדום, יקשה הא כל האסמכתא הוא על פסוק (דברי הימים א' כ"ו פסוק ח') כל אלה וגו' ששים ושנים לעובד אדום, ותו יקשה הא בתרגום דרב יוסף קפיטל הנזכר לעיל פסוק ה' איתא וחמא מבנוי ומבני בנוי תמניין ותרין רַבָּנֵי לֵיוָאֵי עד כאן. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שטעות סופר הוא בתרגום בשני המקומות, וצריך לומר בקפיטל י"ג וילידי שתא שתא בכריסא חד עד דאשתכחו ביני אבהן ובנין ביום חד שתין ותרין, וכן צריך לומר בקפיטל כ"ו וחמא מבנוי ומבני בנוי שתין ותרין רבוני ליואי, וסבירא ליה התרגום כגמרא בבלי שילדו ששה ששה בכרס אחד:

מה דכתיב פעולתי השמיני. שם בן עובד אדום השמיני, והשאר בנים שמותיהם מבוארים מעצמן ולכן לא שאל עליהם (מתנות כהונה):

שהיו בו שני לוחות. בכלי יקר (שמואל ב' ו, יא) מביא בשם הספרי שלא היה רק שברי לוחות, וכתב הכלי יקר הטעם משום דמקודם היה בו בארון הלוחות והשברי לוחות, וכשנשבה הארון בימי עלי עליו השלום חטף שאול הלוחות השלימות מיד גלית כדאיתא בילקוט על פסוק וירץ איש בנימין מן המערכה, ולא נשאר בארון רק השברי לוחות, וכשהחזירוהו הארון לבית שמש לא הביאו הלוחות לשם לשים אותו אל תוכו רק כמות שהוא בשברי לוחות בתוכו לבד:

שגורמת לתחיית המתים לבא שלא בעונתה. שזה אין ראוי ונכון להטריח הקדוש ברוך הוא לעשות נס שלא בזמנו, וכמו שאמרו בפרקי דחסידי (תענית כד, א) על רבי יוסי שמפני שבנו הוציא פירות מהתאנה שלא בזמנה אמר לו בני אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנם יאסף אתה שלא בזמנך, מכל מקום גדולה היא זכות הפרנסה שהיו רשאים להטריח את הקדוש ברוך הוא להחיות את בניהם, ועיין בשמות רבה פ"ד סימן ב':

אפילו נרות כו'. פירוש וכי אליהו צריך לשום בריה:

הוא והיא כתיב. כן צריך לומר והקרי היא והוא, ולמה הכתיב הקדים הוא להיא, אלא על כרחך להורות שהוא העיקר בהברכה והיא טפלה לו שאכלה בזכותו, והקרי היא והוא שמשמע שהיא העיקר, משום שהיתה בעלת הבית הקדימה בקרי, אבל בהברכה הוא היה העיקר:

ושמשתו. בענין מאכלו ואכסניותו:

וכי עם כל ישראל עשה יתרו חסד. כן צריך לומר, דליכא למימר דפרשה ואתה תחזה נחשב לחסד כל ישראל, דזה לא מקרי חסד אלא דבורא בעלמא (יפה תואר):

אין הוא כן. אינו כמו שאמרת אלא בשכרו כו':

רבי יהודה אמר דלה לנו ולאבותינו. האלשיך כתב בספר שמות שהיה לבנות יתרו צאן שלהם חוץ צאן אביהם, ולכבוד אביהם רצו להשקת תחלה צאן אביהם ואח"כ צאנם עיין שם, וזהו גם כן כוונת ר' יודן:

ר' נחמיה אמר דלה לנו ולרועים. ואתו רבנן ומפרשי דבריו דלה לנו בזכות אבותינו. ורצה לומר שבזכות אבותיהם הוא שהטיב להן משה לא שהן היו ראויות להחסד הזה, ולרועים היינו להטיל שלום ביניהם שלא יתקנאו בהם הרועים, אבל לולי זה לא היה משה נזקק להם שהיו רשעים שצערו בנות יתרו [יפה קול]:

בזכות אבותינו. זה יתרו שביקש להתגייר והשליך נפשו מנגד למולם כמו שאמרו בשמות רבה (א, לב) שהיו מגרשים את יתרו:

כאילו עשה עם כל ישראל. והטעם פשוט כי התלמיד חכם מטיב לכל ישראל בזכות תורתו, גם מהנה אותם בהוראותיו, וא"כ המטיב להאכיל פרוסה לתלמיד חכם כמטיב לכל ישראל הוא נחשב (כלי יקר):

מעלין לו כאילו עשה עם כל ישראל. והרי דברים קל וחומר ומה מי שעשה חסד עם מי שחייב לו ראה מה פרע לו הקדוש ברוך הוא קל וחומר מי שעושה חסד עם מי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה. ואתם אחינו בני אושא כו'. כן צריך לומר, ועיין בויקרא רבה פרשה ל"ד (סימן ח):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף