עץ יוסף על שיר השירים רבה/א/ב/ו

עץ יוסף על שיר השירים רבה א ב ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תמן תנינן. בפרק שני דעבודה זרה (כט, ב):

חיה גמיע לה. כלומר חיה גומעה אותה והכי גרסינן בגמרא (עיין עבודה זרה שם ברש"י ד"ה שורפה):

ולא מועל. אמר לו אימא מפני שמעמידים אותה בעגל עבודה זרה אמר לו אם כן. כן צריך לומר (מתנות כהונה). וכן הוא בגמרא הנזכר לעיל:

אמר לו ישמעאל אחי. איך אפשר שלא ידע בקריאת פסוק שהתינוקות יודעים אותו, אם לא נאמר שהספרים שלהם לא היו מנוקדים, ואפשר אף אם הספרים שלהם היו נקודים היה מחלוקת בזאת המלה בספריהם כמו שיש היום בהרבה מלות בין מערבאי למדנחאי [תשובה להרב ר' יצחק בר ששת סימן רפד]:

איך אתה קורא כי טובים דֹדֶיךָ מיין. או כי טובים דֹדַיִך. אמר לו כי טובים דֹדַיִך. אמר לו אין הדבר כן. כן צריך לומר. ופרש"י דַדִיך לשון נקבה, והכי קאמרה כנסת ישראל ישקני הצור מנשיקות פיהו כי כך אמר לי כי טובים דדיך מיין. אמר לו אין הדבר כן שכן חברו מוכיח עליו לריח שמניך טובים וגו'. פירוש חברו מוכיח עליו שהוא לשון זכר וכנסת ישראל היא שאמרה כך לפני שכינה, לריח שמניך וגו', עלמות אהבוך לא שייך למימר לנקבה (מנחת שי):

כבשים כתיב. רצה לומר אף על גב דדרשינן בפ"ב דחגיגה (יג, א) אל תקרי כבשים אלא כבושים, דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושיך, והיינו טעמא דאי כפשטיה מאי אתא לאשמועינן שלמה בחכמתו, מכל מקום כיון דכבשים כתיב צריך לפרש ליה כבשׂים בשׂי"ן שמאלית כמשמעו, והיינו בשעה שהתלמידים קטנים ככבשׂים (דכבשׂ נקרא אפילו הקטן כאומר (ויקרא כב, כז) שור או כשׂב או עז כי יולד, מה שאין כן עתודים שלא נאמר אלא על הגדולים). ודרשינן ליה נמי כאילו כתוב כבושׁים בשׁי"ן ימנית לומר כבוֹשׁ לפניהם דברי תורה. ולא דריש הכא ללבושך יהיו תחת לבושך כדדריש בחגיגה, אלא פירש ללבושך לדברי תורה שאדם מתכסה בהם כשמלה (יפה מראה). וע' בירושלמי פרק אין מעמידין (עבודה זרה פ"ב ה"ז):

הגדילו ונעשו תלמידי חכמים. והיינו ומחיר שדה עתודים שבהיותם עתודים תגלה להם כשדה, וכדרך שאמרו גבי ושניהם לבדם בשדה שכל טעמי תורה גלויה להם כשדה, ונראה דדריש ומחיר כמו מחר (יפה מראה):

מה שימה זו. דרש אשר תשים ל' שימה. [פירוש לשון סימה] מדלא קאמר אשר תדבר או תצוה וכיוצא:

כך הן דברי תורה. ובירושלמי הנוסחא כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשירין:

ר' הונא בעי כו'. נראה דצריך לומר ר' הונא אמר ר' חמא בר עוקבא מקשי, וכן הוא בירושלמי אם להפליגו כו'. רצה לומר למה ליה לר' יהושע להשיאו לר' ישמעאל בזה שאיך הוא קורא כי טובים דדֶיך מיין או כי טובים דדַיִך מיין, דקרא זה הוא מדברי קבלה, ועוד דחבירו מוכיח עליו לריח שמניך, היה לו להשיאו באחד מהמקראות אלו דהוו מדברי תורה, ואין להם הכרע, ולשאול אותו היאך הוא קורא תיבת ההכרעה למעלה או למטה (יפה מראה):

שאת. פרש"י בגמרא (יומא נב, ב) הלא אם תיטיב שאת ולשון סליחה הוא, או שאת אם לא תטיב ולשון נשיאות עון הוא:

ארור. וברצונם עקרו שור ארור, שור של שכם שהוא מארור לכנען, או ארור אפם כי עז:

מחר. ויאמר משה אל יהושע צא הלחם בעמלק מחר, או מחר אנכי נצב על ראש הגבעה:

וקם. הנך שוכב עם אבותיך וקם, וכאן רמז לו תחיית המתים, או וקם העם הזה וזנה:

משוקדים. ארבעה גביעים משוקדים, או משוקדים כפתוריה ופרחיה:

באו מן השדה כשמעם כו'. שר' תנחומא ראה שהענין מכריע לקרוא כשמעם ויתעצבו, כי לא יתכן ששמעו הדבר בשדה ובאו ואח"כ נתעצבו, כי העצבון חייב להיות תיכף אחר השמיעה, ולפי שבעל הטעמים הכריעו למה שלפניו נשאר לו מכלל שאין לו הכרע:

או כשמעם ויתעצבו. כן צריך לומר וכן הוא בירושלמי ובבראשית רבה פרשה פ' (סימן ו [ה]), ובא על דרך כשמוע עשו וגו' ויצעק וגו':

אמר רבי יצחק כתיב ואותי צוה ה' יש דברים כו'. ובירושלמי שם גרס כתיב ואותי צוה ה' אותי ואותי יש דברים כו'. וכתב היפה מראה כלומר מדהוי ליה למימר אותי וכתיב ואותי, אתא לרבויי דאיכא מילי שצוהו לומר בינו לבין עצמו מלבד הדברים דקאמר קרא שצוהו לומר לישראל, ועיין שם עוד:

ויש דברים שאמר לי לומר לכם. כן צריך לומר:

יש דברים שמשיקין כו'. פירוש שסוגרין הפה ואין מגלים אותם. ודרש ישקני לשון סתימה (משלי כד כו) כמו שפתים ישק. ופירושו ישקני מנשיקות פיהו שילמדני מהדברים הסתומים שאצטרך להיות משיק הפה עליהם כמו שהוא יתברך סותם אותם מרובא דאינשי, ולכן נקראו נשיקות פיהו. ומשום הך דרשא שיש דברים שמשיקין כו' להכי לא גלה ר' יהושע לר' ישמעאל מפני מה אסרו גבינתם, מפני שמקרוב אסרוה, ור' ישמעאל קטן היה כדאמרינן בגמרא, ולהכי נמי הפליגו בקרא דכי טובים דדיך מיין משום דכי טובים דדיך הוא סיפא דישקני מנשיקות פיהו (יפה מראה):

באיזה צד יתקיימו שני כתובים הללו, אלא יש דברים שמשיקין אותן על פה ויש דברים שאין משיקין אותם על פה. רב המנונא רמי כתוב אחד אומר כו' באיזה צד כו' אלא כל זמן שהיה כו'. כן צריך לומר. ועיין בעירובין דף ס'"ג ע"א וילקוט תהלים:

אלא כל זמן שהיה עירא היאירי רבו של דוד. רבו היה כדכתיב (שמואל ב' כ, כו) היה כהן לדוד, רב לדוד:

רבו של דוד קיים בלבי צפנתי אמרתך. כי מכלל היראה מתלמידי חכמים ומן הגדר שלה שלא ידבר בפניהם בלתי אם נטל רשות מהם (כד הקמח, יראה). ולכאורה גם בזמן שעירא רבו קיים הוה למה מנע עצמו מן המצוה לבשר צדק בקהל רב, ואי משום כבוד רבו, הא אינו אלא תוך שלש פרסאות, והיה לו לקבוע ישיבתו חוץ לשלש פרסאות, דעתה יכול לקיים שניהם, אך אמרו חז"ל (ברכות ח, א) לעולם ידור אדם במקום רבו שהרי כל זמן ששמעי בן גרא קיים כו', לזה גם המלך דוד לא רצה לשבת רק במקום רבו שלא יחטא, וזהו התכת הכתוב בלבי צפנתי אמרתך דהיינו כל זמן שעירא היה קיים, אלא דקשה דהיה לו לילך חוץ לשלש פרסאות, לזה אמר למען לא אחטא לך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף