עץ יוסף על רות רבה/פתיחתא/ז

עץ יוסף על רות רבה פתיחתא ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רבי תנחומא בשם רבי חייא. ברבה סדר שמיני (ויקרא יא ז) ומגילת אסתר (פתיחתא אות יא) גרס רבי תנחומא ורבי חייא ורב ברכיה בשם רבי אלעזר פתרין המדרש הזה כו':

עלה בידינו מן הגולה. פירוש קבלנו מחכמי גלות בבל (זית רענן על הילקוט רות רמז תקצו):

רבי חייא רבה אמר כל מקום. כך צריך לומר (אות אמת). ובמדרש אסתר ושמיני רבה (שם) גרסי שמעון בר אבא:

הברבריין. תוגרמה תרגום ירושלמי ברברי. מעם לועז תרגום ירושלמי מעם ברבראי ((זית רענן) אות אמת ויפה תואר בב"ר מב ד):

שאין המלך נזקק למדינה כמו שהיה למוד אם נהרוג את אוהבו. כך צריך לומר (אות אמת):

לגלגל עינו של עולם. ויהיה פירוש עין משפט עין העולם העושה משפט (יפה תואר):

שעשתה מדת הדין בעולם. בענין סדום שהפך בזכותה ואמר השופט כל הארץ וגו'. וכן דרכו תמיד כדכתיב כי ידעתיו וגו' (יפה תואר). או פירושו שעשתה שכבשה כמו דאת אמר גט מעושה. ואברהם כבש מדת הדין שכל טובה וברכה באתה בשבילו שנאמר ונברכו בך כו' אפילו ספינות שבים נתברכו בשבילו (זית רענן) (עיין עוד פירוש בלקוטים בעץ יוסף מהדורא קמא) :

היא קדש אמר רבי אחא הוא כתיב הוא אבינו. כך צריך לומר (אות אמת):

פדגוג. פירוש אומן המגדל את בני המלך [תרגום של האומן פדגוגא. אות אמת]:

הריני חייב מיתה למלכות. כך צריך לומר (אות אמת):

אם אין תישים אין צאן. כי אין מי שיפרה וירבה הצאן והצאן הנמצאות יכלו מעט מעט:

אין רועה. אם אין רועה אין עולם. כך צריך לומר (אות אמת). ופירוש אין רועה את הצאן. ואין עולם כלומר שלא יתנהג העולם כראוי כי לא ימצאו עדר הצאן הצריכות לעיקר צורך המדינות. וכן בנמשל אם אין חכמים כו' אין רועה בעולם דהיינו האלהים הרועה אותנו ואז אין העולם נוהג כמנהגו הראוי והוי ליה כאילו חרב כי אין ה' חפץ בו על דרך ב' אלפים תהו (יפה מראה):

אם אין קטנים. הוא על דרך ששנינו (אבות פרק ה כא) בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן ט"ו לתלמוד. וזהו שאמר אם אין קטנים היינו תינוקות של בית רבן שלומדין מקרא. אין גדולים שלומדין משנה. ואם אין גדולים אין תלמידים שלומדים תלמוד. ואם אין תלמידים אין חכמים הם היודעים את התורה שאינם צריכים ללמוד מאחרים אלא הם יכולים ללמד לאחרים (ועיין בגבול בנימין):

אין בתי כנסיות ובתי מדרשות. ולא ימצא מקום מוכן שתחול השכינה על איזה איש. ומה שנעל בתי כנסיות ובתי מדרשות היינו כדי לבטל למוד התורה מהתינוקות שלא ימצא בית הועד להם עכשיו. ומה שאמר אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות היינו להבא. כי בטוח הוא שמאחר שישכחו את התורה שוב לא יהיה מקום לעשות בתי כנסיות ובתי מדרשות. שאילו לא היה מבטל התלמידים יפחד שלעתיד יעשו בתי כנסיות ובתי מדרשות אף על פי שהוא יסגרם עכשיו (יפה מראה):

צור תעודה. כלומר שאחז צרר וקשר והסגיר התעודה זה בתי מדרשות שהם מקום בית ועד לתורה כדי להיות חתום תורה בלמודו להשכיח התורה מישראל ולסלק השכינה מישראל (נזר הקודש):

וחכיתי לה' המסתיר כו'. והוא כי ישעיהו בא שוב לנחם את בני ישראל שלא תתקיים מחשבת רשע זה להשכיח את התורה מישראל כי אי אפשר להיות שום דבר מעכב למנוע התורה מישראל. ועל זה אמר וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב שאין לך שעה קשה לישראל שהקדוש ברוך הוא עמם בכעס וזעם כאותה שעה שכתוב בה ואנכי הסתר אסתיר פני מהם. כי בהיותם בהסתר פנים פני השגחתו הם מעותדים לכל מקרה ופגעים רעים. ואף על פי כן גם על אותו הפרק נאמר שם בכתוב כי לא תשכח התורה מפי זרעו. ומזה ראיה ברורה שלעולם אין התורה משתכחת מישראל אפילו בשעת זעם. ועל זה אמר ומאותה שעה קויתי לו. כלומר מאותה שעה שהיא קשה מאד קותי לו תמיד. שהרי אם בשעה היותר קשה הבטיח ה' כי לא תשכח התורה מפי זרעו כל שכן בשאר זמנים (יפה מראה ונזר הקודש):

הסתר אסתיר פני ביום ההוא ומאותה שעה. כך צריך לומר (אות אמת):

ומה הועיל לו. כוונתו שהרי לא עלה בידו לבטל אותנו מהלמוד ולהשכיח התורה. כי אנכי והילדים הם התלמידים אשר מחזיקים בעמוד התורה מהם תתפשט הוראה בישראל להחזיר עטרה ליושנה. וזה שנאמר כי יהיו לאותות ולמופתים גם לדורות שלא תשתכח התורה מישראל ויתקיים התורה בישראל על ידם (נזר הקודש):

וכיון שאחז בתי כנסיות כו' התחילו צוחין וי כו'. ואף על גב שאמר ישעיה שלא יועיל כוונתו. מכל מקום על כל פנים מחשבתו של אותו רשע הועילה במקצת לפי שעה לבטל תורה הרבה מישראל בהיותו אוחז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לכן צוחו וי. כי קיום כל העולם אינו אלא על ידי התורה כדכתיב אם לא בריתי וגו' (נזה"ק):

פרוסטיגמא. פירוש אגרת פתשגן כתב הדת מתרגמינן פירושו כתיבה ודיוטגמא (רש"י):

כיון שהגיע לפסוק היו צריה לראש כו'. אגב אורחיה אשמעינן הכא מאי טעמא שרפה לקרוא ד' דלתות ולא קודם או אחר כך. וסבירא ליה דהמגילה ששרף היתה מגלת קינות ודלתות היינו פסוקים. ולכן בפסוק החמישי התחיל לשרוף לפי שנאמר שם היו צריה לראש אז כעס שתסור המלכות ממנו. אבל בפסוקים הראשונים לא חשש דקאמר בהו ואנא מלכא כדאיתא בגמרא. כלומר שאף על פי שכתוב ישבה בדד וגלתה יהודה. לאו לגמרי קאמר אלא ברובא ודרך גוזמא קאמר קרא והוא עדיין ימלוך על הנשארים (יפה תואר):

שנאמר החרש והמסגר אלף. שהגלה נובכדנצר אותם. והם החכמים או היועצים והיינו אשכולות שהם עיקר הכרם. וחשב נבוכדנצר שימותו בטלטולם ושתשתכח תורתם (יפה תואר):

אלו הבליוטים. פירוש שרים שהכל נשמעים להם ופתחו ואין סוגר (יפה מראה) [היועצים נקראין כן בלשון יון אות אמת]:

אלו תלמידי חכמים. ואיקרו חרש ומסגר. כדאמר בפרק המגרש בשעה שפותחין בדברי תורה נעשו הכל כחרשין ובשעה שסוגרין שוב אין פותחין (יפ"מ):

אמר זבין בביעתא. כך צריך לומר. והוא לשון רצון. פירוש שאמר לקנות אותם בכל רצונו (מתנות כהונה ועיין אות אמת):

שמעון ברבי אבא אמר בשם רבי יוחנן כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה אם צרה. כך צריך לומר (אות אמת). ורצונו לומר זמנין צרה וזמנין שמחה. והיינו משום דאשכחן ויהי טובא גבי צרה וטובא גבי שמחה כגון ויהי אור וכל הני דבסמוך (יפה תואר):

ועבדה פלגא. פירוש פשרה וחלוקה. דמודה דויהי משמש צרה ופליג אמה שאמר דמשמש שמחה. וחידש דוהיה שמחה (יפה תואר):

אדם הראשון צופה. כך צריך לומר (אות אמת):

ובאנשי סדום גנזה מהם. כך צריך לומר (אות אמת):

וימנע מרשעים אורם. פירוש והמ"ם הוא מ"ם הסיבה שבשביל הרשעים נמנע אף מצדיקים (יפה ענף). אי נמי כפשוטו דמרשעים לבד מנע שכיון שהצדיקים לבסוף יזכו אליה שהרי להם מתוקנת לא הוי מניעה לגבייהו (יפה תואר):

אור זרוע לצדיק. ובמדרש בראשית פרשה יא (אות ב) ופרשה יב (אות ו) גרס שנאמר ואורח צדיקים כאור נוגה וגו'. אבל בתנחומא סדר שמיני (פרק ט) גרס כמו כאן:

החרדל. שאינו נאכל מצד חריפותו צריך להמתיקו:

התורמסין. הוא מין קטנית שאינו נאכל מפני מרירותו צריכין להמתיקו:

החטים. שאין בהם לא זה ולא זה אבל צריכין ליטחן ולעשותן פת (יפה תואר בבראשית רבה פר' י"א):

כי שמו אותי בבור. שעל ידי היותו מוצלח ורבו מסר לו הכל בידו חשבה פוטיפרע שתפיק רצונה שהוא ברשותה ואין דורש מעשיו. ועל ידי זה נתגלגל ששמו אותו בבור [ובאות אמת הביא נוסחא אחרת אף היא אינה שמחה שמתוך כך נזדווג לו אותה דובה הדא הוא דכתיב ותשא אשת אדוניו] :

שבו נגנז בנין בית המקדש שנאמר כו'. ברבה סדר לך לך וסדר שמיני גרס שבו ביום שנבנה בנינו של בית נגנז [פירוש המשכן]. וכן הוא באסתר רבתי (פתיחתא אות יא) שנגנז בבנינו של עולם כך צריך לומר שם. וכן הוא בהדיא בפרק קמא דסוטה (א,א) עיין שם וכן איתא במכילתא פרשת יתרו ביום שנבנה זה נגנז זה. וכך צריך לומר כאן. וכן הגיה היפה תואר (וכן איתא באות אמת):

שבו ביום קרע יהושע. כך צריך לומר (אות אמת). ורצונו לומר שכיון שבו ביום אירע צרה זו לא היה שמחה גמורה (יפה תואר):

והא כתיב ויהי ביום השמיני. ושמחת המשכן שלימה הואי וכדתניא בפרק קמא דמגילה שאותו היום היה שמחה לפני ה' כיום שנבראו שמים וארץ. ומשני דמכל מקום כיון [שבו ביום] מתו נדב ואביהוא אין שמחת המשכן שלימה שעל ידו באה תקלה (יפה תואר):

אופכין שלימה על כל עונותיהם שנאמר תם עונך בת ציון. כך צריך לומר (אות אמת). ופירוש הנחה וקורת רוח (ערוך). וכפרה על עונותיהם נטלו ביום שחרב הבית כמו שנאמר תם עונך וגו'. שאלולי חורבן הבית לא היה נשאר חס ושלום מישראל שריד ופליט. וכדאמרינן מזמור לאסף אלהים וגו' קינה מיבעי ליה. אלא אמר מזמור על ששפך חמתו על העצים ואבנים שאילולא כך לא נשאר שריד ופליט חס ושלום (נזר הקודש). וגם צרות גלות לא חשיבה צרה כלל כיון דעל ידו יכופר עון כמו שלא יצטער הלוה בפריעת חוב המלוה:

סליק פתיחתא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף