עץ יוסף על ויקרא רבה/לא/ד

עץ יוסף על ויקרא רבה לא ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פתח כי אתה תאיר נרי. משום דק' מ"ט מצות המאור. שאחר שה' יאיר נרי איך יבקש מהאדם שיאיר לפניו. להכי פתח בהאי קרא ומשני דאמר הקב"ה נרך בידי כו' כלומר שהכוונה לזכותינו ולכפר על נפשותינו. ולזה נתן לנו מצוה בנר דוגמת הנפש שקרויה נר כדי שע"י זה נזכה להשלים נפשותינו. וכאילו נר ה' בידינו ובשכר הארתינו נרו יאיר נרנו. והרד"ל כתב וז"ל אפשר דרש שמן למאור להעלות נר תמיד. שע"י מצות שמן למאור תזכה שיעלה הקב"ה אור נר נשמתך תמיד כד"א (ישעיה נח). ונחך ה' תמיד והשביע גו' ושמן על ראשך לא יחסר עכ"ל:

הה"ד ראשך עליך כו'. משום דבעי למימר שטעם צו את בני ישראל שיהא גוזר על ישראל כמלך כדלקמן. ולא אשכחן בהדיא דמשה איקרי מלך. דמה שנא' ויהי בישורון מלך אפשר דבהקב"ה מיירי. להכי מייתי סמך ממלך אסור ברהטים דמדריש במשה כדלקמן. ומשום דאין דרשה זו מוכרחת דאפשר למדרשיה בהקב"ה או באברהם או ביעקב. מייתי עליה סמך מויהי בישורון מלך. דכיון דאיכא תרי קראי דאתי שפיר למדרשינהו במשה ניחא ליה דקרינן ליה למשה מלך. ואיידי דמייתי האי קרא דריש ליה כוליה הכא כדרך המדרש:

הרשים שבכם כו'. הכוונה שלכאורה יחשב היות העני רחוק משתקובל שועתו אל האלהים. כי במה יקדם ה'. כי אין לאל ידו לקדם בעולה וזבחים ומעשה הצדקה וכיוצאא. ולא עוד אלא שנראה כי נסתרה דרכו מה' בעונו אחר שאין ה' נותן לו די מחסורו. אבל לפי האמת זו אינה ראיה שפעמים הצדיק בצער בעוה"ז לסבות ידועות. ותעל שועתם אל האלהים להטיב לאחריני כמ"ש ז"ל צדיקים לאחריני מהנו לדידהו לא מהנו. לכן אמר שהרשים חביבים לפני ה' כאליהו שאף שהיה מצטער במזונותיו שפעם הוצרך לאשה אלמנה לכלכלו ופעם לעורבים. עכ"ז היה מועיל להשביע כל העולם בתפלתו ע"י הגשמים. וכדי שלא יחשוב היותו אליהו בלתי חביב מאד מאחר שהוצרך לשום פניו בין ברכיו שמזה נראה שהוצרך להצטער בתפלתו. וזה יורה על היותו בלתי נאהב למעלה. לכן אמר כי זה לא היה משום צער אלא לרמוז לזכות הברית מילה:

הדלים שבכם חביבין כו'. דלים הם אלו שמלבד עניותם הם נכנעים ביד אחרים ומשועבדים כעבדים. ואלה יחשב שהם רחוקים מה' שאינם שליטים בעצמם לקיים המצות. לכן אמר הדלים שבכם חביבים עלי כדוד שאע"פ שהיה מגורש אחרי הצאן כעבד נמכר. עכ"ז בטוב לבבו קרבו ה' והשליטו. וכן ענין דניאל שהיה סריס ועבד בהיכל מלך עד שהיה צריך להתגאל במאכלות אסורות להתפרנס. ועם כל זה בתם לבבו ניצול ועלה לגדולה. ופי' והיה הנכשל בהם לפ"ז החלש והעני. על דרך והנכשלים אזרו חיל:

כדוד שנא' כו'. ר"ל כדוד שהיה אדמוני ודומה קצת לארגמן. וגם היה לבוש לבוש ארגמן לבוש מלכות:

שאסר הקב"ה עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו כו'. בא לומר שלא די שהקב"ה מקבל תפלתם. אלא שאף לפעמים משרה שכינתו עליהם. שאף שאין השכינה שורה אלא על חכם גבור עשיר. זהו על הרוב. אבל לפעמים וצורך שעה תשרה בזולת תנאים אלו. ולכן אמר כאן כי מאחר שה' נשבע להשרות שכינה בישראל לכן אף שלא יהיו עשירים תשרה שכינה עליהם כשלא ימצאו יותר ראוים מהם:

בתוך רהיטין. ר"ל ישראל ההולכים לרגל (מת"כ). והמעריך כתב פי' לזרעו קורא כן לפי שהוא רץ כחץ. והרד"ל כתב כמו רהיטנו ברותים שדרשוהו על בהמ"ק והוא כמו באהלי יעקב. וחוזר ודורש רהיטים לשון ריצה עכ"ל:

דכתיב ואל הבקר רץ. בתנחומא קאמר בזכות ב' ריצות שנא' ואל הבקר רץ. וירא וירץ לקראתם:

זה משה. מעין מ"ש כי לא בזה ולא שקץ ענות עני בתפלתו. אמר עוד כי העשיר לא תהיה תפארתו בתפלתו להענות בה. שפעמים תדחה ולא יועילנו כל עשרו. שהרי משה שהיה מלך ועם כל זה נגזר עליו עונש ולא יכול כפרה בתפלתו:

בשביל רהטים של מי מריבה. פי' מדכתיב שם וישקו אותם ואת בעירם. ושייך לשון רהטים דכתיב וימלא את הרהטים (ידי משה):

ר' יהודה משלו משל כו' ר' שמעון משלו משל כו'. הביא דבריהם כאן כי היכי דלא תקשה על מה שפי' מלך אסור ברהטים על משה שנענש בחטא מי מריבה. וכי יזכיר הכתוב את משה על ענין חטאו וענשו. דלפי דברי ר' יהודה ור"ש ניחא. כמו שמפורש והולך:

משל למה"ד. פי' מה שנכתב חטא מרע"ה כמה פעמים בתורה. דלולי זה לא היה ראוי להזכירו רק פעם אחד. שאין להזכיר גנות הצדיק כל שאפשר להעלימו:

קמפון. פי' שדה ששוחקים המלכים שמו בלון יון קמפון (ערוך). והמוסף כתב בלשון רומי שדה מרווח הן לטייל הן לצחוק נקרא קמפון:

מפירות שביעית. בספרי ובפרק יוה"כ ובבמדב"ר פ' י"ט גרסי' פגי שביעית ופרש"י תאנים שלא בשלו כל צרכן ורחמנא אמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. ולא להפסד. וא"כ הא דקאמר הכא פירות שביעית דמשמע כתקנן. צריך לומר דלאו דוקא. וע' בשו"ת הריב"ש סי' פ"ז:

דבר של ערוה כו'. שדרך האשה החוטאת סתם בערוה או כשפים. ולכן הרואה אותה שמחזירין אותה בקמפון יתלה בחטא המצוי בנשים. וכן הרואה הנביא לוקה יחשוב שחטא בשליחותו דהיינו שזייף בתורה כו' דהויא מילתא דשייכא בדידיה:

או אמר דבר שלא נצטווה. בתורה שמסר בעל פה. וזייף בתורה דקאמר היינו בתורה שבכתב דהוי סתם תורה. א"נ אמר דבר שלא נצטווה דקאמר. היינו במילי דלא שייכי למצות התורה קאמר. שאמר דבר שלא נצטווה כענין מסעותיהם וחניותיהם והמלחמות וכיוצא בזה:

ר"ש משלו משל כו'. לר"ש הזכרת מיתתו של מרע"ה כמה פעמים הוא דרך התאוננות כמלך שמזכיר צערו כשמגיע במקום שנזוק בנו:

קרובים. והערוך גרס קרוכין. וכתב המוסיף פי' בלשון רומי מין עגלה:

ג' פעמים מי מריבה. חדא גבי מיתת אהרן. ותרתי במיתת משה היינו חדא בסדר פנחס וחדא בסדר האזינו. אבל מ"ש המה מי מריבה בדוכתיה. לא חשיב. דההוא לגופיה אצטריך להודיע סורחנו:

הה"ד נשמטו בידי סלע שופטיהם. שפירושו שע"י הסלע שנצטוו להוציא ממנו מים מתו ונשמטו שופטי ישראל דהיינו משה ואהרן ומרים שגם היא רועה את ישראל וכמ"ש ואכחיד את ג' הרועים. ומסיים ושמעו אמרי כי נעמו ר"ל הסכימו לגזרתי כמ"ש ויעל אהרן כו' וכן משה. או הכתוב נדרש מסיפיה לרישיה אף שמשה ואהרן שמעו אמרי אל וינעמו למו. מ"מ בדבר הסלע נשמטו ונענשו:

ר"נ אמר מלך זה משה דכתיב כו'. אע"פ שאינו מחדש בזה על דברי ר' ברכיה כלום. איידי דבעי למימר אמר הקב"ה למשה כו'. נקט לה. כלו' שפיר דרשינן מלך במשה מכיון דאמר לו הקב"ה שיגזור כמלך:

כך תהא גוזר כו'. נראה דלאו בענין מצות ה' קאמר. דמה גזרה איתא במה שיצוה לעשות מצות השם כל נביא וחכם יגזור כזאת מבלי היותו מלך. אלא לדברי הרשות קאמר בענין המלחמות ומנוי שרים ושופטים כטוב בעיניו וכיוצא. ואע"ג דמצו את בני ישראל דכתיב בענין מצות ה' דרשי' ליה. מ"מ אם אינו ענין למצות ה' כי מ"ט לומר כאן לשון צואה מזולתן דריש דרמיז שיגזור על בני ישראל בדברי הרשות. וע' בענף:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף