עץ יוסף על ויקרא רבה/ח

עץ יוסף על ויקרא רבה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על ויקרא רבה - פרשה ח

פיסקא: א  ב  ג  ד  

א  [עריכה]

ר' לוי פתח כו'. משום דק"ל מאי זה קרבן אהרן. דליכא למימר שהראה הקדוש ברוך הוא למשה באצבעו מעשה החביתין. שמה קושי יש במעשה חביתין שהוצרך ה' להראות לו באצבע. להכי בעי למימר דבלשון זה הוגבהו כמו שהושפלו בלשון זה. ומשום דר' יונה ורבנן דרשי להא מלתא אזה ישפיל וזה ירים כדלקמן. פתח ר' לוי בהאי קרא. ומשום דר' ברכיה דריש ליה בתשובת שאלת ר' יוסי למטרונה מייתי לה הכא ברישא כדרך המדרש:

ממונו של פלוני לפלוני. על פי פיסקא הנדוניא שאדם פוסק עם בתו. וע' כ"ז בב"ר פ' ס"א סי' ד':

פלוני כו'. פלוני עבדי ישא לפלונית שפחתי:

לצפרא אתין כו'. פי' למחר באו כל אותן העבדים והשפחות אצלה זה מוחו נפצע וזה עיניו שמוטות וזה זרועו נשבר וזה ברכו נשברה. וכל זה כי לא היו חפצים זה בזו וזו בזה כדמפרש ואזיל:

דין. פי' זה:

לינא. כמו לית אנא. פי' אין אני חפץ לזה:

קשה הוא לפני הקב"ה כקי"ס. הקושי בחיקו יתברך משני פנים. הא' להטיב למי שאינו ראוי לפי שמדת הדין מקטרגת. והב' להזיק אפי' למי שעונו מחייבו. כי השם יתב' הוא הטוב והמטיב ואינו רוצה בהשחתת שום נברא. אלא שלהיותו דיין אמת חוייב להעניש החוטא. ומשני פנים אלו יתייחס אצלו קושי בקי"ס אם במה שהטיב לישראל שלא היו ראוים לנס כזה להיות ביניהם פסל מיכה כמ"ש. ואם במה שהזיק למצרים (יפ"ת):

מושיב יחידים ביתה. אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומושיב מהם בית אחד. מוציא אסירים שהוא מוציאן מבתיהן אסורים בעל כרחם מזווגם:

בכי ושירות. נוטריקון של בכושרות:

דבעא אמר שירה. מי שרוצה ונהנה בזיווגו אומר שירה. ומי שאינו רוצה הוא בוכה. ועכ"ז יחזיק בשלו שלא בטובתו. כי שולח לו טבע מלמעלה להיות מחזיק בה:

ועושה סולמות. פי' כי מעשה ה' לעולם להעמיד תבל בצדק ולזה משפיל לזה ומרים לזה כפי מעשיהם. ואין מעשה חשוב מזה וקאמר יושב ועושה סולמות לרמז כי הירידה והעליה לא תבא לאדם בבת אחת כי יבהל וימות. אלא מדריגה אחר מדריגה כעולה ויורד בסולם (יפ"ת):

בלשון זה הושפלו כי זה משה האיש. שמפני שהיה הנתינה לכפר עון העגל. לכן נכתב באותו לשון להגביה השפלתם. ויותר נראה שצ"ל (נחמיה ט) ויאמרו זה אלהיך ישראל:

זה קרבן אהרן. לכפר על עון אהרן בעשיית העגל. ולכך נכתב כאן מלת זה:

ב  [עריכה]

מהאוכל יצא מאכל כו'. משום דק"ל מאי לשון זה גבי קרבן כדלעיל. בעי השתא לתרוצי שלהיות זה דבר חדוש שאכל אהרן כל הקרבנות דניתנין לאכילת אדם ועכשיו יצא ממנו קרבן. להכי קאמר זה קרבן כלו' זה קרבן זר ומחודש. ומעין זה מייתי מהאוכל יצא מאכל שהדבר תימא אריה אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל כדמפרש בסמוך (ע' ביפ"ת):

לגשגש. לשון הגשה ודבוק:

בג' מקומות. הצליח. כצ"ל דבשלשתם כתיב ותצלח עליו רוח ה'. ובראשונה כתיב ותחל רוח ה'. והכונה בזה שע"י שהתחיל רוח ה' לגשגש בו בפעם הראשונה בזמן כשרותו. הוכן מאד עד שצלחה עליו גם אחר כן. שהמוכן בדבר לא במהרה ינתק:

מג' מקומות. היינו צרעה ואשתאול ומחנה דן שמחנה דן ג"כ שם מקום כמ"ש הרד"ק:

מהו בין צרעה כו'. אגב שמביא זה הקרא מפרש ליה אגב אורחיה. מהו בין צרעה כו' דלא מצינו ב' עיירות צרעה ואשתאול במקרא אלא במחנה יהודה ולא בנחלת דן. לכן מפרש ששני הרים היו בנחלת דן שנקראו צרעה ואשתאול. ובין אותן שני הרים היה רוח ה' החל בו דרך גבורה. שהיה מקרבן לאותן ב' הרים למקום שבין שניהם ושם היה טוחנן זה בזה. ודריש לפעמו מענין הולם פעם שהוא ענין הקשה (יפ"ת):

היה פוסע כו'. דרש לפעמו מענין הרימה פעמיך. ומלשון מה יפו פעמיך:

מקישות זו לזו. כזוג שמרוב הגבורה שהי' לובש כשהיה שורה עליו רה"ק היו עומדות שערותיו ומתחזקות עד שהיו מקישות זו לזו. ודרש לפעמו מלשון פעמון זהב ורמון:

כשהוא חוזר תמנתה. כצ"ל:

והיה שמשון תמה בלבו. דמטבע האדם בעת שרואה מפלת הגבור ונפילתו ומותו. יאחזנו השתוממת בזכרו מגבורתו העזה ועתה הושלך באין לאל ידו להתנועע ותמה על מה שלח הקב"ה מעשה זה לידו. אם לא שרמז על אהרן:

ג  [עריכה]

גופא א"ר אידי כו'. משום דלעיל עסקינן בזה קרבן אהרן מ"ט ללשון זה. והשתא מייתי הנך דדרשי בלשון זה דקרבן נשיאים נמי ובלשון זה דקרבן אהרן. קאמר גופא דהשתא הוי עיקר דרשות לשון זה:

מתאוה היה דוד כו'. משום דבעי למימר דזה קרבן אהרן אתא למימר שחביב כקרבן הנשיאים. אקדים לאשמועינן חשיבותם שהרי דוד מתאוה אליו. ושחביב כשירה. וכלוחות הברית:

קרבנן. של נשיאים שיבנה בהמ"ק בימיו ויביא קרבן לחנוכת הבית כמו שהביאו הנשיאים בחנוכת המשכן שהיה בו פרים ואלים כו':

ר"י ור"נ ורבנן. יהבו טעמא ליתורא דזה דכתיב בנשיאים כגון זה קרבן נחשון וכו'. ואמרו שהוא מופנה לג"ש למר שחביב קרבנן כשירה. ולמר כלוחות הברית. ולמר לומר שחביב קרבן אהרן אף ע"פ שהוא עשירית האיפה לבד. כקרבן הנשיאים דהוה ביה פרים ואלים וכבשים:

חביב כו' כשירה. שגם ע"י קרבניהם שרה עליהם רוה"ק כבעת שירת הים:

משני לוחות הברית. שע"י קרבניהם מלבד הרוח ששרה עליהם עוד ניתוסף השגתם בידיעת התורה העליונה וסודותיה. ולכן חביבה קרבנן כשני לוחות ששם ידיעת התורה והשגותיה טמונה בקרבה:

כי"ב שבטים. שקרבן אהרן היה דומה בפעולתו להשפיע שפע טובה כמו זכותם. ומ"ש לעיל בש"ר סוף פ' ל"ח זכות השבטים נכנסת עמו. שהוצרך גם לזכותם:

ד  [עריכה]

מלמד שעשירית האיפה מעכבת לכהונת כו'. וכגירסת הת"כ שלפנינו אחד כ"ג ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהם עבודתם פסולה [ודלא כהמל"מ מהלכות כלי המקדש ספ"ה שכתב דט"ס הוא וצ"ל כשירה] ור"ל דכהן גדול מקריב עשירית האיפה בכל יום מיום שנמשח עד עולם. וכהן הדיוט מקריב אותו ביום חנוכו לעבודה כדאיתא בפ' התכלת. ועשירית האיפה דקאמר הכא דמעכבת היינו ביום חנוכה לעבודה דכיון דלא הביאום ה"ל כאילו לא נתכהנו ועבודתם פסולה:

ואם לא מצא. פי' שלא מצא ידו עושר שראוי לו בקר שממונו מעט וכפי ממונו סגי ליה בכבש כיון דמטה ידו אין ראוי להצריכו ללוות:

יביא סולת. סולת יהיה קרבנו כצ"ל (יפ"ת וע"ש):

כי ממזרח שמש וגו'. ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה. ומדמקיש מנחה טהורה למזרח שמש עד מבואו אלמא דחשיבה כמקריב מסוף העולם ועד סופו. כי אין הכוונה על כמות הקרבנות כי אם על איכותה וכוונתה. ולכן אף שהמנחה היא קטנה בכמותה. אך אם היא טהורה בכוונתה ירבה השפע בכל העולם כולו. והרד"ל כתב ודרש ליה על עשירית האיפה שקריבה מחציתה בבוקר ממזרח שמש ומחציתה בערב במבוא השמש ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף