עץ יוסף על בראשית רבה/סא/ז

עץ יוסף על בראשית רבה סא ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

על הבכורה. ליטול פי שנים בא"י שהקב"ה אמר לאברהם לזרעך נתתי את הארץ וישמעאל בכורו:

בן קוסם. בחלק אי' בן פסיסא:

שלא תחליט להם את הארץ. כי אף שלא ימצא תשובה כנגדם לא יודה להם בחלק הארץ. אבל יאמר עוד יש לי טענות. או יבקש זמן להשיב כדי שיהיה מקום לחכמי ישראל להשיב על תוכחתם:

אם אנצח אותם כו'. שהשיב להם שאין פחד מזה. כי הוא הולך ודן עמהם. כלו' שלא ידין עמהם בתורת שליחות כל ישראל אלא כאילו מעצמו נכנס בתוך זה. ולזה אם לא ינצח עדיין יש להם לומר ומה הגרוע הזה שידון עבורינו כי אינו שלוחנו ואין ממש בטענותיו והודאותיו (יפה תואר):

שיעיר עלינו. כלו' מתעורר עלינו בעדנו להשיב. ע"ד מתעורר להחזיק בך. ורש"י גרס שיעור פי' שידון:

בדין שיטול פי שנים. דאע"ג דבפירוש כתוב בתורה דארץ כנען נתנה לבני ישראל כמה זימני. הם אמרו שכל זה על התנאי אם תזכו בזכות קיום התורה והמצות כמו שנזכר כמה פעמים בתורה. אבל אחר שחטאתם ואין אתם באים להאחז בארץ אלא ע"י הירושה לאב הראשון אברהם גם אנו בני ישמעאל יש לנו זכות בה (רש"א):

אין אדם עושה כו'. דאע"ג דאם משוה הבכור לפשוט אין ממש בדבריו. ה"מ בלשון ירושה. אבל בלשון מתנה מהני כדתנן ביש נוחלין. וכ"ש כשמסר המתנה בחייו שיעשה כרצונו:

היכן שטר שילוח. פי' שיפרש בכתב ששלח שאר הבנים מעליו. דאל"כ אף שנתן כל אשר לו ליצחק אפשר דרך פקדון היה ואין לבן חזקה בנכסי האב (יפה תואר):

והם עבדים לאדוני המלך. דרך ענוה אמר כן:

יצאו מאצלנו כו'. ואע"ג שהקב"ה צוה להם שישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב. הם אמרו שהקב"ה צוה להם שישאלו אבל יחזירו שוב השאלה כדין כל שואל (רש"א):

רד"ו שנה. כך הוא חשבון שני השעבוד ולפי שנרמז במה שאמר הכתוב רדו ושברו לנו כמ"ש ז"ל נקט הכא רד"ו:

כספים כו' זהבים. פי' אומנים עושי מלאכה של כסף וזהב שראוי שיהיו נוטלין בשכרן לפחות דינר ליום. וכן שאר אומניות. אלא מפני שאמרו כספנו וזהבנו הזכיר לשון כסף וזהב:

פילוסופים. חכמים:

לטמיון. פי' לאוצר כלו' לאוצר שכר העבדות:

בקש לעלות אלכסנדרוס מוקדון. ואיידי דמשתעי הכא מחכמת גביעה בן קוסם בויכוח חכמתו נגד שונאינו נקט נמי האי עובדא. לומר שגם בזה חכמתו עמדה לו:

שלוף מנעליך כו'. משום דקי"ל דאסור ליכנס להר הבית במנעל. וכדאיתא בפרק הרואה. והוא נתירא לומר למלך שאין לו רשות ליכנס שמה במנעליו. לפיכך תיקן הדבר בחכמה לומר לו שלוף מנעליך לטובתך לפי שהרצפה חלקה שלא תחליק רגליך. אלא נעול לך שני אנפילאות. ונתן בהם שתי אבנים טובות להיות מתוקנים לו לפי כבודו:

עד כאן יש לנו רשות ליכנס. בזה נמי התחכם שלא א"ל אין לך רשות ליכנס. אלא הוא תלה הדבר רק בנו דהיינו בישראל. כלו' אנו מוזהרים כך מפי הקב"ה שלא ליכנס שמה. ולכן א"א לנו ללכת עוד עמך מכאן והלאה. ומ"מ מזה ממילא יבין וישכיל מדרך מוסר שגם הוא לא יכנוס. והמלך בחכמתו הבין זה ולכך א"ל לכשאצא אני משוה לך פדחתך כלומר עקמנותך לפי שהיו חטוטרות עולה בגבו. ואמר כך דרך חידה שתואר עקמונתו בגופו הוא אות ומופת גם על ערמותו בעקמות הדעת:

א"ל אם כן תעשה כו'. עשה עצמו כאינו מבין. וא"ל דרך צחות וצחוק אם תעשה להשוות פדחתי רופא אומן תקרא. וכראות המלך איך דבריו המה מתוקנים ומסודרים בחכמה. נהפך אצלו הדבר לצחוק. ובכן נתפייס ממנו ולא עשה לו מאומה (נזר הקודש):

כל מה שאתם יכולים להזריח כו'. כלו' כל מה שאתם יכולים להרחיק עצמכם יותר לקצה המזרח תרחיקו. ולכן אמר קדמה אל ארץ קדם כלו' היותר מזרחית באותו המחוז (יפה תואר):

שלא תכוו בגחלתו של יצחק. כי כל מה שאתם תהיו קרובים לגבול יצחק תעמדו בסכנה פן תבואו עמו או עם זרעו לידי איזה קטטה ומריבה כדרך השכנים שכיני הארצות ואז תכוו בגחלתו:

שבא ונזדווג ליעקב. דהיינו תולדות זרעם בחורבן ביה"מ:

הה"ד הזאת לכם עליזה. כלו' וכי זאת לכם להיות עליזה כאותם שמימי קדם יובילוה רגליה מרחוק לגור דהיינו אותם שהורחקו מעל יצחק:

חסר. שהוא לשון צר ואויב:

הקיפוה כעטרה. לפי שאין העטרה דבר נופל אלא באדם הוצרך לומר שהוא לשון מושאל על ההיקף ע"ד כצינה רצון תעטרנו. וההיקף הזה יתכן שהוא למעלה והיינו בשלותה שהיתה מוקפת סוחרים ושרים (יפה תואר):

הקיפוה כובין. פי' קוצים. והיינו בחורבנה שעלתה כולה קמשונים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף