עץ יוסף על במדבר רבה/י/יא

עץ יוסף על במדבר רבה י יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חשוב לפני ככה"ג. כי קדושתו גדולה על ידי נזירותו כמעלת כהן גדול:

קראו הכתוב עטרה. כי עיקר היופי היא יופי הנפש וזכותה שהוא היפך יופי הגוף המביא לידי התאוה שהוא הניוול האמתי:

נזיר שכלו ימיו. ימי ל' בנזירות סתם. ובנזירות מרובה כל ימי שהזיר. ולאחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו אסור לשתות כו':

סופג את ארבעים. על השתיה מנין שלוקה דכתיב כל ימי נזרו וגו'. כצ"ל. ור"ל דבשתיה כתיב כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין וגו'. ובגלוח כתיב כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו. ובטומאה כתיב כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא. ופרש"י בנזיר דף י"ד דכתיב כל דלא צריך וכתביה ואמר כל ימי וגו' לרבות ימים שלאחר כו'. ועיין שם דף ט"ו:

שהטומאה והתגלחת סותרים. טומאה בהדיא כתיב והימים הראשונים יפלו ובתגלחת סותרת ל' יום כדאמרי' לקמן. והיוצא מן הגפן אינו סותר כדיליף בגמרא כי טמא נזרו טומאה סותרת ואין היין סותר:

שלא הותר כלל היוצא מן הגפן. כדאמרי' לעיל סימן כ"ג שאסור יין מצוה כיין הרשות:

דנפקא מראשו האמור במצורע דמיותר. דהלא כבר כתיב ברישא דקרא יגלח את כל שערו. את ראשו למה לי. אלא לפי שנאמר גבי נזיר תער לא יעבור על ראשו תוך ימי נזירותיו יכול אף נזיר מצורע כן אסור לגלח. וכל שערו דקרא בשאר גופו. ת"ל את ראשו דמיותר למימר דאף נזיר מצורע חייב לגלח. ועי' נזיר דף מ"א ע"א:

שהטומאה סותרת את הכל. אפי' בנזירות מרובה (רש"י):

וחייבין עליה קרבן. אשם ותורים או בני יונה:

ותגלחת אינה סותרת אלא ל' יום. ואפי' בנזירות מרובה משום דבעינן גדל שער כדי גידול שער סתם נזירות שיהא השער בשעת תגלחת מצוה:

שומע אני נפשות בהמה במשמע. דגם לנבלת בהמה לא יטמא דבהמה ג"כ קרויה נפש כענין שנא' ומכה נפש בהמה:

אין צריך. למעט בהמה מלאביו:

המטמאות בביאה. פי' שמטמאות באהל. ואילו נבלה לא מטמאה באהל:

במותם אין מטמא. משום דבמותם יתירא דהא כתיב ברישא דקרא על כל נפשות מת. אלא לומר לך במותם הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא לנגעם ולזיבתם:

ואין לי אלא בנדר. פי' ואין לי שמטומא לאביו ולאמו בנגען ובזיבתם אלא נזיר. כהן גדול מנין:

שלא הייתי צריך. שיש לנו ללמוד מן הדין שאינו מטמא שהרי ק"ו הוא:

שכהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו. דכתיב לאחיו. וס"ל דגמר אחוה אחוה מבני יעקב. הרי עדיפא משפחת אב ממשפחת אם לגבי כהן הדיוט. ומ"מ אין כהן גדול מטמא לאביו. מקום שאין כהן הדיוט מטמא לאחיו מאמו. אינו דין שאין כ"ג מטמא לאמו:

אם זכית מן הדין. פי' אם למדת מן הדין שאין כ"ג מטמא לאמו מה ת"ל אמו בכ"ג. אלא מופנה כו':

לאחיו. פי' לאחיו דכתיב גבי נזיר:

לאחותו. דכתיב גבי נזיר מה ת"ל:

הרי שהיה הולך. הנזיר לשחוט פסחו ולמול את בנו דמילת זכריו ועבדיו מעכבין את פסחו (רש"י):

אמרת לא יטמא להם במותם. נקט לשון הכתוב:

שאין הקטנים ניזורים. ואע"פ שאם הוא נזיר אינו מטמא להם. מ"מ לא משכחת שיהיו הם ניזורים ולא יטמאו לו. מה שאין כן גבי כהנים שפיר כתיב לבנו ולבתו דאמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים (ז"א. ועי' בז"ר):

נפש אלו הרחוקים. דסברא הוא לאוקמיה קרא קמא ברחוקים. ומת הכתוב אח"כ מיותר לאוסרן אף בקרובים. דס"ל לר"ע דאפי' לא כתיב מת בנפש ליכא למיטעי לאוקמי בבהמה (ועי' תוס'):

דחזקה בעלמא הוא. פי' דקורבא דאביו חזקה בעלמא הוא משום דרוב בעילות תולין בבעל. אבל אמו דודאי ילידתיה אימא דמיטמא לה. לכך אי הוה כתב לאביו לחודיה ה"א דאתי יתורא דאביו למעוטי לאמו (ועי' תוס'):

למשפחותם לבית אבותם. משפחות אב קרוי' משפחה ולא משפחת אם קרויה משפחה (ב"ב דף ק"ט):

אבל עומד הוא בהספד ובשורה. שהיו עושין שורות שורות סביב האבל לנחמו בשובו מן הקבר:

אבל מטמא הוא הוא בנגעם ובזיבתם. ואינו עובר על מגעם משום לא יטמא. ועיין מ"ש לעיל:

מה גרם. ר"ל מה חשיבות גרם לעצמו שנכתב עליו נזר אלהיו על ראשו. ומתרגמי' כלילא דאלהיה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף