עץ יוסף על במדבר רבה/י/ז
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואין הגוים נוזרים נזירות. שאם קבלו נזירות אינו כלום ומותרים לשתות יין ואין מביאים קרבנות נזירות עליהם:
לרבות את העבדים. שיש להם נזירות:
לעשות הנשים כאנשים. שהנשים יש להם נזירות:
וזו ששנינו. נזיר ריש פ"ט:
שהוא כופה את עבדו. עבד שנדר בנזיר רבו כופהו לשתות יין בעל כרחו. אבל אשתו שנדרה בנזיר אינו יכול לכופה. וכיון שנדרה ושמע ולא הפר לה שוב אינו יכול להפר (רש"י):
שהוא מפר נדרי אשתו וכו'. שאם היפר נדר אשתו ואח"כ רוצה שתקיימנו אינה חייבת לקיימו. ואם כפה עבדו לעבור על נדרו ואח"כ רוצה בקיומו חייב העבד לקיימו (קה"ע):
הפר לאשתו הפר עולמית. שאפי' נתארמלה או נתגרשה אינה משלמת נזירותה כיון שהפר לה הבעל בעוד שהיתה תחתיו. אבל בעבדים אינו כן שכיון שיצא לחרות משלים לנזירותו שקיבל עליו ומתחיל ומונה כבתחילה. ואם מנה קצת בפני רבו משלים את השאר (רש"י):
הפר לעבדו. לאו דוקא אלא כלו' מיחה:
עבר מכנגד פניו. שברח מפניו של רבו:
ר"מ אומר לא ישתה. דקנסינן ליה לעבדיה דליהוי ליה צער דליהדר גבי רביה. דאי קאי ליה גביה כפי ליה למשתי חמרא:
ורבי יוסי אמר ישתה. קסבר כיון דמיהדר הדר לרביה ישתה חמרא בכל מקום דאיתי' כי היכי דלא ליכחיש ולא להוי פסידא לרביה. ולדברי הכל בתר תקנתיה דרביה אזלינן:
מי שיודע להפלות. דהיינו קטן בן י"ב שנה ויום אחד שהוא מופלא סמוך לאיש. מופלא יודע לפרש לשם מי נדר. סמוך לאיש שהוא סמוך לבא לכלל גדול דהיינו שנה אחת קודם זמן שהוא ראוי להביא ב' שערות. והיינו כשהוא בן י"ג שנה ויום אחד. וכל שנת י"ג בודקין אותו אם יודע לשם מי נדר ולשם מי הקדיש נדרו נדר והקדשו הקדש:
ד"א כי יפליא כשיפריש. היינו שיאמר בהדיא הריני נזיר. ולא שיתלה נזירותו בדבר אחר. היינו אם אמר הריני נזיר אם זה פלוני. אינו נזיר. כרבי טרפון בנזיר דף ל"ב ע"ב:
לנדור פרט למהרהר בלב. שהרהר בלבו להוציא בשפתיו ולא הוציא (ז"ר). והרד"ל מגיה בחנם שצ"ל כי יפליא לנדור כשיפרוש פרט למהרהר בלב:
שומע אני אף בנזירות כן. פי' שאם נדר בנזירות יום אחד לא יהא נזיר אלא יום אחד. וכן אם נדר מן התגלחת לא יהא נזיר אלא מן התגלחת:
לכך נאמרה פרשה זו. לחלק דין נזירות מדין נדרים דבנזירות אפי' לא אמר אלא הריני נזיר שעה אחת הרי זה נזיר שלשים יום דקי"ל אין נזירות פחות משלשים יום. וכן אם אמר הריני נזיר מן התגלחת הרי זה נזיר ואסור בכולם כדאי' בגמרא. ויליף לה מדכתיב מיין ושכר יזיר אפי' לא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולם (ז"א):
מה בנדרים עבר על בל יחל ובל תאחר. אם אמר ככר זה עלי איכא בל יחל. ואי נדר להביא קרבן איכא בל תאחר (ר"ן):
אף בנזירות כיוצא בהן. ובנדרים דף ג' ע"ב פריך בל יחל דנזירות היכי משכחת לה ה"א כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר. אכל קם ליה בבל יאכל. שתה קם ליה בבל ישתה. ותירץ רבא לעבור עליו בשנים. עוד פריך שם בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר הוי ליה נזיר אכל קם ליה בבל יאכל. ותירץ רבא כגון דאמר לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר דמן ההיא שעתא הוי ליה נזיר דילמא מיית. וצריך לקבל עליו מיד הנזירות דילמא מיית. ואי משהה ליה קם ליה בבל תאחר ע"ש:
ומה בנדרים האב מפר נדרי בתו כו'. כדכתיב בסדר מטות:
אף בנזירות כיוצא בהן. שהאב והבעל יכולין להפר בנזירות. ואע"ג דנזירות עינוי נפש הוא ופשיטא דמצי מיפר. סד"א כיון דבדבור אחד נאסרו ביין ובתגלחת ובטומאה. וטומאה לאו ענוי נפש הוא סד"א דלא מצי מפר קמ"ל (ז"ר וז"א):
האומר הריני נזיק נזיח פזיח ה"ז נזיר. כן מצאתי הנוסחא בדפוס מאהליב. ונוסחא זו עיקרית. ובגמרא אי' אית דאמרי לשון שבדו להן חכמים הן. ואית דאמרי דהני כנוים לשון נכרים הם אי משום דכי מחקת לרגל דקו"ף דנזיק. ודופן דח' דנזיח. וגגו דפ' דפזיח ודופן ח' שבו משוית ליה נזיר (רש"י בגמרא):
יכול שיזיר את אחרים. מדכתיב להזיר פועל יוצא משמע שהוא מזיר אחרים שאם אומר פלוני יהא נזיר יהיה נזיר (ז"ר):
ואינו מזיר את אחרים. לא כמו נדר שיכול להדיר אחרים שלא יהנו ממנו:
שאדם קובע עליו נזירות בתוך גזירותיו. שאם אמר הריני נזיר היום וחזר ואמר הריני נזיר היום צריך למנות ב' נזירות של שלשים שלשים יום דסתם נזירות שלשים יום. ואי לאו קרא הא כיון דכבר הוי נזיר לא חייל תו נזירות עליה. בא קרא דנזיר להזיר למימר כשקיבל להיות נזיר אפשר לו להזיר עוד (ר"ן והרא"ש):
להזיר לשם שמעון כו'. פי' מדכתיב להזיר לה' דרשינן שמצוה להנזיר לשם שמים וכהאי עובדא דשמעון הצדיק:
לא אכלתי אשם נזיר. ר"ל אשם נזיר טמא (גמרא) דאילו נזיר טהור אינו מביא אשם אלא חטאת:
קווצותיו. פי' שערות הראש הדבוקים יחד:
תלים. לשון תלוים:
את הניאוב. הוא שם הכלי. בירוש' פ"ק דנדרים גרס השאוב:
וראיתי את הבוביא שלי. פי' וראיתי בצורה שלי שבמים וראיתי שהוא נאה:
ופחז יצרי פי' מיהר יצרי. להתגבר עלי ובקש להביאני לידי מעשים רעים להעבירני מן העולם הבא לילך אחר מראה עיני:
ולגלחם לשמים. פי' שאקבל עלי נזירות ותהיה תגלחת לשם שמים (הרא"ש):
והרכנתי את ראשי. פי' ר"ש אמר זה נטיתי לו את ראשי ונשקתיו כו':
אמר הכתוב להזיר לה'. שנזירותיו לשם שמים:
א"ת מפני שנזיר חוטא הוא וכי לא אכל שמעון הצדיק. כצ"ל ומה דביני וביני צריכין למחוק. ופי' חוטא הוא היינו שטמא עצמו ור"ל א"ת שמפני זה לא אכל משם שגנאי לאכול דבר שבא על חטא ולהכי לא אכל אשם נזיר משם שבא על שטימא עצמו אף שהוא לפעמים בשוגג. א"כ קשה וכי לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב כו'. ועיין ביפ"מ:
סופן לתהות. ר"ל כשהן מיטמאין וסתרו להנהו יומי ובעו למימני יומא דנזירות אחר. וריבה עליהן ימי נזירות מתחרטין בעצמן שנדרו. וכיון דמתחרטין לא הוי נזירות לשם שמים ונמצא מביאין חולין בעזרה. משום הכי לא אכל. אבל בנזיר טהור ליכא למיחש דמתחרט דכיון דלא נטמא ולא רבו עליו ימי טומאה ודאי לא מתחרט דאי לאו דאמיד בנפשיה קודם שנדר דיכול לעמוד בו לא היה נודר ולא מתחרט כל היכי דלא נטמא. ואה"נ דלא הוה אכל כל קרבנות נזיר טמא דמייתי אחר שמנה נזירות טהרה. דכיון דנתחרט בטומאתן הוי כאילו נעקר נדרו ואף קרבנות דסוף נזירות הן כחולין בעזרה. אלא נקט אשם דפסיקא ליה לפי שאין נזיר טהור מביא אשם (יפ"מ):
כשוחט חולין בעזרה. שאסורין בהנאה. אבל חולין בעזרה ממש לא הוי. שכל זמן שלא התירן חכם נזירותן קיימת וקרבנותיהן חובה עליהן. אלא כעין חולין שמתוך שאין כוונותיהם רצויה אף קרבנותיהם אינן רצוים. אבל זה שבא מן הדרום אנו רואים שלא נעשה מתוך הקפדה אלא מתוך מתון וישוב הדעת ופיו ולבו שוים. אנן סהדי שלא יתחרט כיון שהוא צדיק גמור:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |