עץ יוסף על במדבר רבה/י/ג

עץ יוסף על במדבר רבה י ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

זה שבט יהודה כו'. שעיקר מלכותם בציון ובירושלים:

אלו עשרת השבטים שיושבים לבטח בסבסטי. פי' מוסף הערוך וז"ל הורדס המלך בנה עיר שומרון החרבה ויקרא לה סבסטי לכבוד קיסר אבגוסטוס אשר היונים קוראים לו סווסטוס:

הבאים משני שמות שם ועבר. ובויק"ר פ"ה סי' ג' גרס שהם באים משני ראשי הגוים משם ועבר. והכוונה שפי' נקובי מגזירת אשר נקבו בשמות. ור"ל שהם נקובים ומפורשים ביחוסם שהם מזרע שם ועבר שהיו ראשי הגוים שכל אחד היה בזמנו ראש בעולם בחכמה ובחשיבות. ולפי שבאים ישראל מיחוס גדול לא היה להם להתעסק בתפלות לומר מי חכם כזה או גבור כזה. אלא היה להם להזכיר הצדיקים הקודמים ולילך בדרכיהם. ועתה בחרו להם ישראל ג"כ דרך זה. וזשה"כ ובאו להם בית ישראל ור"ל שעם היותם משובחים ביחוס ממש של צדיקים ותמיד הלכו בדרכיהם. עתה באו ג"כ להתעסק בדברים כאלו שאומרים ישראל להם כי גם ביניהם היו חכמים ועשירים:

קטיספון. בב"ר פ' ל"ח ארך ואכד וכלנה. הדס ונציבין וקטספון. ומפרש המדרש שמות ארצות אלו להודיענו שלותם. שעם היות אלו הטובות שבארצות האומות. מ"מ של ישראל היו יותר טובות מדקאמר הטובות מן הממלכות האלה:

זו חמת אנטוכיא. תרגום ירוש' חמת אנטוכיא. מהר ההר תתאו לבא חמת אנטוכיא. ואת החמתי וית אנטוכיא:

תלוליא דפלסטיני. תרגום ערי מבצר קרסין תלולין. וכתב המוסף הערוך בלשון יוני נקרא פלשת פלסטיני. וצידון נקרא פניקיא עכ"ל. וכן כתב הא"א:

זה יום של גלות. כי הוא יום הרעה שהנביאים היו מתנבאים עליהם:

הגשתם עצמכם כו'. שתקרבון עצמיכם לשבת בגלות. ופי' המנדים ליום רע לפ"ז יהיה מענין נע ונד כלו' שמניעין עצמם ללכת בגלות ומגישים עצמם לשבת בגלות:

ערסין דפיל. מטות של עצמות פיל:

בעבירות. בש"ז של נשי חבריהם כדמסיק והולך:

מיומם. לפי הענין הוא יום טוב ושמחה של ליצנות; ועיין בשוח"ט מזמור י"ח:

היה מעביר כו'. דאל"כ מצאן למה לי. לימא כרים ועגלי מרבק:

היה מעביר כל המרעה. ליקח השמן שבכולם:

כשם שהיה דוד משורר. ר"ל שאמרו כי טוב לאדם שישמח ויגיל בתוף וכנור שהרי דוד לא היה משורר אלא ע"י כלי הניגון. ולא ידעו כי דוד לא היה עושה לשמחת לבו רק להודות לה' ושתנוח עליו רוה"ק ע"י זה על דרך ויהי כנגן המנגן וגו':

הדא הוא דכתיב. הני תיבות מיותר. ועיין בויק"ר פ"ה:

קלוריא. יין קרוש ונעשה כקלורית וע"י כן אפשר לזורקו מיד ליד ולא ישפך. והיינו במזרקי לשון זריקה:

בכוסות קטנים. דמדכתיב מזרקי לשון רבים משמע שהיו שותים פעמים רבות. וזה להיות הכוסות קטנים שהכוסות גדולים ישבעו בשתיה אחת:

זרבוביות. פיות הרבה שיוכלו כמה בני אדם לשתות מהם (יפ"ת). והמוסף הערוך כתב זרבובית פי' מרזבים והאותיות הפוכות. וכן לדעת רבים פי' הפסוק בעת יזרבו נצמתו מים הנגרים במרזב:

מפתגיתא. בויק"ר גרס מפתגתא ופירושו שם מקום. וקאמר שעל שם יינו שהיה משובח מפתה את הגוף לזנות שהיה משמח הלב טפי. לכן נקרא פתוגתא:

מפלוגתא. שם מקום. ונקרא כך שעל יינה נתפתו וגלו:

אנפיקנון. שמן זית שלא הביא שליש:

שמשיר את השער. וכן איתא בפסחים דף מ"ג אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש. ולמה סכין בו שמשיר את השער ומעדן את הבשר. והערוך כתב וז"ל ואני למדתי מפי רבי מצליח ז"ל שמשחיר את השער:

אנטכנון. לא מצאתי פירושו:

ואחר כל השבח הזה. פי' ע"י רוב שלוותם לא נתנו לב לתקן שבר יוסף דהיינו גופי העבירות שהיו בהם ע"ד ורם לבבך וגו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף