עץ יוסף על במדבר רבה/יח/כ

עץ יוסף על במדבר רבה יח כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שנאמר ותפתח כו' אשר לקרח. ובפ' פנחס כ"ו י"א כתב שם להדיא תבלע הארץ אותם ואת קרח. וכן הוא בחלק דף ק"י:

ואון בן פלת. מכאן ולהלן מועתק מן ש"ס סנהדרין ק"ט:

שכל ימיו באנינות. פי' מתאבל על שהיה עמהם מתחלה בעצה. וקם והעיז פניו כנגד משה. ואחרים אומרים שישב באנינות לפי שבא לו ההצלה ע"י אשתו ולא בא לו ע"י עצמו (ש"ך על התורה):

שנעשה בו פלאות. ר"ל שניצל מהם והבין שאין מנהגם כשורה (רש"י):

מה לך בהדי פלוגתא כו'. פי' מה לך לחלוק בשררה זו. אם אהרן כ"ג אתה תלמידו. אי קרח יהיה כ"ג תהיה אתה ג"כ תלמידו. מ"מ אתה לא תהיה כ"ג. וא"כ מה לך לחלוק על אהרן:

אמרה ידענא דכוליה כנישתא קדישא. כצ"ל. ור"ל שהיתה חושבת בלבה עצה איך להצילו ושלא יוכלו קרח ועדתו לבא לביתה לפתות את בעלה. ונגמר בלבה ואמרה ידענא כו'. או אפשר שחסר כאן וצ"ל כדאי' בגמרא אי קרח יהיה כ"ג תהיה אתה ג"כ תלמידו (מ"מ אתה לא תהיה כ"ג) אמר לה מה אעביד הואי בעצה ואשתבעי ליה אמרה ליה ידענא כו':

כי כל העדה כולם קדושים. וצנועים ולא יכנס אלי אם אני אהיה פרועת ראש (רש"י):

אשקיתיה. השקתה אותו יין והשכירתו והשכיבתו במטתו וישן לו. ועשתה זאת כדי שלא ישמע אם יקראו אותו מבחוץ:

והות יתבא אבבא כו'. והיתה יושב היא ובתה על פתח ביתה וסתרה קליעת שערה וכל מי שבא לקרוא את און בעלה. כשראה אותה פרועת ראש היה חוזר לאחוריו. ובין כך ובין כך בלע האדמה את קרח ועדתו:

זו אשתו של קרח. שהיא הסיתה אותלו לכל המחלוקת כדאי' בחלק:

מיוחדים שבעדה. פי' מיוחדים מתוך בני ישראל בתורה ובחכמה. קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים דבהן תלויה קביעות המועדים. וע"כ כתיב מועד ולא כתיב עדה כדרך הכתוב בכל מקום (רש"א):

שהיה להם שם בכל. בגמרא אי' בכל העולם. והוא דבר נוסף על חשיבותן שהיה להם בבני ישראל. שגם בכל העולם היה להם שם בחשיבות ומעלה:

מה שמע. דייק מדהול"ל וישמע משה ואהרן ויפלו על פניהם. וע"כ דרשו שמיעה הזאת למשה לחוד:

שחשדוהו באשת איש. ודרשו כן מדכתיב ויקנאו למשה במחנה דמשמע כל זמן שהיה במחנה קנאו לנשותיהם. עד שנטה אהלו מחוץ למחנה:

מכאן שאין מחזיקין במחלוקת. שגם אחר שא"ל הקב"ה למשה העלו מסביב למשכן קרח דתן כו' הלך משה בעצמו אליהם לדבר עמם דברי רצוי אולי ישובו עוד. ומכאן שאין מחזיקים במחלוקת שמחל על כבודו והוא בעצמו הלך לבטל מחלוקת:

לא יהיה כקרח וכעדתו. דמאחר שכתב למען אשר לא יקרב איש זר וגו' ע"כ ולא יהיה כקרח וגו' והוא ענין אחר דהיינו שלא יחזיק במחלוקת כמו שעשה קרח (רש"א):

כאשר דבר ה' ביד משה. כינוי דלו קאי על קרח כלו' על החולקים על הכהונה כקרח. וזהו ביד משה ולא כתיב אל משה רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת כמו שלקה משה בידו שנא' ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג (רש"י בחומש סדר זו):

החולק על רבו. חולק על ישיבתו. ומייתי מקרח שהיה חולק על שררתו של משה ובכללו על תורתו של משה:

שנא' בהצותם על ה'. ר"ל דכתיב אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה'. מעלה עליהם הכתוב כאילו היו חולקים כלפי השכינה:

מריבה. תגר וקטטה לפטפט נגדו בדברים:

המתרעם. אומר על רבו שנוהג בו מדה כבושה ומדה אכזריות (רש"י) והיינו שהתרעמו ומתלוננים מי יתן מותנו ביד ה' וגו' בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע. אשר על זה השיב משה ואנחנו מה לא עלינו וגו' ר"ל הגם שאתם מתלוננים עלינו כמ"ש וילונו כל העדה וגו' על משה וגו' ואין אתם חוששין אבל הוו יודעים כי לא עלינו וגו' כי אם על ה'. כי המתרעם על רבו כמתרעם על השכינה (רש"א):

כל המהרהר כו'. מחפה עליו דברים (רש"י). דהיינו דבר נוסף. דהתרעומות היינו דבר שנחסר לו עתה ממה שהיה לו מקודם. אבל הרהור הוא המבקש יותר ממה שצריך לו כדכתיב ביה בההוא קרא אחר שהיה להם המן ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. ולכך נענשו כאן יותר כי הרהור הוא דבר נוסף על התרעומות. והעונש היה נשיכת נחש כמ"ש ז"ל דהמבקש והמתקנא ביותר ממה שראוי לו ראוי לנשכו נחש (רש"י):

שמש ירח עמד זבולה. לעיל מיניה כתיב ותבקע ארץ. בשעת בקיעת הארץ עלו שמש וירח לאותו רקיע ששמו זבול ואמרו להקב"ה אם אי אתה עושה דין לבן עמרם מקרח ועדתו. לא נצא ונאיר לעולם:

בכבודי לא מחיתם. שהרי בכל יום יש שמשתחוים לחמה:

והאידנא עד דמחי להו לא נפקי. פי' ומאז ועד עתה אינם יוצאין עד שמכין אותם. שכך גזר עליהם המקום. לישנא אחרינא והאידנא עד דמחו להו לא נפקי מאחר שראו שהקפיד הקב"ה שלא מיחו לכבודו. עד דמחו להו לא נפקי שחשו לכבוד המקום על בני אדם שמשתחוים לשמש ולירח (רש"י):

אין כל חדש תחת השמש. ואי גיהנם לא נברא עד ההוא שעתא הוה ליה חדש:

לקרובי פתחא. שיקרב פתחה של גיהנם ותפתח פתח הארץ במקום שהם:

נתבצר. מלשון עיר בצורה. התקין להם הקב"ה מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו (רש"י). ולמדו לומר כן מדכתיב ואת כל האדם אשר לקרח. ובניו ודאי בכלל האדם אשר לקרח הם. שגם הם מן הבלועים היו. ואיך כתיב ובני קרח לא מתו. אע"כ אחר שהרהרו בלבם תשובה נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם (רש"א). ועיין בשוח"ט מזמור א' ומ"ש שם:

טייעא. סוחר ישמעאל:

תא ואחוי לך כו'. בוא והראה לך מקום בליעתן:

אזלי וחזאי כו'. הלכו וראו ב' בקעים ועשן יוצא מתוך הבקעים:

שקל גבבא דעמרא כו'. לקח הטייעא גיזת צמר ושראה במים והושיבה וקבעה בראש הרומח והושיט למקום שיצא אותו העשן ונחרך מן החום שיצא משם ונפל מן הרומח:

אצית כו'. פי' הסכת מה דשמעית:

משה ותורתו אמת. בתנחומא גרס משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. כלו' שאין להרהר בדבריו אף אם לא יבינהו שכל אנושי. וכמו שאמרו בב"ר פ"א כי לא דבר רק הוא מכם אם רק הוא מכם הוא. רצונם שיש לכל מצוה טעם מתוק לנפש. אך לקוצר השגתינו לא נשיגם:

ועליהם אמרה חנה כו'. עיין מ"ש על זה לעיל ס"ס י"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף