עץ יוסף על במדבר רבה/יז/ב

עץ יוסף על במדבר רבה יז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כך פתח ר' תנחומא כו' זאת הפרשה של נסכים כו' לפיכך פתח כו' לך אכול כו'. ע"ד שכתב הבחיי שנסמכה פרשת נסכים למרגלים לנחם את הבנים המתאבלים לחזק לבם שיכנסו לארץ ויקריבו שם קרבנות. וז"ש המדרש זאת הפרשה של נסכים כו' הרי חלה למטה ונסכים למעלה ר"ל הרי שיש בפרשה זו חלה ונסכים. לפיכך פתח כו' מהו כי כבר רצה וגו' זו הכנסת ישראל לארץ. ור"ל כי כבר רצה שמחל להם הקב"'ה את עוונם ויכנסו לארץ:

זו פרשת חלה. לא נתחייבו ישראל בחלה רק בבואם אל א"י כדאמרי' בקדושין גדולה תורה שקדמה לחלה מ' שנה:

והעלהו להר המוריה. א"ל הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער. אמר אברהם כו'. כצ"ל. וכ"ה בתנחומא:

להודיעך בעולם. פי' להודיע טבעך בעולם. וכ"ה בתנחומא. ויצא מזה גם תועלת לי שימשכו אחרי אמונתך להכירני בעולם:

כי ידעתיו. בחיר"ק תחת היו"ד. והוא פועל יוצא:

הרי כבר פירש. שהוא יצחק כמ"ש קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק. וא"כ למה נאמר כאן עוד הפעם את יחידך:

מנין את יחידך. צ"ל מהו את יחידך. וכ"ה בתנחומא:

זה נפשך. שבא לרבות גם נפשו שנקראת יחידה. מיתורא דקרא. וכלל שניהם בדיבור אחד משום דשייכי אהדדי. כי בהיותו בנו יחידו הוי גלי קמיה קב"ה דהוה ניחא ליה טפי באיבוד נפשו מאיבוד נפש בנו. לפיכך נחשב לו ג"כ כאילו הקריב עצמו (נזר הקודש):

רבון העולמים אי אפשר לי לירד. בתנחומא אי' אפשר לי לירד. ופי' בתמיה:

מששת ימי בראשית. דייק מדכתיב והנה איל משמע כבר הוא מוכן ומזומן מאז. ולא בא לסתום אלא לפרש על זמן קדום שאין קדימה לפניו (מת"כ):

חסר המקרא. בתמיה. וכי חסר המקרא כלום אם לא היה כתיב תחת בנו:

אמר אברהם רבון העולמים הריני שוחט את האיל כך תהיה רואה כאילו בני שחוט לפניך. נטל דמו אמר כך תהיה רואה כאילו דם יצחק זרוק לפניך. כצ"ל. וכ"ה בתנחומא. ור"ל שמפרש תחת לישנא דאחולי דכתיב תחת הנחשת אביא זהב. שאמר הוי רואה דמו של זה כאילו דמו של בני להיות לו כופר נפש:

נטלו והספיגו. פי' הספיגו במלח כלשון המשנה זבחים פ"ו משנה ה' וסופגו במלח ופי' הברטנורא לשון שאיבה ולקיחה כמו סופג את הארבעים. נותן עליו מלח כדי שיהא הראש מושך ומקבל המלח:

חייך בנך נתקרב ראשון. פי' חייך שאני מעלה עליך כאילו בנך נתקרב ראשון כו'. והשתא מפרש תחת לישנא דאתפוסי להיות הוא ותמורתו קודש. שלישנא דאתפוסי הוא שקדושת ההקדש במקומו ונתפס גם בהתמורה. כמו תחתיה תעמוד הבהרת שעמדה במקומה. ולכן אמר הוי רואה כאילו בנך נתקרב ראשון והאיל הזה תחתיו דהיינו אחריו (נזר הקודש):

איני זז מכאן עד שתשבע לי כו'. עיין בב"ר פ' נ"ו ושם נתבאר:

שנא' ויאמר בי נשבעתי. נתבאר בב"ר פ' נ"ו:

לבא על אברהם. הספר מדבר דרך כינוי כי לא נאה לומר עליך (מת"כ):

ואלו הן היסורין שבאו על איוב. כי לאחר שכבר נגזרו היסורין לבא לא היו חוזרים ריקם בלי כופר נפש. וכדאמרי' באיכה רבתי בפסוק תם עונך בת ציון וגו' לא נבראו היסורין לחנם כו':

ויהי אחרי הדברים האלה. שהרהר אברהם ביראת היסורין שלא יבאו עליו נתבשר שיש עוץ זה איוב בעולם שהוא יקבל היסורין:

שנא' איש היה בארץ עוץ איוב שמו. ופי' ארץ עוץ ארץ של איש ששמו עוץ והיינו איוב. וב' שמות היה לו (יפ"ת):

וחזר ועשה עוד ז' ימי של חג. כדכתיב (דברי הימים ב, ז ט) כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים. וע' בב"ר פ' ל"ה:

ושכחו לעשות יום הכיפורים. במועד קטן אמרו שאכלו בכוונה שדרשו ק"ו ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה (ופרש"י וקרבן יחיד נשיאים דחנוכת המזבח) מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויוה"כ דענוש כרת לא כ"ש. אלא אמאי היו דואגים. התם צורך גבוה הכא צורך הדיוט. ופריך הכא נמי מיעבד ליעבדו מיכל לא ליכלו ולשתו. ומתרץ אין שמחה אלא בבשר ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף