עץ יוסף על במדבר רבה/יד/כא

עץ יוסף על במדבר רבה יד כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יכול שהיה קול נמוך. כלו' מדכתיב אליו דדרשי' מיניה שמשה לבד שמע. יכול מפני שהיה קול נמוך בשביל זה לא שמע אהרן וכל ישראל:

אלא הקול הוא הקול המתפרש בכתובים. ירצה דהקול הוא הידוע אליו יתברך כפי עוצם כחו ויכלתו. ומי פירש מהות זה הקול בכתובים:

כיוצא בו אתה אומר וקול כנפי כו'. שכאן לא נתבאר חוזק הקול הביא דמיון ממה שאמר אשר היה הקול בלתי מתפשט עם היותו קול חזק (ק"א):

יכול מפני שהיה קול נמוך. ולהכי לא היה נשמע אלא עד החצר על זה אמר שהיה חזק כקול שדי. ופירש הכתוב וקול כנפי הכרובים נשמע על החצר החיצונה ולא יותר אע"פ שהיה כקול שדי וחזק מפני שהיה נפסק ברצון אלהי (ק"א):

ר"א אומר הרי הוא כו'. ר"א סבר שמשלשה דברים צריך למעט את ישראל והזקנים ובני אהרן וגם אהרן בעצמו. אחד מהיעידה לדברות באהל מועד ליכנס בעת הדיבור עם משה. ב' מהדברות עצמן. ג' מקול הדברות שהוא הברת הקול מבלי חתוך אותיות וכולהו מפרש ואמר ר"א הגם שלכאורה הפסוק ונועדתי שמה לבני ישראל סותר דברי. שמשמעות ונועדתי משמע לדבור וכתיב לבני ישראל. אל תאמר כן. אלא פירושו שיהיה להם ועד ר"ל שיתיעד להם ויתקדש כבודו יתברך בהם. ואימתי היה זה כו':

או אינו כלו' או אין זה כוונת הכתוב אלא ליתן להם יעידה לדברות. כלו' שיתועדו בבאהל מועד לשמוע הדברות ת"ל ונועדתי לך ומלת לך הוא מיעוט לור לך ולא לישראל. וא"כ קרא דונועדתי לבני ישראל הוא יעוד לראיית כבוד השכינה וקרא דונועדתי לך הוא לדבור:

אוציא את ישראל כלו' אילו לא היה לי אלא קרא זה לא הייתי ממעט אלא את ישראל שלא היה להם יעידה לדברות לפי שלא הוכשרו לעלות בהר כאשר דבר ה' את משה בהר סיני:

אוציא את הזקנים כלו' אפי' אוציא את הזקנים שלא נראו כו' ולא אוציא את בני אהרן שנראו בדבור עם משה כשכתיב בסדר פנחס ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר וגו' שאו את ראש. שנראה כאילו היו הם בדבור עם משה (ק"א):

אוציא את בני אהרן. כלו' אפי' אוציא את בני אהרן אחר שנראו לחוד אבל לא נתועדו ונשתתפו עם משה בדבור. אבל לא אוציא את אהרן אחר שנשתתף עם משה בדברות דכתיב אל משה ואל אהרן:

ת"ל קרא אחרינא למעט את אהרן מהיעידה שאמר אשר אועד לך שמה. למעט נס את אהרן באופן שהמיעוט הראשון נמעט ישראל והזקנים ובני אהרן שלכולם יש לי טעם וסברא למעט אותם. ולא את אהרן שאין לנו טעם למעט אותו. ולזה צריך קרא אחרינא דנמעט ממנה אהרן:

ולא אוציאם מן הדברות. משמיעת הדברות בחתוך אותיות דנימא דנהי שלא נתועדו להכנס אל אהל מועד לשמוע הדברות. אבל הדבור עצמו בשעה שהיה מדבר ה' עם משה היו שומעים אותו בחתוך אותיות:

ת"ל ודברתי אתך דלא הל"ל אלא ודברתי. אלא לומר שהיעידה לך וגם הדבור לא יהיה אלא אתך:

אבל היו שומעין את הקול. והוא הברת הקול בלי חתוך אותיות:

ת"ל וישמע את הקול מדבר אליו קול לו כו'. הנה משמע שבמיעוט קול לו קול אליו ממעטינן ישראל וזקנים ובני אהרן ואהרן ומ"ה דבאומרו קול לו (למשה) בודאי שאין אחר לא ישראל ולא אהרן שומעים שא"כ לא יהיה הקול לו לבדו (ק"א):

קול לו קול אליו. פי' מדה"ל קול לו ואמר אליו:

וידבר הקדים כו' ר"ל מדאמר ויקרא ואמר וידבר גמרינן שהקדים לקרא אותו ואח"כ דבר אליו (ק"א):

הלא דין הוא פי' ולמה צריך ויקרא וידבר למימר שהקדים קריאה לדבור הא ידעינן זה מק"ו:

שהוא תחלה לדברות שמפני שמעולם לא דבר עמו צריך לקרא אותו כדי שיבין שעמו מדבר ויוכן לשמוע. ואם כן הסבה בקריאת הסנה לא היה הדבור אלא ההתחלה. ולזה לא ילמד ממנו לשאר הדברות שאין צריך לקרא אותו עוד כאשר ידבר:

דבור הר סיני יוכיח כו' והקדים בו קריאה לדבור. כדכתיב ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה ויאמר י"י אל משה:

בדבור הר סיני שהוא לכל ישראל. פי' שהיה אז הדבור לכל ישראל עם משה כדכתיב בעבור ישמע העם בדברי עמך. ולזה הבדיל את משה מהם אחר שקראו בקול הנאות לו לא בקול העב של ישראל (ק"א):

יצא דבור אהל מועד שאינו באש ת"ל ויקרא וידבר כו'. עיין בק"א:

אלא לדבור זה כו'. כלו' אילו לא אמר מאהל מועד יכול אני לומר שלא היה קריאה לדבורי אהל מועד כולם אלא לדבור זה לבד שהוא היה תחלה לדברות אהל מועד אמנם לשאר דברות אהל מועד מנין:

ת"ל מאהל מועד. דקרא יתירא הוא להראות שהקריאה היה בכל דבור ודבור שדבר עמו מאהל מועד (ק"א):

יכול לא היתה קריאה אלא לדבור. שהקרא לא אמר אלא ויקרא וידבר כל שמאהל מועד ואילך. שנראה שלדבור לחוד קדם הקריאה:

ת"ל דבר וידבר כו'. פי' דהל"ל ויקרא אל משה לדבר. ואמר וידבר בוא"ו התוספת לרבות האמירות והצוויין שגם להם היה קריאה:

יכול אף להפסקות שכאשר היה שב לדבר היה תחלת הנבואה והיה קריאה:

ת"ל ויקרא וידבר לדבור היתה כו'. ר"ל במקום אשר יאמר בו דבור היה קריאה ששם היה תחלת דבור הנבואה אבל לא להפסקה שלא היה אלא השלום הדבור ועדיין היה שפע הנבואה עמו:

וכי מה היו הפסקות משמשות. פי' השתא דאמרת שלא היה הפסק השפע. אם כן לאיזה תכלית היו ההפסקות משמשות. ומשני ליתן ריוח למשה לתת לו זמן אשר בו יתבונן בחלק הדבור הנאמר לו כדי שלא יערבב הדברים. וירשם בדעתו וזכרונו. ואח"כ יאמר לו הענין האחר:

ומה אם מי שהוא שומע מפי הקב"ה. שיש בידו ללמד הדברים באופן שלא יתבלבלו העניינים לשומע. ועוד שכאשר ירצה הנביא לדבר מה ששמע הוא מדבר ברוה"ק. על אחת כמה וכמה הדיוט הדבק לדמיניות. וגם שהוא שומע מפי הדיוט שאין יכולת בידו לסדר הדברים ולהשמיען באופן שלא יתבלבלו. שצריך בדיבורו ליתן ריוח לשומע בין ענין לענין:

שאין ת"ל ויאמר ר"ל דהיה די באומר ויקרא אליו אלהים משה משה:

שכל הקריאות היה משה משה. ופירוש הפסוק ויקרא אל משה ובכל פעם שנאמר זאת הקריאה היה אומר משה משה:

לשון חבה לפי שאוהב את האדם ומחבב אותו ימתק שמו בפיו. ולזה יקראנו פעם אחר פעם:

הוא משה עד שלא נדבר עמו כו'. פי' הראב"ד שלא זחה דעתו עליו. וכן אברהם יעקב שמואל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף