עץ יוסף על במדבר רבה/יד/יג

עץ יוסף על במדבר רבה יד יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ת"ל זאת שהוא מיעוט דמשמע זאת ולא אחרת:

אבל לע"ל ימשח היינו בזמן התחיה או פירווש על זמן בית שני שאז לא היה שמן המשחה. ומלת לע"ל ירצה בזמן הבא. וזהו אשר מיעט מלת זאת ג"כ. שה"א דבימות המשיח הוא דאינו צריך למשיחה משום שטעם המשיחה הוא להמשיך שפע הקדושה מלמעלה והוא השמן הטוב. ובימות המשיח יהיה קדושתם רבה ולא יהיו צריכים להמשיחה. אבל בבית שני יהיו צריכין משיחה. ת"ל זאת למעט שגם בבית שני לא יהיה משיחה:

אמר זאת חנוכת המזבח אחרי וגו'. מזה הלשון שממלת זאת השני ממעט גם לע"ל. כי נתקדש קדושה עולמית מאז ועד עולם ועיין בסמוך:

זאת משחת כו' ת"ל זאת. שהוא מיעוט דמשמע זאת ולא אחרת ואין לומר שימעט משיחה לכ"ג אחר. שהרי כ"ג בן כ"ג נמשח שכן אמר משחת אהרן ומשחת בניו וא"כ ע"כ לא ממעט אלא ימות המשיח ולע"ל כדמסיק. וה"ק קרא זאת המשיחה תהיה לאהרן וזאת המשיחה תהיה לבניו והוא מה שימשחו בזמן הזה ולא אח"כ (ק"א):

אדין כמו עדיין:

ת"ל זאת אינם נמשחים לעולם לע"ל. קשה כאן ממעט ממלת זאת לימות המשיח ולע"ל ולעיל הצריך שני תיבות וזאת למעט המשיח ולע"ל:

ומה אני מקיים אלה שני בני היצהר. לפירוש הראשון שפירשתי לע"ל היינו בזמן התחיה ה"פ ומה אני מקיים אלה שני בני היצהר דמשמע הבנים המשוחים ביצהר. דיצהר הדר לבנים. ומתרץ זה אהרן ודוד והיצהר קאי אאבות. וה"ק קרא אלה שני בנים שנמשחו ביצהר כבר והם אהרן ודוד שנמשחו בזמן הזה שעומדים על אדון כל הארץ זה מבקש כהונתו וזה מבקש מלכותו. ולפי' השני שפירשתי לעיל על הבית שני ה"פ ומה אני מקיי' אלה שני בני היצהר שהם זרובבל ויהושע כ"ג שקראם בני היצהר דמשמע פשוטו בנים הנמשחים ומתרץ שאינו אלא בני הנמשחים והם אהרן ודוד שעומדים על אדון כל הארץ זה מבקש כהונתו וזה מבקש מלכותו אבל זרובבל ויהושע כ"ג הם בעצמם לא היו נמשחים:

בו ביום הקריבו. ולא לאחר זמן:

ת"ל אשר צוה ה' כו'. דיוקו של ר"ש משום שבראשונה היה ראוי שיאמר צואת ההפרשה ואח"כ צווי הנתינה. וא"כ לא ה"ל למימר אלא אשר צוה ה' להרים מאתם לתת להם. וממה שלא אמר כך למד ר"ש שלא נתחדש עתה ההפרשה שמעת עמדם בסיני היו מפרישים. ולא נצטוו עתה אלא לתתם לאהרן ולבניו. וא"כ אע"ג שהיו מפרישים אותם לא זכו בהם אהרן וביו עד שנמשחו (ק"א):

הא למדנו כו' פי' הרי למדנו ממקרא זה שביום שנמשח בו ביום זכו הכהנים לקבל מתנות. א"כ מה ת"ל ביום המשח אע"כ להורות שביום שנמשח בו ביום הקריב נחשון קרבנו:

אי ביום המשח אותו כו'. אי לא כתיב רק קרא ביום המשח אותו ולא היה כתוב גם קרא אחר המשח אותו יכול הן אמת שהקריב נחשון ביום המשח אותו. אלא קודם שנמשח הקריב. ת"ל זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו. ואי לא הוה כתיב רק אחרי המשח אותו לבד. ה"א שהקריב לאחר זמן. ת"ל ביום המשח אותו הא למדנו משני המקראות שביום שנמשח בו ביום הקריב ולא קודם המשיחה אלא לאחר המשיחה:

מלמד שנתנדבו מעצמן והיה כו'. ר"ל כל אחד מדעת עצמו כיון ברוה"ק להיות קרבנותיו שוים לשל חבירו בין בארכן ובין ברחבן ובין במשקלם וכל אחד כיון כוונה אחרת בקרבנו כדאי' לעיל:

לא היה קרבן אחד מהן דוחה את השבת. כי היה מורה שיש בהם כבוד המדומה ולא מתקבל קרבנם עד שידחו שבת. שקרבן יחיד אינו דוחה שבת עיין לעיל ס' י"ג סוף סי' ד':

הן הן שנתנדבו. דאל"כ מנינא אתא לאשמעי' (מזרחי):

ולא אירע בהם פסול. פסול היינו שלא נקבו. כלו' שלא נתקלקלו שאם נתקלקלו אין מתקן אותם שאין עניות במקום עשירות (ז"א וע"ש עוד):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף